socialism.org.il
מצרים
התקוממות הענק נגד מורסי
שלב חדש במהפכה המצרית ■ קרוב ל־17 מיליון בני־אדם הפגינו בשבת האחרונה ברחבי מצרים בדרישה שמורסי יתפטר
דיוויד ג׳ונסון, CWI
03.07.2013 21:39

יום השנה הראשון לכניסתו של מוחמד מורסי לתפקיד הנשיא במצרים צוין בהפגנות אפילו גדולות יותר מאלו שהביאו לנפילתו של מובארכ בינואר 2011. לפי הנתונים הרשמיים של הצבא ומשרד הפנים, מספרים עצומים של בין 14 ל־17 מיליון בני־אדם הפגינו בשבת ה־30 ביוני בערים ויישובים רבים ברחבי מצרים.

כ־22 מיליון חתימות (כולל מספרי תעודת זהות) נאספו לעצומה שדרשה שמורסי יתפטר. מדובר ביותר מרבע מכלל האוכלוסייה והרבה יותר מאשר 13.2 מיליון התושבים שהצביעו עבור מורסי בסבב הבחירות השני בשנה שעברה!

התקהלויות גדולות של מפגינים נותרו בכיכרות קהיר, אלכסנדריה ובמוקדים נוספים לאורך הלילה. צעדת מחאה נוספת נקבעה ליום רביעי, 3 ביולי. משרדי תנועת "האחים המוסלמים" הותקפו ומפגינים נהרגו כתוצאה מיריות שנורו מתוך המבנים.

הפגנות הענק האלו הן שלב חדש במהפכה. אולם כפי שראינו בשנים האחרונות, בהיעדר תנועה סוציאליסטית חזקה, כוחות אחרים עשויים לנצל את התנועה החדשה.

ישנן סיבות רבות לכעס על ממשלת האחים המוסלמים של מורסי. נהגים נתקעים עד שבע שעות בתור כדי לקנות דלק. הפסקות חשמל נמשכות יותר מעשר שעות ביום במקומות רבים. הלירה המצרית צנחה ב־20%, מה שדחף להתייקרות מחירי המזון בקצב מהיר יותר משיעור האינפלציה הרשמי, שעומד כעת על 8.2% לשנה. האבטלה נותרת גבוהה, שעה שהצמיחה הכלכלית מאטה, עם נפילה בהשקעות ההון הזרות ובתיירות — תפוסת המלונות מגיעה בקושי ל־15% בקהיר ומתחת ל־5% בלוקסור, ורק במוקדי התיירות לאורך הים האדום עוד נמשכת פעילות משמעותית.

המדיניות של מובארכ נמשכת אך המחאות גוברות

ממשלת מורסי מעמידה לדין אנשי עסקים שהיו מקורבים למשטר מובארכ, ולצד זאת, מספר אנשי עסקים שניצבים בפני כתבי אישום בגין מעשי שחיתות והפקעת מחירים בתקופת מובארכ זכו להקלה בעונשיהם. ההתאגדות המצרית לפיתוח עסקי (الجمعية المصرية لتنمية الأعمال), שנוסדה על־ידי חסאן מאלכ, איש עסקים המזוהה עם האחים המוסלמים, מאגדת בעלי הון ידועים במטרה להשפיע על מדיניות הממשלה בדומה לאופן בו נהג בזמנו הבן של חוסני מובארכ, גמאל.

רבים חוששים מהיווצרותה של מדינה שבויה של האחים המוסלמים וזועמים על המינויים שהוביל מורסי של חברי התנועה למישרות ציבור, ובהן מושלי מחוזות, ומישרות מפתח בהסתדרות העובדים המצרית (اتحاد العام لنقابات عمال مصر, האיגודים הנשלטים על־ידי המדינה). עיתונאים הותקפו בזמן שסיקרו הפגנות ומספר מבקרים ידועים של האחים המוסלמים איבדו את מישרותיהם באמצעי התקשורת הממשלתיים. בדרנים נעצרו באשמת העלבת הנשיא. אפילו זמרים ומוזיקאים בבית האופרה של קהיר פתחו בשביתה בסולידריות עם הבמאית שלהם שפוטרה מעבודתה בהוראת שר התרבות בחודש מאי.

אירועי המחאה במצרים רשמו "שיא של כל הזמנים", כך לפי עמותת המחקר המצרית "המרכז לפיתוח בינלאומי" (IDC). בשנה האחרונה לשלטונו של מובארכ נרשמו בממוצע 176 אירועי מחאה בחודש. הממוצע ב־2013 עומד על 1,140 בחודש, ובסה״כ 9,427 אירועי מחאה במהלך שנתו הראשונה של מורסי. מחצית מהאירועים שנרשמו היו הפגנות עובדים, שכללו 1,013 שביתות רגילות ו־811 שביתות־שבת. בנוסף התקיימו גם 500 צעדות מחאה ו־150 חסימות דרכים.

