socialism.org.il
ההסתדרות נגד כוח לעובדים – תחרות בין ארגוני עובדים?
מה עומד מאחורי העימות שבין ההסתדרות הכללית לארגון כוח לעובדים? בטוח שלא תחרות בריאה...
נדב אהרוני, פעיל אירגון כוח לעובדים ותנועת מאבק סוציאליסטי, ירושלים
15.03.2010 08:14

* (גירסה בשינויי עריכה קלים למאמר שהתפרסם הבוקר כתגובה ראשונית באתר "העוקץ")

מאז שהוקם "כוח לעובדים — אירגון עובדים דמוקרטי", מירב המאמצים להצר את צעדיו לא מגיעים מכיוון מעביד פלוני אלא דווקא מצד הנהגת ההסתדרות הכללית. מאמצים אלה הגיעו לאחרונה לשיאם בניסיון מכוער לפרק שתי התארגנויות קיימות, האחת במפעל אקרשטיין בירוחם והשנייה במרפאות כללית רפואה משלימה. למרות השוני בין מקומות העבודה, דפוס הפעולה זהה: מצד אחד, הבירוקרטיה ההסתדרותית מסרבת לסייע לעובדים ומצד שני, היא חוברת למעבידיהם כדי לפגוע בוועד שהקימו, מאחר שהוא לא בשליטתה.

הסיקור של התופעה בתקשורת הממסדית נעשה רובו ככולו דרך עולם מושגים ניאו־ליבראלי, ומספק מצג כוזב ושטחי למדי של המציאות בשוק העבודה ואירגוני העובדים הפועלים בו. העיתון "The Marker", לדוגמא, יוצר רושם כי מדובר בתחרות נוסח "השוק החופשי" בין שני אירגוני עובדים על התנאים שכול אחד מהם משיג ל"לקוחותיו" העובדים. אבל במציאות אין כאן שום תחרות. מדובר בניסיון מקומם של הנהגת ההסתדרות, בשיתוף־פעולה עם המעבידים, לפרק התארגנויות אותנטיות של עובדים. מאחורי המהלך עומדים שיקולים מגוונים, אבל כבר עכשיו ברור כי טובת העובדים היא לא אחד מהם.

ועדי העובדים מזדהים, ההנהגה מטרפדת

ההסתדרות היא לא מיקשה אחת הומוגנית והמדיניות שהיא נוקטת רחוקה מלייצג את רצון רוב החברים בה. התנהלות ההסתדרות מול עובדי מפעל אקרשטיין ירוחם, שהצטרפו לכוח לעובדים, ממחישה זאת היטב.

בתגובה לניסיון ההנהלה לפטר עובדים מובילים בוועד ולהוציא אחד מפסי הייצור למיקור־חוץ, עובדי אקרשטיין ירוחם התבצרו במפעל למשך מספר שעות. בצעד מרשים של סולידאריות נציגי וועדים הסתדרותיים ממפעלים סמוכים הגיעו למפעל בכדי לתמוך בעובדים המתבצרים. בניגוד מוחלט לפעולת הסולידאריות מצד הוועדים, התבשרו עובדי אקרשטיין בירוחם בתוך ימים ספורים שההסתדרות פועלת יחד עם ההנהלה כדי להפוך בעצמה לאירגון העובדים היציג, ולבטל בכך את סטאטוס היציגות של וועד העובדים בירוחם, שאף זכה להכרה על־ידי בית־הדין האזורי לעבודה.

רק לאחר ההכרה בכוח לעובדים כאירגון העובדים היציג במפעל, פקידי ההסתדרות הכריזו על הקמת "וועד" מתחרה יש מאין בשני מפעלים נוספים של חברת "אקרשטיין", באשדוד ובראש פינה. באותם מפעלים, שכניסתם של נציגי כוח לעובדים אליהם טורפדה, הצליחה ההסתדרות בעידוד ההנהלה "לאגד" מאות עובדים תוך שעות ספורות. פקידי ההסתדרות וראשי ה"וועד" לא מתאמצים להסתיר את המניע העומד מאחורי הקמתו. לטענתם, "באקרשטיין אין צורך בוועד"! כלומר, גם עכשיו לא חולפת בנבכי מוחם של עסקני ההסתדרות אפילו חצי מחשבה אודות תנאי העבודה הירודים במפעל — כל שעומד לנגד עיניהם הוא הכשלת הוועד האותנטי של עובדי המפעל בירוחם.

