socialism.org.il
הבחירות העירוניות
בונים אלטרנטיבה לפוליטיקה המושחתת
"עיר לכולנו" בתל־אביב ו"הפנתרים השחורים החדשים" בירושלים הן התארגנויות חדשות שהוקמו לקראת הבחירות המוניציפליות בנובמבר. ההתארגנויות נועדו לשמש את התושבים במאבקם נגד זינוק מחירי השכירות, הפרטת השירותים העירוניים, הזנחת שכונות העובדים והעוני והגירוש של משפחות מבתיהן לטובת כרישי נדל״ן. תנועת מאבק סוציאליסטי תומכת בשתי ההתארגנויות ומשתתפת בבנייתן.
נטע מוסט
24.08.2008 07:49

"עיר לכולנו" ו"הפנתרים החדשים" הוקמו לצורך שינוי המדיניות העירונית לטובת הצרכים של תושבי העיר, וכנגד המדיניות המנהלת את הערים בהתאם לאינטרסים של בעלי־הון ועסקנים ששולטים בעירייה. שתי התנועות הוקמו על־ידי פעילים פוליטיים־חברתיים תושבי העיר (חלקם מאורגנים בתנועות ואירגונים נוספים), פעילי שכונות מחוייבים וגם תושבים שחשים על בשרם את מדיניות העירייה ומשלמים את המחיר על ההחלטות שמתקבלות בה.

ההתארגנויות לא מדברות רק על שינויים קוסמטיים. במצע של שתיהן מופיעות דרישות לסמכויות ולתקציבים לוועדי השכונות, לשיתוף התושבים ועובדי העירייה בניהול העיר, ולהשקעה מאסיבית של תקציבים בחינוך ובתשתיות. ההתארגנויות פועלות נגד האפלייה הלאומנית והעדתית ומדיניות ה"הפרד ומשול" בין תושבים יהודים וערבים בשכונות, וקוראות ליהודים וערבים להצטרף למאבק על האינטרסים המשותפים. עיר לכולנו קוראת גם לביטול חברות הקבלן בעירייה ולהעסקה ישירה, והפנתרים מדברים על הצורך בשינוי רדיקלי של השלטון בארץ (כדי "לחלק את העוגה לכולם").

תושבי השכונות סובלים מבעיות שהן בעיקרן כלל־ארציות. התארגנות של מאבק ברמת העיר בהחלט יכולה להגיע להישגים חשובים — כמו לדוגמה בהעברת כל עובדי הקבלן בעירייה להעסקה ישירה, בבנייה מאסיבית של דיור ציבורי עירוני, תחבורה ציבורית עירונית ופיתוח שטחים ירוקים. אבל, כל עיר מוגבלת על־ידי המדיניות הממשלתית, בדיוק כשם שמאבק שכונתי, שמסוגל למנוע פינויי בתים או להביא להקמה של מרכז קהילתי, לא יספיק לשינוי מהותי בתיכנון העירוני ובמדיניות העירייה. גם עירייה סוציאליסטית לוחמנית, שזוכה לתמיכה גורפת בקרב התושבים, לא תספיק כדי להפוך את הייבוש התקציבי וההפרטה של שירותי הבריאות והחינוך בארץ, או כמובן לסיים את הסכסוך הישראלי־פלסטיני. כפי שמבהירים הפנתרים, יש צורך גם במאבק ארצי רחב. יש גם צורך בהעלאת דרישות כלפי הממשלה, כגון העלאות שכר משמעותיות ויצירת משרות חדשות. חשוב ששתי התנועות יפעלו לשת״פ עקרוני ביניהן וגם יקראו לאירגונים נוספים, שנאבקים על סוגיות ספציפיות או חופפות (כמו "רנט קונטרול" בת״א או "ירושלים לכולנו") להצטרף, ואף יעודדו הקמה של התארגנויות נוספות ביישובים אחרים. פנייה כזאת תוכל להבהיר את הצורך בהמשך הדרך בבניית התארגנות ארצית, ולקשר את המאבק העירוני לדרך בה מתנהלת החברה — לא ייתכן פיתרון שורשי לבעיות שנגדן אנחנו נאבקים, ללא החלפה לבסוף של שלטון ההון בחברה סוציאליסטית דמוקרטית.

גיבוש תנועה דמוקרטית ופעילה

כידוע, גם ברמה העירונית נשלטת המערכת הפוליטית על־ידי ההון. ראשי עיריות וחברי מועצות עירוניות מעדיפים לשרת את מי שיכול לקדם אותם בזירה של הפוליטיקה ה"אמיתית" — המעבידים הגדולים, כרישי נדל״ן, המאפיה וכו'. את הבוחרים, תושבי העיר, הם שוכחים דקה לאחר הבחירות. עיר לכולנו בתל אביב, והפנתרים החדשים בירושלים, מציעות פוליטיקה מסוג שונה.

