socialism.org.il
פרישת עיני
יחי היו״ר החדש?
ארגון העובדים הגדול בישראל זקוק למנהיגות לוחמת ודמוקרטית, ללא טובות הנאה, שתגיע משורות הוועדים, ותהיה מחויבת למאבק נחוש על תנאי העבודה והמחיה של כלל ציבור העובדים
יאשה מארמר
06.11.2013 23:42

"בשנות כהונתי הצליחה ההסתדרות להוביל למהלכים היסטוריים ביחסי העבודה בישראל וביניהם — פנסיית חובה לכלל ציבור העובדים; הסכמים קיבוציים לטובת עובדי הקבלן; הגדלת שכר המינימום ומבחינתי, נקודת השיא מתרחשת בימים אלה, כאשר מאות מקומות עבודה חדשים מתאגדים במסגרת ההסתדרות", אמר יו״ר ההסתדרות, עופר עיני, במסיבת העיתונאים שנערכה אתמול, 5 בנובמבר, בה הכריז על התפטרותו מהתפקיד בפברואר הקרוב, לאחר כשמונה שנות כהונה, מאז מונה לראשונה במקומו של היו״ר הקודם, עמיר פרץ, שעזב לאחר שנבחר לראשות מפלגת העבודה. עיני הוסיף כי בתקופתו "הגיעה ההסתדרות לשיאים חסרי תקדים בכל הקשור להשפעתה על המשק, החברה הישראלית וציבור העובדים".

עדיין לא ברור מה באמת הוביל את עיני להתפטרות בעיתוי הנוכחי, שנה וחצי לאחר הבחירות האחרונות בהסתדרות, אך ניכר שהוא מנסה להצטייר כמי שפורש בשיא. אולם בעוד שבקרב חלק מהתארגנויות העובדים החדשות ישנה תחושה שיו״ר ההסתדרות גייס לטובתם את הגב החזק של ארגון העובדים הגדול בארץ, דוגמאות אלו הן היוצאות מהכלל.

חלקים גדולים בציבור העובדים, ובהם עובדים ברכבת ישראל ועובדות סוציאליות, לא יצטערו כלל על פרישתו של עיני, שמסמל בעיני רבים בעיקר מדיניות של הפקרת עובדים אל מול התקפות קשות מצד המעבידים וממשלות ההון, לעתים תוך ריסון והשתקת מאבקים חיוניים, סגירת הסכמות מעל ראשי העובדים והנחתת הסכמים גרועים בניגוד לרצון העובדים.

אין כל ספק שגל ההתאגדות ההיסטורי במשק, שכולל רבבות עובדים, הוא בשורה אדירה עבור כל ארגוני העובדים ועבור העובדים בכלל. אולם גל ההתארגנות ההמוני לא נוצר "מלמעלה" כפועל יוצא של המדיניות של ההסתדרות או של כל ארגון עובדים אחר. הקמתם של האגף להתאגדות עובדים ב־2010, ולפניו ארגון כוח לעובדים ב־2007, סייעו לתת גב חשוב ולהאיץ מגמה שהתפתחה באופן ספונטני בשנים האחרונות בתגובה להידרדרות הדרמטית בתנאי העבודה והשכר. המגמה הזאת מקבלת ביטוי רוחבי בכל ארגוני העובדים, ובאופן מובן רוב ההתארגנויות החדשות פונות לארגון העובדים הגדול והמוכר מביניהם.

על פי מחקר שערך מרכז אדווה, חלקם של העובדים בעוגת ההכנסה הלאומית ירד ביותר מ־6% מאז תחילת העשור הקודם. ביום בו הכריז עיני על פרישתו פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי מחצית מהעובדים בישראל משתכרים עד 6,540 שקל בחודש ברוטו וכמחצית מהנשים העובדות לא מגיעות לשכר גבוה מ־5,500 שקל. עובדים ערבים משתכרים 46% פחות מעובדים יהודים. הסכמי השכר במגזר הציבורי והסכם שכר המינימום, שנחתמו בתקופתו של עיני, לא הצליחו לבלום את שחיקת השכר. ואילו ההסכם שאמור להבטיח את שיפור תנאי העסקתם של עובדי הקבלן כלל לא מיושם במגזר הפרטי. פנסיה חובה לכלל העובדים היא הישג, אלא שהסיבה שארגוני המעבידים הסכימו לחתום על ההסכם הייתה שהוא היווה חלופה מרוככת לחקיקה בנושא שהייתה על הפרק.

מורשת עיני

לא במקרה סיים עיני את דבריו במסיבת העיתונאים בקריאה לממשלה ולארגוני המעבידים לשלב ידיים עם ההסתדרות. לאורך כל שנות כהונתו הוא העדיף לבנות שיתוף־פעולה הדוק עם הממשלה והמעבידים, על חשבון הטלת כוחה העצום של ההסתדרות לעצירת התקפות על העובדים ולהשגת שיפורים מהותיים בתנאי העבודה והמחיה.

אף שלמעבידים יש ארגונים משלהם וממשלה לצדם, מדיניותו של עיני הציעה שגם ההסתדרות תדאג לצורכיהם. בתמונה הרחבה, העובדים שילמו מחיר לא פשוט על אכיפת מדיניות השקט התעשייתי והחלשת המאבקים בשטח כשבמקביל, הנהגת ההסתדרות חיה בצורה מנותקת לחלוטין מתנאי החיים של עובדים בישראל. עיני עצמו משתכר משכורת של שר.

מספר השביתות בתקופתו של עיני ירד לשפל היסטורי, והשביתות הכלליות שההסתדרות כן הובילה היו אנמיות, ולכן גם מוגבלות מאוד בהישגיהן. ההנהגה תחת עיני לא הובילה את המאבק העיקש הדרוש כל־כך נגד יוקר המחיה, ואף ריסנה דרישות לתוספות שכר.

להסתדרות העובדים יכול וצריך להיות תפקיד מרכזי ומוביל במאבקים נגד גזירות הממשלה ונגד יוקר המחיה. ההסתדרות הייתה צריכה למשל להתייצב ולתת גב אמיתי לתנועת המחאה החברתית לפני שנתיים באמצעות צעדים ארגוניים, התגייסות מאורגנת לחיזוק ההפגנות והצגת תוכנית פעולה לקידום דרישות המחאה — אלא שעיני יצא נגד דרישות המחאה והתייצב לצד ממשלת ההון.

כוחה של העבודה המאורגנת לא גויס לטובת המאבק בגזירות הכלכליות סביב תקציב 2013–2014. מבלי לארגן הפגנה אחת ולנסות להפעיל לחץ בסיסי, מבלי לעורר דיון בשורות ההסתדרות על הדרך לעצור את הגזירות ועל התשובה של ההסתדרות, עיני סגר עוד דיל עם האוצר ונידב את כספי העובדים תוך שהוא חוזר על מנטרת ה"אין ברירה" של האוצר, ומתעלם מהטבות המס האסטרונומיות לתאגידים הגדולים. הדיל הזה עזר לממשלה להעביר תקציב גזירות דרקוני, שעלה למשפחות רבות במאות שקלים לחודש. במקביל, היעדר ההתנגדות המינימלית עודדה את הממשלה להאיץ את תוכניות ההפרטה ולקדם התקפות על מעוזי הכוח של העבודה המאורגנת.

בניגוד לטענה של גורמים ניאו־ליברליים כאילו הנהגת ההסתדרות בראשות עיני דאגה רק לוועדים החזקים (טענה שמקבלת באופן מקומם הד מצד יו״ר מרצ, זהבה גלאון, שסיעתה בהסתדרות יושבת בקואליציה של עיני), ההנהגה לא יזמה אפילו קמפיין הסברה נגד ההסתה הפרועה וההשתלחות הדמגוגית ורוויית השקרים שמתנהלת נגד עובדי הנמלים, הרכבת, חברת החשמל ואחרים.

