פאנל הדוברים בדיון האחרון בכנס סוציאליזם 2009, שעסק בנושא חיזוק העבודה המאורגנת, כלל דוברים הפעילים באיגודי עובדים. את הדיון הציג והנחה יו״ר ועד עיתונאי "הארץ", אריאל גוטליב, מתנועת מאבק סוציאליסטי.

ביורוקרטיה בהסתדרות

אריה גור, מהנהגת ארגון כוח לעובדים, התייחס למבנה הבלתי־דמוקרטי של ההסתדרות הכללית, ונתן כדוגמא את התנהלות ההסתדרות בתקופה שבה כיהן כיו״ר ועד עובדי החברה לאוטומציה. הנהגת ההסתדרות חתמה בזמנו על הסכם להפרטת החברה ולהחלפת עובדים קבועים בעובדים זמניים, חרף התנגדות הוועד וללא חתימת הוועד.

עמי וטורי, מהנהגת ארגון כוח לעובדים, הזכיר את שביתת הסבלים בנתב״ג לפני כ־3 שנים, שהוא היה ממוביליה. הנהגת ההסתדרות פעלה אז בכל דרך אפשרית בכדי לשבור את השביתה, ועמי ציין זאת כגורם מרכזי שהביא אותו להשתתפות בהקמת ארגון כוח לעובדים.

אפרים דוידי, מהנהגת המפלגה הקומוניסטית הישראלית ולשעבר חבר הנהגת ההסתדרות מטעם סיעת חד״ש, הסתייג מההקמה של כוח לעובדים כארגון נפרד. דוידי טען שבמקום זאת היה אפשר להרחיב את הכוחות המעמדיים הלוחמניים שפועלים בתוך ההסתדרות ושהפיצול בין שני הארגונים — ההסתדרות הכללית וכוח לעובדים — מחליש אותם.

הדוברים הסכימו שארגון כוח לעובדים לא יכול להיות חלופה מלאה להסתדרות, אבל, נטען, חלק גדול מההתארגנויות המשמעותיות שהתארגנו במסגרת כוח לעובדים לא היה מצליח לצמוח במסגרת ההסתדרות הכללית. עמי וטורי הבהיר שכוח לעובדים מספק מענה לקבוצות שההסתדרות לא מאגדת ולוועדים בתוך ההסתדרות עצמה שהמבנה הבלתי־דמוקרטי שלה מקשה עליהם להגן על האינטרסים של העובדים.

בניית ארגון כוח לעובדים לא פוגעת בשינוי בתוך ההסתדרות בשלב הזה, אלא להיפך. בקרב רוב הדוברים הייתה הסכמה על כך שמאבקי ההתארגנות שמוביל כוח לעובדים בתקופה זו מקדמים שינוי מסוים בתוך ההסתדרות משום שהם מאתגרים את הנהגת ההסתדרות ומציבים דוגמא לקבוצות עובדים נוספות.

שאלה של מודעות

שאלת המודעות של עובדים בישראל היא שאלה קריטית עבור סוציאליסטים.

דוברים רבים נתנו דוגמאות מניסיונם בהשתתפות במאבקי עובדים ובליווי התארגנויות, לגבי הדרך בה המודעות משתנה ומתפתחת דרך מאבקים ובמיוחד מאבקי עובדים, והסכימו שאי־אפשר להתייחס למודעות כאל דבר סטטי.

כמו כן, עלתה בדיון החשיבות של עמדה מעמדית עקבית וברורה ביחס להגנה על האינטרסים של העובדים, כולל גישה מעמדית ועקבית לסוגיית ההפרדה הלאומית בין יהודים לערבים.

עו״ס ענבל חרמוני השתתפה בפאנל כנציגת תנועת "עתידנו", שנאבקת למען עתיד העבודה הסוציאלית ופועלת גם לשינוי באיגוד העובדות הסוציאליות בהסתדרות. ענבל נתנה כדוגמא את ההתמודדות של "עתידנו" עם שאלת המודעות הפמיניסטית בקרב עובדות, שמהווה חלק מרכזי מהאג׳נדה של "עתידנו", אפילו שזה עלול להרתיע במקרים מסוימים גברים ונשים. ענבל הסבירה שאין טעם להסתיר נושאים רגישים בכדי לזכות בעוד כמה קולות, אלא דווקא להעלות אותם על סדר־היום ביומיום, כי בסופו של דבר רק כך אפשר לשכנע.

מפלגת עובדים?

השאלה של בניית מפלגת עובדים רחבה בישראל הוזכרה גם בדיון הזה.

אריה ציין שלדעתו שאלת המודעות ביחס לסכסוך לא תהיה מחסום להצבעה עבור מפלגת עובדים, אם היא תצליח להיות מספיק מושכת.

עמי טען כי לדעתו לא ניתן בשלב הזה להקים מפלגה כזו בהתחשב בתשתית ההתארגנות הנמוכה הקיימת כיום בארץ, והוא הוסיף שמבחינת מיקוד כוחות, לפני שתתאפשר רמת התארגנות גבוהה בדמות מפלגת עובדים, יש להתמקד בשלב הזה בבנייה ובחיזוק של איגודי העובדים, ובפרט כוח לעובדים. הוא הוסיף שלדעתו, כאשר יהיו מספיק חברים מאוגדים בכוח לעובדים, מפלגת עובדים תקום מאליה ושעבודת האיגוד המקצועי היא העבודה החשובה ביותר של סוציאליסטים כיום.

שי גלי, מהנהגת כוח לעובדים ומתנועת מאבק סוציאליסטי, הצביע על החשיבות שבהקמת מטה פעולה משותף וחוצה איגודים, משום שיש בעיות שמצריכות פתרונות יותר רדיקליים (למשל מניעה של העברת מפעלים לחו״ל). התארגנות רחבה יותר תוכל גם להוביל מאבקים שהם לא רק בנושאי שכר. הוא הדגיש את חשיבותו של הדיון שהתקיים, כבסיס לשיתוף־פעולה בריא בין כל הקבוצות שרוצות לראות איגודים דמוקרטיים ולוחמניים.

תנועת מאבק סוציאליסטי מתכוונת למצוא דרכים להמשיך ולפתח דיאלוג בתקופה הקרובה על השאלות שעלו בדיון הזה, לטובת בניית העבודה המאורגנת.