socialism.org.il
מפלגת העבודה בראשות יחימוביץ' – רק העטיפה השתנתה
היום הודיע יו״ר סיעת "העבודה" בכנסת, איתן כבל, שיתמודד לראשות ההסתדרות מול עיני ■ בגיליון האחרון של עיתון המאבק התפרסם מאמר על מפלגת העבודה בראשות יחימוביץ', אשר רטוריקה "חברתית" לכאורה לא תשנה את עובדת היותה מפלגה בשירות בעלי ההון, האליטה הישראלית וההתנחלויות ■ דרושה מפלגת עובדים אמיתית
נדב אהרוני
28.12.2011 12:28

בקול תרועה רמה התבשרנו כי ח״כ שלי יחימוביץ' נבחרה לראשות מפלגת העבודה. באמצעות רטוריקה פופוליסטית מנסה יחימוביץ' כעת לכבס את תדמיתה של המפלגה ההיסטורית של האליטה והממסד הקפיטליסטי הישראלי ולגרום למפלגתה להיראות כ"אלטרנטיבה סוציאל־דמוקרטית" וככלי להשגת "מדינת הרווחה" שדרשו המונים בקיץ החולף. אך מפלגת העבודה הייתה ונשארה רחוקה מלהוות אלטרנטיבה, היא עדיין מפלגת הון.

לכל אורך הפריימריז במפלגת העבודה צף ועלה הפער העצום בין הרטוריקה של כל המועמדים למדיניות שהם עצמם קידמו בפועל בשנים האחרונות, עת ישבה מפלגת העבודה בממשלות ימין שונות, שהובילו כולן הפרטות, קיצוצים, התקפות על זכויות דמוקרטיות, פעולות להסלמת הסכסוך הלאומי ויציאה למלחמות הרות־אסון ומיותרות.

טקטיקת ישיבה על הגדר

יחימוביץ', בטקטיקה של "לשבת על הגדר", הצליחה לשכלל את מושג האופורטוניזם הפוליטי לכדי אומנות. היא הייתה צלע חשובה בציר של ברק־עיני בתוך המפלגה, ציר שהוביל את כניסת המפלגה לקואליציה ושימר שקט תעשייתי ופוליטי מול נתניהו.

יחימוביץ' אמנם התנגדה תחילה ברוב פאתוס לכניסה לממשלת נתניהו אך באותה נשימה הסבירה כי היא לא פוסלת עקרונית כניסה לקואליציה עם הליכוד ("חביבה עלי יותר מקדימה"); היא כיהנה כיו״ר ועדת האתיקה מטעם הקואליציה והצביעה יחד עם חבריה ברובן הגדול של הצבעות הכנסת.

שינויי חקיקה קוסמטיים

יחימוביץ' מתמקדת בתיקוני חקיקה קוסמטיים בעיקרם, אשר בטלים בשישים אל מול ההתקפות המתמשכות שמובילה הממשלה על תנאי המחייה של האנשים העובדים. יחימוביץ' מוותרת מראש על הניסיון להוביל מאבק של ממש (בתוך הכנסת ובעיקר מחוצה לה) בהתקפות הממשלה ולחשוף את פרצופם של הפוליטיקאים והמפלגות שמקדמים את אותה מדיניות הרסנית.

כמו שאר עמיתיה היא עשויה לעיתים לבקר את המדיניות הניאו־ליבראלית, אך במבחן המעשה היא פועלת להשתלב במדיניות השלטון. מיום שנבחרה יחימוביץ' לא ארגנה ולו הפגנה אחת, וודאי שלא הובילה מאבק ציבורי או מאבק עובדים סביב הנושאים שהיא מתיימרת לייצג. אדרבא, יחימוביץ' מגבה בקנאות את מדיניות השקט התעשייתי שעיני והנהגת ההסתדרות כפו על העבודה המאורגנת. דוגמא בוטה לכך הייתה קריאתה של יחימוביץ' לעובדות הסוציאליות לסיים את השביתה ולקבל בכניעה את ההסכם שעיני רקח מעל ראשן.

סדר־יום לאומני

מעל לכול, האופורטוניזם של יחימוביץ' בולט במיוחד בכל הקשור לסכסוך הלאומי. זמן רב השתדלה להקפיד על שתיקה בכל הקשור לסכסוך הישראלי־פלסטיני, כדי לא להיחשב כ"שמאלנית", ומפעם לפעם טרחה להדגיש זאת.