דמוקרטיה פנימית

איך ייתכן שאירגון העובדים הגדול בישראל עושה יד אחת עם המעביד ופועל באופן כה בוטה נגד עובדים מתארגנים? למה רצון העובדים החברים בהסתדרות, שהגיעו בעצמם לתמוך בעובדי ירוחם, לא התבטא בהתנהלות ההנהגה שמתיימרת לייצג אותם? הדיון בשאלות אלה כמעט שלא עלה בדיווחי העיתונות הכלכלית הקפיטליסטית.

מקרה אקרשטיין אינו חריג. מדובר בהתנהלות אופיינית למדי של ההסתדרות עוד מראשיתה. לא ניתן להבין התנהלות זו ללא מודעות ליחסי המרות בין מקבלי ההחלטות בהסתדרות לבין העובדים בשורות האיגוד. מאז הקמת ההסתדרות הכללית ב־1920, הבטיח המבנה האירגוני שלה שליטה ריכוזית בידי נציגי מפלגות "מלמעלה", ובכך מנע את קיומו של תנאי הכרחי בכול אירגון עובדים — דמוקרטיה פנימית. תוכן ההסכם הקיבוצי, אישרורו, הכרזה והפסקה של סכסוך עבודה, כל אלה נקבעים בידי פקידי מנגנון ההסתדרות, שיכולתו של העובד להשפיע עליו ישירות היא אפסית. כתוצאה ממבנה זה, שהוא חריג גם בהשוואה לאירגוני עובדים אחרים בעולם, נפגעת יכולת ההסתדרות לקדם את האינטרסים של העובדים במשק.

ההסתדרות נגד כוח לעובדים

לפני כשלוש שנים חברו ביחד מספר עובדים, פעילים ותנועות שסירבו להשלים עם המציאות העגומה וארוכת השנים הזו. התוצאה הייתה הקמתו של אירגון עובדים כללי חדש, "כוח לעובדים", שבו איש אינו קובע את גורלם של העובדים מלבד העובדים עצמם. יש להדגיש כי תכליתו של כוח לעובדים מעולם לא הייתה להחליף את ההסתדרות, אלא להתנגד למדיניות שהנהגתה מכתיבה. לא רק שכוח לעובדים איפשר לעובדים רבים, שההסתדרות נמנעה מלסייע להם, לממש את זכותם להתאגד, גם כוחם של וועדי עובדים במסגרת ההסתדרות גדל אל מול המנגנון הבירוקראטי, כתוצאה מהלחץ שיצר כוח לעובדים.

מה קרה שאותם בירוקרטים שבמשך עשרות שנים נתנו ידם להפרטות, פיטורים והעסקה קבלנית, התעוררו לפתע וגילו מחדש את "דאגתם" לעובדים השכירים במשק? הנהגת ההסתדרות לא הפכה את עורה, דאגתה היא עדיין לאינטרס הצר שלה עצמה, העומד בסתירה לאינטרס של העובדים אותם היא מתיימרת לייצג. באחרונה הפכה דאגה זו להיסטריה של ממש. אותה היסטריה גורמת להנהגת אירגון עובדים של חצי מיליון שכירים לחבור לאירגוני מעבידים בכדי שיסייעו לה, בין היתר, לפרק התארגנות אותנטית של כמה עשרות עובדים בעיירה קטנה כמו ירוחם.

