ההתבצרות היהירה של ממשלת נתניהו מול דרישות תנועת מחאת יוקר המחייה ההיסטורית של הקיץ האחרון סייעה לנער מאשליות את מי שחשבו כי ניתן יהיה "לשכנע את הממשלה". בתגובה לאישור המלצות ועדת טרכטנברג בממשלה, החלו להתארגן צעדים דרמטיים לקראת מה שיכול להפוך לסבב חדש ועוצמתי במאבק.

מארגני מחאת האוהלים הכריזו על הפגנת ענק מול הכנסת ב־29 באוקטובר ועל "שביתת העם" ב־1 בנובמבר בדרישה ל"תקציב חברתי חדש". במקביל הודיעו ארגוני הסגל הזוטר כי ישבתו ביום הראשון ללימודים באוניברסיטאות ובמכללות בדרישה להעסקה ישירה שלהם עצמם, והתאחדות הסטודנטים שוקלת לאמץ את הקריאות לשביתת סטודנטים נרחבת נגד מסקנות טרכטנברג.

תחת לחץ מהשטח, הנהגת ההסתדרות בראשות עיני נדחפה בשעה טובה להכריז על סכסוך עבודה כללי במשק עם איום בשביתה כללית, לפחות במגזר הציבורי, סביב תחילת נובמבר. הכיוון של הפעלת הכוח המאורגן של מעמד העובדים כאמצעי מרכזי במאבק מסוגל לתת למאבק על יוקר המחייה ונגד שלטון ההון את השיניים שהיו חסרות לו בקיץ האחרון.

עם זאת, עיני הצהיר בהקשר של האיום בשביתה, כי מבחינתו "אין שום סעיף נוסף במאבק הזה, רק עניין עובדי הקבלן. אין לנו שום מטרה אחרת". אך אף אחת מהבעיות החברתיות הבוערות שהוציאו מאות אלפי אנשים לרחוב לא נפתרה. הממשלה לא נענתה לאף אחת מהדרישות של המחאה, ולכן זוהי אחריותה של ההסתדרות לגייס את כל כוחה כארגון העובדים הגדול במשק לטובת השגת אותן הדרישות. הממשלה לא תבין שפה אחרת.

המלצות טרכטנברג: ההיפך מדרישות המחאה

נתניהו הכריז לאחר אישור דו״ח טרכטנברג בממשלה כי הדו״ח "מוריד את יוקר המחייה, מגדיל את ההכנסה הפנויה, משתתף באופן משמעותי במימון החינוך לגיל הרך והופך את הדיור לזמין יותר". במציאות, עקרונות הדו״ח הם בגדר דחייה מוחלטת של הדרישות המרכזיות של המחאה החברתית.

דיור? דו״ח טרכטנברג כולל התנגדות מפורשת לבניית דיור ציבורי על־ידי המדינה. במקום זאת יועברו עוד הקלות, תמריצים והטבות לכרישי הנדל״ן ברוח חוק הווד״לים. הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי, שהופכים אותו ללא זמין למרבית התושבים, נשארו ללא שינוי.

ההמלצות שוללות את הרחבת מסגרת תקציב הממשלה לצורך השקעה אמיתית בחינוך וברווחה. במקום זאת, הממשלה תפעל לאשר מחדש חוק ישן בנושא החינוך לגיל הרך משנות ה־1980 שלא תוקצב מאז.

דו״ח טרכטנברג מיישר קו בכל נושא ונושא עם המדיניות הניאו־ליברלית האגרסיווית של ממשלת נתניהו. יש בו אפילו קריאה להאיץ את הפרטת הקרקעות, נמלי הים, התחבורה הציבורית ותאגידי המים.

