בשנת 2005, הסוציאליסטים חוגגים לזכר גל האירועים המהפכניים ששטף את רוסיה לפני מאה שנה. רוסיה של שנת 1905 זכתה לראות שביתות כלליות פוליטיות אדירות־מימדים ואת הקמתם של ה"סובייטים" (מועצות נציגיהם הנבחרים של העובדים) הראשונים — הארגונים הלוחמניים הדמוקרטיים ביותר שקמו במהלך המלחמה לחיים־או־למוות נגד העריצות ונגד המעמדות הנצלניים.

בסערת האירועים — שהיוו את "החזרה הגנרלית" לשנת 1917 המהפכנית, שבה קמה ממשלת העובדים הראשונה בעולם — אירוע מסויים נחקק עמוק בזכרונו של אחד המנהיגים המהפכניים, לאון טרוצקי. בספרו על פגישת הסובייט של סנט פטרסבורג ב־12 לנובמבר 1905, טרוצקי תיאר כיצד פועלת טקסטיל רוממה את רוח הלחימה של כלל האסיפה בקריאתה הנרגשת למלחמה ללא פשרות למען יום עבודה בן 8 שעות.

"טווה בגיל העמידה ממפעל 'מקסוול' קמה ודיברה. היו לה פנים נאים ופתוחים; היא לבשה שמלת כותנה דהויה למרות שהימים היו ימי האביב המאוחרים. ידה רעדה מהתרגשות כשהיא סידרה את צווארונה בעצבנות. קולה הידהד באיכותו מלאת ההשראה והבלתי־נשכחת. 'הנחתם לנשותיכם להתרגל לשינה במיטות רכות ולאכילת דברי מתיקה,' היא הטיחה בנציגיו של מפעל 'פוטילוב' (שהציעו את קבלתה של נסיגה זמנית לכל הפחות). 'זוהי הסיבה שבגללה אתם מפחדים לאבד את עבודתכם. אך אנו איננו פוחדות. אנו מוכנות למות, אך אנו נזכה ביום העבודה בן שמונת השעות. אנו נלחם עד הסוף. ניצחון או מוות! יחי יום העבודה בן שמונה השעות!'

"עד להיום", כתב טרוצקי, "שלושים חודשים מאוחר יותר, קול זה של תקווה, של יאוש ושל להט עדיין מצלצל באוזניי, כזיכרון מתמשך וכקריאה לפעולה שלא ניתן להשתיקה. היכן את עכשיו, החברה ההירואית בשמלת הכותנה הדהויה? אה, התרגלת לשינה במיטה רכה ולאכילת דברי מתיקה..."

"הקול המצלצל השתתק. לרגע אחד נשתרר שקט כבד, שלאחריו באו מחיאות כפיים סוערות. ברגע זה הנציגים, שכרעו תחת תחושת חוסר האונים שלהם תחת העול הקפיטליסטי, התעלו על דאגותיהם היומיומיות. הם הריעו לנצחונם העתידי על האכזריות ועל חוסר האנושיות."

(מובא מתוך ספרו של לאון טרוצקי, '1905', מתוך הפרק הנקרא "שמונה שעות ואקדח". הקטע מתייחס לנאום שנשאה נציגה בסובייט של סנט פטרסבורג ב־12 לנובמבר, 1905. הסובייט נחלק באותה עת לגבי השאלה האם להמשיך בפעולה הישירה למען יום העבודה בן שמונה השעות, שהובילה לפיטורין ולסגירת מפעלים).

פירושו של קיצור יום העבודה לשמונה שעות בלבד, עבור האשה "בשמלת הכותנה הדהוייה" ועבור כל הנשים העובדות, היתה הזדמנות להנאה מלפחות כמה מצדדיהם של החיים הפרטיים והציבוריים במקום לקריסה תחת עול השעות הארוכות של העבדות־בשכר במפעלים ושעות נוספות של עבודת פרך בבית. לקראת סוף שנת 1905, בזמן שעובדים פוטרו ומפעלים נסגרו והבוסים של ממשלת הצאר תפסו מחדש את השליטה בחברה, לא היה אפשר להגיע לניצחון במאבק מסויים זה. אך לאחר נצחונו של מעמד העובדים בהנהגתם של הבולשביקים באוקטובר 1917, יום העבודה בן שמונת השעות עבור כל העובדים היה אחד מהצעדים הראשונים שננקטו. צעד זה היה הראשון בשורה ארוכה של צעדים אחרים שנועדו לשחרר את הנשים מהעול הכפול של עבודה במפעל ובבית — הפלות בחינם, נישואין אזרחיים, פעוטונים וגני ילדים ממלכתיים בחינם, מסעדות ציבוריות ומכבסות ציבוריות.

