socialism.org.il
לא לפיטורים במפעל הזכוכית פניציה
עובדי המפעל ניהלו מאבק ממושך באיומי הסגירה ■ הבעלים החדשים באו לעשות קופה ומאיימים בפיטורים נרחבים ■ להלאים את פניציה ולשמור על המישרות!
נטע מוסט
06.11.2012 00:00

מאבקם של עובדי מפעל הזכוכית הוותיק באזור התעשייה ציפורית שבגליל התחתון נגד איומי הסגירה של המפעל החל באוגוסט האחרון.

ב־8 באוגוסט אישר בית־המשפט המחוזי בנצרת הקפאת הליכי גבייה ועיקול למפעל עקב חובות שהוערכו בכ־230 מיליון שקלים בעיקר לבנקים ולספקים. הבעלים האחרונים, תאגיד האחזקות האמריקאי גרדיאן — שרכש את המפעל ב־1989 במסגרת הפרטת כור — אינו מוכן לשלם את החובות ואף דורש כספים מהמפעל בשל "הלוואה".

העובדים, שייצרו את רווחי המפעל בעבר, נותרו לאורך כל השנים עם משכורות נמוכות יחסית. המפעל הורחב ב־2006 כשהבעלים זיהו פוטנציאל להגדלת רווחים לאחר שקיבלו הבטחה מהממשלה לחיבור לצינור גז טבעי עד לשנת 2010. המעבר לגז אמור להוזיל דראסטית את עלויות הייצור. אך התוכנית לאספקת הגז התעכבה ובהשפעת המשבר הכלכלי העולמי בחמש השנים האחרונות זינקו מחירי המזוט וחלה ירידה בביקושים למוצרי הזכוכית השטוחה שמייצר המפעל (בעיקר ללוחות סולאריים ולבניינים). על הרקע הזה המפעל טען להפסדים בשנים האחרונות.

בשלוש השנים האחרונות טרם הקפאת ההליכים, המדינה מצדה הזרימה למפעל 13 מיליון שקלים לפחות מכספי הציבור. למרות זאת, הנהלת המפעל איימה שאם לא יוזרמו למפעל כ־5 מיליון שקלים בחודש כ"פיצוי" על העיכובים בהנחת תשתית הגז, יכובה תנור ההתכה המרכזי במפעל — מהלך שמשמעותו היא סגירת המפעל ופיטורי העובדים.

עובדי פניציה במלחמת אין ברירה

בחודשים האחרונים ניהלו עובדי פניציה מאבק נגד איומי הסגירה. פיטורים בזמן האטה כלכלית שפגעה במיוחד באפשרויות הפרנסה בפריפריה, משמעותם אבטלה ועוני עבור מרבית משפחות עובדי פניציה. עשרות מבין 370 עובדי המפעל פרשו מאז החל המשבר הנוכחי במפעל.

ההנהלה ניצלה את החשש מתרחיש סגירה והזהירה שצעדים ארגוניים "חריפים מדי" מצד העובדים יבריחו משקיע פוטנציאלי שיאפשר כביכול את המשך הפעלת המפעל.

עובדי פניציה מיקדו את מאבקם בממשלת נתניהו, בשל סירובה להתערב ולסייע לעובדים ומכיוון שלא ראו פיתרון מעשי אחר למשבר פרט לחיבור המפעל לצינור הגז. פעולות המחאה נעו בין ראיונות וטורי דעה של עובדים שהצביעו בעבר לנתניהו וכעת מתחרטים, דרך הפגנות מול ישיבות ממשלה ודיונים בוועדת הכספים של הכנסת, הפגנות בצמתים מרכזיים, חסימות כבישים והבערת צמיגים. בהפגנה לוחמנית ב־27 בספטמבר מנעו העובדים, באמצעות חסימת שערים ויידוי אבנים, את כניסת מכולת הקירור ששלחה ההנהלה במטרה להתחיל לכאורה את תהליך הכיבוי של תנור ההתכה המרכזי החדיש.

