מזרח תיכון אמריקאי הנסיגה מלבנון, האינתיפאדה השנייה והפיגועים במגדלי התאומים פתחו תקופה חדשה בתולדות המזרח־התיכון. את טקסי השלום מחליפות תמונות זוועה מאתרי הפיגועים, מההריסות בצפון ובשדרות ומחורבות הבתים המופצצים בלבנון, בעזה ובעיראק 1,205
רק לפני פחות מ־15 שנים נדמה היה שארה״ב נותרה מעצמת־על ללא תחרות, המסוגלת להכתיב סדר עולמי חדש. סדר זה, לפי דובריה, היה אמור להבטיח שקט ויציבות. במקום שקט ויציבות קיבלנו מזה״ת מדמם. משמעות התכתיבים האמריקאיים לחייהם של עשרות המיליונים באזור היה דיכוי ופגיעה קשה ברמת החיים. ההמונים במזה״ת דחו את הסדר החדש שארה״ב ושותפותיה הציעו בשנות ה־90'. במרבית המדינות התעוררה התנגדות פעילה כנגדו וכנגד המשטרים המקומיים ששיתפו איתו פעולה. התגובה של ארה״ב וגם של המשטר בישראל — המייצג את אותו סדר־יום — היתה לנסות ולכפות את הסדר הזה בכוח צבאי. ומה קרה? הכיבוש בעיראק, אפגניסטן ובשטחים נכשל בהשגת המטרות עליהן הכריזו, והסדר החדש היחיד שהושלט היה הכאוס. המשטרים במצרים, ירדן וערב־הסעודית נעשו פחות יציבים. הצבא הישראלי לא הצליח להכניע את החיזבאללה. הניסיון לשמר את המעמד של ארה״ב כמעצמה העולמית היחידה באמצעות כוח צבאי, מוביל דווקא לביסוס מעמדה של איראן. ג׳רארד בייקר, פרשן פוליטי הידוע כתומך בולט של ארה״ב אמר באחרונה: "לו הייתי ממציא תיאוריות קונספירציה, הייתי חושב שבוש הוא סוג של סוכן איראני". ההמונים ברחבי המזה״ת נוכחו לדעת שהדמוקרטיזציה שהמשטר האמריקאי מציע היא בעצם קפיטליזציה אכזרית. את ההתקפות על תנאי החיים ואת החיסול של כל ניסיון להתנגדות, כופים על האוכלוסייה באמצעות אותו סוג של משטר דיקטטורי שארה״ב התחייבה להחליף. מימוש האיום להפיל משטרים שלא ישתפו פעולה עם התכתיבים של המעצמות הגדולות בראשות ארה״ב, הוביל לתמונות משדות הקטל של אפגניסטן, עיראק וגם עזה, שמגיעות לכל סלון במזה״ת ומחזקות את הזעם כלפי המדיניות האמריקאית. כשני שלישים מרזרבות הנפט של העולם נמצאות במזה״ת. זו הסיבה שעיני המעצמות נשואות לאזור הזה. כאן הצורך במשטרים יציבים ונאמנים בולט במיוחד. בחירה דמוקרטית אמיתית במזה״ת דווקא מתנגשת עם מדיניות ארה״ב, כפי שניצחון החמאס בבחירות הוכיח. משטרים דיקטטוריים כמו בפקיסטן וערב־הסעודית הם עדיפים מבחינת ארה״ב, ומהווים חלק חשוב ב"מלחמה נגד הטרור". זה לא שהם דמוקרטיים ושוחרי שלום, הם פשוט מסייעים בהבטחת השליטה האמריקאית באזור. הלהט של הממשל האמריקאי לכפות תכתיבים בניגוד לצורכי האוכלוסייה, יוצר התנגדות בקרב שכבות רחבות. המודרניזציה שהקפיטליזם מייצר משפרת את תנאי החיים עבור שכבה דקה של האוכלוסייה — בשביל הרוב המכריע לא מדובר בקידמה ושיפור, אלא