עיני לא רק נתן אור ירוק להפרטה כמעט בכל תחום (כולל ברכבת, בנמלי הים, בחברת החשמל, במינהל מקרקעי ישראל ועוד), הוא התערב באופן אישי כדי להדיח מנהיגת עובדים נבחרת, גילה אדרעי, על נאמנותה לעובדים שבחרו בה ולמאבק בהפרטה ובשאר ההתקפות עליהם.

הצנחה לראשות ההסתדרות

עוד לפני שהעניין הוצג בפני הנהגת ההסתדרות הודיע עיני לראש הממשלה נתניהו על כוונתו להתפטר ולקדם את מינויו של יו״ר האגף לאיגוד מקצועי, עו״ד אבי ניסנקורן, לתפקיד היו״ר הבא.

על פי חוקת ההסתדרות כיום, על אף שיו״ר ההסתדרות נבחר בבחירות ישירות אחת לחמש שנים, לא נדרשות בחירות חוזרות כשהוא מתפטר, אלא אם בית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה) דחה את המלצתו ליו״ר המחליף. הרכב בינ״ה רחוק מאוד מלשקף ולייצג את העובדים המאורגנים במקומות העבודה, שכן חברי וחברות בינ״ה אינם נבחרים כנציגים ישירים מטעם עובדים במקומות העבודה, באיגודים ובמרחבים. עיני גם דאג בסוף 2011 לשנות את חוקת הארגון כך שהרוב הדרוש להדחת יו״ר מכהן יעלה ל־75%, כלומר שיו״ר יוכל לכהן באופן אבסורדי גם ללא תמיכת רוב בקרב חברי המוסד העליון שהוא אמור להיות נתון למרותו.

ניסנקורן צפוי כעת להיות היו״ר השלישי ברציפות שקיבל את התפקיד במינוי ללא הקדמת הבחירות. הסידור הזה אמור לאפשר לו להגיע לבחירות הבאות שיתקיימו רק ב־2017, כשמנגנון ההסתדרות עומד לצדו מול כל מועמד יריב. זו החלופה המנוונת של מנגנון ההסתדרות לדיון על המדיניות שדרושה לעובדים בתקופה הזאת ועל אופי ההנהגה הנחוץ.

בשונה מעיני, ניסנקורן לא צמח משורות ועדי העובדים אלא הוצנח ב־2010 לתפקיד יו״ר האגף לאיגוד מקצועי היישר ממשרד עורכי דין יוקרתי. עם זאת, משמעות הדבר היא גם שמידת הסמכות שלו בקרב הוועדים תהיה מוגבלת, בייחוד במקרים שבהם ינסה לכפות קו מרסן על קבוצות עובדים שונות.

מהבחינה הזאת, יתכן שהתקופה הבאה דווקא תאיץ את ההתגבשות של אופוזיציה משמעותית בקרב הוועדים למדיניות הנוכחית. המודעות לפערים המעמדיים ולצורך החיוני בהתארגנות ובמאבקים מעמדיים עולה בצורה חדה בשנים האחרונות, וקבוצות עובדים שונות כבר התעמתו עם מנגנון ההסתדרות נגד המדיניות המרסנת. למעשה, מדיניות השקט התעשייתי ו"השולחן העגול" שקידם עיני ספגה טלטלות משמעותיות בשנים האחרונות כתוצאה מהנחישות הגוברת של קבוצות עובדים שונות לצאת ולהיאבק לשיפור מצבן. עיני ומנגנון ההסתדרות נאלצו להתמודד עם המרידות של עובדי חיפה כימיקלים צפון, העובדות הסוציאליות ועובדי הרכבת, ועם מעברים ואיומים במעברים של קבוצות עובדים מההסתדרות לכוח לעובדים או להסתדרות הלאומית. בבחירות האחרונות להנהגת ההסתדרות, במאי 2012, עיני ספג הצבעת מחאה משמעותית, אף שלא הוצב מולו כל אתגר רציני מצד נציגי ונציגות עובדים.

