socialism.org.il
ארה״ב
הלאמת בנקי המשכנתאות פאני מיי ופרדי מק
מאז שפורסם מאמר זה במקור, הכריז כעת גם בנק ההשקעות הרביעי בגודלו בארה״ב, ליהמן ברדרס, על פשיטת רגל — הגדולה בהיסטוריה. בנק ההשקעות השלישי בגודלו, מריל לינץ', נרכש ע״י בנק אוף אמריקה, הבנק המסחרי הגדול בארה״ב. המשבר הכלכלי מעמיק...
המפלגה הסוציאליסטית באנגליה־וויילס
15.09.2008 17:53

במסגרת החילוץ הבנקאי הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה״ב, "הלאימה" הממשלה הפדראלית את סוכנויות המשכנתאות "פאני מיי" ו"פרדי מק".

מהלך זה העביר חוב משכנתאות בהיקף מדהים של 5 טריליון דולר מידיים פרטיות לציבוריות. הלאמת הבנק "נורת׳רן רוק" בבריטניה כללה השתלטות על הלוואות בסדר־גודל של 100 מיליארד פאונד (ליש״ט). ההלאמה הנוכחית בארה״ב גדולה פי 25, ומעידה עד כמה חמור נעשה מחנק האשראי הגלובלי.

העברת שני ענקי המשכנתאות — שמספקים למעלה ממחצית מכלל המשכנתאות האמריקאיות — לשליטה ממשלתית מלאה, היא ההתנערות הבוטה ביותר עד כה מהניסיונות ליישם אידיאולוגיית שוק חופשי ניאו־ליברלית טהורה.

הפוליטיקאים הרפובליקנים בארה״ב מתאמצים באופן נואש לעדן את הכניעה האידיאולוגית הזאת, ובמקום להשתמש במונח "הלאמה", הם קוראים למהלך "לקיחת אפוטרופסות" ("conservatorship"). אבל אכן, זוהי הלאמה.

בחודש יולי, הממשלה האמריקאית הודיעה על חבילת חילוץ חירום עבור פאני ופרדי, שבמסגרתה היא התחייבה לתמיכה פיננסית בהיקף גדול, אבל הותירה אותם בידיים פרטיות — למעשה הלאמה של ההפסדים, אבל לא של הרווחים. פחות מחודשיים לאחר מכן, כשאותן סוכנויות משכנתאות נמצאו עדיין על סף קריסה, בוצע צעד דראסטי יותר.

פאני ("עמותת המשכנתאות הלאומית הפדראלית") ופרדי ("התאגיד הפדראלי להלוואות משכנתא ביתיות") צברו חובות של 1.4 טריליון דולר ביניהם במהלך 12 החודשים האחרונים בלבד, מתוכם 14 מיליארד דולר נמחקו באותה התקופה כבלתי ניתנים למימוש. הסוכנויות הפכו לחידלון פיננסי — ללא יכולת מעשית ללוות או לגייס כספים נוספים.

קריסתם המוחלטת הייתה גורמת לטלטלה עזה בשוק הדיור של ארה״ב, במשק בכלל, ובכלכלות ברחבי העולם.

כמעט טריליון דולר של חובות שהנפיקו שתי הסוכנויות, מוחזקים מעבר לאוקיינוס על־ידי ממשלות זרות ותאגידים זרים; קריסת הסוכנויות יכלה להצית בריחה מהירה של הון מארה״ב ונפילה חדה בדולר ובנכסים הדולריים. חלק גדול מחוב הסוכנויות הוחזק בידי בנקים אסייתיים, שהחלו כבר להיפטר מאותה ה"השקעה".

התערבות ממשלת ארצות־הברית

ממשלת ארה״ב, מלבד לקיחת שתי החברות תחת בעלותה ושליטתה, הסכימה להזריק סכום של עד 100 מיליארד דולר לכל אחת מהן, גם כדי לספק להן כלי לנזילות בלתי־מוגבלת וכדי להפריד/לרכוש חלק מהמשכנתאות שלהן.

מניות קיימות של שתי החברות עדיין נסחרות, אבל שוויין צנח דראסטית וכל תשלומי הדיווידנדים הוקפאו.

הלאמה תחת ממשלות פרו־קפיטליסטיות מסורות, כמו זו שבארה״ב, היא לרוב אמצעי שננקט רק כאשר אינטרסים מכריעים ורחבים יותר של מעמד ההון מונחים על כף המאזניים, כפי שקורה במקרה הנוכחי. לרוב ההלאמה מתבצעת לאחר שהבעלים הפרטיים חלבו רווחים אישיים עצומים מהתאגידים הנוגעים בדבר לאורך תקופה ארוכה, ולעיתים קרובות ניהלו אותם באופן כושל מובהק, כך שהתאגידים הגיעו לכדי כישלון תהומי.