מי שקיוו שנפילתו של מובארכ תסמן את תחילתו של עידן חדש של זכויות דמוקרטיות מצאו עצמם זועמים על צעדי הדיכוי שנקט שלטונו של מורסי. בעוד שאנשי עסקים מתקופת מובארכ זוכים לטיפול בכפפות־משי מצד המשטר, שר התעופה הורה לפטר 15 עובדים בנמל־התעופה של קהיר לאחר שלקחו חלק בשביתה. חמישה חברי ועד עובדי הנמל בחברת מיכליות הנמל באלכסנדריה נידונו תחילה, עד לקבלת ערעורם, לשלוש שנות מאסר בפועל בגין הובלת שביתה של 600 עובדים באוקטובר 2011.

ב־26 ביוני הבטיח מורסי לנקוט צעדים חדשים לצורך התמודדות עם "בריונות" ו"טרור", כולל חסימות־דרכים — איום לא מוסווה במיוחד לנקיטת צעדי דיכוי נוספים נגד עובדים שיוזמים פעולות כדי להגן על פרנסתם וקהילותיהם.

חיוני לקדם את הקמתה של מפלגת עובדים

קבוצה חדשה, תאמרוד (מרד), הושקה באפריל על־ידי חברים לשעבר ב"כפאייה" — הקבוצה שאירגנה בתקופת מובארכ הפגנות למען זכויות דמוקרטיות. היא הציבה יעד לאיסוף 15 מיליון חתימות לעצומה שקוראת למורסי להתפטר. העצומה התמקדה בנושאים דמוקרטיים, חברתיים וכלכליים בוערים. היא הצהירה שלא הושג צדק עבור החללים שנרצחו על־ידי כוחות הביטחון במהלך ההתקוממות נגד מובארכ, "לעניים 'אין מקום' בחברה", הכלכלה "התמוטטה" והממשלה נאלצת "להתחנן" להלוואות מקרן המטבע הבינלאומית, והעצומה גם מגנה את משטר מורסי על "הליכה בעקבות ארה״ב". בתוך שבועות ספורים, קמפיין ההחתמה טען שהצליח לגייס 6,000 מתנדבים ולמעלה מ־100,000 עוקבים בפייסבוק. תנועות אופוזיציה רבות הביעו תמיכה בקמפיין, כולל תנועת הצעירים של ה־6 באפריל, "מפלגת החוקה" הליברלית (בראשות אל־בראדעי), "מפלגת הברית העממית הסוציאליסטית" ומפלגת "מצרים החזקה" שייסד עבד אל־פתוח, שהיה אחד ממנהיגי האחים המוסלמים והתנגד למועמדותו של מורסי.

מטרתם היא "להימנע מהישנות הטעויות של התקופה האחרונה ולהמשיך בנתיב מהפכת ה־25 בינואר", לדבריו של אחד ממייסדי תאמרוד, מוחמד אל־עזיז. המארגנים אמרו כי "לא יהיו בהפגנות כל דגלים או באנרים מלבד דגלי מצרים ומלבד תמונותיהם של חללי מצרים, החל מחללי מהפכת ה־25 בינואר".

בעוד שבאופן מובן ישנה שאיפה רווחת לאחדות, מצב־הרוח האנטי־מפלגתי משקף את האכזבה שחשים רבים מהקמתן של עשרות מפלגות שצצו כפטריות אחרי הגשם בעקבות הפלת מובארכ. מרביתן קראו לסוג מסוים של דמוקרטיה קפיטליסטית, והתעלמו מהשליטים האמיתיים של מצרים — הגנרלים ובעלי ההון שאף אחד לא בחר. ההתלהבות של מנהיגי מפלגות ממשכורות העתק הנלוות לתפקידי ייצוג ציבוריים לא השרתה ביטחון בקרב העובדים והעניים.

אותם גורמים בשמאל, כמו תנועת "הסוציאליסטים המהפכנים", שתמכו במורסי ביוני 2012 כחלופה לאחמד שאפיק, המועמד שזוהה עם משטר מובארכ, רק תרמו עוד יותר לזריעת בלבול. מעמד העובדים והשכבות העניות מוכרחים לפעול ולהתארגן באופן עצמאי, והדבר החיוני ביותר הוא לקדם זאת. דרושה מפלגת המונים חדשה שתילחם למען האינטרסים שלהם ולמען זכויות דמוקרטיות.