שחיקתן של רפורמות אלו כתוצאה מבידודה של המהפכה במדינה נחשלת ומעליית הסטאליניזם אינה יכולה להפחית בערכם של הרעיונות וסדרי העדיפויות שבוטאו ובוצעו על ידי ממשלת העובדים הסוציאליסטית הראשונה בהיסטוריה. אך מהו מצב העיניינים בימים אלו של טכנולוגיה מתקדמת ושל גלובליזציה?

נשים ועבודה במאה ה־21
במהלך העשור האחרון, מספרן של הנשים בכוח העבודה העולמי גדל ב־200 מיליון. בשנת 2004, הנשים היוו 1.1 ביליארד מתוך 2.8 ביליארד האנשים הנחשבים באופן רשמי לעובדים. אך על פי נתוני ארגון העבודה העולמי (ILO), לנשים סיכוי קטן מזה של גברים להחזיק במשרות בעלות משכורת קבועה וסיכוי גדול מזה של גברים להיות חלק מהכלכלה הלא רשמית, מחוץ למסגרת החוק והביקורת הממשלתית. יתר על כן, נשים מרוויחות, באופן כללי, פחות מגברים באותו סוג של עבודה, אפילו במקצועות בהם קיים רוב נשי.

רובן המכריע של הנשים של ימינו, ללא קשר לחלק העולם בו הן גרות, נפגעות קשה יותר כתוצאה מההתקפות הניאו־ליברליות המכוונות כנגד מעמד העובדים בכללותו. לא רק שפיטורין המוניים, תנאי עבודה לא בטוחים, שכר נמוך, התקפות על מדינת הרווחה, על זכויות הפנסיה ועל מערכת החינוך, כמו גם התקפות על זכויות הרבייה של נשים, יחמירו את העוני והסבל להם חשופות נשים, אלא גם, ככל הנראה, יובילו לעלייה ברדיקליזציה הפוליטית של נשים בכלל ונשים ממעמד העובדים בפרט.

בתקופה הקרובה נראה, ללא ספק, עלייה במאבקיו של מעמד העובדים ברחבי העולם, והנשים העובדות יטביעו את חותמן על המאבקים הצפויים לנו.

נשים מהוות 60% מכוח העבודה העולמי המשתכר פחות מדולר אחד ליום. נתון זה בפרט ורמת העוני בכלל צפויים לעלות כאשר יתבררו ממידיהן המלאים של השלכותיו של אסון הצונאמי, שביחד עם ההזנחה הפושעת מצידו של האימפריאליזם ושל הממשלות העויינות למעמד העובדים (שהתבטא בין השאר בכך שלא הציבו מערכות להתראה מוקדמת באוקיינוס ההודי), נטל את חייהם של כ־300,000 בני אדם. בנוסף לכך, ארגון העבודה העולמי משער שכמיליון משרות אבדו בסרי לנקה ובאינדונזיה לבדן כתוצאה מהצונאמי. בהנחה שניתן יהיה לספק במהירות סיוע ותמיכה לאיזורים שנפגעו, ארגון העבודה העולמי מעריך כיום שכ־50%–60% מהאנשים שאיבדו את משרתם כתוצאה מהצונאמי יוכלו לזכות מחדש בפרנסה עד סוף 2005.

אך כפי שהראו מקרים קודמים, שבהם ממשלות קפיטליסטיות העבירו באיחור, אם בכלל, את הסיוע ההומאניטרי והכספי שהבטיחו להעביר למידינות נפגעות, ספק רב אם התפתחות שכזו תהיה אפשרית אלא אם כן הממשלות יהיו נתונות בלחצים עצומים מלמטה. כתוצאה משחיתותן, דו־פרצופיותן וחוסר יעילותן של הממשלות הקפיטליסטיות, כמו גם מחוסר רצונן לבנות מחדש באמת את חייהם של אלו שנפגעו מהצונאמי, מספר הנספים צפוי לגדול באופן משמעותי כתוצאה מעוני ומהמחלות הקשורות אליו. כתמיד, ילדים ונשים מהוות את רובם של הפליטים.

עוני, התעללות מינית ואיידס
העוני הוא גם מקורן של זוועות חייהם של מיליוני אנשים ביבשת אפריקה. רוזה לוקסמבורג, אחת ממנהיגותיה המהפכניות הנחושות של תנועת מעמד־העובדים הגרמנית בתחילת המאה העשרים, אמרה פעם שבפני האנושות עומדות שתי ברירות: סוציאליזם או ברבריזם.