רק בהגברת הניצול. לפני התמוטטות "הגוש המזרחי", תנועות עובדים היו אלו שהובילו את המאבק למען דמוקרטיה ואת ההתנגדות לניצול. הפגנות ושביתות היו אז כלי נפוץ יותר מטרור. הטעות היתה שתנועות העובדים נגררו אחרי המדיניות הסטליניסטית, וכשברית־המועצות התמוטטה הן התמוטטו יחד איתה. התוצאה היתה שהגורמים שרצו שינוי חברתי פנו לארגוני האסלאם הפוליטי. במקום בריה״מ צמח מודל חדש להתנגדות לאימפריאליזם: המודל שהציבה כביכול המהפכה האיראנית. הגרעין האיראני — סיפורה של פצצהההיסטוריה מלמדת שלארה״ב אין בעיה עם הפצה של נשק להשמדה המונית, בשעה שזה משרת את האינטרס של המעמד השולט בה. ארה״ב אמנם התנגדה רשמית למשטר באיראן, אבל לא היתה לה שום בעיה לסייע בהקמה של ארגונים כמו הטליבן, כדי להילחם ב"סכנה הקומוניסטית". סדאם חוסיין קיבל סיוע בפיתוח נשק כימי וביולוגי מחברות אמריקניות. הנשק שימש במלחמה של עיראק נגד איראן, וגם כדי לטבוח בעשרות אלפי כורדים. ארה״ב וישראל סייעו אפילו לתעשיית הנשק האיראנית: באמצע שנות ה־80' סיפקו ארה״ב וישראל נשק נגד מטוסים וטנקים לאיראן תמורת שחרור שבויים אמריקאים והרבה כסף. חלק מהכסף הזה שימש לאחר מכן את ארה״ב למימון ארגון טרור בשם ה"קונטראס" שהפיל את הממשלה הנבחרת בניקרגואה שבאמריקה הלטינית, מכיוון שזו העבירה "יותר מדי" רפורמות לטובת העובדים. באופן אירוני, טילי הנ״ט שירתה החיזבאללה לעבר הטנקים הישראליים במלחמה האחרונה הם מאותו דגם של טילי "עורב" (TOW) שנמכרו לאיראן. חלק מהמתווכים הישראלים היו פוליטיקאים בכירים כמו שמעון פרס, יצחק רבין ויצחק שמיר, אז ראש הממשלה. סוחר הנשק שביצע את העסקה היה יעקב נמרודי, שמשפחתו כיום היא הבעלים של "מעריב". בשבילם המוות של אנשים בישראל וכמובן בשאר העולם הוא רק עסק רווחי והזדמנות לחזק את השלטון שלהם. כשהתגלתה העובדה שאיראן מעשירה אורניום, התקוממו נציגי המעצמות הגדולות על ההפרה הבוטה של האמנה למניעת הפצה של נשק גרעיני. זה לא שלמישהו משליטי העולם אכפת באמת מהתפוצה של הנשק המסוכן הזה ברחבי העולם. צרפת ביצעה ניסויים גרעיניים שאסורים לפי האמנה; ישראל, פקיסטן והודו היו המדינות היחידות בעולם שלא היו חתומות עלייה, ועדיין זכו לגיבוי. רק בחודש ספטמבר מצרים הודיעה על כוונתה לפתח טכנולוגיה גרעינית. רוסיה והאיחוד האירופי הגישו הצעת פשרה לאיראנים, ואפילו האמריקאים נאלצו לפגוש נציגים מאותה המדינה שהוחרמה על־ידם באופן רשמי ב־27 השנים האחרונות. כמקל הוצגו סנקציות כלכליות, וכגזר הובטח סיוע אירופי ורוסי בפיתוח... טכנולוגיה גרעינית. אז מה קורה כאן? חברות רוסיות ואירופיות גם ככה מוכרות לאיראן טכנולוגיה וכורים גרעיניים. המטרה שלהן היא לא מניעת ההפצה של