ב־6 ביוני הכריזו 300 עובדות ועובדי מפעל הטקסטיל הואלון (HUALON) במחוז מיאולי שבטייוואן על שביתה ללא הגבלת זמן. מאז הם השתלטו על המפעל ומחזיקים בו כבר למעלה מחודש במטרה למנוע את הוצאת המכונות ממנו. הם נאבקים לקבל לידיהם כספי פנסיה ומשכורות שהבעלים חייבים להם עבור תקופה של יותר מעשור.

ב־25 ביוני הפגינו העובדים בבירה טאיפיי וקראו להתערבות ממשלת טייוואן, אך לא נענו. למחרת ערכו העובדים יחד עם קבוצת סטודנטים הפגנה מחוץ לביתו המפואר של בעל המפעל ודוכאו ביד קשה על־ידי המשטרה. בעל המפעל הכריז על פשיטת רגל אך ממשיך לחיות בביתו המפואר ולהחזיק במכונית אירופית יקרה.

ב־15 השנים האחרונות, העובדים במפעל הואלון ספגו התקפות חוזרות ונשנות מצד ההנהלה. מאז שנת 1997 לא הועלה השכר במפעל כלל, בתירוץ של "בעיות בניהול". ב־1999 הפסיקו לשלם לעובדים גם את הבונוס השנתי שהיה נהוג עד אז, וכעבור שנתיים ההנהלה אף החלה לקצץ במשכורות. בתגובה להתקפות אלה, ניסו העובדים להתארגן, אבל בגידתם של שוברי־שביתה הכשילה את המהלך. באותה התקופה, עובדת שהייתה ממנהיגות המאבק התאבדה בעקבות הלחץ מההנהלה. זו היתה מכה לתנועת העובדים בכל המפעלים באזור — "...לאחר המוות שנכפה על צ׳יו [מנהיגת העובדים], אף עובד ועובדת לא העזו להרים את הראש ולהילחם על זכויותיהם..." הסבירה אחת מפועלות הטקסטיל. רק באחרונה, כשהעובדים הצליחו להחזיר לידיהם את השליטה בארגון העובדים שלהם, הם העזו לצאת למאבק הנוכחי.

עד אז ההתקפות מצד ההנהלה לא נפסקו. ב־2004 ההנהלה קיצצה באופן דרסטי כ־30% משכר העובדים. ב־2008 החליטה ההנהלה שכדי לקבל 100% שכר, על העובדים להעלות את התפוקה ל־130%! התברר שמחצית מהעובדים לא מצליחים לעמוד ביעדי התפוקה ולכן לא מגיעים אפילו לשכר המינימום המגיע להם לפי חוק.

רוב כוח העבודה במפעל הואלון מורכב מנשים בשנות החמישים לחייהן. תנאי העבודה שלהן היו בלתי נסבלים ברמה שקשה להעלות על הדעת. כולן היו צריכות לעבוד שעות נוספות. חלקן היו צריכות לסחוב במהלך יום העבודה מאות חבילות בדים במשקל 40 קילוגרם. כדי להצליח לעמוד ביעדי התפוקה הן היו צריכות לעבוד בממוצע 12 שעות ביום, והיו זכאיות לשלושה ימי מנוחה בחודש בלבד.

חילופי הבעלות לא שינו כלום

לאחר שבעל המפעל הכריז על פשיטת רגל, קנה את המפעל סגן ראש הממשלה המקומית. בתוך זמן קצר המאבק נתקל בעוינות רבה עוד יותר גם מצד הממשלה המקומית. קריאתם של העובדים לממשלת טייוואן להתערב נענתה רק בהבטחות ריקות. אחת העובדות אמרה כי "עכשיו אני מבינה שהממשלה והחוק עומדים לצד המעבידים. הממשלה לא תעזור לנו; החוק חסר כל ערך. אנחנו העובדות והעובדים תלויים בעצמנו בלבד. אם לא נתארגן ונילחם, לא יישאר לנו דבר".

כעת ההנהלה מנסה למכור את המכונות והקרקע כדי לשלם את חובות המפעל, אך העובדות לא יקבלו כלום (בהליך פשיטת הרגל, לבנקים ולמדינה יש עדיפות בקבלת הכספים על פני העובדים). ובמקביל למרות שהמעביד הקודם הכריז על פשיטת רגל, הוא ממשיך לחיות חיי פאר וככל הנראה פתח מפעל טווייה חדש בוייטנאם.

אנו תומכים בדרישות העובדות והעובדים שאותו מעביד ישלם להם את כל כספי המשכורות והפנסיה שחייבים להן. אנו תומכים בהשתלטות העובדות על המפעל בניסיון למנוע את מכירת המכונות והקרקע.

אנו קוראים לתומכים ותומכות, לחברי ועדים ולפעילי איגוד־מקצועי לשלוח הודעות תמיכה לעובדים ולעובדות של הואלון ולהביע מחאה מול ממשלת טייוואן.

הודעות מחאה לממשלת טייוואן ניתן לשלוח ישירות למשרד העבודה הטייוואני דרך הכתובת: http://tinyurl.com/cj2ntko

הודעות תמיכה לעובדות ולעובדים, שילחו בבקשה לכתובות: [email protected], [email protected]

כיוון שרוב העובדות והעובדים בטייוואן אינם קוראים אנגלית, אנא העתיקו את הטקסט הבא בסינית להודעות המייל שלכם:

我們支持你們的鬥爭！台灣政府拒絕聆聽華隆工人的聲音、拒絕回應工人的訴求，政府成了腐敗資本家的保鑣，成了所有勞動人民的敵人。我們相信，團結鬥爭就能夠奪回自己的權利。我們要求台灣政府將華隆國有化，並保障工人的工作、退休金以及過去所有積欠的薪資。我們要求華隆將帳目交由工人代表公開檢視。我們在此向華隆工人傳達我們的跨國團結聲援！

תרגום הקטע: "אנו תומכים במאבק שלכם. בסירובה להקשיב ולהיענות לדרישותיכם, ממשלת טייוואן חושפת עצמה כידידתם של בעלי הון מושחתים ואויבת של האנשים העובדים. בדרך של סולידריות ומאבק תוכלו לנצח ולהשיג את זכויותיכם. דירשו מממשלת טייוואן להלאים את תאגיד הואלון ולהבטיח את המישרות, הפנסיות והמשכורות של העובדים. דירשו לפתוח את ספרי החשבונות של החברה בפני הציבור ובפני נציגי העובדים. סולידריות בינלאומית עם עובדי ועובדות הואלון!"