בשיחה עם העיתון הכלכלי The Marker אחד מבכירי הוועדה אף האשים, בעילום שם, את העובדים המאורגנים במצבם הרעוע של השירותיים הציבוריים ודיבר בשבח ההפרטה והורדות השכר כשאמר כי "אם היו לוקחים את עובדי חברת החשמל, הנמלים, המים והרכבות והיו שמים אותם בחברה במגזר העסקי, הם היו מרוויחים מיליארד שקל פחות". לכן, לדבריו, הוועדה לא דרשה להגדיל את ההשקעה בשירותים הציבוריים. לשיטתה הפתרון הוא עוד ייבוש תקציבי, קיצוצי שכר ופירוק העבודה המאורגנת.

"צדק חברתי" לטייקונים

אחד הנושאים המרכזיים שהעסיקו את ועדת טרכטנברג היה "פירוק המונופולים". ואולם, בדומה ל"ועדת הריכוזיות" שהקימה הממשלה באוקטובר 2010, טרכטנברג אינו קורא לפרק את השליטה הריכוזית של 18 משפחות ההון במשק בצעדים של הלאמה שיפקיעו את שליטת בעלי ההון בבנקים, בתאגידי הענק ובמשאבי הטבע; הוא בסך־הכול דורש היתר כניסה לעוד כמה דמויות ותאגידים לאותו המועדון האקסקלוסיבי והנצלני של ההון הגדול.

חלק מהמלצות הדו״ח, כמו למשל הפחתת מכסי היבוא על מוצרי צריכה שונים, אכן עשויים להגביל את נתח השוק של טייקון מקומי כזה או אחר. אלא שללא תגובה נחושה מצד ארגוני העובדים, את ההפסדים יגלגלו אותם הטייקונים לפתחם של העובדים באמצעות הורדות שכר ופיטורים. מעבר לכך, אותם צעדים, שעלולים להביא להיצף המשק הישראלי בעודפי ייצור של תאגידים בינלאומיים, אינם מבטיחים כי המחירים אכן יירדו. לעומת זאת, המלצות טרכטנברג אינן כוללות דרישות לפיקוח שכר דירה, פיקוח מחירים על מוצרי יסוד ומתן תוספות יוקר למעמד העובדים.

הוועדה אמנם קראה גם להעלות מסים על בעלי ההון והעשירים, אך מדובר בסך־הכול בהחזרת מס החברות לרמתו בשנה שעברה, כלומר מ־24% ל־25%, ולצד זאת קביעה של מדרגת מס חדשה לבכירים שמשתכרים למעלה מ־80 אלף שקל בחודש. כל אלה בטלים בשישים אל מול ההטבות שלהן זוכים בעלי ההון בדו״ח: הפחתה בתשלומים שנדרשים המעבידים להפריש בגין ביטוח בריאות ומס הכנסה, הפרטה של קרקעות, מכירת נכסי נדל״ן ציבוריים ב־35% מערכם לקבלנים ועוד.

קרטל החלב מפחית מחירים, ההון הגדול עדיין בלחץ

שעה שהממשלה לא סיפקה עדיין אף ויתור כלכלי משמעותי, החשש העמוק בקרב בעלי ההון מהתפתחות מחאת יוקר המחייה הביא את בעלי תאגידי המזון המרכזיים לנסות להשקיט את הרוחות ולהשתיק את המחאה באמצעות מהלך יחצני של הפחתות מחירים.

תנובה נאלצה להכריז על הפחתה של 15% במחירי מוצרי החלב השכיחים יותר, ובעקבותיה ביצעו שאר תאגידי "קרטל החלב" הפחתות דומות. יוניליוור/תלמה הודיעה גם היא על הורדת מחירים מחשש לחרם ובאסם טענו כי הם שוקלים את העניין. יו״ר תנובה זהבית כהן, שבתחילת המחאה עוד הצהירה כי מחירי הקוטג' לא יירדו, נאלצה להתפטר.