יכולות גרעיניות, אלא המשך המונופול הטכנולוגי של המעצמות הגרעיניות כמו רוסיה וצרפת. כשהגזר הוא ויתור על העצמאות הטכנולוגית, מה שנותר הוא לפחד מהמקל, כלומר, הסנקציות הכלכליות. האיום הזה לא עושה רושם על איראן. איראן היא ספקית הנפט העיקרית של סין. גם להודו, יפן ורוסיה יש גישה רחבה לשדות הנפט האיראניים. לצרפת וגרמניה יש קשרי מסחר ענפים עם איראן. אף אחת מהמדינות האלה לא תמהר להטיל סנקציות משמעותיות שיפגעו בכלכלתן. "האופציה הצבאית"ברמה העולמית אין תחרות ממשית לאימפריה האמריקאית, אבל במזה״ת קמה לה מדינה ובאופן גלוי מפתחת יכולת גרעינית, בניגוד להסכמתה של ארה״ב. טיפול במדינות שמעיזות לפתח מדיניות עצמאית הוא אמנם חלק משמעותי מסדר היום האימפריאליסטי, אבל הפעם קיימת בעיה חמורה נוספת — ארה״ב לא מסוגלת לטפל במדינה הסוררת באמצעים צבאיים. החולשה מאלצת אותם בינתיים להשאיר את זירת הטיפול במשבר האיראני לרוסיה ולאיחוד האירופי. המשבר בכלכלה העולמית שומט את הבסיס מתחת לכוח של המדינות השולטות בעולם, ומאפשר למדינות בעלות משאבי טבע כגון גז ונפט, לפתח מדיניות עצמאית. מנגד, ארה״ב מובילה מדיניות שמטרתה לפצות על אובדן השליטה בעזרת העוצמה הצבאית. בחמש השנים האחרונות הגישה הזאת נוחלת כישלון. איראן צוברת כוח וכל מהלך צבאי אמריקאי רק יחזק אותה עוד יותר או שיידרדר את האזור למלחמת השמדה. פלישה קרקעית בנוסח עיראק ואפגניסטן היא מחוץ לתחום. איראן גדולה פי שלושה מעיראק, לנשיא איראן בסיס חברתי יציב יותר מלסדאם חוסיין, וארה״ב לא מסוגלת לפתוח חזית נוספת, הן מבחינה צבאית והן מבחינה פנימית. בוש כרגע הוא הנשיא האמריקאי הכי פחות פופולרי מאז 1945, להוציא את ניקסון שהודח לפני סיום כהונתו. בשנת 1981 השמיד חיל־האוויר הישראלי כור גרעיני בעיראק (מבצע "אופרה"). ההתקפה שיבשה את התוכניות של משטר סדאם, אבל היכולות האבודות שוקמו בתוך מספר שנים, עד שפורקו במהלך שנות ה־90'. לארה״ב ולישראל יש תוכניות מגירה דומות לגבי איראן. אבל ההבדלים בין אז להיום עלולים לגרום לתוצאות הרות־אסון. המתקנים הגרעיניים מפוזרים ברחבי איראן, והשמדתם תגרום לעשרות אלפי הרוגים לכל הפחות. התגובה של ההמונים במזה״ת ושל דעת הקהל בארה״ב ובאירופה לטבח בקנה־מידה כזה, תהיה מאוד "לא נוחה" למשטר האמריקאי. מספר תנאים פוליטיים נוספים מקשים על תקיפה אווירית: מחיר הנפט שגובהו כיום הוא מהגורמים העיקריים לנסיגה בכלכלה האמריקאית, צפוי לעלות באופן מיידי מעל ל־100 דולר לחבית — קפיצה של 66%. מדינות המייבאות נפט מאיראן כמו סין ורוסיה, יעשו מאמצים רבים למנוע התקפה שכזו. סכנה לאספקת הנפט של המדינות האלו משמעותה משבר כלכלי לא עבורן, אלא עבור כל העולם. קיימת אפשרות