socialism.org.il
המחאה הגלובלית
"אנחנו ה־99%"
"הקפיטליזם הוא המשבר" קוראים מפגינים ומפגינות ברחבי העולם, "אנחנו ה־99%!" ■ לאחר יום המחאה הבינלאומי המוצלח ב־15 באוקטובר, מתוכנן כעת יום פעולה נוסף ב־29 באוקטובר
אייל עצי־פרי
22.10.2011 17:01

תחת הכותרת "united for #globalchange" ("מאוחדים למען #שינויגלובלי"), השתתפו ב־15 באוקטובר מיליוני בני־אדם במאות הפגנות ואירועי מחאה בכ־80 ארצות בכל היבשות במסגרת יום פעולה נגד שלטון ההון. יום הפעולה התארגן כחלק מהמחאה הגלובלית המתפשטת נגד הניסיונות לגרום לעובדים, לעניים ביותר ולדור הצעיר לשלם את מחיר כישלון השיטה הקפיטליסטית.

בספרד השתתפו יותר ממיליון איש בהפגנות במספר ערים, ומאות אלפים לקחו חלק באירועים באיטליה ופורטוגל. ביוון, שביתה כללית בת יומיים הוציאה חצי מיליון עובדים להפגנות העובדים הגדולות ביותר מאז המאבק להפלת הדיקטטורה הצבאית בשנות ה־1970.

בעקבות כיכר תחריר וה"אינדיגנאדוס" ("הזועמים") בספרד, ובדומה למחאת רוטשילד, גם במחאת "כיבוש וול סטריט" ברחבי ארה״ב פנו מפגינים ומפגינות להשתלטות על כיכרות ולהקמת מאהלים, וכך קרה גם באוסטרליה, בריטניה, גרמניה, קנדה...

"כישלון מוחלט של הקפיטליזם"

הכלכלן הקפיטליסטי נוריאל רוביני מדייק בקביעתו שהסיבה העיקרית לפרוץ תנועות המחאה היא "כישלון מוחלט של הקפיטליזם והשוק החופשי". ברקע מתרחש המשבר הכלכלי החמור ביותר ב־80 השנים האחרונות, ובארצות רבות מתפתחת אבטלה המונית, בייחוד בקרב צעירים.

תנועות המחאה תוקפות מגוון רחב של נושאים שהמשותף להם הוא הזעם על האופי האנטי־דמוקרטי של הקפיטליזם ועל טריליוני הדולרים שנשפכו להצלת המוסדות הפיננסיים, אבל לא מופנים לצרכים כמו בריאות, חינוך ומישרות.

"אנחנו ה־99%!"

אחד המאפיינים של המחאה הגלובלית המתעצמת הוא התחזקות ההבנה שהרוב המוחלט של החברה, שבתנועה החברתית בארה״ב זוכה לכינוי "ה־99%", משועבד לתאוות הבצע של בעלי ההון. מלבד הזעם עולות גם הקריאות ל"שינוי שורשי", ל"דמוקרטיה אמיתית", ובחלק מהמקרים גם לחיסול השיטה הקפיטליסטית עצמה.

דיון רחב מתפתח אודות הדרכים לקידום המאבקים וסביב דרישות וחלופות. "ככה נראית דמוקרטיה!" קוראים מפגינים ומפגינות בארה״ב. האסיפות ההמוניות מספקות טעימה של דמוקרטיה אמיתית, שפתוחה למעורבות רחבה.

הדמיון בגורמים, במטרות ובשיטות הפעולה פורץ במידה מסויימת גבולות בין עובדים וצעירים מארצות שונות ומסייע לתנועות ללמוד אחת מהשנייה.

העוצמה של המחאה נותנת לעובדים ביטחון והשראה לפעול ולשבות נגד מדיניות הממשלה ולספק לתנועות החברתיות "שיניים". במצרים, גל שביתות הוא שהכריע את המאבק להפלת מובארכ; בארה״ב, התמיכה של כל איגודי העובדים בניו־יורק ואיגודים רבים בשאר הארץ סייעה למחאה להתפשט למאות ערים; בצ׳ילה, כורי הנחושת ולאחר מכן קבוצות עובדים נוספות הצטרפו לשביתה הממושכת של הסטודנטים והתיכוניסטים.

"שביתת העם"

בישראל, הכרזת אירוע "שביתת העם" שאמור להתרחש ב־1 בנובמבר, והכרזת סכסוך העבודה הכללי ע״י הסתדרות העובדים, פותחות פתח לסבב נוסף ועוצמתי של התנועה החברתית שטלטלה את ישראל בקיץ האחרון — הפעם עם הבנה ברורה יותר שהפגנות אינן מספיקות ושיש צורך בשביתות.

סבב נוסף צריך להיות הזדמנות גם לחזק בתנועה החברתית בישראל את הקריאה החסרה והחיונית לשלום צודק, נגד הסכסכנות הלאומנית־גזענית, נגד הימין הקיצוני ונגד הכיבוש וההתנחלויות.

אלפי מפגינים צעדו בתל אביב ב־22.10, הסטודנטים לרפואה ישביתו את הלימודים ויפגינו בתמיכה במתמחים, מאות השתתפו במעגלי דיון שנערכו בתל אביב וערים נוספות ב־15.10... אלה סימנים מעודדים לקראת ההפגנות המתוכננות ל־29 באוקטובר, כחלק מיום מחאה בינלאומי, ולקראת אירוע "שביתת העם" ב־1 בנובמבר.

סוציאליזם = צדק חברתי אמיתי

זוהי רק תחילתו של המאבק ל"שינוי גלובלי". המאבק הזה מצריך תנועות מאורגנות שייקחו את הכוח מידי הטייקונים וישימו סוף לדיקטטורת השווקים. יש צורך במיסוי מאסיווי של העשירים ושל רווחיהם.

יש צורך בעצירת כל תהליכי ההפרטה ובהשקעה מאסיווית במישרות ובשירותים החברתיים. יש לדרוש את הלאמת הבנקים ותאגידי הענק השולטים במשק העולמי ולהשימם תחת פיקוח של נציגי העובדים והציבור. נחוצה תוכנית לניצול המשאבים לתועלת האנשים העובדים ולא לטובת תאוות הבצע של ההון הגדול. נחוץ מאבק נגד הקפיטליזם ולמען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית.