הבחירות המקומיות שהתקיימו בארצות הברית בתחילת נובמבר הסתיימו בהישגים היסטוריים לשני מועמדים סוציאליסטיים — קשאמה סוואנט בסיאטל וטיי מור במיניאפוליס.

עד לכתיבת שורות אלו, סוואנט קיבלה יותר מ־90 אלף קולות, וקרוב לוודאי שזכתה באחד מתשעת המושבים במועצת העיר של סיאטל (הספירה של הקולות נמשכת כמה שבועות). נכון לעכשיו, היא מובילה על יריבה ריצ׳רד קונלין, המכהן בתפקיד מאז 1997 מטעם המפלגה הדמוקרטית, ביותר מ־2,000 קולות. התמיכה ההמונית בסוואנט, והסיכויים הגבוהים שיש לה להיהפך לחברת המועצה הסוציאליסטית הראשונה בסיאטל אי־פעם, זוכים להתעניינות כלל ארצית בארצות הברית, ולסיקור בעיתונים הראשיים דוגמת ה"ניו־יורק טיימס".

עם ספירת מרבית הקולות אמרה סוואנט כי "התוצאה המרגשת מראה כי למרבית המצביעים נמאס מפוליטיקאים שנתמכים על ידי ההון, ושמנצחים על הפער המתרחב בין הסופר־עשירים לבין כולנו". היא הוסיפה כי "כל קול נוסף לקמפיין שלנו מצביע על התמיכה הרחבה להעלאת שכר המינימום ל־15 דולר לשעה, פיקוח על שכר דריה, ומיסוי על הסופר־עשירים לטובת השקעה בתחבורה ציבורית ובחינוך" — הדרישות המרכזיות אותן קידמה סוואנט.

גם סוואנט וגם מור, רצו למועצת העיר מטעם תנועת האלטרנטיבה הסוציאליסטית שהיא התנועה האחות של תנועת מאבק סוציאליסטי בארה״ב, וניהלו מרוץ צמוד מול מועמדים מוכרים של המפלגה הדמוקרטית, שזוכים לתמיכת ומימון של התאגידים הגדולים במדינות שלהם. מור זכה ב־42% מהקולות באזור הבחירה שלו במיניאפוליס, והגיע שני בהפרש של פחות מ־250 קולות מהמקום הראשון. עוד לפני פרסום התוצאה הסופית בסיאטל, ניתן להגיד כי מדובר בהישג האלקטורלי הגבוה ביותר של מועמדים סוציאליסטים בארצות הברית זה עשרות שנים.

עם ובלי קשר לתוצאות, שני הקמפיינים מצליחים להעניק השראה לעובדים ועובדות, פעילים סוציאליסטים, פעילי איגודים, פעילי סביבה ופעילי שכונות. רבים מהם לקחו חלק בשני הקמפיינים שנתמכו על ידי איגודי עובדים, ארגוני סביבה, ארגוני מאבק של מהגרים ושל תושבי שכונות, ועל ידי דמויות מוכרות כמו טום מורלו מלהקת הרוק Rage Against the Machine.

המועמדות של סוואנט זכתה באופן מרשים לתמיכה של שישה איגודי עובדים מקומיים בסיאטל — איגוד המורים, איגוד עובדי הדואר, איגוד עובדי המדינה, איגוד עובדי התקשורת, איגוד החשמלאים ואיגוד נהגי התחבורה הציבורית — ואילו מור נתמך על ידי איגוד עובדי השירותים במינסוטה, SEIU, שמונה 30,000 חברים.

זעם ציבורי

ההתאוששות הכלכלית השברירית בארצות הברית מהמיתון הכלכלי הגדול ביותר מאז שנות ה־30 אינה מצליחה לצמצם את אי־השוויון הגדל והולך ואת האבטלה ההמונית, ולהביא שיפור של ממש במצבם הכלכלי של רוב העובדים ושכבות הביניים.

ההתפרצות של תנועת "לכבוש את וול סטריט" וההתפשטות המהירה שלה ברחבי ארצות הברית עזרה להפוך את התסכול המתמשך מהמצב הקיים לרצון בשינוי פוליטי ובמערכת שתעבוד לטובת ה־99%. על הרקע הזה, שורה של סקרים שערך מכון Pew מראים כי רוב בקרב צעירים ובקרב קבוצות אתניות לא לבנות בארה״ב נוטה כיום לתמוך יותר ברמת הכותרת בסוציאליזם על פני קפיטליזם!

התמיכה הגדולה במועמדים סוציאליסטים מצביעה גם על המיאוס הגובר מהמפלגות הרפובליקאית והדמוקרטית. מאז הבחירות לנשיאות התמיכה באובמה ובמפלגה הדמוקרטית נמצאת בירידה מתמדת, אך מנגד המפלגה הרפובליקאית אינה מרוויחה מכך. לפי סקר של גאלופ, 60% מהאמריקאים חושבים שיש צורך במפלגה חדשה. בתקופת השבתת הממשל בארה״ב, התמיכה בקונגרס בסקרים ירדה ל־5% בלבד!