החרם הצרכני על תנובה, בהובלת התאחדות הסטודנטים, הוכרז לאחר ההפגנות ההמוניות של הקיץ ועם החלטת מנהיגי הסטודנטים לקפל את האוהלים. הוא החליף פעולות המוניות אקטיביות בעלות סדר־יום רחב בטקטיקה פאסיבית יחסית עם סדר־יום מצומצם. ולמרות זאת, החרם הצליח לתעל חלק מהזעם ההמוני על יוקר המחייה, ומעוצמת התסיסה הכללית בחברה תאגידי המזון נדחפו להציג ויתורים.

בסופו של דבר, בעלי תאגידי המזון, כמו שאר מקביליהם, מחכים ש"הסערה" תחלוף כדי לשחוק את ההפחתות, אך זהו בכל זאת הישג משמעותי של תנועת המחאה, שבעיקר מעיד על החולשה היחסית של בעלי ההון בעת הזאת ועל הפוטנציאל של תנועה המונית להגיע להישגים גדולים באמת.

שביתה כללית — נשק שובר שוויון

"המחאה הייתה נגד קפיטליזם חזירי, ובמקום זה אנו מקבלים קפיטליזם קניבאלי — תחרות פרועה שבה כל אחד אוכל את השני. מי שישלם את המחיר בסוף הדרך יהיו העובדים", אמר עיני בכנס ועדים בבית ההסתדרות ב־3 באוקטובר. הוא תקף את דו״ח טרכטנברג על ההתעלמות שלו מסוגיית השכר והתנאים הסוציאליים של העובדים, מסוגיית הדיור הציבורי, היעדר הרחבת הפיקוח על מחירים וכו'.

אולם בינתיים גם הנהגת ההסתדרות לא מציבה דרישות כלשהן בסוגיות אלו בפני הממשלה, אלא מציעה למקד את כל כוחה של העבודה המאורגנת בדרישה לצמצום כלשהו בממדי ההעסקה הקבלנית במשק — וזהו. מעבר לכך, ככל שהדברים תלויים בעיני ובהנהגה המשת״פית של ההסתדרות, האיום בשביתה כללית, אפילו עם דרישה מצומצמת אחת, יכול להסתיים בעוד פשרה רקובה עם הממשלה ללא קרב של ממש.

כך היה בחודש פברואר השנה כשעופר עיני איים לארגן עצרת מחאה המונית ושביתה כללית כנגד יוקר המחייה אך נסוג. כך היה גם בקיץ, כשבמקביל להצהרות התמיכה במחאה, עיני לא הפעיל את העוצמה הארגונית של ההסתדרות לטובת המחאה. אפילו סכסוך עבודה כללי במשק לא הוכרז. בהפגנות ההמוניות לא הייתה נוכחות מאורגנת של ההסתדרות וכשאורגנה עצרת עובדים היא נתחמה לחצר בית ההסתדרות כאירוע פנימי.

התמיכה הגוברת ברעיון של שביתה כללית, לצד שאר צעדי המחאה המתארגנים, יוכלו לדחוף הפעם את הנהגת ההסתדרות ללכת רחוק יותר. ככל שוועדי עובדים בהסתדרות ייקחו על עצמם לקיים אסיפות הסברה, לדון בדרישות המאבק ולארגן פעולות מחאה ביום השביתה, כך הם יוכלו למקסם את הפוטנציאל של השביתה ולהעניק לתנועה הרחבה עוצמה מירבית. מהבחינה הזאת השביתות הסוערות בצרפת, תוניסיה ויוון בהחלט צריכות לשמש כמקור השראה.

מטה מאבק משותף

בצעד משמעותי ותקדימי, ארגון כוח לעובדים החליט לנקוט בגישה של הצבת חזית מאוחדת בין ארגוני העובדים והצהיר על תמיכה בסכסוך העבודה של ההסתדרות וקרא להקמת מטה מאבק משותף לכוח לעובדים ולהסתדרות סביב נושא ההעסקה הקבלנית.

