socialism.org.il
להם אין סיבה לחייך, לנו יש מספיק סיבות לכעוס
זה הזמן למאבק חברתי רחב!
עיתון המאבק
10.02.2007 05:06

כולנו יודעים שמה שהתגלה הוא רק הקצה של הקצה. זה המעט שאפילו החוק ומערכת המשפט שלהם כבר לא יכולים להגן עליו יותר. אנחנו יודעים שהפשעים האמיתיים: העוני, ההפרטה, הקיצוץ בתקציבים, המלחמה — מבוצעים במסגרת החוק וכשרים לגמרי בעיני הממסד והתקשורת.

המלחמה הצבועה של מערכת המשפט במושחתים רק תחליף פוליטיקאי א' בגנרל ב'. לכולם בסופו של דבר תפקיד אחד — לשרת את המשך השלטון של בעלי ההון עלינו. אנחנו צריכים לקום ולהילחם בשיטה המושחתת. להילחם בשיטה שבה קומץ משפחות הון מנהלות מדינה לטובת הרווחים שלהן.

מנסים להראות לנו שהמדינה עדיין מתפקדת, מערכת המשפט שופטת, המשטרה חוקרת והתקשורת נושכת. הממסד מנסה למצוא שעירים לעזאזל כדי להחזיר את האמון של הציבור. מנסים למכור לנו את השטות שאם אולמרט היה מבצע את ההפרטה של בנק לאומי על־פי הנהלים אז זה היה כשר. כאילו ההפרטה עצמה היא לא מהלך מושחת שנועד להעביר נכסים ציבוריים לידי המיליארדרים. אז מצאו כמה פקידים בכירים שפעלו כדי שעוד כמה בעלי הון ישלמו פחות מיסים. ורטהיימר לא קיבל ייעוץ משר האוצר לגבי הדרך בה מכירת "ישקר" תעלה כמה שפחות מיסים? ורגע, אלו לא היו כל ממשלות ישראל שמאז שנות השמונים חילקו מאות מיליארדי שקלים בהטבות מס לעשירים?

מצעד הנחקרים בישראל לא מבייש מדינות באפריקה ובדרום אמריקה. איך שהם לא ינסו לסובב את זה — השלטון כולו מושחת. אלו לא בודדים וכמובן שלא "החברה כולה" כפי שעיתונאים מסוימים טענו. זו שיטה כלכלית וחברתית שהשחיתות והקשר בין ההון לשלטון הם חלקים בלתי נפרדים ממנה.

בדרך, תנאי החיים בישראל מידרדרים. 75% מרוויחים פחות מהשכר הממוצע. ההוצאות הפרטיות על בריאות, חינוך ודיור עולות. מה שפעם קיבלנו בזכות היום מגיע בחסדי נדבנים. גם אם משפחת עופר תממן תרופות לשנה, זה לא תחליף להגדלת סל הבריאות. גם אם גאידמק ודנקנר ישלחו בכל סוף שבוע את תושבי שדרות לבית מלון, ההזנחה, העוני והמצוקה לא ייעלמו מעיירות הפיתוח, ושדרות תמשיך להיות גם כן תחת אש בשעה שבית חנון מופגזת. החברה הישראלית מתפוררת.

הפשעים של הממסד רק מחמירים. תקציב 2007 מתאכזר לעובדים ולעניים. שכר המינימום נשאר מביש. העובדים בצפון עדיין לא קיבלו שכר ופיצויים על המלחמה — אבל דן חלוץ כבר בדרך לעשות כסף ב"עולם העסקים". על הפשעים האלה אף אחד לא ימנה ועדת חקירה בשבילנו, אף כותב מאמרים לא יצעק במקומנו, שום מפכ״ל או גנרל לא יטהר את המערכת עבורנו. אנחנו נפסיק להיות קורבנות של השלטון ונתחיל להחזיר מלחמה.

לפוליטיקאים אין פתרון

בינתיים אנחנו צופים בפרפורי הגסיסה של ממשלה סופנית. כל צעדיה הם תמרונים שנועדו לספק לפוליטיקאים עוד כמה ימים על הכיסא... זו ממשלה ללא שום דרך שכל שבוע מפריחה בלון חדש כדי להראות שעושים משהו. מעולם לא הייתה ממשלה שזכתה לפחות אמון מהציבור, אבל חוסר האמון הוא כלפי כל המערכת. לממסד אין שום כוכב חדש שישכנע אותנו שיש איזושהי סיבה לתת אמון בפוליטיקאים. מישהו מאמין שאנחנו שכחנו את פשעיהם של אהוד ברק, ביבי נתניהו או אביגדור ליברמן?