בבחירות העירוניות בת״א־יפו ב־2008 העדיפה יחימוביץ' את מועמדותו של רון חולדאי, חסיד כרישי הנדל״ן וההון, המתנגד להעסקה ישירה של עובדי הקבלן בעירייה, ושהוביל פינוי בכוח של משפחות מבתיהן ביפו ובכפר־שלם. יחימוביץ' שמסבירה כי "תל אביב יפו פועלת יותר מכל עיר אחרת... על פי המודל הסוציאל דמוקרטי", התייצבה לימינו של מי שהוביל בהמשך את פירוק מאהל המחאה ברוטשילד. את משקלה לטובת חולדאי היא הטילה בבחירות העירוניות בכדי לחסום את מועמד התנועה החברתית "עיר לכולנו", דב חנין, רק מכיוון שהשקפתו אינה לאומית־ציונית.

באחרונה החלה יחימוביץ' לנסות להתחרות במופגן בפוליטיקאים לאומנים אחרים. בראיון ל"הארץ" בסוף אוגוסט יחימוביץ' נתנה בין היתר לגיטימציה למפעל ההתנחלויות והביעה שאט־נפש מפעולות המאבק נגד הכיבוש ולמען השלום.

יחימוביץ' ומפלגתה אינן מציעות מאבק

על מסקנות טרכטנברג אמרה יחימוביץ' כי "מדובר בחוק ההסדרים בתחפושת ובניצול ציני של המחאה להעמקת מדיניות קפיטליסטית". הטענה מוצדקת, אך מה למפלגת העבודה, שבעצמה אחראית ועדיין דוגלת במדיניות קפיטליסטית של "שוק חופשי", יש להציע למחאה החברתית?!

יחימוביץ' התייחסה בבוז למחאת יוקר המחייה מתחילת השנה, דרך חרם הקוטג' בחודש יוני, וגם במחאת הענק בקיץ האחרון נאלם קולה. לאורך כל תקופת המחאה יחימוביץ', המתיימרת לייצג את עובדי הקבלן הקפידה להדיר את רגליה מכול פעולות המחאה המשמעותיות בהן נקטו עובדי קבלן.

בפועל יחימוביץ' ומפלגתה לא מציעים לציבור העובדים והצעירים להיאבק, אלא בעיקר לבוא לקלפי ולהצביע עבורם — הם כבר ידאגו... אותה "דאגה" תסתכם בסופו של דבר בשיתוף־פעולה ואף בהובלה של התקפות על תנאי המחייה של כולנו.

יחימוביץ' לא מביאה איתה סדר יום מעמדי, אלא ניסיונות מתוחכמים יותר למכור את אותה מדיניות קפיטליסטית ישנה כאנושית ונחמדה יותר. חיזוקה של מפלגת העבודה לא תסיט את מדיניות השלטון לכיוון "סביר יותר" מבחינת האנשים העובדים, אלא תחזק את הגורם שמשתתף ומוביל את אותה מדיניות.

דרושה מפלגת עובדים אמיתית

תנועת מאבק סוציאליסטי תמשיך לתמוך בכל רפורמה חברתית או פעולה שיטיבו עם אנשים מהשורה, לרבות העלאת שכר המינימום והרחבת חוקי המגן של עובדים. אך צעדים אלה אינם מספיקים, הם מוכרחים להיות חלק מהמאבק להפלת השיטה הקפיטליסטית עצמה, שמאפשרת את שלטון ההון בחברה, ולהחלפתה בדמוקרטיה סוציאליסטית. אחרת הטייקונים וממשלותיהם יחכו תמיד להזדמנות הראשונה כדי לקפל חזרה כל מה שהושג מולם במאבק.

יחימוביץ' אינה מייצגת את הקול הפוליטי של מאות האלפים שיצאו לרחובות ושל העבודה המאורגנת, אלא את הניסיון של חלקים באליטה הישראלית לרכב על המחאה ולחנך את העובדים והצעירים שלא ידרשו שינויים מרחיקי־לכת, אלא שימשיכו לחכות לישועה מתרגילים של שינויי חקיקה קוסמטיים.

העבודה המאורגנת זקוקה למפלגה רחבה ועצמאית משל עצמה, שתגן על האינטרסים החיוניים של העובדים והעניים, ולא תתחשב בדרישות הטייקונים. על בסיס של דיון ער ודמוקרטי ומעורבות אינטנסיווית במאבקים בשטח, יחד עם איגודי העובדים, מפלגה כזאת תוביל את המחאה החברתית מחוץ למבוי הסתום שאליו הגיעה בקיץ האחרון.

נחוצה מפלגת עובדים רחבה שתאחד עובדים וצעירים, יהודים וערבים, על בסיס של התנגדות מוחלטת להתקפות הניאו־ליבראליות. מפלגה כזו תהיה חייבת לפעל למען הגנה על חירויות דמוקרטיות, נגד הגזענות, ההתנחלויות והכיבוש ולמען שלום. מפלגת עובדים שתהיה עצמאית ובלתי־תלויה בבעלי ההון, תוכל לשמש באופן חיוני לקידום המאבק החברתי־מעמדי.