תחת בעלות ציבורית, תאגידים אלה מנוהלים אז על־ידי מספר אנשים אמידים, שמבחינה אידיאולוגית מסורים למערכת שמבוססת על בעלות פרטית, השוק החופשי ושיטות הניהול הקפיטליסטיות, במקום לאחת שמבוססת על בעלות ציבורית, תכנון כלכלי ודמוקרטיה.

הלאמה גם זוכה ליחס של "צרה חולפת", שכולל בתוכו את השאיפה שהחברות יוחזרו לידיים פרטיות לשם ניצול, ברגע שהן שוב עומדות על הרגליים.

זה מה שכבר מתוכנן עבור פאני ופרדי, אפילו שמעבר כזה יכול לקחת עוד זמן; פרשנים צופים ששתי הענקיות יפורקו לבסוף לחתיכות קטנות ויוחזרו למגזר הפרטי, או שיושארו לגווע.

זה יקרה רק לאחר שהן יחולצו במידה מספקת באמצעות הכסף של ציבור מעמד העובדים ומעמד הביניים בארה״ב, וכאשר תאגידים פרטיים יכנסו כדי לקחת חלק משוק המשכנתאות שפונה.

כל זה רחוק מאוד מהצורה שבה בעלות ציבורית תיושם תחת ממשלה סוציאליסטית. גם כשהדבר מיושם רק על תאגיד אחד, הוא יופעל באופן דמוקרטי תחת שליטת העובדים וניהולם, וזה יהיה מצב קבוע.

מצב כזה יהווה קרש־קפיצה להלאמת כל התאגידים הגדולים — במקרה של בריטניה, 150 הגדולים — ששולטים בכלכלה. במקום שיולאמו לטובת האינטרסים של מעמד ההון, הם יולאמו לטובת האינטרסים של רוב החברה, האנשים העובדים.

פיצוי לבעלים הקודמים (בעלי המניות) ישולם רק על פי צורך מוכח.

לפחות עכשיו, במקרה של פאני ופרדי, ממשלת ארה״ב אולצה לסיים עם החצי־עבודה של חילוץ הבנק "בר סטרנז" וההתערבויות הקודמות בפאני ופרדי, כשבשני המקרים הייתה זו הלאמה של הסיכון, בעוד שהרווחים העתידיים נותרו בידיים פרטיות.

הפעם הממשלה חשה מחוייבת לוודא שכ־80% מהרווחים העתידיים והנכסים יכנסו לכיס הציבורי, למרות שמדובר רק בתקופה שעד להחזרה המלאה של התאגידים למגזר הפרטי.

כספי ציבור

החילוץ הזה מהווה הזרקה עצומה של כספי ציבור על־ידי ממשלת ארה״ב, אבל כלל לא בטוח שתהיה לכך השפעה על מה שהוא — כפי שכלכלנים קפיטליסטיים רבים מציינים — משבר כלכלי גדול שהולך ומתפתח. הצניחה באשראי בארה״ב החריפה בשבועות האחרונים, ויש לכך השלכות גלובליות. שוק הדיור בארה״ב נמצא במשבר מתמשך; כ־9% מבעלי המשכנתאות בארה״ב כיום מפגרים בתשלומים או שכבר עומדים בפני הליכי עיקול. מחירי הדיור בארה״ב נופלים בקצב שנתי של למעלה מ־15% במרבית האזורים העירוניים, דבר שמביא אנשים רבים למצב של מאזן נכסי שלילי (כשערך הנכס קטן מההלוואה שנלקחה).

כלכלת ארה״ב גם סובלת עדיין מירידות בבורסות, אבטלה גוברת ומחירי סחורות גבוהים. היחלשות הצמיחה בכל הכלכלות המתועשות משמעותה שארה״ב לא מסוגלת לייצא את דרכה החוצה מהמצב, ולכן היא ניצבת על סף בעיות כבירות נוספות. בו־זמנית, כלכלות בריטניה, גוש האירו ויפן צפויות כולן לחוות השנה מיתון.

אנשים ממעמד העובדים כבר סובלים מההתפתחויות הכלכליות ברקע, דרך ריסון שכר, העלאות מחירים, אבטלה והתקפות על תנאים. יהיה קשה לפספס את העובדה שממשלות ארה״ב ובריטניה יכולות למצוא מיליארדים רבים של פאונדים או דולרים כדי להעביר לבעלותן תאגידים פיננסיים כשהאינטרסים של המעבידים מונחים על כף המאזניים, אבל לא ינקטו צעדים משמעותיים כדי להקל את המצוקה של אנשים ממעמד העובדים וממעמד הביניים. יותר ויותר אנשים — במיוחד צעירים — יתחילו לבקר את מצב העניינים הנוכחי, ויתווספו למספרים ההולכים וגדלים של מי שמחפשים לבחון ברצינות רעיונות סוציאליסטיים.

התפרסם במקור ב־10.9 כמאמר מערכת בשבועון The Socialist של המפלגה הסוציאליסטית באנגליה־וויילס, CWI.