הייאוש מהפוליטיקה מוביל קבוצות מסוימות ללכת אחרי ההרפתקנות בתחפושת של ביטחון שמפיקים ליברמן או ביבי. הימין הקיצוני חודר לתוך קהילות דתיות וחרדיות, מתערב במאבקים חברתיים בירושלים ובשדרות ומשפיע על הפוליטיקה ברמה הארצית. ההתקפה על מצעד הגאווה בירושלים היא תמרור אזהרה.

אוזלת היד המכוונת של המשטרה, ההסכמה שבשתיקה של השלטון, החיבור עם גורמים אפלים בממסדים הנוצריים והמוסלמיים — כל אלה הובילו לניצחון הימין הקיצוני ולביטול המצעד. הימין הקיצוני הוא דרך נוספת של חלקים בממסד לנסות לגרום לנו להאמין שאם רק היה שלטון חזק, "הסדר הטוב" היה שולט. הימין הקיצוני מצליח להתחזק כתוצאה מהקריסה של המפלגות הגדולות, אך גם בגלל המחסור באלטרנטיבה פוליטית למדיניות הכושלת של הפוליטיקאים הממסדיים. ללא צמיחה של כוח חברתי חדש, הימין הקיצוני יוכל להמשיך לנצל את הייאוש והפאסיביות ולהפוך לסכנה של ממש.

הגיעה השעה להתעורר!

את השלטון הזה צריך להפיל, וכמו בדרום אמריקה, בצרפת וביוון, זו משימה להמונים. אנחנו צריכים להתעורר, לפתוח את העיניים — לא יהיה קשה להבחין שעוד עושים כמונו. מתוך הייאוש, מתוך תנאי החיים המידרדרים — קמות עוד קבוצות, קמים עוד בודדים ומחליטים שנמאס והפעם יעשו משהו. התלמידים, הסטודנטים, והמורים — נאבקים נגד הקיצוצים בתקציב. עובדי השמירה במכון ויצמן, בבית החולים קפלן ובמקומות נוספים הולכים בעקבות נהגי "מטרודן" ומתארגנים תחת ועד עובדים; העובדים ה"זמניים" בנתב״ג יצאו לשביתה אמיצה נגד פיטורים שרירותיים, בשדרות מפגינים נגד המחסור במבני ציבור ונגד ההזנחה הביטחונית...

הלחץ בהסתדרות כתוצאה מהמדיניות הקפיטליסטית של הממשלה, הוא כל כך גדול שאפילו החבר הכי טוב של המעבידים, עופר עיני, נאלץ לצאת לשביתה נגד הלנת השכר ברשויות. הוא מקווה שיישכחו לו שהביורוקרטיה שהוא עומד בראשה בהסתדרות היא אחד המחסומים הגדולים ביותר בפני המאבקים בדרך לניצחון.

כדי שההסתדרות תוכל לבצע את תפקידה ולהגן על העובדים חייבים להעיף את הקליקה של עיני. חייבים להתנגד למדיניות שמנסה לאחד בין עובדים למעבידים. כדי להגיע להישגים ולהראות שהמאבק יותר משתלם מהייאוש, צריך לשבור את הבידוד של המאבקים שמתנהלים כעת ולחבר ביניהם. רק דרך אחדות בין מאבקים נוכל לבנות כוח חברתי חדש. כוח כזה יוכל לשים סוף למדיניות ה"הפרד ומשול" של הבוסים במקומות העבודה, בין עובדי קבלן לבין עובדים מאורגנים, ולכרסם גם ב"הפרד ומשול" שעושה הממשלה בין עובדים יהודים לעובדים פלסטינים.

האנשים העובדים צריכים להתאחד למאבק חברתי ומעמדי משותף. המאבק הזה חייב להיות מאורגן במפלגת עובדים המונית — חייבים לקחת את הפוליטיקה לידיים שלנו! מפלגה שמייצגת את המאבק החברתי תהיה שונה באופן מהותי מכל המפלגות של הפוליטיקאים שנועדו לשרת את ההון. זו תהיה מפלגה שעומדת בחזית המאבק החברתית, ומורכבת מהפעילים הכי נחושים בשכונות ובמקומות עבודה. כל נציג של מפלגה כזו יקבל שכר זהה לשכרם של העובדים אותם הוא מייצג ויהיה ניתן להחלפה מידית בכל רגע נתון.

אנחנו קורבנות הפשיעה הממסדית והשחיתות. הדרך בה אנחנו צריכים לצעוד מתבהרת: להרים את הראש, לצאת למאבק, להתארגן במקום העבודה, בשכונה ובבית הספר, לזרוק הביתה את הביורוקרטיה בהסתדרות, להקים מפלגת עובדים שתייצג את הרוב הנאבק ולהעיף לא רק את המושחתים אלא את השיטה המושחתת כולה.