תאמרוד קוראת למורסי להתפטר, וקוראת להחליפו בנשיא עצמאי למשך שישה חודשים, שלכאורה "יוביל ממשלה טכנוקרטית שמשימתה העיקרית תהיה לגבש תוכנית חירום כלכלית להצלת המשק המצרי ולהרחבת מדיניות של צדק חברתי".

אלא ש"הצלת המשק (הקפיטליסטי) המצרי" משמעותו התקפות נוספות על העובדים והעניים עם קיצוצים נוספים בסובסידיות על מזון בסיסי, כמו גם הפרטות נוספות במטרה לרצות את קרן המטבע הבינלאומית. זהו ההיפך הגמור של הדרישות של ינואר 2011 למען לחם, חופש וצדק חברתי.

העובדים והעניים זקוקים לשכר מינימום שאפשר לחיות ממנו, קיצור שבוע העבודה ללא פגיעה בשכר, תוכניות השקעה מסיביות בדיור, בחינוך, בבריאות ובתחבורה הציבורית, שייצרו מישרות שנחוצות בדחיפות. דרישות סוציאליסטיות בשילוב תוכנית לאכיפת זכויות דמוקרטיות עשויה לגרוף תמיכה עצומה אם היא תקודם על־ידי מפלגת עובדים שתוקם מתוך העבודה המאורגנת שהולכת וגדלה.

ללא תוכנית שכזו, מנהיגי האחים המוסלמים יוכלו להמשיך להישען על שכבה שמרנית בקרב ההמונים העניים, בייחוד באזורים הכפריים. באופן שמזכיר מעט את הדרך שבה ארדואן בטורקיה הצליח לגייס מספרים משמעותיים לתמיכה בממשלה, מורסי הצליח כבר לארגן הפגנות תמיכה גדולות, עם סדר־גודל של מאה אלף מפגינים בקהיר ב־21 ביוני, אף שביום ההפגנות של ה־30 ביוני דווח על מספר מצומצם יותר של מפגינים שהביעו תמיכה בו. תוכנית סוציאליסטית, שתפנה לאינטרסים המעמדיים של העניים ותחשוף את החיבור של חלקים בהנהגת האחים המוסלמים לאינטרסים של שלטון ההון, תהיה מסוגלת לזכות בתמיכתם של חלקים משמעותיים מבסיס התמיכה הנוכחי של מורסי.

אפשרות ההפיכה הצבאית

הגנרל עבד אל־פתאח א־סיסי, שר ההגנה ורמטכ״ל צבא מצרים, אמר ב־23 ביוני שייתכן שהצבא ייקרא להתערב כדי למנוע לכאורה את הידרדרותה של הארץ לעבר "המדרון האפל של פשיעה, בגידה, סכסוך עדתי, או התמוטטות של מוסדות המדינה".

ביום שני, 1 ביולי, קצינים בכירים הכריזו על אולטימטום למורסי ולמנהיגי האופוזיציה — להשיג הסכם הדדי בתוך 48 שעות ולבלום את הקיטוב המסוכן במצרים.

הדבר שממנו ראשי הצבא והמעמד השליט כולו חוששים יותר מכול הוא פעולתם ההמונית העצמאית של מעמד העובדים ושל הצעירים, שמסוגלת לאיים על האינטרסים החיוניים שלהם. בנוסף לכך, גורמים הקשורים לשלטון מובארכ הישן, כמו גם גורמים המזוהים עם האימפריאליזם האמריקאי, חותרים להגן על האינטרסים שלהם. אולם נראה שהגנרלים אינם חשים די בטוחים בעצמם כדי להוציא לפועל רמיסה צבאית ישירה של המהפכה לעת עתה, ובמקום זאת הם מנסים להצטייר כמי שממלאים תפקיד של "מתווכים", והם מנסים לגבש ממשלת "אחדות לאומית".

כמה ממנהיגי תאמרוד מחזיקים בעמדה מבולבלת באופן מסוכן ולפיה הם יתמכו בתפיסה מחדש של השלטון על־ידי הצבא. מחמוד באדר, אחד מדוברי התנועה, בירך על הכרזת ראשי הצבא ואמר כי "תגובת הצבא לדרישות העם היא כבוד גדול לתנועה שלנו". הקריאות "הצבא והעם הם יד אחת" חזרו ונשמעו בקרב ההמונים בכיכר תחריר.

