המיליארדרים ששולטים בכלכלה שלנו והפוליטיקאים שמשרתים אותם מתחמקים מכל אחריות למשבר הכלכלי שיצרה השיטה הקפיטליסטית ומאי־יכולתם לספק לנו, העובדים והמובטלים, את הצרכים הבסיסיים ביותר. הם מנסים לגלגל את האחריות עלינו באמצעות תירוצים כמו "הישראלים לא יודעים לעבוד", "מובטל רק מי שרוצה להיות מובטל" וכדומה, תוך שימוש בטענה שבעצם כל מי שרוצה לעבוד יכול למצוא עבודה ולהתפרנס ממנה בכבוד. המציאות קצת שונה

רבים עדיין סבורים שמפעל מרוויח תורם רבות לחברה: תוספת של קווי ייצור, העסקת עובדים נוספים, שיפור תנאיהם של העובדים הוותיקים שבזכותם המפעל הצליח וקידום הכלכלה באופן כללי. אך מי שעדיין חושב כך לא שם לב (או מתעלם בכוונה) שבעל ההון הוא זאב שכל רצונו הוא לטרוף עוד רווח, וקידום החברה לא ממש בראש מעייניו. גם בישראל, כמו בעשרות מדינות, וגם באורלייט בנס־ציונה, כמו בעוד אלפי מפעלים ברחבי העולם, מקומות עבודה רווחיים מקצצים בהוצאותיהם על כוח־אדם כדי "לשמור על שולי הרווח ורמת התחרותיות של המוצר" (שזה בעברית: "אנחנו רוצים לעשות עוד כסף", על חשבון העובדים, כמובן).

הפיגועים חוזרים, האבטלה עולה, ושרון וביבי בטוחים שיש להם את התשובה — קיצוצים אכזריים ופעולות חיסול מוגברות. אבל אנחנו רואים שזה לא הפיתרון. המדיניות של הממשלה ובעלי ההון עולה לכולנו בבריאות, בחינוך, בפרנסה ובחיים, וזה הזמן לעבור למתקפה! להראות להם שאנחנו לא הפראיירים התורניים שהולכים לסבול את כל הצרות שהם זורקים עלינו, את כל המלחמות והמשברים שהם עצמם הביאו ושהם לא מסוגלים למצוא להם פיתרון. רק פעולה מאוחדת של כל העובדים, המובטלים, החיילים והנוער מסוגלת להביא לשינוי אמיתי

בגיליון הקודם של "המאבק" דיווחנו על מאבק קשה וחשוב של עובדי מפעל חיפה כימיקלים דרום, מאבק על תנאי העבודה ולמען הקמת ועד עובדים שיוכל לשמור על האינטרסים של העובדים מול הנהלה דורסנית. המאבק הזה לא הסתיים

ביום קיץ חם בתחילת חודש יולי פתחה אשה אמיצה בשם ויקי כנפו במסע רגלי ממצפה רמון בדרום לעבר משרדי הממשלה בירושלים. זאת במחאה על הקיצוצים שנעשו על גבן של האימהות החד־הוריות

הכלכלה צולעת, האבטלה בעלייה, השקרים שהצדיקו את הפלישה לעיראק נחשפים וחיילים אמריקאים חוזרים הביתה בארונות. ג׳ורג' ווקר בוש, האיש שרוב האמריקאים התאחדו סביבו אחרי ה־11 בספטמבר 2001, עלול למצוא את עצמו מחוץ לבית הלבן בעוד 14 חודשים

כולנו ראינו את התמונות של שפיכות הדם והאלימות בליבריה בחדשות של השבועות האחרונים. אבל איך יוצאים מזה?

המטרה של המעבידים היא להוריד את השכר של כל העובדים. תנאי ההעסקה המנצלים של העובדים המהגרים הם שמקלים על הפגיעה בתנאי העבודה של העובדים הישראלים. הפיתרון הוא לא גירוש של משפחות עובדים, אלא מאבק משותף

22% מהאוכלוסייה בישראל סובלת מרעב. מצבם התזונתי של 80% מהאוכלוסייה הידרדר בשנתיים האחרונות. הפיתרון של האוצר — עוד קיצוצים, פיטורים והתקפות על העובדים

איך קורה שמנהיג עובדים שמגיע לפרלמנט מצליח לשמור על ההערכה של העובדים, בניגוד לשאר הפוליטיקאים המאוסים? ג׳ו היגינס, חבר בתנועה האחות של 'מאבק סוציאליסטי' באירלנד, נבחר להיות חבר פרלמנט והוכיח שניתן להישאר נאמנים לעובדים גם במקום כזה חבר הפרלמנט האירי ג׳ו היגינס קיבל מכתב נזיפה מיו״ר הפרלמנט מפני שהשתתף בהפגנה נגד הממשלה ועזר לחסום פיזית את הכניסה לפרלמנט. בנזיפה נכתב שהיגינס המיט חרפה על בית־הנבחרים. תגובת היגינס: "איך אפשר להמיט חרפה עוד יותר על מקום ששורץ נוכלים, גנבים ומושחתים"? לפניכם ראיון קצר שערכנו עם ג׳ו.

המאבק החברתי החשוב ביותר במהלך חודשי הקיץ היה סביב הצעדות לירושלים והפעילות במאהל שהקימה ויקי כנפו יחד עם פעילות נוספות מול משרד האוצר. כחברי מאבק סוציאליסטי ניהלנו פעילות נרחבת במאהל, והעלינו את הצורך במאבק משותף של כל העובדים והמובטלים נגד המדיניות הכלכלית הפושעת של האוצר