על רקע סכנת התלקחות במזרח התיכון בגיבוי ממשל ביידן־האריס, טראמפ מאיים לחזור לשלטון
ההיבריס של מלחמת הכיבוש וההשמדה, וקמפיין ה"חיסולים", בדרך לתקיפת ראווה באיראן
דף הבית
מי אנחנו
על מה אנחנו נאבקים.ות
אפשר שאלה על סוציאליזם?
כנס סוציאליזם
דברו איתנו / הצטרפות
תרומת סולידריות
תשלום דמי חברות
התנועה העולמית ISA
ארכיון כתבות
תקנון התנועה
דברו איתנו
תודה רבה!
ההודעה נשלחה, מצוין, נשתדל ליצור קשר בהקדם.
האלימות נגד העובדות הסוציאליות
דרוש מאבק של האיגוד במדיניות האנטי־חברתית של הממשלה
כמו הרופאים והאחיות, גם העובדות הסוציאליות נאלצות לספוג את התסכול והזעם מהשלכות מדיניות הממשלה ומכשלי השיטה הקפיטליסטית
3,061

3,061

ההתקפות על העובדות הסוציאליות אינן שונות מהותית מההתקפות על המורות והמורים, האחיות והאחים, הרופאות והרופאים, ועל חלקים אחרים בציבור. גם העובדות הסוציאליות "נשלחות לחזית" ונאלצות לספוג את התסכול והזעם על השלכות המדיניות הניאו־ליברלית האכזרית והכשלים של השיטה הכלכלית במקומם של קובעי המדיניות, הדואגים בצורה צינית ובוטה להסיט שוב ושוב את הזרקור מהמקורות האמיתיים לבעיה.

אחת לתקופה, אנחנו, העובדות הסוציאליות, נתקלות בהסתה ובמהלכי הכפשה בתקשורת הממסדית, לכאורה בשם הציבור המוחלש ביותר. אך נוכח ממדי העוני והגזירות הכלכליות שמונחתות עלינו ועל הציבור הכי מוחלש ומנוצל, אין זה מפתיע כי הסתה זו, המלובה גם על־ידי פוליטיקאים מהימין ופקידי ממשלה, מתגברת דווקא בימים אלה, ואיתה מתרבים גם מקרי התקיפות האלימות המכוונות נגד עובדות סוציאליות, המתויגות כ"חוטפות ילדים".

אופן הסיקור בתקשורת הממסדית כולל לרוב הצגת תמונה "לעומתית" שטחית — כאשר מצד אחד העובדות הסוציאליות שכביכול מתרשלות במילוי תפקידן, ומנגד הפונים לשירותי הרווחה, המתוארים לא אחת כאלימים ומסוכנים לעצמם ולסביבה. אך בשורה התחתונה מדובר בהאשמת הקורבנות עצמם: בראש ובראשונה המשפחות שבמקריהן מטפלים עובדות ועובדים סוציאליים, ושנית, אותם עובדים עצמם.

לאיגוד העובדים הסוציאליים, בו אני חברה, יש אינטרס לקחת חלק במאבק לפתרון יסודי של כל אותן בעיות חברתיות בוערות בשטח. בעוד שהכרחי להגיב לכל מקרה של הסתה, חיוני גם שהאיגוד ידגיש בהסברה שלו את האינטרס המשותף הזה ויעזור כך לסגור את תהום הניכור שנפערת בין חלקים בשכבות המרוסקות ביותר בחברה לבינו.

מדיניות הממשלה וכשלי השיטה

הפתרונות השכיחים המוצעים מסתכמים לרוב בניסיונות מחד להגביר פיקוח ולהכניס שינויים בנהלים ובאופן עבודת העובדות הסוציאליות, ומנגד תוכניות ל"חינוך מחדש" של המעורבים במקרים המטופלים (כמו למשל תוכניות לשיפור "כישורי הורות" או להתמודדות עם לחצים), כמו גם הרחבת "מערך ההגנה" על העובדות הסוציאליות. יש המציינים גם, ובצדק, את הצורך בהגדלת תקציבי הרווחה, ובפרט תוספת תקנים להגדלת מספר העובדות סוציאליות ולהרחבת מסגרות לטיפול בילדים בסיכון בקהילה.

אלא שאפילו הצעות אלו זונחות את התמונה הגדולה, אך יהיה זה אבסורד להתעלם מהגורמים השורשיים לאותן מצוקות בשטח. מדוע ישראל מככבת בראש "מצעדי העוני" ואי־השוויון? מדוע ציבור רחב מגיע למצבי דוחק קיצוניים? מדוע כל כך הרבה אנשים נאלצים לפנות לרווחה?