ה"דמוקרטיה" הקפיטליסטית מתבטאת בהטלה של פתק לקלפי אחת לכמה שנים. כאן יש קריאה מפורשת לתושבים לקחת חלק ולגבש בעצמם את הגוף שמייצג אותם. בניית כוח רציני שיאפשר הישגים משמעותיים מצריכה השתתפות פעילה של התושבים עצמם, ולא התבססות על תמיכה פאסיבית עבור פוליטיקאי כזה או אחר. זאת הסיבה שעיר לכולנו והפנתרים החדשים שואפים לבנות תנועה עם שורשים חזקים בשכונות. האירגונים האלה לא קמו כדי לספק קריירה לאנשים, אלא כדי לקדם באופן ממשי אג׳נדה ברורה.

כדי ש"עיר לכולנו" תישאר תנועה של תושבים הנבנית מלמטה, גובש בה מבנה אירגוני שמאפשר לפעילי התנועה להכריע בסוגיות הפוליטיות והאירגוניות לגבי המשך דרכה. גם הקריאה של הפנתרים להקמת מטות אזוריים בשכונות, בהם יתקבלו ההחלטות על דרכה של תנועה, היא צעד בכיוון הזה. מבנה כזה צריך לאפשר לכמה שיותר מתושבי העיר להיכנס אל ההתארגנות ולהשפיע על הכיוון והאופי שלה. מצד שני, יש למנוע ממפלגות להשתלט על ההתארגנות ולהשתמש בפעילי השכונות כ"קבלני קולות" לפני בחירות. זוהי גם הדרך להתגבר על החשדנות והציניות שקיימות בשכונות כלפי מפלגות באופן כללי, כתוצאה מהניסיון המר עם המפלגות הממסדיות. התנהלות דמוקרטית של התנועה וכפיפות של נציגיה והנהגתה להחלטות פעילי הסניפים בשכונות, תהווה דוגמה לדרך בה צריכה להתנהל העירייה עצמה.

ואחרי הבחירות?

הסכנה שבהשתלטות מפלגות ועסקנים על מאבקים ותנועות חברתיות גוברת ככול שמתקרבות הבחירות. בתל־אביב למשל, אחרי ארבע שנים (!) של השתתפות מלאה במדיניות העירייה, כולל הפגיעה הקשה בשכונות, "נזכרה" סיעת מרצ לפרוש מהקואליציה במחאה על "המדיניות ההרסנית של חולדאי בנושאים חברתיים וירוקים". עוד טרם הפרישה כבר הזדרזו נציגי הסיעה לקיים מגעים עם נציגי עיר לכולנו לצורך ריצה משותפת בבחירות.

הגישה של עיר לכולנו, כמו של הפנתרים השחורים, לשת״פים מסוג זה צריכה להיות עקרונית. יש צורך גדול בשת״פים, אבל אך ורק עם אירגונים ומפלגות המזדהים במילים ובמעשים עם הדרישות, לרבות ההתנגדות להפרטה לקיצוצי תקציב ולפגיעה בתושבי העיר. במקרה של מרצ, מדובר במפלגה שלקחה חלק בהתקפות על עובדים ועניים גם ברמה העירונית וגם ברמה הארצית. ההתחברות איתה מסוכנת להמשך דרכה של עיר לכולנו. יחד עם זאת, חשוב לקרוא לפעילי שטח ומצביעי מרצ שהיו רוצים לראות שינוי אמיתי בעיר, להצטרף לעיר לכולנו, ובירושלים לפנתרים השחורים.

אם עיר לכולנו והפנתרים ישיגו תוצאה משמעותית בבחירות, יגבר עליהן הלחץ לשת״פ עם מפלגות הקואליציה ו"להתאים את הדרישות למציאות" (כלומר למה ששלטון ההון מוכן לתת). לכן, גם אחרי הבחירות, יש צורך בקיומם של סניפים מגובשים ויציבים שיהיו עמוד השדרה של התנועה מול כל הלחצים שאיתם היא תאלץ להתמודד.

עכשיו, צריך לנצל עד תום את החודשים שנותרו עד לבחירות כדי לבנות תנועות לוחמניות שיוכלו להוביל את המאבקים בשכונות ובעיר גם ביום שלאחר ההצבעה. למרות הקוצר בזמן, שתי ההתארגנויות יכולות להגיע להישגים חשובים כבר בעוד כמה חודשים, ועוד יותר מכך בהמשך. הצלחה של עיר לכולנו והפנתרים השחורים בירושלים תהווה הישג עבור האנשים העובדים בכול הארץ. זה יהיה שלב חשוב בדרך לבנייה של מפלגת עובדים רחבה ולוחמנית כנגד שלטון ההון והתקפותיו.