האינטרס של המעסיק ברור, בכוח לעובדים כל הסכם צריך לשקף את הרצון והאינטרס של העובדים, בעוד שבהסתדרות אפשר לסגור עיסקה עם מנהיגי ההסתדרות מעל ראשם של העובדים. אין צורך בתחקיר מעמיק וסיזיפי כדי לחשוף את מה שעיני וחבריו מתאמצים להסתיר. מספיקה שיחה חטופה עם העובדים עצמם, ביניהם, עובדי אקרשטיין בירוחם, עובדי הרכבת בדימונה, עובדי החברה לאוטומציה, העובדים הארעיים בנתב״ג ועוד רבים אחרים. כל אלה לא יהססו לתאר איך פקידי ההסתדרות הם שהיו למכשול בכול ניסיון משמעותי להטיב את תנאי עבודתם הירודים. לצערם הרב של צרכני החדשות, במקום לספק דיווח אמין, לא מעט עיתונאים העדיפו לעשות "קופי־פייסט" ללשון ההודעות של דוברי ההסתדרות.

טובת כלל העובדים

שלא כמו ה"תחרות" נוסח עסקני ההסתדרות, אירגון עובדים צריך להסתכל קודם כול על טובת כלל העובדים ולא על האינטרס האירגוני הצר שלו. דוגמא לגישה כזו ניתן לראות במקרה בנק דיסקונט. במשך שנים סירבה ההסתדרות לאפשר לעובדים הארעיים בבנק את הזכות לבחור ולהיבחר לוועד העובדים, לאחר שהסכימה מלכתחילה ליצור בבנק שיכבה של עובדים "סוג ב'", שתנאי העבודה שלהם נחותים בהרבה מתנאיהם של העובדים הקבועים. רק כשהודיעו על כוונתם להתאגד דרך כוח לעובדים החלו העובדים הארעיים לזכות להתייחסות עניינית לבעיותיהם. בשלב זה, כוח לעובדים ייעץ לעובדים הארעיים דווקא לנסות ולפעול בתוך הוועד ההסתדרותי ולחזקו, וזאת בכדי להימנע מפיצול כוחם של עובדי הבנק מול ההנהלה. ללא האלטרנטיווה שמציב כוח לעובדים ספק אם מישהו בהנהגת ההסתדרות היה מתעניין כלל בעובדים הארעיים.

בניגוד להסתדרות, במקרה זה כוח לעובדים הוכיח שהוא נחוש לקדם את העבודה המאורגנת בישראל ולא את כבודם האבוד של חבורת פקידים שיושבים בצפון תל־אביב. בשבועות הקרובים מנסה ההסתדרות להשיג מבית־הדין לעבודה פסיקה שתכיר בה כאירגון העובדים היציג בכול מפעלי אקרשטיין. תהיה ההכרעה אשר תהיה, במאבקם הצודק של העובדים המוחלשים בישראל, הנהגת ההסתדרות הצליחה למקם עצמה פעם נוספת בצידו השני של המתרס לימינם של המעבידים ובעלי־ההון. כמו תמיד, את מחיר ההתנהלות המופקרת הזו ישלמו העובדים.

לטובת חצי מיליון עובדים המאוגדים בהסתדרות ולטובת מעמד העובדים הישראלי בכלל, ומתוך הבנה שהנהגת ההסתדרות הנוכחית לא תצטרף לקו שמוביל כוח לעובדים, חשובה התארגנות של וועדי עובדים הסתדרותיים להחלפת ההנהגה ולהובלת שינוי עמוק בהסתדרות. שינוי כזה, שיוכל להתבצע בשיתוף־פעולה של כוח לעובדים, יאפשר סוף סוף לנצל את משאביה באופן מלא כדי לחזק את העובדים ולא את המעבידים.


נכון לשעת כתיבת שורות אלה, עובדי אקרשטיין בירוחם פתחו בשביתה ללא הגבלת זמן על רקע ניסיונות ההנהלה לפגוע בעובדים המתארגנים והתעלמותה מפסיקת בית הדין האזורי המורה לה לפתוח במו״מ עם הוועד.

לפרטים נוספים, כנסו לבלוג מאבק עובדי אקרשטיין בירוחם: http://ackerstein.workers.org.il