המדיניות הניאו־ליברלית, שממשלת נתניהו הנוכחית ממשיכה ביתר־שאת, אחראית לייבוש שירותי הרווחה וכל שאר השירותים הציבוריים, לקיצוץ האכזרי בקצבאות, לייבוש מערך הדיור הציבורי, לתשלום שכר ריצפה לעובדות ולעובדים הסוציאליים, ולמדיניות מיסוי רגרסיבית שמכבידה את נטל המס על העובדים והעובדות ועל העניים ביותר כדי לאפשר הטבות מס אסטרונומיות לבעלי ההון, לכאורה כדי שיגרמו לכלכלה הקפיטליסטית לצמוח. במציאות, הכלכלה הקפיטליסטית אחראית למשכורות עוני (הגורם הקריטי ביוקר המחיה) ולהתרוששות של מרבית הציבור כדי לאפשר את רווחיהם של בעלי ההון. מדובר בשיטה שמיסודה יוצרת ומנציחה עוני ופערים חברתיים ומקדשת רווחים ולא את רווחת הכלל; שיטה שיוצרת הפרד ומשול, משסה אוכלוסיות זו בזו. ולמרות זאת, מנסים לתעתע בנו כאילו המצוקות הכלכליות־חברתיות הן גזירה משמיים וכאילו העניים הם־הם האשמים בעוניים.

על הרקע הזה, האם ניתן לטעון ברצינות כי הבעיה היא "התרשלותן" של עובדות סוציאליות או התנהגות "קלוקלת" של הפונים לשירותי הרווחה?

מנקודת המבט של מייצרי המצוקה, תפקידנו, העובדות הסוציאליות, הוא ברור: להגן על המערכת ואף לשאת באחריות; עלינו להסתגל ולסגל את הציבור המוחלש ביותר למדיניות האנטי־חברתית ולמציאות הבלתי נסבלת הזאת, תוך הצעת פתרונות קוסמטיים — ופעמים רבות אף אליטיסטיים! — המפנים את האשמה אל עבר האדם במצוקה, ומשמרים את המעמדות ואת מצבי התלות.

"וישחקו העו״ס בפנינו"

וכמו במקרה רצח הילדות מרעננה בנובמבר 2010, התסריט הוא אותו התסריט. גם הפעם, ישנם קולות מצד בכירי משרד הרווחה שנזעקים כביכול להגן על העובדות הסוציאליות, ואף תוך ניצול ציני של המצב.

אל כנס החירום שערך איגוד העובדים הסוציאליים ב־31 בדצמבר בתגובה להתגברות ההסתה הוזמן מנכ״ל משרד הרווחה, יוסי סילמן, שאמר בו כי משרדו לוקח אחריות למלחמה בהתקפות על העובדות הסוציאליות, לשינוי בסדרי העבודה ולהפחתת העומס. בבוקר אותו היום מסר סילמן לאתר החדשות "מחלקה ראשונה" כי משרדו "יגבה עובדים סוציאליים שיטעו בשיקול הדעת — אך לא מי שיפעלו במזיד". מבלי לתמוך כמובן באף מקרה של עוול שנעשה למשפחה כלשהי חשוב להדגיש כי אמירה זו, באם הציטוט מדויק, תורמת בעצמה להסתה נגד העובדות הסוציאליות, שכן היא יוצרת רושם שחלק לא מבוטל מהן פועל "במזיד" כדי להוציא ילדים מידי משפחותיהם. סילמן, מאנשיו של שר האוצר לפיד, מבקש להסיט את האש ממשרדו וממדיניות הממשלה. רק לפני מספר חודשים ניסה בראיון לדה־מרקר אותו סילמן לגמד את ממדי העוני בישראל.

גם שר הרווחה, מאיר כהן, גם הוא מ"יש עתיד", מיהר להגיב לחגיגה התקשורתית, באומרו כי "כדי להפחית את מספר הילדים שמוצאים מהבית, ברור שאנחנו צריכים לחולל שינוי דרמטי". על איזה שינוי "דרמטי" הוא מדבר בימים בהם משרדו מקדם תוכנית למאבק בעניים? בדיוק כעת התפרסם כי לדיוני הוועדה למלחמה בעוני לא מוזמנים האנשים החיים בעוני. דיווחים קודמים חשפו את התוכנית שמקדם משרדו להצמדת מאמנים אישיים (קואוצ׳רים) למשפחות עניות, כאילו שהבעיה היא בדרך התנהלותן ולא בהיעדר פרנסה בכבוד. כזכור, רק באחרונה, הממשלה בה חבר שר הרווחה, קיצצה "במזיד" בקצבאות הילדים והעלתה את המע״מ ואת מחירי התחבורה הציבורית. המהלכים האלה פוגעים בצורה הקשה ביותר במשפחות בעלות ההכנסה הנמוכה ביותר.

דרישות ואסטרטגיית האיגוד

איגוד העובדים הסוציאליים, נקט צעדים ארגוניים מבורכים בתגובה למקרי האלימות נגד עובדות סוציאליות, לרבות השבתה של לשכות. עם זאת, חשוב לציין כי לדעתי ולדעת כמה מחברותיי במזכירות האיגוד, כדי להצליח להוביל שינוי וגם כדי לזכות בתמיכת הציבור, הכרחי כי צעדים מהסוג הזה יהיו חלק מאסטרטגיה של מאבק שיטתי ורחב החותר להביא לשינוי מהותי ויסודי, ולא עוד צעדי מחאה סמליים וחד־פעמיים, שעשויים לעתים אף להגביר את הניכור אצל ציבור הפונים.

