socialism.org.il
ניסיון הלינץ' בירושלים
"זה לא מיעוט קיצוני – זה שלטון גזעני"
מחאה בירושלים נגד הגזענות והממשלה המטפחת אותה
נדב אהרוני, סניף ירושלים
03.09.2012 10:25

בליל חמישי ה־16 באוגוסט, עשרות בני־נוער ישראלים לקחו חלק בתקיפה אכזרית במהלכה הוכו מכות־רצח שלושה צעירים פלסטינים בכיכר ציון שבמרכז ירושלים. אחד הפצועים, ג׳מאל ג׳ולאני בן ה־20, איבד את הכרתו, נזקק לביצוע החייאה ואושפז במצב קשה לשבוע ימים. מחלת לב ממנה סבל החמירה עוד יותר את מצבו. עדי ראייה סיפרו שהתקיפה לוותה בקריאות "מוות לערבים" ושלל קריאות גזעניות אחרות מצד התוקפים, שלא הכירו קודם לכן את קורבנות התקיפה. "אם זה תלוי בי אני גם רוצח אותו" אמר אחד העצורים בפרשה שהובא לבית המשפט.

אירוע זה התווסף לשורה ארוכה של תקיפות גזעניות של פלסטינים בירושלים ובמקומות אחרים, בין אם על־ידי נוער יהודי מוסת, גורמי ימין קיצוני מאורגנים או גורמים מכוחות המשטרה והצבא. רק שעות ספורות קודם לניסיון הלינץ' השליכו מפגעים ישראלים מההתנחלות בת־עין בקבוק תבערה לעבר מונית פלסטינית. המונית עלתה באש, שישה פלסטינים בני אותה משפחה נפצעו וסובלים מכוויות קשות.

מרבית התקיפות הגזעניות מטויחות על־ידי המשטרה וכלל אינן מתפרסמות בתקשורת הממסדית. גם בתגובה לניסיון הלינץ' בכיכר ציון מיהרו תחילה נציגי ודוברי הרשויות לנסות למזער את ממדי האירוע — המשטרה וראש העירייה ניר ברקת טענו שמדובר בקטטה בין צעירים שיכורים. ככל שהלכו ונחשפו פרטי התקיפה הם עברו לגינויים רפים ולמעשה צבועים. ברקת למשל התבטא נגד אלימות הפוגעת ב"דו־קיום בעיר", שעה שהוא עצמו אחראי למדיניות אפליה, קיפוח ודיכוי אלים של הציבור הערבי־פלסטיני בירושלים המזרחית, שם גם נהנות מתמיכתו התקציבית והפוליטית עמותות כהניסטיות בריוניות שמגרשות ומנשלות משפחות פלסטיניות מבתיהן. כך גם הגינויים מצד שר החינוך, ראש הממשלה, יו״ר הכנסת ונשיא המדינה היו בגדר דמעות תנין מצד מי שנושאים באחריות מרכזית להסתה (גם במערכת החינוך), לאפליה, לקיפוח, לנישול ולדיכוי הלאומי של הציבור הערבי־פלסטיני בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים. כך זוכה הימין הקיצוני לרוח גבית וכך מטופחת המתיחות הלאומית בחברה.

המאבק בגזענות

בתגובה לאירועים חברי מאבק סוציאליסטי בירושלים אירגנו יחד עם קבוצות ופעילים נוספים (פעילים ופעילות חברתיים, פעילים ופעילות למען הדיור הציבורי בעיר ומתנועות חד״ש, דע״ם, מרצ ואחרים) צעדת מחאה כבר במוצ״ש של אותו השבוע מבית רוה״מ לעבר כיכר ציון. על אף ההתראה הקצרה יחסית, קרוב ל־250 בני־אדם השתתפו בצעדה. ההיענות מצד תושבי העיר היהודים, חילונים ודתיים, הראתה את הפוטנציאל הרב שיש להרחבת המאבק נגד הגזענות.

במהלך הצעדה הובלנו קריאות למאבק מאוחד יהודי־ערבי כנגד ה"הפרד־ומשול" הגזעני. הצבענו על צביעות הממסד וממשלת הימין ועל אחריותה הן לליבוי השנאה והגזענות ולהעמקת הסכסוך הישראלי־פלסטיני והן למשבר החברתי ההולך ומחריף תחת הגזירות החדשות ומלווה בהקצנה באלימות הרחוב ובקיטוב הלאומני.

בין השאר קראנו: "זה לא מיעוט קיצוני — זה שלטון גזעני", "האיום הקיומי הוא הימין הקיצוני", "יהודיות וערביות ניאבק מאוחדות" ו־"דורשים חינוך ופרנסה — לא גזענות והסתה". החיבור בין המחאה נגד הגזענות למאבק בגזירות הכלכליות ולמען פתרון הבעיות החברתיות הבוערות זכה להד נרחב בהפגנה (וזו גם תשובה טובה לביקורת ולספקות בעניין שהביעו פעילי התארגנות "תג מאיר" ואחרים לקראת האירוע).

תנועת מאבק סוציאליסטי תמשיך לפעול, בשיתוף פעולה עם כל גורם ששותף למטרה זו, נגד גילויי הגזענות בחברה ונגד הגורמים הפוליטיים והחברתיים המאפשרים להם להרים ראש. בלתי אפשרי למגר את הגזענות ואת הסכסכנות הלאומנית ללא מאבק מאוחד של העובדים, העניים והצעירים משני צדי השסע הלאומי נגד אפליה, עוני ודיכוי ולמען חברה סוציאליסטית שתבטיח רווחה, שלום וביטחון אישי לכל.