שרוסיה אפילו תסייע צבאית לאיראן. בינתיים ארה״ב לא תסתכן בתקיפה צבאית. הם יודעים שאין סכנה מיידית לשימוש איראני בנשק להשמדה המונית. הסכנה טמונה במצב בו איראן תהווה איום ממשי על השליטה האמריקאית ברחבי המזה״ת. אז המלחמה תהיה מבחינת ארה״ב מלחמת אין ברירה. מתקפה על איראן היא עבודה מלוכלכת שארה״ב לא תרצה לעשות בעצמה. כבר היום יש כאלה הקופצים להציע שישראל תעשה זאת. מבחינת ארה״ב והאליטה הישראלית, ישראל היא המוצב הקדמי של אמריקה במזה״ת. אמנם היום, כאשר ארה״ב מהססת, ואירופה ורוסיה מתנגדות לתקיפה כזו, הלך הרוח של הממסד הפוליטי והצבאי בישראל אומר שמה שכל העולם לא מסוגל לעשות, גם הצבא הישראלי מוגבל בו. אבל מנהיגי העולם נכנסו — בכל מה שקשור למזה״ת — לדרך ללא מוצא. כשייתקעו בקיר, לא תהיה ברירה ויהיה צורך "לעשות משהו". אז יתירו את הרסן עבור ממשלה לאומנית קיצונית, המורכבת מפוליטיקאים כמו ביבי וליברמן, שתדחוף להעצמת העימות בין ישראל לסביבתה. כמובן שהעובדים והעניים מכל הלאומים והדתות יספגו את המוות והחורבן, והפוליטיקאים והגנרלים יעסקו בדיונים על ועדת החקירה הבאה, אבל ייתכן שהפעם מתוך המקלט האטומי שבקריה בת״א. גם המשטר האיראני יכול להשתכר מהכוח שהשיג וליזום פעולה התקפית בעצמו. ירי טילים ארוכי טווח על ישראל הוא אחד מתסריטי האימה שחוסר היציבות במזרח התיכון יכול לספק. לקפיטליזם העולמי אין שום תוכנית לחילוץ המזה״ת מהסכנה האיומה של מלחמה גרעינית. ללא פתרונות לבעיות הכלכליות, כל מה שנותר מבחינת המעצמות זה להילחם על השליטה בעולם, עד הסוף המר. אז מה אפשר לעשות?מאז האימפריה הרומית, לא היה כל כך הרבה כוח למעצמה אחת כמו לארה״ב. כשרומא קרסה, התרבות האנושית נסחפה למאות שנים של שקיעה והתנוונות. האם זה מה שצפוי גם לנו? האם אין כוח המסוגל לעצור את ארה״ב, ולשנות את החברה החולה של ימינו? האם הכוח המתחרה חייב להיות מונהג על־ידי אליטה דתית שמרנית שמציעה לנו לחזור אחורה בזמן לימי הביניים, במקרה הטוב? ברומא היו אלה העבדים שהתמרדו והאיצו את ההתמוטטות של האימפריה. במזה״ת ובשאר העולם אנחנו עדים בעשור האחרון לעלייה בנכונות של עובדים ושכבות מדוכאות נוספות להיאבק לא רק על תנאי העבודה שלהם, אלא גם על האופי של המשטר הפוליטי ועל העצמאות שלהם. השביתה בגדה המערבית נגד החמאס היא דוגמה אחת לכך. באיראן עצמה קיימת התנגדות נרחבת למשטר. ההתנגדות הזו חלשה יותר מההתנגדות לאיום האמריקאי, אבל היא בהחלט נראית לעין. רק ביולי 2005 נספרו שם 170 שביתות. מאבק שזכה לתהודה עולמית הוא מאבק נהגי האוטובוסים בטהראן הבירה. בינואר 2006 נעצרו מאות עובדים שניסו להתארגן באיגוד מקצועי חדש שייאבק על זכויותיהם. הפגנות סטודנטים, כולל