socialism.org.il
עובד קבלן נאבק בשיטות הניצול של חברת "השמירה"
אסי טמנג, פקח רכבת שפוטר מחברת "השמירה" יחד עם כ־60 מעמיתיו, הקליט את הבוס שלו מתאר בפירוט את מדיניות החברה הקובעת שיש לפטר כול עובד בטרם ישלים תקופה של 9 חודשי עבודה ולקלוט במקומו עובד חדש. הקלטת השיחה הועברה לתנועת מאבק סוציאליסטי מטעמו
שחר בן־חורין
20.07.2007 14:06

אסי פוטר בדצמבר 2006, לאחר 8 וחצי חודשי עבודה. "הם לא רוצים שיהיו להם פה עובדים קבועים, אז כל 9 חודשים הם מוציאים את העובדים לחופשה של 3 חודשים ואז מקבלים אותם חזרה כפועלים חדשים", מספר הבוס שלו, גבי לזרוביץ', הממונה על התצפיתנים... "היית פנטסטי", הוא מסכם. כעת תובע אסי מחברת "השמירה" 90 אלף שקל פיצויים.

השיחה המוקלטת (4 דקות):

מדיניות "ההעסקה הזמנית", המקובלת גם בתאגידים אחרים בארץ ובעולם, נועדה לשלול מהעובדים את תנאי הביטחון התעסוקתי המינימליים המגיעים להם רשמית בתום תקופה זו (כגון פיצויי פיטורים ודמי הבראה) ולהחליש את יכולתם להתאגד ולהגן על עצמם. שלושה חודשים לאחר מועד הפיטורים, מוכנה החברה לקלוט מחדש חלק מהעובדים ללא צבירת ותק. באותה תקופת המתנה, רבים מהעובדים אינם זכאים לדמי־אבטלה ולמעשה נבעטים לעוני.

שמירת עלות כוח־העבודה במינימום האפשרי מעניקה לבעלי קבוצת "השמירה" (המחזיקה בחברת "השמירה") את היכולת לגרוף מאות מיליוני שקלים בשנה על גבם של 15 אלף השכירים המבצעים עבורם את העבודה. כך היא שומרת על מעמדה כמעסיק הפרטי הגדול בישראל, חברת האבטחה הגדולה בישראל וחברת הניקיון הגדולה בישראל ("אשמורת/ISS"). הרווחים מתנקזים לבעלים הגדולים: משפחת ההון שרמייסטר, תאגיד האבטחה הגדול בעולם G4S שבסיסו בבריטניה (470 אלף עובדים) ותאגיד הניקיון הגדול בעולם ISS שבסיסו בדנמרק (410 אלף עובדים). במספר מדינות כבר פרצו בעבר מאבקי עובדים חריפים נגד אותם התאגידים.

רמת הניצול האכזרית בקבוצת "השמירה" נחשפה במספר מקרים בשנים האחרונות ובחלקם אף דווח על אי־תשלום שכר מינימום. מאז שנת 1999 הוגשו נגד "השמירה" למעלה מ־3000 תביעות שכר פרטיות מטעם העובדים. מספר גדול בהרבה של עובדים אינם מודעים לזכותם להגיש תביעה שכזו או שמוותרים עליה מסיבות שונות של לחץ וחוסר ודאות.

במהלך 2006 נאלצה ועדה של הכנסת לדון בשלילת רישיון החברה. ח״כים הרואים עצמם כ"חברתיים" וגם כאלה שלא, דנו בעניין כדי לקשט את תדמיתם ולטשטש את העובדה שסוכנויות הקבלן וכוח־האדם פועלות בחסות המדינה (המעסיקה הגדולה ביותר של עובדי קבלן וכוח־אדם), כשם שאי־אכיפת חוקי עבודה היא תוצר של מדיניות מכוונת, כחלק מהמתקפה הכוללת של שלטון ההון על תנאי העבודה בארץ כבר למעלה משלושה עשורים. אף אחד בכנסת לא הציע ולא מציע צעדים דראסטיים ומיידיים לשיפור תנאי העובדים — כמו פירוק כול חברות כוח־האדם והקבלן, מעבר להעסקה ישירה וחיזוק התאגדויות עובדים. הם אפילו לא מציעים ברצינות הגברה של אכיפת חוקי העבודה הקיימים על המעבידים.

זה קורה מכיוון שלעובדים אין אף נציג בכנסת ובסופו של יום, הכנסת כולה עובדת כדי לעשות למעבידים חיים קלים יותר. אבל האירוניה היא שבשנה וחצי האחרונות, הנהגת ההסתדרות בראשות עופר עיני, שכן אמורה לייצג את העובדים, היא שיצאה מגידרה כדי "לתת צ׳אנס" לבעלי חברת "השמירה" ולמנוע את שלילת רישיונם ובכך לא היתה מסוגלת לספק אפילו את מס השפתיים שהיא רגילה לו.

כל הכבוד לאסי טמנג על האומץ לחשוף את שיטות הניצול של "השמירה" ולאלפי העובדים שתבעו את התאגיד בשנים האחרונות! בנתיים, בגלל המדיניות הממשלתית והגיבוי של ההסתדרות, משתלם לתאגיד גדול כמו "השמירה" לשלם את סכומי התביעות מפעם לפעם. הם עדיין מרוויחים סכומי עתק. אבל, ברגע שתופעל נגדם העוצמה של אלפי עובדים כמו אסי המאוגדים יחד — לא תהיה להם ברירה, ידיהם יהיו כבולות. זהו לא חלום רחוק ושישה ועדי מאבטחים שקמו בארץ במהלך השנה האחרונה מוכיחים זאת. שומרים ומאבטחים: התאגדו!