הסיוט המתרחש כיום בסודן מהווה דוגמא מזעזעת במיוחד לברבריזם השולט בחלקים גדולים מאפריקה. אלפי משפחות גורשו מבתיהן וכעת הן גוועות ברעב במחנות הפליטים מוכי העוני. כמו במצבי מלחמה או מלחמת־אזרחים אחרים, אונס קבוצתי וצורות אחרות של אלימותך מינית נגד נשים משמשים כאמצעי לחימה. קורבנות האלימות וההתעללות המינית סובלות לרוב מנזק פסיכולוגי שאינו ניתן לתיקון. במקרים רבים, ההתאבדות נראית כמוצא היחיד עבור אותן נשים ששרדו את זוועות האלימות וההשפלה. עוני, אלימות מינית וחוסר־השכלה בקרב נשים הובילו, במהלכן של השנתיים האחרונות, לעלייה במספר הנשים נשאיות האיידס בכל רחבי העולם.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי (WHO), העלייה החדה ביותר במספרים אלו — 56% — התרחשה במזרח אסיה, ולאחריה בעלייה של 46% במזרח אירופה ובמרכז אסיה. בחלקים של אפריקה המצויים מדרום לסהרה, שהם האיזורים בהם מגיפת האיידס מגיעה למימדים הנוראיים ביותר, נשים מהוות קרוב ל־60% מנשאי האיידס הבוגרים. לנשים צעירות בגילאים 15–24 יש סיכוי גבוה פי שלוש להדבק באיידס מאשר לגברים צעירים באותם גילאים. התנסותן המיניתהראשונה של ילדות ונשים צעירות רבות היא בכפייה.

כתוצאה מחוסר מידע ומבערות, נוצר מצב שבו במספר מדינות אפריקניות, גברים מאמינים שהם יוכלו להגן על עצמם בפני הווירוס הקטלני על ידי קיום יחסי מין עם בתולות צעירות. כתוצאה מכך, במקרים רבים נשים צעירות אלו נאנסות ומודבקות באיידס.

על פי נתוני ארגון הבריאות העולמי, נכון ליולי 2004, רק ל־440,000 איש יש גישה לטיפול באיידס מתוך ששת המיליונים הזקוקים לטיפול שכזה בעולם הניאו־קולוניאלי. כמה פוליטיקאים אירופאים חשפו לאחרונה את חיבתם הלבבית לאפריקה, והציעו 'תוכנית מרשל' ל"יבשת האבודה". אך כל עוד הקפיטליזם קיים, אין זו אלא אשלייה לחשוב שניתן להוציא את אפריקה ואת שאר האיזורים המרוששים בעולם מהעוני. הכסף שהובטח לארצות אלו מתגמד לעומת הכסף שמבוזבז על המשך כיבושה האימפריאליסטי של עיראק.

על מנת להלחם בהצלחה בעוני ובאיידס, יש צורך בהתנתקות מלאה מהקפיטליזם שיביא לסופה של הדיקטטורה של קרן המטבע העולמית ושל הבנק העולמי. כחלק מהמאבק הבין־לאומי, יש להלאים את תעשיית התרופות ולהעבירה לשליטתם ולניהולם של העובדים. רק בדרך זו יהיה אפשר להבטיח עתיד, וחיים הראויים לחיותם, להמונים בעולם הניאו־קולוניאלי.

יכולתו, מוכנותו ואפשרותו של מעמד העובדים האפריקני להתאחד ולהלחם נגד התקפות על תנאי מחייתם הודגמו בשנה האחרונה על ידי ארגונן של שביתות חשובות בשתי מדינות מרכזיות באפריקה. בדרום אפריקה התרחשה שביתתת הסקטור הציבורי הגדולה ביותר בתולדותיה, ובניגריה, המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה, אורגנו מספר שביתות כלליות נגד העלאת מחירי הנפט על ידי הממשלה. בשני המקרים, נשים תרמו רבות חוסנן ולעוצמתן של השביתות.

בחירתו מחדש של הנשיא בוש וההתקפה על זכויות הנשים
בחירתו מחדש של ג׳ורג' וו. בוש לקדנציה נוספת בנובמבר 2004 העציבה את מיליוני הפעילים נגד המלחמה, את פעילי איכות הסביבה כמו גם עובדים רבים ברחבי העולם. אך כעת, תוך השענות על הימין הפונדמנטליסטי הנוצרי בארה״ב, בוש ניצל את נצחונו בבחירות כדי לפתוח במתקפה מאסיבית על זכויות הנשים ועל הקהילה ההומו־לסבית.

