socialism.org.il
מבטלים את שכר הלימוד – נאבקים למען החינוך!
מאבק הסטודנטים והמורים הוא מאבק עקרוני של כולם לחינוך איכותי — לא לעשירים בלבד.
אייל עצי־פרי, חבר אגודת הסטודנטים של "סמינר הקיבוצים"
20.04.2007 06:28

הסטודנטים נכנסים לשבוע השלישי של השביתה שהחלה ב־10 באפריל. המורים החברים באירגון המורים שובתים וחוזרים ללימודים על־פי מה שנראה כגחמות של יו״ר האירגון, רן ארז. על מה השביתה הזו? על אחוז לפה או לשם במשכורות ובשכר הלימוד? או אולי על הרצון של ראשי אירגונים מסוימים לפרסם את שמם בתקשורת?

זה נכון שאחוז מהמשכורת או משכר הלימוד יכול להיות יחסית משמעותי למרבית הסטודנטים או המורים, אך זהו מאבק עקרוני שצריך ללכת הרבה מעבר לכך: המאבק הוא על הזכות של כל אחד לקבל חינוך ברמה גבוהה. הזכות הזו כוללת גם את ביטול שכר הלימוד ושאר אמצעי הסלקציה בין עשירים לשאר האוכלוסייה, גם שיפור דרסטי בתנאי העבודה של המורים, גם הורדת מספר התלמידים בכיתות וכן הלאה...

סטודנטים שמתנסים בהוראה בבתי־ספר מכירים היטב את המציאות שנוצרה בעידן ההפרטה. הקיצוצים בתקציב הובילו לכיתות גדולות יותר ולפחות שעות לימוד. כול תלמיד מקבל היום פחות מהמדינה. ההוצאה הפרטית על חינוך הולכת וגדלה. המשמעות בשטח: הוצאות מוגדלות על שיעורים פרטיים ו"סיוע לנזקקים" הממומן בפרוטות שבעלי־ההון מסכימים להקצות למען החינוך מכיסם. מעמד המורה מתדרדר — פחות ופחות מועסקים על־ידי המדינה ויותר על־ידי עמותות. אם התנאים שהמדינה נותנת למורים הם בושה, תנאי העבודה בעמותות גוררים מורים ומורות אל מתחת לקו העוני. למי שמודאג עד כדי כך ממלחמת הקיום האישית שלו, לא יישארו כוחות להתמודד עם כיתה של 40 תלמידים.

מהן האפשרויות העומדות בפני רוב האוכלוסייה להתקבל למוסדות להשכלה גבוהה כיום? ישנם הילדים העשירים שמקבלים שיעורים פרטיים, הכנה לפסיכומטרי ומימון לשכר־הלימוד. אם הם אינם עומדים בתנאי הקבלה, הם יכולים תמיד לבחור במכללה פרטית, או לעקוף את התנאים באמצעות אחת ה"מכינות" היקרות. בקרב הקבוצות העניות יותר והמוחלשות בחברה — כמו ערבים, תושבי עיירות פיתוח או מהגרים — מערכת החינוך הירודה תאפשר רק למעטים מהתלמידים לסיים עם תעודת בגרות. בפני מעט המסיימים עשויות לעמוד, אומנם, כמה וכמה אופציות של מילגות מטעם קרנות שונות (גם במקרה הזה, תוך אפלייה בין המגזרים השונים). אבל, מרבית האוכלוסייה נידונה למאבק מתמיד על הזכות לחינוך מול שכר־הלימוד העצום, מבחני הפסיכומטרי ושאר תנאי הקבלה, וכמובן גם מול הקושי להתקיים באופן עצמאי כשעלויות הדיור מתייקרות ותנאי העבודה יורדים.

זו התוצאה של מדיניות שמעבירה לא רק את החינוך לידיים פרטיות, אלא את החברה כולה. יש קשר הדוק בין עליית ההוצאה הפרטית על חינוך לבין הירידה בהכנסות ובתנאים של העובדים. לכן, המאבק הוא על כך שמערכת החינוך תתנהל על־פי הצרכים של התלמידים, ההורים, הסטודנטים, המורים והמרצים — ולא על פי אינטרסים של פוליטיקאים ובעלי־הון. לשם כך צריך לעצור את תהליך ההפרטה והקיצוצים שנכפה על מערכת החינוך על־ידי ממשלות ישראל ב־20 השנים האחרונות. זה ידוע וברור לרבים בתוך המערכת — אבל כיצד יש לעשות זאת?

מאבק דמוקרטי ורחב מהשטח — הדרך היחידה להצלחה

אחד המכשולים בדרך לעצירת ההתקפות של הממשלה על החינוך, הוא צורת ההתנהלות של אירגוני המורים והסטודנטים. המחסור במעורבות וביוזמה מהשטח יחנקו את המאבק. הם הגורם לכך שראשי האירגונים חותמים על הסכמים, דוגמת זה שנחתם בסוף פברואר, שהיה למעשה הסכם כניעה.

המאבק הנוכחי הוליד כמה דוגמאות יפות ליוזמה מלמטה. בפקולטה לחקלאות ברחובות בוטלה השביתה בגלל סכסוך בין האגודה המקומית עם האגודה של ירושלים... קבוצת סטודנטים לקחה את היוזמה לעצמה, השביתה בכל זאת את הלימודים — ויצאה להפגין ברחוב הראשי!

יוזמה חשובה נוספת היא של אגודת הסטודנטים מסמינר הקיבוצים, המכללה הגדולה ביותר להוראה. עד לפני כמה שבועות לא היתה קיימת אפילו אגודה בסמינר. במאבק הסטודנטים הקודם בחודש דצמבר, הסטודנטים של הסמינר כלל לא השתתפו. המאבק הנוכחי שינה את התמונה לחלוטין: קבוצת סטודנטים בודדים הכינה יום עיון על המאבק, בסיומו נערך דיון בו השתתפו עשרות סטודנטים שהחליטו להצטרף למאבק על הזכות לחינוך, עם עמדה עקרונית שמרחיבה את אופי השביתה. כך קמה האגודה בסמינר הקיבוצים.

המאבק מבוסס על מספר עקרונות חשובים:

1. מאבק עקרוני על הזכות לחינוך. כפי שכבר נכתב — המאבק הוא לא על אחוז לפה או לשם, אלא על הגישה החופשית לחינוך ועל העברת מערכת החינוך לשליטת הסטודנטים, המורים והתלמידים.

2. מאבק דמוקרטי. חלק מרכזי במאבק הוא מעגלי שיחה. בסמינר נערכות כל הזמן אסיפות שנועדו לשכנע, לחזק ולהעלות יוזמות חדשות. זו הדרך לחזק את המאבק ולמנוע ממנו להתנוון ולהתרכז אצל מנהיגים בודדים.

3. מאבק פעיל. מתוך הדיונים עולות כל הזמן יוזמות לפעילות. מטרת הפעילות היא לא רק להסביר את מאבק הסטודנטים, אלא להרחיב את המאבק ולשתף בו עוד ועוד אנשים.

העקרונות של דמוקרטיה, פעילות ויוזמה מהשטח, הוכיחו את עצמם בסמינר הקיבוצים. תוך יומיים נאספו מעל ל־600 סטודנטים שהצהירו על תמיכה, מתוכם מעל למאה פעילים בשטח בשלב הזה. להפגנה שנערכה בירושלים ב־17.04, הגיעו 100 סטודנטים מהסמינר. מדי יום נערכות פעולות הסברה ברחוב ובתוך המכללה. סטודנטים נוספים ממכללות להוראה ומאוניברסיטת תל־אביב רוצים לשתף פעולה עם היוזמה. בדרך זו ניצחנו את החשדנות שסטודנטים רבים מגלים כלפי השביתה, מטרותיה וסיכויי ההצלחה שלה — חשדנות שבסופו של דבר היא סיבה מרכזית לאדישות שמאשימים בה את הסטודנטים.

לאן עכשיו?

המאבק לא נעצר בסמינר הקיבוצים. יש להרחיב את צורת הפעולה שנולדה בסמינר לשאר האוניברסיטאות והמכללות. המאבק לחינוך צריך לצאת גם מגבולות הקמפוס. שיתוף פעולה עם המורים הוא בסיסי, וגם התיכוניסטים הם מרכיב קריטי במאבק על החינוך. המאבקים המדוברים ביוון ובצרפת חיברו בין הסטודנטים, התיכוניסטים והמורים. אסור לקבל את החיץ שאירגון המורים שם בפועל בין המורים לתלמידים. התנגדות האירגון לשביתת התלמידים וחוסר השיתוף שלהם במאבק הנוכחי, ימנעו מהמאבק הזה לנצח. לסטודנטים לחינוך יש אחריות מיוחדת בעניין הזה, והיא להפוך גם את מאבק המורים למאבק על אופי החינוך ולא רק על אחוז לפה או לשם בפנסיה (למרות כול החשיבות הכלכלית שיש לכך). כלומר, ליצור מאבק שיוכל למשוך אליו גם תיכוניסטים לפעולה משותפת.

מעבר לכך, יש צורך לקשר את המאבק לחינוך עם המאבק החברתי הרחב יותר. המאבק לחינוך יחד עם המאבק לבריאות, רווחה ולזכויות במקום העבודה הם מאבקיהם של הרוב שנפגע ממדיניות הקיצוצים וההפרטות שמובילות ממשלות ההון.

הסטודנטים ביוון והצעירים בצרפת ניצחו בסופו של דבר את הממשלה באותו מאבק ממש, כי הם הצליחו להפעיל את כלי הנשק הכבד — את האירגונים של העובדים והעובדות. ההשתתפות של עובדים מאורגנים במאבק תכריע אותו לטובת הסטודנטים. זה החיבור שנחוץ לכל החברה בארץ. חזית מאוחדת בין סטודנטים, אנשי חינוך, תיכוניסטים ועובדים כחלק ממאבק חברתי רחב, זו התחלה של רפורמה אמיתית לא רק בחינוך, אלא בכל שטחי החיים שלנו.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת ל:

חינוך חינם לכל אדם. מאבק סטודנטים עקרוני לביטול שכר הלימוד ולהחזרת מיליארד וחצי שקל שקוצצו מהתקציב.
הפסקת ההפרטה הזוחלת של החינוך וביטול כול ההפרטות והקיצוצים מהשנים האחרונות.
שיתוף פעולה ברמת השטח בין סטודנטים, מרצים, מורים ותיכוניסטים — כולל הסברה עצמאית ברחוב וקבלת החלטות דמוקרטית שתכלול את כל המשתתפים במאבק.
השקעה ממשלתית מאסיבית בתשתיות ובתנאי הלימוד בבתי־הספר, במכללות ובאוניברסיטאות — כולל כיתות קטנות יותר ותוספת מגמות לימוד (ולא רק מגמות "רווחיות").
ניהול דמוקרטי של מוסדות החינוך על־ידי ולטובת הצרכים של הסטודנטים, התלמידים, המורים והמרצים ולא על־פי האינטרסים לרווח של פוליטיקאים ובעלי־הון.
הכרזה של ההסתדרות על שביתה כללית של 24 שעות להזדהות עם המאבק.
הקמת מפלגת עובדים שתאחד בין המאבקים החברתיים נגד מתקפות שלטון ההון.