מטה מאבק משותף כזה הוא אכן צו השעה כדי לארגן בצורה האפקטיווית ביותר את המאבק מול הממשלה והמעבידים, שחשוב שיקשור עצמו לא רק לנושא מצומצם אחד, אלא לדרישות הרחבות העולות מתנועת המחאה. במקביל, כמה ממארגני המחאה יזמו הקמת מספר צוותים לוגיסטיים של מתנדבים להכנת השביתה וזהו גם כן צעד חיובי ביותר שכדאי להמשיך ולחזק.

כך, מלבד ועדת תיאום בין ארגוני העובדים, עולה הצורך בבניית מטה מאבק ארצי רחב להובלת המאבק נגד יוקר המחייה, נגד ההתקפות על מדינת הרווחה ונגד "הקפיטליזם הקניבאלי". המתמחים ועובדי הרכבת זקוקים לדוגמא לגב ממטה כזה, וכך גם 40 אלף תושבי הנגב הבדווים שהממשלה מתכננת לעקור מבתיהם.

לדעתנו, כדי לקדם אחדות של ממש בין האנשים העובדים ושאר השכבות המנוצלות והמדוכאות, שתוכל לסכל את נשק ה"הפרד ומשול" של הממשלה והאליטה השלטת, חיוני שכלל ארגוני העובדים, ארגוני הסטודנטים ושאר הגורמים השותפים לתנועת המחאה יאמצו עמדה ברורה למען שלום ונגד הגזענות, הימין הקיצוני והמדיניות מחרחרת־המלחמה של הממשלה, לרבות ההתנחלויות והכיבוש.

ככל שסדר־היום יהיה רחב יותר, כך הוא גם יוכל לסייע לגייס לפעולה משותפת ציבורים גדולים המצויים במאבק. נחוץ מטה מאבק ארצי שיכלול נציגים ונציגות מההסתדרות, כוח לעובדים, הנציגויות העצמאיות של הרופאים המתמחים והמומחים, ארגוני המורים והמרצים, אגודות הסטודנטים, התארגנויות שצמחו ממחאת האוהלים וגם ועדת המעקב של הציבור הערבי־פלסטיני (שבתחילת אוקטובר ארגנה שביתה של המגזר הבדווי נגד תוכנית פראוור).

על בסיס של דיון דמוקרטי בין הנציגים והנציגות, מטה מאבק ארצי יוכל לגבש ולפרסם שורה של דרישות קונקרטיות ואסטרטגיה אפקטיווית להמשך המאבק. לדעתנו, כדי להכין את השטח בצורה הטובה ביותר למפגן כוח עוצמתי, וכדי להביא לייצוג הטוב והנאמן ביותר של השטח, רצוי שהדיון סביב מטרות השביתה והצעדים למאבק יתקיים בהקדם האפשרי בכל הרמות, ויכלול במידת האפשר בחירה דמוקרטית של נציגים ונציגות מלמטה. בין השאר, כדאי לקדם אסיפות עובדים במקומות עבודה, פגישות ועדים, פגישות פעילים כמו אלו המתקיימות ב"בית העם" בת״א, פגישות סטודנטים ותלמידים, ואסיפות תושבים בשכונות (אולי בהובלת ההתארגנויות שצמחו ממחאת האוהלים).

אלטרנטיבה לממשלת ההון־אסון

לחץ של תנועה המונית ושל צעדי שביתה נחושים בהחלט מסוגל לאלץ את הממשלה ואת הפוליטיקאים בכנסת להסכים לשורה של ויתורים משמעותיים. אך מובן שאי־אפשר לצפות מהכנסת האנטי־חברתית ואחת הגזעניות ביותר בהיסטוריה של ישראל, שאת מי שמתנגד בה למדיניות הניאו־ליבראלית אפשר לספור על כף יד אחת, "להשתכנע" לאמץ את דרישות המחאה.

"כבר מהשבוע השלישי של אוגוסט אנו נפגשים ומדברים עם ח״כים ושרים ושאר גורמים בקואליציה...הגורמים איתם דיברנו הפנימו את המסר והתעוררו עוד לפני ראש הממשלה", אמר בתחילת אוקטובר רגב קונטס, מיוזמי מאהל רוטשילד.