בוש מציג את עצמו כדוגל ב"דרך החיים האמריקאית המסורתית" בהתנגדו לנישואין חד־מיניים ולזכותן של הנשים לבחור. אחת־עשרה מדינות בארה״ב העבירו בחודשים האחרונים חוקים האוסרים על נישואין חד מיניים. אופיו הריאקציונרי של הימין הפונדמנטליסטי הדתי במפלגה הרפובליקנית התבטא באופן בולט במיוחד בדבריו של הסנאטור טום קובורן (Tom Coburn) שהבטיח ביום הבחירות בנובמבר האחרון "להוציא מחוץ לחוק את ההפלות ולהוציא להורג את הרופאים המבצעים אותן". בניסיון לכפות על שאר העולם את מדיניותו המנוגדת לזכותן של נשים לבחור, ממשלתו של בוש דרשה מהאו״ם לגנות בפומבי את הזכות להפלה.

בחירתו מחדש של בוש מהווה, ללא ספק, מכשול בדרכן של הנשים בארה״ב, אך היא גם תעורר התנגדות רבה ותגרום לתנועת נשים להשיב מלחמה, כפי שכבר הראה "מצעד מיליון הנשים" למען זכותן של הנשים לבחור באפריל 2004. Socialist Alternative, תנועת־האחות האמריקנית של מאבק סוציאליסטי, השתתפה בצעדה זו, שהיתה ההפגנה הגדולה בהיסטוריה למען זכויות נשים, וקראה להקמתה של מפלגת עובדים חדשה בארה״ב. היא גם דרשה "הפלה חינם לכל דורשת" ו"חינוך וטיפול רפואי חינם".

כבר בשבועות הראשונים של כהונתה השנייה, ממשלת בוש פתחה במלחמה נגד מעמד העובדים האמריקני, מלחמה שתשליך חלקים גדולים מהאוכלוסייה למלתעות העוני. על מנת לעמוד בתוכניתו של בוש לצמצם את הגרעון התקציבי של ממשלת ארה״ב בחצי, הבית הלבן הכריז על הקיצוצים החמורים ביותר מאז ימי רונלד רגן, שהיה אחד מאדריכלי המדיניות הניאו־ליברלית בשנית השמונים. ההתקפה כוללת קיצוצים נרחבים ברווחה, בחינוך ובתוכניות הדיור הציבורי לעניים. כ־1.1 ביליארד דולאר אמורים להיות מקוצצים מתוכנית תלושי המזון לבדה, המסייעת לעניים המרודים ביותר בארה״ב לקנות את המצרכים הבסיסיים. התוכנית כוללת גם קיצוץ חד ב־MedicAid, תוכנית המספקת טיפול רפואי לעניים. יתר על כן, ממשלת ארה״ב פירסמה תוכניות להפרטת קרנות הפנסיה.

בשילוב עם הביצה העיראקית שבה שקוע האימפריאליזם האמריקני, ועם העובדה שתקציבי הצבא וביטחון־הפנים הם היחידים שלא קוצצו, תוכנית הקיצוצים יוצרת מצב נפיץ ביותר בארה״ב. ללא ספק, ליוזמות כמו "משפחות הצבא מדברות" (Military Families Speak Out), הקוראת לנסיגה מעיראק, ושבה אמהות ששכלו את בניהן בעיראק ממלאות תפקיד חשוב, יהיה חלק מרכזי בהתנגדות למשטר בוש ולארגון ההתנגדות נגדו.

בפלאייר לציון שנתיים לתחילת המלחמה, הם אומרים: "בארץ זו, העשירה בעולם, חיילים חוזרים הביתה מהמלחמה לעתיד כלכלי לא בטוח. ילדיהם שהדגיעו לגיל ההתבגרות אינם מסוגלים לממן לימודים אקדמים... אנו מריעים להבטחת 335 מיליון הדולר לנפגעי הצונאמי, אך ארה״ב מוציאה סכום דומה בכל שלושה ימים בעיראק. אנו זקוקים לכסף למקומות עבודה ולחינוך ולא למלחמה ולכיבוש."