ייתכן שמאחורי הקלעים ממשלת ארה״ב החליפה את הדגש שהיא שמה מגיבוי של מורסי לגיבוי של הצבא בתור הגורם הטוב ביותר מבחינתם לייצוב הארץ והכלכלה הקפיטליסטית שלה. עשרה שרים התפטרו ב־1 ביולי, ורמזו לנחישותו של מורסי עצמו להמשיך להיאבק על השלטון. מורסי, בניסיון להדוף ביקורת מהאחים המוסלמים, מאשים "שותפים לשעבר" של משטר מובארכ בתכנון מזימה להפלת שלטונו. ב־2 ביולי הוא דחה את דרישות הצבא.

מרבית הקצינים הבכירים אינם מעוניינים לקחת אחריות ישירה על הממשלה בשלב הנוכחי. הם העדיפו לאפשר לאחים המוסלמים להמשיך לספוג אש מהאופוזיציה הגוברת לשלטון. עם זאת, אין ספק כי בקרב הצבא וכוחות הביטחון יש מי ששואפים להשיג מחדש את הכוח הפוליטי שהיה להם בתקופת שלטונו הארוכה של מובארכ. הצבא מחזיק במגזרי מפתח בכלכלה, וקצינים בכירים גורפים הון־תועפות כתוצאה מכך. הם מעוניינים ביציבות כלכלית ופוליטית בדיוק כמו כל איש עסקים קפיטליסטי כך שיוכלו להמשיך לעשות כסף.

חלפו 18 חודשים בלבד מאז שהממשלה הצבאית ירתה במפגינים בקהיר. כל ממשלה — איסלמיסטית או חילונית, אזרחית או צבאית — שתגן על המשך השיטה הקפיטליסטית תפעל כדי לתקוף את האינטרסים של הרוב המכריע של הציבור המצרי.

מתיחות עדתית גוברת

היעדרה של תוכנית, אצל תאמרוד ומפלגות משמעותיות אחרות, שתתייחס לצורכי היומיום של העובדים, מאפשרת המשך של ריק פוליטי שאליו עלול לחדור גם רעל הסכסכנות העדתית. המיעוט הנוצרי הקופטי חש מאוים מתוכנית האסלאמיזציה של האחים המוסלמים וממקרי תקיפה של כנסיות.

מורסי והאחים המוסלמים יישרו קו עם השייח׳ים הריאקציונרים מסעודיה והמפרץ בתמיכתם באופוזיציה הסונית למשטר אסד בסוריה. כיום חיים כשלושה מיליון תושבים שיעים במצרים. אנשי דת סלאפיים קנאים גינו את השיעים, וחבר פרלמנט אחד תיאר אותם כ"מסוכנים יותר מנשים עירומות" וכאיום על הביטחון הלאומי. על רקע המתיחות העדתית המסלימה, קהל של 3,000 בני־אדם תקף ב־23 ביוני בתים של תושבים שיעים בכפר זוויה אבו־מסלם הסמוך לקהיר, והוציא להורג ארבעה גברים שנגררו מבתיהם.

במאבק לממשלת עובדים ולדמוקרטיה סוציאליסטית

פעילים סוציאליסטים ופעילי איגודי עובדים יכולים לבנות תנועות שיתגברו על השסעים העדתיים דרך גיוס תמיכה לתוכנית של סולידריות מעמדית נגד האויב המשותף — שלטון ההון, בין אם מדובר בטייקונים מקומיים או אימפריאליסטיים. המאבקים ההמוניים שהתפרצו עם תחילת המהפכה ב־2011 עדיין נמשכים. ועדים ואיגודי עובדים עצמאיים רבים צמחו ברחבי מצרים בשנים האחרונות. מורסי עצמו שפך אור על 4,900 שביתות שנרשמו לאורך 12 החודשים האחרונים. שביתה כללית תוכל ללכד לפעולה שכבות מדוכאות בחברה וגם תוכל להשיג תמיכה מחלקים גדולים ממעמד הביניים. הכרחי ששביתה כללית כזו לא תכוון רק להפלתו של דיקטטור אחד באופן שיאפשר לדיקטטור אחר לתפוס את מקומו, בין אם זה גנרל, בעל הון או פוליטיקאי קפיטליסטי.

ועדי שביתה שייבחרו באופן דמוקרטי וועדי פעולה המוניים בכל מקום עבודה גדול, בכל קהילה ובכל קמפוס יוכלו לפתח דיון ולגבש תוכנית לשינוי מהפכני אמיתי בחברה. הם יוכלו להתחבר ברמה המקומית והארצית, ולהניח את הבסיס לממשלה שתורכב מנציגי ונציגות העובדים והעניים.

פנייה לאנשים העובדים ברחבי האזור כולו לנקוט פעולות דומות נגד העוני, השסעים העדתיים והדיכוי תוכל לסייע לבנות תנועה חזקה לשינוי סוציאליסטי ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה.