socialism.org.il
אירופה
יום הפעולה הבינלאומי ב־14 בנובמבר – נקודת מיפנה פוטנציאלית
באופן חסר תקדים ייערכו ב־14 בנובמבר שביתות כלליות בו־זמנית בפורטוגל, בספרד ובמדינות נוספות, לצד הפגנות ברחבי אירופה וזאת כחלק מיום פעולה בינלאומי שהכריזו האיגודים
הצהרת התנועה הבינלאומית CWI
07.11.2012 00:01

ב־17 באוקטובר התאספו "מנהיגי" אירופה למפגש פסגה בבריסל. זה היה המפגש המי־יודע־כמה שלהם לצורך דיון במשבר מאז פרץ המשבר הכלכלי של השיטה הקפיטליסטית, ומאז החלו התהפוכות החברתיות והפוליטיות שנבעו ממנו לזעזע בעוצמה את יסודות "פרויקט האחדות האירופית" של בעלי ההון. אין פלא אם כך שמפגש הפסגה הזה, כמו קודמיו, הסתיים ללא כל אינדיקציה שהיא באשר לצעדים שמכוונים לייצוב מוצלח של המשברים הנפיצים של החובות ושל כלכלת היבשת. תחת שלטון השווקים, המנהיגים הפוליטיים הקפיטליסטיים וה"טרויקה" (קרן המטבע הבינלאומית, הבנק המרכזי האירופי ונציבות האיחוד האירופי), אירופה ממשיכה לטבוע באסון חברתי שהולך ומחריף. המיתון הכלכלי מעמיק ומדיניות הקיצוצים בבשר החי תוקפת את תנאי המחיה ואת מקורות הפרנסה של העובדים, הצעירים, מחוסרי העבודה והגמלאים ברחבי היבשת. רק באוקטובר הציגו ממשלות יוון, פורטוגל וספרד חבילות צנע אסטרונומיות חדשות — עוד גזירות כחלק ממתקפה בלתי פוסקת.

אולם ביום בו התקיים מפגש הפסגה המדובר, ובאותה העיר, התקבלה החלטה חשובה בכינוס קונפדרציית האיגודים המקצועיים האירופית (ETUC) — לקיים יום פעולה כלל־אירופי נגד תוכניות הצנע. ההחלטה עשויה לייצג נקודת מיפנה במאבק העובדים ביבשת. הוחלט שיום הפעולה יתקיים ב־14 בנובמבר ובמהלכו יתקיימו שביתות כלליות מתואמות לפחות בפורטוגל ובספרד — בנוסף לשביתה כללית בת ארבע שעות שהכריז ארגון העובדים הגדול באיטליה, CGIL. ייתכנו גם שביתות ביוון, בקפריסין ובמלטה. כמו כן יתקיימו הפגנות המונים בערים מרכזיות באירופה. מדובר ביום של מאבק בינלאומי ברמה גבוהה יותר מבעבר, כמו גם הניסיון הראשון במשבר הנוכחי לנקוט צעד של שביתה כללית מתואמת. תנועת CWI הבינלאומית (ש"מאבק סוציאליסטי" היא חלק ממנה) מברכת על ההחלטה ותיאבק במטרה להבטיח שה־14 בנובמבר יהיה יום מאבק מוצלח שיוכל לסלול את הדרך לצעדים כוללים נוספים. יום מוצלח של שביתה ומחאות יוכל לשגר מסר של אחדות, להבליט את הזעם של האנשים העובדים ברחבי האיחוד האירופי ולסייע להתגבר על תחושות הבידוד הקיימות בקרב שכבות מסוימות של עובדים וצעירים בארצות כמו יוון.

ביוון אורגנו כבר חמש שביתות כלליות השנה. לאחר שממשלת הקואליציה הרקובה החליטה על שורה של גזירות אכזריות חדשות שיחמירו עוד יותר את הרס חייהם של מיליונים — כולל המעבר לשבוע עבודה של 6 ימים — הכריזו האיגודים על שביתה כללית בת יומיים ב־6–7 בנובמבר. עוד לא ברור מה מתוכנן ל־14 בנובמבר, אך בהחלט ייתכן שיום הפעולה הבינלאומי יאומץ אף הוא כחלק מהמאבק המתמשך של העובדים ביוון נגד ממשלת הטרויקה ולמען ממשלה שתייצג את האנשים העובדים.

מאז תחילת המשבר הנוכחי, ה־CWI הדגישה את הצורך בתיאום המאבק בגזירות ברמה הכלל־אירופית (כולל בהצהרה הזאת שפורסמה זמן קצר לפני ההכרזה הרשמית של קונפדרציית האיגודים), ונקטה יוזמות קונקרטיות במטרה להפיץ ולקדם פעולה בינלאומית, מעבר להפגנות המקבילות הסמליות שקונפדרציית האיגודים קראה לקיים עד כה. ההחלטה החיובית של הנהגת קונפדרציית האיגודים לתאם פעולות ב־14 בנובמבר, שנובעת באופן הגיוני מהאופי הכלל־אזורי של הגזירות על העובדים ושל המחאה המתרחבת, היא גם התוצאה של לחץ גובר מלמטה בתנועת העובדים, בייחוד בספרד ובפורטוגל ובארצות נוספות באירופה הדרומית. אף שיום הפעולה מאורגן באיחור רב וכתוצאה מהלחץ המאסיבי המגיע מהשטח, הוא בהחלט מייצג התפתחות מכרעת ומאפשר ל"שד" של שביתה כללית בינלאומית לצאת מהבקבוק. הוא יוכל להכין את הקרקע למאבק בינלאומי ברמה גבוהה עוד יותר במהלך התקופה הבאה.

אולם ההיקף המלא של יום הפעולה, עליו הסכימו באופן כללי ראשי התנועה האיגוד־מקצועית באירופה, עדיין לא פורסם בצורה ברורה. בארצות רבות הנהגת האיגודים מהססת ומתמהמהת עם ההכרזה על צעדים ארגוניים, אף שהתנאים בשלים לשביתה כללית מתואמת בכל רחבי אירופה הדרומית. במקביל לשביתות המתוכננות בספרד ובפורטוגל ולדיונים באפשרות לשביתה ביוון, באיטליה, בקפריסין ובמלטה, חלקים חשובים בעבודה המאורגנת בבלגיה הביעו גם כן תמיכה בקיום שביתה כללית באותו היום. ברחבי האיחוד האירופי שורר זעם וישנו רצון ניכר להתנגד לגזירות ולארגן צעדי מחאה ומאבק. בנוסף לכך, בכמה ארצות שבהן טרם הוכרזו רשמית צעדי מחאה, המצב בשל להכרזה על שביתה כללית, ולדעתנו קיים צורך מהותי בארגון הפגנות סולידריות גם באותן ארצות שבהן לא תוכרז שביתה. בהמשך ליום הפעולה הבינלאומי שיכלול שביתה נרחבת באירופה הדרומית, ניתן יהיה להציב על סדר־היום מתווה להסלמה ולהרחבה של הצעדים הארגוניים הבינלאומיים.

סיוט המשבר

הסיוט ההולך ומחמיר של המשבר בכל רחבי אירופה, בד־בבד עם הנחישות של מעמד העובדים ושל הצעירים להיאבק בגזירות, יוצרים את התנאים לתהליך כזה. ב־20 באוקטובר צעדו 150,000 בני־אדם בלונדון במחאה על מדיניות הצנע, שעה שלחץ מאסיבי מופעל על הנהגת קונפדרציית האיגודים בבריטניה (TUC) להכריז על שביתה כללית בת יממה. שלושה מזכ״לים של איגודים מרכזיים הביעו את תמיכתם. מנהיגי קונפדרציית האיגודים נאלצו לדון באפשרות כזאת במידה רבה בהשפעת המאבק בנושא שהובילו פעילי האיגודים המאורגנים ב"רשת חברי הוועדים הארצית" (NSSN). בדומה למצב בארצות אחרות, חקיקה נגד איגודי העובדים מסבכת באופן משמעותי את האפשרות לארגן שביתה כללית בבריטניה, אך עובדה זו לא יכולה לשמש את מנהיגי האיגודים כתירוץ להימנעות מפעולה.

באירלנד, רבבות תושבים ממשיכים לסרב לשלם את מסי הארנונה החדשים והמנופחים שהוטלו בעקבות תכתיבים מהטרויקה. בצרפת, העובדה שממשלת פרנסואה הולנד צועדת לעבר יישום של מדיניות צנע, חודשים ספורים בלבד לאחר בחירתה, מכינה את הקרקע לתקופה חדשה של מאבקים מעמדיים. כך ניתן לראות כיצד, אף שהדבר אינו ניתן למימוש באופן מיידי, קיים למעשה בסיס לקידום הרעיון של שביתה כללית ברחבי אירופה כולה. צעדי מחאה ושביתה ב־14 בנובמבר יוכלו לשמש מקפצה חשובה לקמפיין למען שביתה כזו. אך אין זה מספיק רק להכריז על שביתות. קמפיין כזה יהיה מוכרח לכלול מאמצי הסברה במקומות העבודה ובכל תנועת העובדים, שגם יסייעו לחיזוק תחושת הביטחון של העובדים ולפיתוח אסטרטגיה להתמודדות עם אותם חוקים שפוגעים באיגודים, ומשמשים מכשול בפני צעד של שביתה כללית במדינות כמו בריטניה וגרמניה.

למרות חשיבותה של תוכנית לתיאום צעדים ברמה הבינלאומית, חשוב גם שסוגיית התיאום הבינלאומי לא תשמש לריסון המאבק המעמדי במדינה זו או אחרת. צעדים מתואמים ברמה הבינלאומית נובעים בצורה אורגנית מסדר־היום של המאבק המעמדי בכל מדינה, ומתחילים מהמאבק נגד הממשלות ובעלי ההון ברמה הלאומית. כך לדוגמה בספרד, בפורטוגל וביוון אסור שנאפשר שהצורך לתאם צעדים ברמה האירופית ישמש את הביורוקרטיות באיגודים כסיבה להתעכב ולהימנע מנקיטת צעדי הסלמה מיידיים לאחר ה־14 בנובמבר. שביתות של יומיים, למשל, באותן מדינות במטרה לבנות מומנטום נגד הממשלות הנחלשות של הטרויקה ושל התאגידים הגדולים הן צעד הדרוש להמשך.

יום הפעולה הבינלאומי חייב להיות תחילתו ולא סופו של המאמץ לאחד את מאבק העובדים בגזירות ברחבי האיחוד האירופי.

די לאיחוד האירופי בשירות בעלי ההון!
כן לאירופה של האנשים העובדים!

המאבק המעמדי באירופה נכנס לשלב סוער חדש, בו תנועות עוצמתיות של העובדים והצעירים עשויות להיות מסוגלות להפיל ממשלות קפיטליסטיות. הדיפת הניסיון להעביר נטל גדול יותר מתשלומי הביטוח הלאומי בפורטוגל מהמעבידים לעובדים סיפקה דוגמה לדרך בה ניתן להגיע להישגים מול ממשלות הצנע ונציגי השיטה הקפיטליסטית. אולם אנו מאמינים שכדי להצליח לבסס הישגים לטווח הארוך ולשבור את מעגל הייאוש וההתרוששות, התנועות החברתיות שלנו צריכות לאמץ ולקדם מדיניות חלופית, שתכלול את השקעת העושר של החברה ביצירת מישרות ובשיקום תנאי המחיה, במקום בתשלום על חובות הספקולנטים ועל חילוצי הבנקים. לסוציאליסטים יש תפקיד מכריע במסגרת המאבקים שמעבר לפינה: לקדם ולגייס תמיכה למאבק למען ממשלות של העובדים, שיוקמו על בסיס מדיניות כזו וגם ילאימו, תחת פיקוח דמוקרטי, את הבנקים ואת מגזרי המפתח בכלכלה. שעה שבמאבקי העובדים באירופה מתהדק תיאום חוצה־גבולות, ניתן לראות את התחזקות הפוטנציאל להצבת אלטרנטיבה מצד העובדים לאיחוד האירופי של השווקים הקפיטליסטיים. מה שעולה עכשיו על סדר־היום הוא בנייתה של תנועה בינלאומית, תחת הדגל של מאבק לאירופה של האנשים העובדים — לקונפדרציה אירופית אחרת, על בסיס וולונטרי ושוויוני, שתהיה דמוקרטית וסוציאליסטית.

תרגום ההצהרה, שפורסמה במקור ב־30 באוקטובר, כולל התאמות עריכה קלות.