"יש ניסיון מצד המשטר ובני בריתו להחזיר את הדברים למצב שבו היו לפני מהפכת ה־25 בינואר 2011". כך סיכמה פאטמה רמדאן, ממנהיגות איגוד העובדים העצמאי EFITU, את ההתקפות האחרונות על זכות ההתארגנות והשביתה במצרים. על רקע גל מחודש של שביתות במשק, הדיכוי שהופעל נגד תומכי האחים המוסלמים מופעל כעת גם נגד מאבקי עובדים.
לראשונה מאז נפילתו של מובארכ, איגודי העובדים העצמאיים ותומכיהם לא קיימו את הפגנת האחד במאי בכיכר תחריר בשל החקיקה הדרקונית החדשה המגבילה את זכות המחאה.
בשבועות שקדמו לכך עצרה המשטרה באישון לילה את מובילי השביתה של עובדי הדואר באלכסנדריה. עובדי מפעל הפלסטיק בפורט סעיד, שהודיעו לתחנת המשטרה המקומית על כוונתם לצאת לשביתה, נעצרו בגין "פעילות טרור". בחודש מרץ, 21 נציגי עובדים ממפעל קרמיקה בסואץ נקראו להגיע למטה הצבא האזורי, שם נאמר להם כי אם לא יתפטרו מהמפעל הם ייאסרו. בנוסף לכך, מספר שביתות והפגנות של עובדים באזור סואץ פוזרו על־ידי משטרת ההפגנות בירי גז מדמיע ואלימות רבה.
על אף המעצרים, ישנה עלייה משמעותית בכמות מאבקי העובדים במצרים, בייחוד במגזר הציבורי. לפי המרכז המצרי לכלכלה ולזכויות חברתיות, 70% מאירועי המחאה במצרים בחודשים ינואר–מרץ היו קשורים למאבקי עובדים. רופאים, נהגי אוטובוסים, עובדי נמל, פועלי תעשייה ואפילו שוטרים אירגנו שורה של שביתות והפגנות בחודשיים האחרונים. רוב המאבקים מתנהלים בדרישה ליישום העלאת שכר המינימום, עליה הכריזה הממשלה עוד בספטמבר האחרון. המאבקים של השבועות האחרונים מראים כי על אף בחירתו הצפויה של א־סיסי לנשיאות מצרים, משטרו החדש צפוי להתמודד עם תסיסה חברתית ומעמדית גוברת.