הבוסים מתקיפים — ואנחנו משיבים מלחמה!
הבוסים והממשלות הקפיטליסטיות בעולם הקפיטליסטי המפותח יצאו למתקפה להשמדת שרידיה האחרונים של מדינת הרווחה שנבנתה תחת לחצם של העובדים לאחר מלחמת העולם השנייה. הנשים, ובמיוחד האמהות החד־הוריות ייפגעו באופן הגרוע ביותר ממתקפות אלו. "הרפורמה" בחקיקה לגבי האבטלה בגרמניה אינה רק חלק מתוכנית העושק הגרועה ביותר בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה; היא גם אוכפת את תפקידיהם המסורתיים של שני המגדרים. הרפורמות, שבוצעו מאז ינואר השנה, לוקחות בחשבון את הכנסתם של ההורים כאשר רמת דמי האבטלה שהמובטל זכאי אליהם מחושבת.

יתר על כן, השינויים יפגעו קשות באמהות החד־הוריות, שכבר כיום סובלות מסיכון גדול יותר להיות מובטלות כתוצאה ממוסדות לקויים לחינוך וטיפול בילדים. על כן, יהיה להן סיכוי גדול יותר להפגע מחוקי הקצבאות החדשים, שיורידו את דמי האבטלה ל־345 יורו לחודש במערב גרמניה ול־331 יורו לחודש במזרחה, לאחר שנה אחת של אבטלה. כתוצאה מכך, מספר הילדים החיים בגרמניה מתחת חלקו העוני, שכבר הגיע לרמת שיא עבור מדינה הנמנית עם המדינות העשירות ביותר בעולם, יעלה אף יותר.

קיצוצים דומים מתבצעים בכל רחבי אירופה. בבריטניה, מתקפותיה של ממשלת בלייר על זכויות הפנסיה מפלות לרעה באופן גלוי את הנשים, שהפנסיות שלהן כבר נמוכות, באופן כללי, מאלו של הגברים. לא רק שהתקנות החדשות שהוצעו יעלו את גיל הפנסיה במגזר הציבורי משישים לשישים וחמש, אלא גם יביאו לקיצוץ משמעותי בפנסיות לנשים. על פי החוק הקיים, הפנסיה המירבית נקבעת בעיקר על פי הכנסתו של הפנסיונר לפני פרישתו. כרגיל, אלו בן המשכורות הגבוהות ביותא במהלך חייו של העובד. אך החוק החדש לוקח בחשבון את כלל הקריירה. למרות שצעד זה עשוי להוות יתרון עבור כמה מהעובדים, נשים, הנאלצות לעשות הפסקות בקריירה שלהן על מנת לטפל בילדים, יראו קיצוץ בפועל בפנסיה שלהן.

חברי ה־Socialist Party (תנועת־האחות הבריטית של מאבק סוציאליסטי) באיגודי העובדים של המגזר הציבורי באנגליה ובוויילס, דמו גם חברי ה־International Socialists (כנ״ל בסקוטלנד), מילאו תפקיד חיוני ומכריע בקידום ההצעה לשביתה כללית של המגזר הציבורי נגד המזימה לקיצוץ בפנסיה, ב־23 למרץ.

גפ ברוסיה, הפנסיונרים פתחו במתקפת־נגד אדירה נגד הקיצוצים שהנהיגה ממשלתו של פוטין. הפגניות המוניות, חסימת כבישים וצורות מחאה אחרות אורגנו באופן ספונטני, לרוב על ידי נשים פנסיונריות. ההתנגדות והמחאה הביאו לניצחון חלקי. פוטין נאלץ לסגת ולעשות ויתורים. בכמה איזורים, למשל, נשיא רוסיה התיר למועצות המקומיות להחזיר את השימוש בחינם בתחבורה הציבורית לפנסיונרים.

בשנה האחרונה התרחשה עלייה במחאותיו של מעמד העובדים, בייחוד באירופה. נשים מילאו תפקיד מפתח במחאה זו. שביתתן ההירואית של האחיות ברחבי סקוטלנד היתה דוגמא בולטת במיוחד לעובדה שנשים הן לרוב הלוחמות הנחושות ביותר במאבק להגנה על תנאי המחייה, המשכורות ותנאי העבודה. 4,000 עובדים, רובן נשים, לקחו חלק בשביתה מוחלטת של תשעה שבועות בדרישה להעלאת שכר ולהכרה כוועד. לרובן של האחיות שהשתתפו בשביתה לא היתה מסורת של פעילות באיגודי עובדים, ומעולם לא עלה בדעתן לפני כן להשתתף בשביתה כלשהי. שביתת האחיות משקפת שינוי חשוב במודעות המעמדית ונותנת דוגמא לנחישותן של הנשים העובדות במאבקים שיבואו בעתיד, כשיתפרצו קרבות בין המעמדות.