נגד פיתוח נשק גרעיני, היו מחזה נפוץ בשנים האחרונות. העימות בנושא הגרעין משמש את המשטר האיראני להסטת הזעם המופנה כלפיו לעבר ארה״ב. ייתכן שלולא המדיניות של בוש, היו נעשים ניסיונות רציניים יותר להתנגד למשטר האייתולות. חלק גדול מהעובדים, הסטודנטים והעניים באיראן יודעים שתחת שלטון פרו־אמריקאי, תנאי החיים שלהם לא ישתפרו, אלא ייהרסו כתוצאה ממלחמה ממושכת. חייבים להפיל את המשטר האיראני, אבל גם להדוף את הלחץ להקים עוד ממשלת בובות של ארה״ב. כדי למנוע מארצם עתיד דומה למתרחש כעת בעיראק ובאפגניסטן, הם יזדקקו לתמיכה של ההמונים בכל המזה״ת, כולל בישראל. זה הבסיס לשיתוף פעולה שיוכל להתחיל לפתור את הבעיות הבוערות של האזור, כמו בעיית הנשק להשמדה המונית. בעיה זו מסכנת את כל תושבי האזור. לא רק את תוכניות הגרעין האיראניות צריך לעצור. צריך לסלק את כל הנשק הגרעיני, הכימי והביולוגי, כולל נשק מהסוג הזה שנמצא בישראל — מרוץ החימוש לא ייגמר בתוצאה אחרת מלבד מזה״ת מחומש כולו. לעבדים בתקופה הרומית לא היתה אלטרנטיבה חברתית להציע במקום החברה הרומית המנוונת. לנו, העבדים המודרניים, יש אלטרנטיבה כזו. המאבק למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית מגשר על הבדלי דת, עדה ולאום. רק כוח עצמאי של העובדים, יכול לקדם את האזור לקראת שיפור חברתי וכלכלי ולמנוע את סכנת המלחמה שהאליטות בשני הצדדים מחרחרות. אולי יעניין אותך גם... |
גב סולידרי למאבק סוציאליסטי
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום. בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת. דיווחים ועדכונים
סטודנטים נגד המלחמה
דקת דומיה רועמת בקמפוס נגד המלחמה ונגד ההשתקה
לעצור את הרדיפה הפוליטית
מורים, מורות ותלמידות: ציד מכשפות?! לא בבית ספרנו!
הפגנת "נשים דורשות חיים"
לעצור את מרחץ הדמים, לדרוש "כולם תמורת כולם"
חיפה
מאות בהפגנה חוצת קהילות לאומיות דרשו לעצור מיידית את מרחץ הדמים
סולידריות עם הירש גולדברג־פולין
לשחרר את הֵירש ואת "כולם תמורת כולם"! די למתקפת הנקם
כתבות אחרונות |
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת תרומות מתאגידים, גופים ממשלתיים או קרנות הון — אלא מסתמכת על חברות וחברי התנועה ועל מימון המונים. מימון עצמאי הכרחי להבטחת מאבק עצמאי למען האינטרסים של אנשים עובדים ועובדות, קהילות מוחלשות ומודרות, למען הצעירות והצעירים, ולקידום סולידריות בינלאומית ואלטרנטיבה סוציאליסטית אמיתית על סדר היום.
בעזרתך נוכל לעשות יותר. בעזרת תרומה סמלית קבועה של 10 שקלים לחודש או יותר, תוכלו לעזור לבנות גב סולידרי לחיזוק הפעילות של מאבק סוציאליסטי. כמובן שניתן לבטל את התרומה החודשית בכל עת.