הנהגה שתגיע מהשטח ותייצג את השטח

ח״כ איתן כבל, שהתמודד נגד עיני באותן בחירות, יצא כעת במחאה תקשורתית נגד מינויו של ניסנקורן והכריז כי הוא רואה בעצמו "המועמד הטבעי" לרשת את עיני. גם חברו למפלגת העבודה, ח״כ מיקי רוזנטל, קרא לקיים בחירות והכריז כי הוא שוקל להתמודד לתפקיד.

אולם הן כבל והן רוזנטל לא מגיעים מהשטח של העבודה המאורגנת ומעולם לא ייצגו עובדים. כבל גם לא היה מעורב בצורה רצינית בשום מאבק עובדים ולא פעל לחיזוק המאבקים האחרונים נגד הפרטה, או למען ההכרה בוועדים החדשים. הקמפיין של כבל לראשות ההסתדרות אמנם הצליח להתחבר במידה מסוימת לזעם שקיים נגד עיני בשורות ההסתדרות, אך כפי שתנועת "מאבק סוציאליסטי" הזהירה במקרה הזה, המניע שלו היה קרייריסטי ולא עקרוני, והקמפיין לא היה מחובר לבניית חלופה אמיתית להנהגה ולסדר־היום שלה.

באופן צפוי, כבל איבד כל עניין בהסתדרות אחרי הבחירות, והספיק מאז להתפייס עם עיני. כעת הוא מנמק את התנגדותו למינויו של ניסנקורן בכך ש"אם ניסנקורן, שאינו חבר בשום מפלגה, יקבל את ראשות ההסתדרות, מפלגת העבודה תאבד את אחיזתה בארגון" (TheMarker, 06.11).

הסיבה האמיתית לצורך בבחירות רחוקה מאוד כמובן מהשיקולים הצרים של כבל. תוכניות הפרטה לצד תוכניות הפיטורים במגזר הפרטי מדגישים כי העבודה המאורגנת בישראל עומדת בפני שורה של מאבקים ואתגרים.

התפטרותו של עיני היא הזדמנות לפתח את הדיון בשורות ההסתדרות על דרכה של ההסתדרות בתקופה הנוכחית ועל ההנהגה שדרושה לעבודה המאורגנת. הנהגה כזו מוכרחה להיות מורכבת מנציגי נציגות עובדים מחויבים, ששכרם לא יעלה על שכר העובדים הממוצע, ושניתן יהיה להחליף אותם בכל עת. כך ניתן יהיה להבטיח שמנהיגי העובדים ימשיכו לייצג ולדאוג לאינטרסים החיוניים של ציבור העובדים.

תנועת מאבק סוציאליסטי קוראת ל:

■ בחירות חדשות להנהגת ההסתדרות. קיום אסיפות עובדים באיגודים, במרחבים ובמקומות העבודה על האסטרטגיה והמדיניות הדרושות לעבודה המאורגנת.

■ התמודדות של נציגי ונציגות עובדים במטרה להציע את ההנהגה הלוחמת והדמוקרטית שנחוצה לציבור העובדים במאבק נגד שחיקת השכר, ההעסקה הקבלנית, תוכניות הפיטורים, ההפרטה, הייבוש התקציבי ושלטון ההון. קידום כנס ועדים ופעילי איגודים בנושא, כצעד בדרך להקמת חזית פעולה של ועדים.

■ שינוי שיטת הבחירות ומבנה ההנהגה בהסתדרות, כך שבית נבחרי ההסתדרות ייבחר על בסיס ייצוג ישיר למקומות העבודה המאורגנים, לאיגודים ולמרחבים, שכל נציג ונציגה יהיו ניתנים להחלפה בכל עת וששכרם יוגבל לשכר הממוצע של ציבור העובדים שבחר בהם.