זה בדיוק מה שהמפלגות השותפות בקואליציה מקוות לו: שהגישה הצבועה והצינית שלהן לא תיחשף ותותקף, אלא שהן יקבלו קרדיט על דיבורים חלולים ועל ניסיונותיהם להטעות את התנועה ולפלגה.

באופן מצער גם דפני ליף בחרה לשבח את שר הפנים אלי ישי לאחר שנפגשה עימו ביום ההצבעה על דו״ח טרכטנברג: "הפגישה עם השר ישי הייתה רצינית ועניינית ובה מצאנו אוזן קשבת ואנו מקווים שגורמים נוספים בתוך הממשלה יבינו שגם עליהם ללכת בדרך זו".

המציאות מוכיחה שוב ושוב שאנחנו צריכים להיפטר מממשלת ההון־אסון של נתניהו, ברק וליברמן. ואנחנו מסוגלים לעשות זאת.

מטה מאבק ארצי רחב יוכל להוות צעד ראשון בדרך לבניית מפלגת מאבק כאלטרנטיבה לכל מפלגות ההון שבממשלה או מחוצה לה, כולל מפלגת "העבודה" בראשות יחימוביץ'. נחוצה מפלגת עובדים רחבה, שתוביל את המאבק לצדק חברתי ושלום, ושתארגן אותו לא רק בכנסת, אלא בעיקר ברחובות, בקמפוסים ובמקומות העבודה, כחלק מהמאבק לחברה סוציאליסטית ודמוקרטית, שבה המשק ינוהל בכל הרמות באופן דמוקרטי לתועלת החברה וללא אחיזת החנק של שלטון ההון.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת ל:

• התגייסות מלאה של ההסתדרות, כוח לעובדים, ארגוני המורים, המרצים והסטודנטים ויתר ארגוני העובדים להפגנת הענק ב־29 באוקטובר ולהכנת השביתה הכללית ב־1 בנובמבר. קיום אסיפות עובדים מקדימות סביב מטרות השביתה והצעדים המתוכננים.
• הקמת מטה מאבק משותף לארגוני העובדים, אגודות הסטודנטים ופעילי המחאה החברתית, שייאבק למען פיתרון אמיתי לבעיית יוקר המחייה ושחיקת השכר ולמען השקעה מאסיווית בדיור, חינוך ובריאות ציבוריים, שתמומן באמצעות הטלת מיסוי על בעלי ההון; כן לצעדי סולידריות עם מאבק עובדי חיפה כימיקלים, עובדי הרכבת והמתמחים.
• שיתוף פעולה בין ארגוני העובדים ופעילי המחאה החברתית למען הקמת מפלגת עובדים רחבה והמונית שתיאבק בסולידריות עם ההמונים בשאר ארצות האזור ותציב אלטרנטיבה סוציאליסטית למפלגות ההון.
• סוף לאפליה הגזענית בתשתיות ובתקציבים נגד הציבור הערבי־פלסטיני — סוף ל"הפרד ומשול" בין עובדים יהודים וערבים. סולידריות מצד תנועת המחאה הישראלית עם העובדים והצעירים הפלסטינים הדורשים צדק חברתי, עצמאות וזכויות. כן לשלום, לא לכיבוש ולהתנחלויות.
• להפיל את ממשלת ההון הגזענית של נתניהו, ברק וליברמן. כן לממשלה סוציאליסטית של נציגים ונציגות של העובדים והעניים, יהודים ופלסטינים.
• סוף לשלטון ההון. להלאים את תאגידי המזון הגדולים, הבנקים, מצבורי הגז והנפט ומשאבי הטבע תחת פיקוח דמוקרטי של העובדים. מעבר לתכנון כלכלי דמוקרטי נרחב לתועלת החברה ולא לרווחי המיליונרים