המשבר המעמיק של המערכת הקפיטליסטית יביא גם לעלייה בפיטורין ההמוניים. לדור הצעיר יהיה יותר ויותר קשה למצוא עבודה טובה עם קביעות. המצב נראה גרוע במיוחד עבור הנשים הצעירות, בין הגילאים 15 ל־24, המהוות כבר היום כמעט 50% מכלל הנשים המובטלות.

תנועת־האחות של מאבק סוציאליסטי בבלגיה, Linkse Socialistische Party/Movement pour une Alternative Socialiste (LSP/MAS), מארגנת "צעדת צעירים למען מקומות עבודה וחינוך חינם ונגד גזענות", שתתרחש ב־19 למרץ. בקמפיין זה, המצב בפניו עומדות הנשים יודגש במיוחד. הן דורשות שכר הוגן, זכות לעבודה במשרה מלאה, מימון מתאים לשירותים ציבוריים כגון פעוטונים וגני ילדים, וחיסול הסקסיזם והגזענות במקומות העבודה. על ידי העלאת דרישות אלו, LSP/MAS תנסה לעודד נשים צעירות מעמד העובדים להשמיע את קולן ב־19 למרץ.

זנות וסחר בנשים
החזרת הקפיטליזם לברית־המועצות לשעבר, חיסולם של כל יתרונותיה של הכלכלה המתוכננת והעלייה הדרמטית בעוני שבאה בעקבות זאת הן הסיבות העיקריות לעלייב בסחר בנשים ובזנות בארצות אלו. סחר בבני אדם אינו אלא גרסה מודרנית לעבדות ומהווה את הצורה האכזרית ביותר של ניצול. הוא הענף השלישי בגודלו בעולם התחתון של ימינו, אחרי סחר בנשק ובסמים. זהו הענף הגדל במהירות הרבה ביותר בעולם הפשע, וקשור לתעשיות הפורנוגרפיה, הסחר בכלות, וניצולם המיני המסחרי של ילדים.

כשמסירים מעליו את כל התחפושות, הסחר בנשים חושף את טבעו הברוטאלי ותאב־הבצע של הקפיטליזם, השואף להפוך כל אחד וכל דבר לסחורות על מנת להפיק מהן רווח, ללא התחשבות בהשלכותיו של מהפך זה. הסחר בנשים מייצר ביליארדי דולארים של רווח תוך סיכון קטן מאוד לסוחרים.

ההבטחות לחיים טובים יותר ולסוף חיי הסבל הן המפילות נשים וילדות רבות במלכודת הסחר בנשים. על פי ההערכות, בכל שנה כ־30,000 עד 50,000 נשים וילדים מיובאים על ידי סוחרים אלו לארה״ב. ברגע שהאשה מגיעה לשם, היא מביאה ללוכדיה רווח של עד 30,000 דולאר לשבוע על ידי כך שהיא נאנסת כ־20 פעמים ביום, שבעה ימים בשבוע. נשים המנסות להתנגד מוכות ואף לפעמים נרצחות.

מספר מדינות הכריזו על מה שהן מכנות "איזורי סובלנות", שבהם הזנות הוכרה כחוקית, בטוענה שהן מתכוונותלשפר את תנאי חייהן של הזונות. המציאות המרה הנוצרת כתוצאה מהחלטות שכאלו נחשפה לאחרונה על ידי אשה בגרמניה, מדינה שבה הזנות קיבלה הכרה חוקית בשנת 2002. שינויים שנעשו לאחרונה בחוקי האבטלה יכולים להכריח מובטלים לקבל כמעט כל עבודה המוצעת להם. מומחית מובטלת לטכנולוגיות מידע קיבלה מטעם לשכת התעסוקה עבודה כבארמנית. הבאר התגלה כבית בושת, והבעלים ציפה מהמובטלת לעבוד כזונה. לאחר שסירבה לעבוד שם, לשכת התעסוקה איימ עליה בקיצוץ דמי האבטלה שלה. מקרים דומים דווחו בהולנד. למרות שהשערוריה הציבורית המקיפה סיפורים אלו מקטינה את הסיכויים שמדיניות זו תימשך בארצות אלו בזמן הקרוב, אלו הם המצבים הנוצרים על ידי הכרה חוקית בזנות.

