בתנאים של הפרטה אכזרית שתוצאתה ירידה של יותר מחצי בהשתכרות הנהגים, של קנסות דרקוניים שמחירם יורד ישירות ממשכורתו של הנהג, החליטו נהגי מטרודן (חברת האוטובוסים לקווים פנימיים של באר שבע) להקים ועד עובדים

נתפרסם בפברואר 1848 נדפס בלשכה של "חברת ההשכלה לפועלים" — לונדון רוח רפאים מהלכת אימים על פני אירופה – רוח הרפאים של הקומוניזם . כל המעצמות של אירופה הישנה חברו יחדיו למלחמת־מצווה עד חורמה ברוח רפאים זו — האפיפיור והצאר, מטרניך וגיזו, רדיקאלים צרפתים ושוטרי־חרש גרמניים. אין מפלגת אופוזיציה אשר מתנגדיה השליטים לא הלעיזו עליה כי קומוניסטית היא; אין מפלגת־אופוזיציה שלא חזרה והטיחה את אשמת הקלון של הקומוניזם באנשי־אופוזיציה מתקדמים ממנה או במתנגדיה הריאקציוניים? שני דברים משתמעים מעובדה זו: כל מעצמות־אירופה כבר רואות את הקומוניזם בחזקת מעצמה. כבר הגיעה השעה שהקומוניסטים יגוללו קבל העולם כולו את אורח־השקפותיהם, מטרותיהם, מגמותיהם, וכנגד סיפורי־הבדים על רוח־הרפאים של הקומוניזם יעמידו מניפסט של המפלגה עצמה. לתכלית זו התכנסו בלונדון קומוניסטים בני לאומים שונים והעלו על הכתב את המניפסט הבא, אשר יפורסם באנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, פלמית ודנית.

למה צריך פילוסופיה? "כל הפילוסופים עד כה ניסו לתאר את העולם, המטרה היא לשנותו" — קארל מארקס, "תזות על פוירבאך"

שנים רבות פילל ראש הממשלה אריאל שרון להסתלקותו של ערפאת, אך החדשות על מותו הקרוב באות לשרון בזמן מאד לא נוח. בנוסף לחשש כי יואשם במוות וההשפעה של זה על הרחוב הפלסטיני, מותו של ערפאת מעמיד בסימן שאלה את האסטרטגיה של המעמד השליט הישראלי. במשך השנים האחרונות הטענה העיקרית של המעמד השליט הישראלי הייתה כי ערפאת מהווה מכשול לכל סוג של משא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית. זה היה הטיעון המרכזי של שרון בהצדקת תוכנית ההתנתקות.

אחרי ארבעה חודשים שבהם עובדי המתנ״ס בקרית־שמונה לא ראו אף שקל ממשכורתם ויותר מחודש שבו לא שולמו המשכורות לעובדי העירייה, פושעי האוצר הנחיתו על העיר מוכת העוני והאבטלה גזירה חדשה: סגירת כל תחנות מד״א באצבע הגליל, סגירת חדר המיון הקדמי בקריית שמונה וצמצום חד של מספר האמבולנסים המוצבים באזור

שוביניזם גברי ודיכוי האשה אינם סתם "תופעה" בחברה, הם מאבני היסוד של החברה שלנו. למה הם קיימים, את מי הם משרתים ואיך נאבקים בהם?

מאבק סוציאליסטי היא חלק מהתנועה הבינלאומית CWI הפועלת בכ־40 מדינות ברחבי העולם להחלפת השיטה הקפיטליסטית בדמוקרטיה סוציאליסטית. נזכיר כמה מהמאבקים והפעולות הרבות שבהן השתתפו התנועות האחיות שלנו בתקופה האחרונה

ג׳ורג' וו. בוש אמנם הצליח להיבחר מחדש, בין השאר מפני שהדמוקרטים הציעו לבוחרים אותו דבר בשינויי סגנון קלים, אבל הוא עומד לגלות שהגרוע ביותר, גם בעיראק וגם בכלכלה, עוד לפניו

ההתגברות של מאבקי עובדים ושביתות כלליות בשנים האחרונות היא לא תופעה בלעדית לישראל. גם להמונים בניגריה נמאס מהניצול, העוני והשחיתות, והם מנהלים מאבק שאפשר ללמוד ממנו הרבה. כל מה שלא תקראו ב"ידיעות", "מעריב" או "הארץ"

הפוליטיקאים שמסבירים לנו היום שערפאת הוא מקור כל הצרות, ושעכשיו כשהוא ימות הכל ייפתר, משרתים את אותו מעמד שליט שהביא את ערפאת לשטחים בתחילת שנות התשעים ומינה אותו לנציג העם הפלסטיני. ערפאת נראה אז כפרטנר נוח לעסקים, מישהו בעמדת נחיתות שיקבל את התכתיבים של השלטון בישראל.

בשבועות האחרונים כל הכותרות בעיתונים הן סביב נושא אחד בלבד — תוכנית ההתנתקות. השיווק האגרסיבי שלה והשיח הציבורי סביבה מחזירים אותנו במעגל לאותה סיטואציה — הפוליטיקאים, משרתיהם הנאמנים של בעלי ההון, מנסים שוב למכור לנו תוכנית גרועה, שלא מספקת פתרון למצב, תוך סילוף עובדות ובעיקר הצגת התוכנית כפתרון חדש, לאחר שהעובדים עייפו מזמן מהסכמים רקובים בין האליטות המושחתות משני הצדדים, או מפעולות צבאיות עקובות מדם.

הכבאים בצפון פתחו בשביתה לאחר שלא קיבלו משכורות והבהירו שלא יחכו חודשים עד למציאת פתרון: אם אין משכורת, אין שירותי כבאות

בשנים האחרונות מאבקי עובדים רבים מסתיימים בבתי דין לעבודה. התסריט חוזר על עצמו: עובדים נלחמים מול הפגיעה בזכויותיהם, ותוך כדי השביתה, ולפעמים גם לפניה, הנושא נסגר בפשרה בבית הדין שמאשרת את עמדת המעסיקים, והנהגת ההסתדרות ממהרת להכריח את העובדים להסכים ל"פשרה"

התסריט הבא מוכר לכולנו — האוצר מגלגל את עול המיתון על גב העובדים, שמצדם מוכנים לצאת להיאבק על המגיע להם. הנהגת ההסתדרות, שאמורה להיות מגינת העובדים, שמה להם רגל בכל פעם מחדש. את המעגל הזה צריך לשבור. לשם כך דרושה בניית אופוזיציה אמיתית בתוך ההסתדרות, בדרך לבחירת הנהגה חדשה, שתהיה נאמנה לנו ולא תחתום על הסכמי כניעה בהזדמנות הראשונה

בתקציב 2005, כמו בקודמיו, יש הרבה חדשות טובות בשבילך, אבל רק אם אתה מיליונר. ביבי וחבריו בכנופיית האוצר יורים בכל נשק אפשרי, ואנחנו חייבים לענות בנשק שלנו: הפגנות המוניות, שביתות ושביתות כלליות

עם הכישלון בהעברת התקציב ננעץ עוד מסמר בארון המתים של הממשלה. ועכשיו שהיא נאבקת על חייה, היא רק נצמדת אלינו עוד יותר כמו עלוקה: עוד קיצוצים, פיטורים והפרטות, כאילו שזה מה שיציל את שרון וחבריו