socialism.org.il
עובדות הסיעוד מתארגנות
"את תנאי ההעסקה שלנו נוכל לשפר רק אם נקים איגוד, רק אם נהפוך מיחידים לקבוצה"
דורי גיל
26.12.2009 15:32

באחרונה יצאה לדרך התארגנות עובדים חדשה באחד הענפים המנוצלים ביותר בארץ. קבוצה של מהגרות־עבודה העובדות בענף הסיעוד פועלות להקמת איגוד עובדים שיסייע להן להיאבק כדי לשפר את תנאי העבודה הירודים שלהן. פעילויות הסברה וכנסים התקיימו בערים שונות ברחבי הארץ. המטפלות התאגדו במסגרת אירגון "כוח לעובדים" וזוכות גם לסיוע ותמיכה מצד מספר אירגונים, ובהם עמותת "תבל בצדק" ותנועת מאבק סוציאליסטי.

"לפעמים אנחנו עובדות יותר מ־12 שעות ביום ומתעוררות באמצע הלילה כדי לטפל בקשיש, ובסוף החודש אנחנו מקבלות שכר מינימום ולפעמים גם פחות מזה... את תנאי ההעסקה שלנו נוכל לשפר רק אם נקים איגוד, רק אם נהפוך מיחידים לקבוצה", כך תיארה את המצב לאקשמי גירי, עובדת סיעוד ממקימות האיגוד, במהלך אסיפת הסברה בת״א.

כ־60 אלף מהגרות עובדות בענף הסיעוד הביתי בישראל ומהוות כיום את הרוב המוחלט של כוח־העבודה בתחום. הן במקום העבודה שישה ימים בשבוע, לאורך כל שעות היממה, ורבות מהן משוחררות לחופשה שבועית קצרה בת 24 שעות בלבד, אפילו שהחוק קובע מינימום של 36 שעות. עבודתן כוללת את סיעוד המטופל (סיוע בביצוע פעולות יומיומיות שהמטופל אינו מסוגל לבצע), כמו גם ביצוע של מטלות בית שוטפות, כגון ניקיון, בישול וקניות. לעיתים הן נידרשות לבצע מטלות בית של בני משפחה אחרים ללא תוספת שכר ובמקרים חמורים יותר סובלות אף מהטרדות מיניות מבני משפחה.

כל זאת, חשוב לציין, מזכה עובדות אלה בשכר המינימום העלוב העומד כיום על 3850 שקל בחודש, ולמעשה בחישוב לפי שעות עבודה (כולל שהייה במקום וכוננות) מדובר בכ־6.5 שקלים בלבד.

הסדר כבילה ודמי תיווך

כמו מהגרי־עבודה רבים אחרים, המהגרות בענף הסיעוד הביתי נידרשות פעמים רבות לספק סכום של אלפי דולרים לקבלנים מתווכים בארצן כדי ש"יסדרו להן" עבודה בישראל. העובדות נאלצות לקחת הלוואה כדי לעמוד בתשלום, בהסתמך על הבטחות הקבלנים להכנסה עתידית גבוהה. להערכת עמותת "קו לעובד", תעשיית התיווך הזו לבדה מגלגלת על גבם כמיליארד שקלים בשנה.

כמו כל מהגר־עבודה בישראל, העובדת כבולה מרגע נחיתתה למעבידה לפי חוק. במידה והיא מתפטרת, מפוטרת, או שהמעביד נפטר, אשרת העבודה פוקעת מיידית והיא מוגדרת כ"עובדת בלתי חוקית" שדינה גירוש.

מצב של היריון עלול לגרור פיטורים (בלתי־חוקיים), ולאחר חופשת לידה העובדת מאויימת בגירוש במידה ולא הצליחה למצוא מעביד, או, אם הצליחה, היא נידרשת לשלוח את התינוק לחו״ל כתנאי להמשך עבודתה.

הממשלה אחראית למצב הקיים

מעט מאוד עובדות ישראליות יוכלו להרשות לעצמן, או יהיו מוכנות, להתחרות בשכר הנמוך ובתנאי הניצול הכבדים בהם נאלצות לעבוד המהגרות ולכן מספרן בענף הולך ופוחת. מצד שני, הממשלה הקפיטליסטית מפילה את נטל התשלום על המטופל, וקשישים רבים לא יהיו מסוגלים לעמוד בתשלום גבוה יותר. במקום שהממשלה תיבנה במגזר הציבורי מערך שירותי סיעוד באיכות הגבוהה ביותר ובהיקף המתאים, כולל שירות סיעוד ביתי, המוסד לביטוח לאומי מסבסד למוגדרים כזכאים עלות שכר של יום עד יום וחצי בשבוע, והמטפלות מועבדות רשמית, כאמור, דרך סוכנויות כוח־אדם — בחלקן קבלני־מישנה של הביטוח הלאומי — שמרוויחות הון על גב העובדות.

"הטיפול בבית באמצעות העסקת עובד סיעודי זר הוא הטיפול הזול ביותר למדינה" כך קבע דוח מרכז המידע והמחקר של הכנסת (17.10.2006) וזאת מכיוון שבניגוד למצב של אישפוז במוסד טיפולי, נטל מימון התרופות, הטיפול הרפואי, הדיור והמזון נופלים על כתפי משפחת הקשיש או החולה. סיעוד ביתי הוא פיתרון מועדף עבור משפחות רבות על פני בתי־זקנים ומרכזים סיעודיים, שעולים הון וגם מנתקים את המטופל מהסביבה ומהקהילה אליהן הוא משתייך. אבל השעות המועטות שמקצה הביטוח הלאומי לטיפול כזה רחוקות מלהספיק.

קשישים וחולים סיעודיים נעדרי משאבים, שלרוב שילמו דמי ביטוח לאומי לאורך חייהם, משוללים משירותי רווחה איכותיים ונגישים, נדחקים להשקיע חלק ניכר מכספם בהסדר המעוות הקיים שבו הם הופכים למעבידים בפועל, וכך נוצר לחץ לשחיקה מתמדת של תנאי העבודה של המטפלות. שינוי תנאי העבודה של המטפלות הסיעודיות הוא חיוני, אבל הבעיה לא מסתיימת שם.

הדרך קדימה

לעובדות הסיעוד נמאס ובצדק להיות הסובלות בתחתית הפירמידה. הבהרת האינטרס העמוק המשותף בינן לעובדות סיעוד ישראליות יחד עם ציבור הקשישים הסיעודיים ומשפחותיהם, נחוצה בכדי להתגבר על הסתה דמגוגית שתנסה להצדיק את הניצול של מהגרות־העבודה בתואנה כי תנאים אלה טובים יותר מאלה שיזכו להן בארץ המקור שלהן או שדרישות המטפלות יבואו על חשבון המטופלים עצמם.

המשך ההתארגנות של עובדות הסיעוד ראויה לכל תמיכה אפשרית. בטווח הקרוב תוכל גם התארגנות של כמה מאות או אלפים בודדים לספק מענה אירגוני במקרים נקודתיים ולנהל מאבקים בנושאים ספציפיים. המשך צמיחה של ההתארגנות, ככוח מאוחד, תוכל בטווח הארוך לשפר משמעותית את תנאי העבודה וגם לסייע למערכה להשגת שירותי רווחה ובריאות איכותיים וזמינים לכול.