סיפור הפגיעה בתקציבי הרווחה בדנמרק מזכיר במידה מסויימת את האופן בו ממשלות ישראל מקצצות בשנים האחרונות במענקי האיזון של הרשויות המקומיות והורסות את השירותים הציבוריים. עבור הקפיטליסטים שירותי הרווחה הם נטל. הממשלה הדנית מעוניינת להפחית את המיסים המוטלים על התאגידים ובעלי־ההון, ולשם כך היא פועלת לקיצוץ בהוצאות על השירותים הציבוריים. למרות שבתקציב המדינה קיים עודף של למעלה מ־80 מיליארד כתר דני (למעלה מ־57 מיליארד שקל) וההכנסות ממיסים גדלות כתוצאה מצמיחה כלכלית, מסרבת הממשלה להעביר לרשויות המקומיות את המשאבים הדרושים להן לתיפעול השירותים ולהרחבה שלהם ביחס לגידול באוכלוסייה. כלומר, לא רק שהצמיחה אינה מורגשת בתקציבי הרווחה, אלא שהעיריות נדרשות לקצץ בהם. מהלך זה עשוי להוביל לפיטורים של עובדים רבים ולפגיעה משמעותית בשירותים לגיל הרך ולקשישים.

התושבים לא מוכנים לשתוק יותר ומתכוונים להרחיב את מאבקם עד שיבוטלו הקיצוצים. גננות, סייעות ועובדים סוציאליים פתחו בשביתה. הורים חסמו את הכניסה לגנים ותלמידים וסטודנטים, בתמיכת המורות והמרצים, חסמו את בתי־הספר והמכללות. הוקמה גם קבוצת "סבים וסבתות נגד הקיצוצים". השלטון המקומי ניסה להפחיד את השובתים והמפגינים ואף העביר את שמות ההורים למשטרה, אך ללא הצלחה. הסיסמאות המרכזיות של הקמפיין הן: "לא לקיצוצים — כן לרווחה" ו"יותר כסף מהמדינה — כן למרד של המועצה [המקומית]!". בשלב הנוכחי הרשויות נאלצו לשבת למשא־ומתן עם הנאבקים, אבל שאלת הקיצוצים עדיין לא הוכרעה.

בהפגנות השתתפו תושבים שנמאס להם מהתירוצים של הממשלה. ההפגנות והמאבקים השונים נגד גזרות האוצר הדני נמשכים כבר כמה חודשים. הממשלה הדנית מורכבת מקואליציה של הליברלים והשמרנים, בתמיכת המפלגה הגזענית המסורתית ("מפלגת העם הדני" — DFP). הגזרות האחרונות הן רק חלק ממערכה כוללת שמנהלת ממשלת ההון נגד העובדים, העניים והנוער בדנמרק. אחת הדוגמאות היא ניסיון להאריך את יום העבודה בכמה שעות. גם מהגרי־עבודה ופליטים נמצאים תחת התקפה מתמדת. הדיפת הגזירות האחרונות יהיו הישג משמעותי. למאבקים האחרונים יש פוטנציאל להביא בהמשך גם להפלת הממשלה. בטווח הארוך יותר, אחד המעצורים המרכזיים, כמו בישראל ובמרבית המקומות בעולם בתקופה הנוכחית, הוא העובדה שחסרה לעובדים הדנים מפלגה עצמאית שתוכל להציב חלופה למפלגות המשרתות את ההון הגדול.