הצורך במפלגות עובדים המוניות חדשות
שורשיו של יום האשה הבין לאומי מצויים באמצע במאה ה־19, ובימים ההם הוא ביטא את הדרישה הגוברת לזכויות נשים בארה״ב ובאירופה. בשנותיה הראשונות המאה העשרים, הקמפיין למען זכות הצבעה לנשים היה אחד מעמודי הטווח של תנועת הנשים ושל יום האשה הבין לאומי. בכמה מקרים היה צורך בעשורים שלמים של מאבק כדי להשיג זכות הצבעה כללית לנשים ברוב חלקי העולם. אפילו כיום, הזכות להצביע עדיין אינה זכות דמוקרטית לכל אשה בעולם. במקומות בהם נשים יכולות להצביע, נשים ממעמד העובדים, כמו מעמד העובדים בכללו, מתקשות למצוא מפלגה שתייצג את האינטרסים שלהן.

התקשורת הפרו־קפיטליסטית הריעה לבחירות באפגניסטן בספטמבר 2004, ששימשו כאחת מהדרכים לתת לגיטימציה לפלישה לארץ זו לאחר מתקפת־הדמים על מגדלי התיאומים ב־11 לספטמבר 2001. תשומת לב מיוחדת ניתנה לעובדה ש־40% מהמצביעים הרשומים היו נשים. נתון זה הוצג כהישג אדיר עבור זכויות הנשים באפגניסטן. בעוד אנו מקדמות בברכה את העובדה שהנשים זכו להצביע, יש לקחת בחשבון את העובדה שמעמדן של הנשים באפגניסטן נקבע עדיין, בעיקרו, על ידי המסורות הפיאודליות ועל ידי שרידי החקיקה האנטי־נשית שחוקק שלטון הטאליבן הראקציונרי. דבר זה נכון גם לגבי חלקים אחרים בעולם.

בבלוצ׳יסטן, מחוז בפקיסטן הנשלט עדיין על ידי מנהיגים שבטיים ופאודליים, נשים כמעט ואינן נראות בחיים הציבוריים. נשים אינן זוכות לחינוך כלשהו כיוון שהוא אינו מותר על ידי החוק השבטי. נשים בקושי מורשות לצאת מבתיהן. רצח על כבוד המשפחה, נישואין בכפייה ושאר מנהגים אכזריים ולא אנושיים עדיין נהוגים בבלוצ׳יסטן באופן נרחב. על פי ה"מנהג" המסורתי, אשה הפוגשת גבר שאינה מכירה צריכה לשבת על ברצפה ולהפנות את גבה לגבר. עליה להשאר בתנוחה זו עד שהזר עובר.

למרות שחוקים פיאודליים וריאקציונריים כמו אלו לא יעלמו מן העולם בין לילה, העובדה היא שהקפיטליזם אינו מציע למדינות אלו שום דרך להתפתח מבחינה כלכלית וכתוצאה מכך גם תרבותית. זוהי גם הסיבה העיקרית לכך שהנשים אינן מסוגלות לפרוץ אל מחוץ לתנאים אלו.

ה־Socialist Movement, שהיא תנועת־האחות של מאבק סוציאליסטי בפקיסטן, מקדישה תשומת לב מיוחדת למצבן של הנשים. בשנה שעברה, היא ארגנה פגישות פתוחות וסדנאות מיוחדות בנושא האלימות במשפחה. חברי ה־Socialist Movement היו מעורבים גם בקמפיין למען ביטולם של "חוקי חודוד", שהם מפלים ואנטי־נשיים באופן מוחלט. לדוגמא, תחת חוקים אלו, אשה הנופלת קורבן לאונס חייבת להביא ארבעה עדים גברים כדי להוכיח שהיא נאנסה, ואחרת היא מועמדת לדין באשמת "ניאוף". כתוצאה ממחאתם נגד דיכוי זה, קיצונים דתיים איימו על חברי התנועה. לעומת זאת, חלק חשוב ביותר של הקמפיין הוקדש לאיגודן המקצועי של הנשים העובדות בסקטור הבלתי־רשמי, ולהקמתה של מפלגת עובדים המונית שתוביל את המאבק למען זכויות הנשים.