בעקבות המאבק התחייב משרד התמ״ת לסבסד את שכר העובדים ואת פעילות המפעל בכ־23 מיליון שקלים נוספים במטרה למשוך משקיע פרטי חדש. המדינה התחייבה גם לזרז את הנחת צינור הגז והסכימה לשאת בעלויות הכרוכות בכך.

ההנהלה לא שותפה

הנהלת המפעל העמידה פנים שהיא שותפה למאבק העובדים, ואף שלחה נציגים לחלק גדול מההפגנות. אך היא אינה שותפה באמת לגורלם, והיא תקצץ ותפטר במידת הצורך ותנקוט כל צעד שנחוץ נגד העובדים כדי לשמור על אינטרס הרווח של בעלי המפעל.

עודד טירה, יו״ר הדירקטוריון ולשעבר יו״ר התאחדות התעשיינים, השתמש בעבר בעובדי מפעל פניציה על מנת לקדם את האינטרס הפרטי שלו בהפרטת נמלי הים. בשנת 2004 הוא הוציא את עובדי פניציה להפגין נגד שביתת עובדי הנמלים, ובשנת 2008 כתב בשמם מכתב נגד שביתה נוספת. אין ספק שגם כעת ההנהלה מעוניינת לנצל לטובתה את מצוקת העובדים.

זו אחריותה של הסתדרות העובדים, שבה מאוגדים עובדי פניציה, לספק גב לעובדים ולסייע להם לגבש אסטרטגיה ודרישות שייצגו את האינטרסים הבלעדיים שלהם. בין השאר יש לדרוש מתאגיד גרדיאן לכסות את מלוא החובות שנצברו בתקופתו, ומהממשלה יש לדרוש לעקל כספים ונכסים שבבעלות התאגיד בישראל לצורך כיסוי החובות ולצורך השתתפות במימון הנחת צינור הגז. ההסתדרות צריכה גם לדרוש שבאף אחת מתוכניות ה"הבראה" שעל הפרק לא יפוטרו עובדים ולא ייפגעו תנאי העבודה.

להלאים את המפעל

ב־18 באוקטובר הגישה קרן ההשקעות הפרטיות פורטיסימו הצעה לרכישת המפעל, לאחר שהמדינה התחייבה להזרמת הכספים והגז כאמור ולמתן הלוואות זולות למפעל.

"רק המאבק הנחוש של העובדים, בגיבוי ההסתדרות, איפשר לעובדים לשמור על הבית" הכריז יו״ר הסתדרות עובדי הבנייה והעץ, יצחק מויאל (TheMarker, 21.10). יו״ר ועד העובדים, חיים קטרי, היה מסויג יותר ואמר כי "ירדה לנו אבן מהלב, אבל העסק עוד לא גמור".

פעילות קרן פורטיסימו היא קניית מפעלים ב"מצבים מיוחדים" בכספם של המשקיעים בה, ומכירת השליטה בהם לאחר כמה שנים, בסכום הרבה יותר גדול מההשקעה הראשונית. עובדי פניציה צריכים להמשיך להבטיח את מקומם מול הבעלים החדשים, שכבר מדברים על תוכניות לפטר כ־150 עובדים!

חזרת המפעל לרווחיות בעתיד אינה מבטיחה את פרנסת העובדים. בנוסף, אם העברת צינור הגז היא מה שיחזיר את מפעל פניציה לרווחיות — אין שום סיבה שהמדינה ועובדי המפעל יספגו את ההפסדים, ואילו הרווחים ילכו לכיס של הבעלים החדשים. המקרה של מפעל "פרי גליל", שזכה לסיוע ממשלתי בהיקף של מיליוני שקלים, מציב תמרור אזהרה: רוכשי המפעל העבירו את פסי הייצור מחצור הגלילית לנהריה כדי להגדיל את רווחיהם.

הצורך בהלאמת מפעל הזכוכית, ובהעברתו לניהול ופיקוח דמוקרטיים על־ידי נציגי העובדים ונציגי ציבור, מודגש נוכח המשך האיום המאסיבי על מישרות העובדים והמשך התביעות להשקעות של מיליונים מכספי הציבור.