לאיגוד אין צורך במצג שווא של "שותפות" עם מנכ״ל משרד הרווחה או עם מרכז השלטון המקומי. אנחנו צריכות לשאוף לשלב ידיים עם איגודים נוספים, כמו איגוד האחיות, ולקרוא גם לציבור הפונים ולציבור הרחב שנפגע ממדיניות הממשלה להיאבק יחד לשינוי המצב.

יו״ר האיגוד, צפרא דוויק, איימה כי "אם המדינה לא תגן עלינו ולא תפעל להפסיק את ההסתה הזאת ותחזק בתקנים ובכוח אדם שיוכל להתמודד עם הלחצים האדירים שרק הולכים וגוברים, אנחנו נחזיר את המנדט למדינה". המשמעות המעשית של "החזרת המנדט למדינה" היא עמומה, אך האמירה מחדדת את הצורך בפיתוח דיון רציני בשטח, בשורות האיגוד, על הדרישות והאסטרטגיה של האיגוד.

בעוד שהדרישות להגנה וביטחון לעובדות, ולתוספת תקנים, חשובות בהחלט, אסור שייווצר הרושם שהדבר העיקרי שנחוץ — לעובדות הסוציאליות או לרופאים בעניין הזה — הוא אמצעי אבטחה מפני התפרצויות התסכול והזעם ההולכות וגוברות על תנאי מחיה בלתי נסבלים. לא ניתן להתעלם מכך ש"הלחצים האדירים שרק הולכים וגוברים" הם בין השאר תוצר ישיר של מדיניות הממשלה. האיגוד הציב דוגמה חשובה לשאר העבודה המאורגנת כשאירגן ביולי האחרון הפגנה בירושלים נגד הגזירות הכלכליות, וחיוני להמשיך ולפתח את הקו הזה — הדרישות המיידיות־חירומיות להגנה ולתוספות תקנים אינן יכולות לשמש מטרה בפני עצמה. המטרה מוכרחה להיות לעקור את הגורמים הראשיים למצוקות הכלכליות־חברתיות.

כפי שציינה דוויק במכתב לפקידי הסעד מ־23 בדצמבר: "עלינו לשנות גישה ולהפסיק להיות במקום של התגוננות, ולהפוך ליוזמים ואקטיביים".

בהמשך לכנס החירום האחרון, נחוצים כנסים מחוזיים ודיונים במוסדות האיגוד במטרה לעורר דיון מעמיק ואופרטיבי על הדרישות והאסטרטגיה של האיגוד למאבק לשיפור מצב עובדות ועובדי שירותי הרווחה ולפתרון הבעיות החברתיות הבוערות. עלינו להציב אלטרנטיבה סוציאליסטית, שתקדם חברה דמוקרטית שתפעל לרווחת הכלל ולא תוכפף לתאוות הרווחים של קומץ בעלי הון.

איני מתיימרת לומר כי מדובר במהלך פשוט וקל כנגד השיטה. על אחת כמה וכמה כעובדות מדינה או כעובדות מופרטות ללא גב והגנה. אך כשם שלא מדובר בבעיה הנוגעת רק לעובדות סוציאליות, כי אם לקבוצות נוספות של עובדות ועובדים, ולציבור הרחב, כך גם ההתארגנות למאבק במדיניות הממשלה ובשיטה צריכה להיות רחבה וחוצת מגזרים (קיראו למשל את התוכנית "איך נשנה את איגוד העו״ס"). הפתרון יבוא מהמאבק שלנו ושל שותפותינו ושותפינו. רק יחד נוכל לשים סוף להתקפות עלינו ולהביא שינוי.


* פורסם ב־17 בינואר גם באתר איגוד העובדים הסוציאליים, ובעקבות פניית הכותבת מזמין אתר האיגוד עובדות ועובדים נוספים לשלוח טורי דעה.

הצטרפו למאבק!
מול ממשלת הון גזענית, כיבוש וסכסוך ללא סוף באופק, ומול שיטה קפיטליסטית שמנציחה אוליגרכיה מושחתת, אי־שוויון, אפליה, מלחמות והרס סביבתי — נדרש מאבק לשינוי שורשי. מאבק סוציאליסטי היא תנועה של רעיונות בפעולה, עם ניסיון בשטח ועם שותפים ושותפות בעשרות מדינות. אנחנו מעורבים במחאות ובמאבקים, ומקדמים סולידריות והתארגנות במטרה לסייע להם לנצח, כחלק מהמאבק לשינוי סוציאליסטי. הצטרפו אלינו במאבק לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית!


תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 125, תל אביב–יפו 6100101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־ISA, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.