הקול הפוליטי
בקנה מידה עולמי, רק 15.2% מהנציגים בבתי הנבחרים הלאומיים הן נשים.בו בזמן, נשים מחפשות מפלגות שהן יהיו מוסוגלות לבטוח בהן לקדם את האינטרסים שלהן. חיפוש זה משתקף בדיבורים על האפשרות להקמתה של מפלגת נשים, שהחלה בהם המנהיגה לשעבר של מפלגת השמאל השוודית. בסקרי דעת קהל, כ־20% — שרובן נשים העובדות בשכר נמוך — ציינו שהן יישקלו להצביע למפלגה זו. כסוציאליסטיות, איננו מאמינות שאחוז גבוה יותר של נשים בבתי הנבחרים ישפר באופן אוטומאטי את מצבן של נשים ממעמד העובדים. האינטרסים שלהן אינם מיוצגים על ידי נשים בבית הנבחרים, בממשלה או אף בראשות הממשלה. לדוגמא, מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליסה רייס, שרת הבריאות הגרמנית אולה שמידט, שרת החינוך הבריטית רות קלי ונשיאת סרי לנקה צ׳נדריקה קומרטונגה — כולן הנהיגו מדיניות של התקפה על מעמד העובדים. שני השרות בממשלה הבלגית תקפו באופן אלים במיוחד את השביתות במערכת הבריאות, המעסיקה בעיקר נשים.

אף על פי כן, מספרן הנמוך של הנשים בבתי הנבחרים מצביע על אופייה הפטריארכלי של הפוליטיקה של ימינו. אין ספק שהסוציאליסטים מקבלים בברכה השתתפות רבה יותר של נשים ממעמד העובדים בפוליטיקה ובפעילות הפוליטית ואף נאבקים עבורה.

ה־CWI נאבקת למען בנייתן של מפלגות עובדים המוניות חדשות ברחבי העולם. בכל מקום בו מתגלים סימנים להתארגנות אמיתית של מעמד העובדים, ה־CWI משתתפת בבניתם של כוחות אלו ופועלת למען אימוצו של מצע סוציאליסטי על ידי כוחות אלו. בשנה האחרונה, הקמתה של מפלגת P-SOL (המפלגה למען סוציאליזם וחופש) בברזיל ושל ASG (עבודה וצדק חברתי — האלטרנטיבה האלקטורלית) בגרמניה הייו צעד מכריע לכיוון הקמתן של מפלגות עובדים שכאלו. למרות שאופיין של התארגנויות אלו אינו ברור עדיין בשלב זה, הצלחתן והתפתחותן העתידית תלויות בפרוגראמה שיאמצו ובקמפיינים שיובילו למען שיפור תנאי חייהן של הנשים ממעמד העובדים ולהגנתן של זכויות הנשים וכן במידה בה מלפגות אלו יהיו מסוגלות לערב נשים ממעמד העובדים במאבקיהן.

על מנת לשפר את תנאי חייהן של הנשים ממעמד העובדים, על הסוציאליסטים במפלגות חדשות אלו לאמץ פרוגראמה:
— שתדחה על הסף את מתקפותיהם הנאו־ליברליות של הבוסים ושל ממשלותיהם
— שתארגן התנגדות נגד פיטורין
— שתילחם למען קיצור שבוע העבודה ללא קיצוץ במשכורת
— שתילחם למען עבודה במשרה מלאה לכל דורש
— שתילחם נגד שכר נמוך ובעד שכר מינימום הוגן
— שתארגן, בשיתוף עם איגודי העובדים, קמפיינים שייסעיו לארגן את כל מקומות העבודה שאינם מאוגדים עדיין
— שתילחם למען מוסדות חינוך חינם ובאיכות סבירה לכל קבוצות הגיל
— שתגן על זכותן של הנשים לבחור מתי, אם בכלל, ללדת ילדים
— שתילחם נגד האלימות במשפחה, נגד ההטרדה המינית בעבודה ונגד כל צורות האפלייה בחברה

בסופו של דבר, על מנת שהנשים יהיו חופשיות מעוני ומדיכוי מכל סוג שהוא, יש להפיל את השיטה הקפיטליסטית המבוססת על רווחים. מטרה זו תוכל להשיג רק תנועה המונית של מעמד העובדים, שתלאים ותעביר לשליטה ציבורית את התאגידים הגדולים ואת החברות שצברו כמויות עצומות של עושר כתוצאה מניצול מעמד העובדים ברחבי העולם. הנשים ממעמד העובדים יהיו חיוניות להצלחתו של מאבק זה, שיוביל, בסופו של דבר, לשחרורה של האנושות כולה ולשיוויון אמיתי בין גברים לנשים.

ב"קונגרס הכל־רוסי הראשון של הנשים ממעמד העובדים" באוקטובר 1918, לנין אמר ש"נסיונן של כל תנועות השחרור הראה שהצלחתה של מהפכה תלוייה במידת השתתפותן של הנשים בה". משפט זה עדיין רלוונטי כיום, והצלחת בנייתן של תנועות־המונים חדשות וחזקות של מעמד העובדים תלוייה במידה שבה הן יצליחו לצרף לשורותיהן ולשלב בפעילותן נשים ממעמד העובדים.