ההישג ההיסטורי של סוואנט בהחלט עוזר לסלול את הדרך לבניית אלטרנטיבה לשתי המפלגות שמייצגות בשורה התחתונה את האינטרסים של ההון, של התאגידים הגדולים ושל הבנקים. תום ברנר, פרשן פוליטי ותיק בסיאטל, אמר כבר לאחר הסיבוב הראשון של הבחירות שהקמפיין של סוואנט הוא בגדר רעידת אדמה פוליטית. הוא הסביר כי סוואנט, "הפרה" שני הכללים שנתפסו כהכרחיים להצלחה בבחירות המקומיות: גיוס תרומות מבעלי הון ותמיכה מצד המפלגה הדמוקרטית. בכך, הוא הסביר, הקמפיין של סוואנט סלל את הדרך להתמודדות של מועמדים שנאבקים למען האינטרסים של האנשים העובדים בעתיד.

ואכן, הקמפיינים של סוואנט ומור מוכיחים שניתן לארגן קמפיין מתוקשר ומוצלח מבלי לקבל תרומות מבעלי ההון והתאגידים. הקמפיין של מור גייס יותר כסף מאשר המועמדת מטעם המפלגה הדמוקרטית שנגדה הוא רץ. הקמפיין של סוואנט הצליח לגייס 110 אלף דולר מפעילים חברתיים, עובדים ואנשים מהשורה, לעומת חבר המועצה המכהן שהתמודד נגדה, ריצ׳רד קונלין, שגייס קרוב ל־240 אלף דולר בעיקר מהתאגידים וכרישי נדל״ן.

קמפיינים שנבנים מהשטח ומחזקים את המאבק

טיי מור וחברי תנועת האלטרנטיבה הסוציאליסטית במיניאפוליס עזרו להקים ולהוביל ביומיום את "אוקיופיי הומז" (לכבוש את הבתים) — התארגנות שצמחה בעקבות תנועת "לכבוש את וול סטריט", ושנאבקת בהצלחה נגד פינויי משפחות מבתיהן בהוראת הבנקים. קמפיין הבחירות של מור נתמך על ידי "אוקיופיי הומז", והם חיזקו זה את זה.

בסיאטל, חברי האלטרנטיבה הסוציאליסטית וסוואנט עצמה היו מעורבים בפרופיל גבוה במאבק למען העלאת שכר המינימום ל־15 דולר לשעה, שכלל הפגנות ושביתות של עובדים ברשתות המזון והשיווק, ואף העלאה של הנושא למשאל בסי־טק — פרבר של סיאטל שמאוכלס ברובו על ידי משפחות של עובדי שדה התעופה השכן.

קמפיין הבחירות של סוואנט עזר לשים את הדרישה להעלאת שכר מינימום במרכז מערכת הבחירות. שני המועמדים לראשות העיר, שלא הזכירו את נושא שכר המינימום בתחילת הקמפיין שלהם, נאלצו להביע תמיכה בדרישה של 15 דולר לשעה. זה גרם ל"סיאטל טיימז", העיתון הנפוץ ביותר בסיאטל שתקף את קשאמה על היותה "שמאלנית מדי", להודות כי היא הצליחה לשנות את השיח הפוליטי בעיר, וכי היא הזוכה הגדולה של הבחירות, ללא קשר לתוצאות הסופיות.

תוצאות הבחירות מראות כי קמפיינים סוציאליסטיים עם דרישות ברורות, להעלאת שכר מינימום, מיסוי גבוה על התאגידים, ומניעת גירוש אנשים מבתיהם בידי הבנקים, בשילוב עם התייחסות לצורך בשינוי סוציאליסטי של כלל החברה, יכולים להיות מוצלחים ואטרקטיביים לציבורים נרחבים. הם גם הצביעו על החשיבות של מעורבות ותמיכה של איגודים מקצועיים בקמפיינים של מועמדים סוציאליסטים, ועל היכולת שלהם להתנתק מהמפלגה הדמוקרטית שאליה הם מחוברים באופן מסורתי.

מעבר לזה, החיבור הייחודי שנוצר בין הקמפיינים למאבקים בשטח מצביע על פוטנציאל לבניית כוח פוליטי סוציאליסטי מתוך התנועות הרחבות לשינוי חברתי דוגמת "לכבוש את וול סטריט". תנועות כאלו, שגם יריצו מועמדים משלהן בבחירות העירוניות והארציות, יאפשרו לעובדים ולצעירים בארצות הברית להתחיל בבניית מפלגה משלהם, שתהיה עצמאית לגמרי מהאינטרסים של בעלי ההון ותציב אלטרנטיבה לשתי המפלגות שמשרתות את וול סטריט.