במוצ״ש 21 ביוני הותקפנו, אני ושלושה פעילים נוספים מתנועת מאבק סוציאליסטי, לאחר הפגנת מחאה נגד השימוש הציני שעושה הממשלה בחטיפה הטרגית לשם ענישה קולקטיבית של אוכלוסייה שלמה.

חבר אחד נזקק לארבעה תפרים, אחר נשלח לצילום. התוקפים פעלו באופן פחדני. הם חיכו לסוף ההפגנה, עקבו אחרינו, ארבו לנו בחניון ואז תקפו מאחור. להפגנה עצמה הגיעו פרובוקטורים לאומנים בודדים, אחד מהם ניסה לפגוע באחת ממארגנות ההפגנה והורחק על־ידי המשטרה, אך לא נעצר.

רק פרובוקציות בודדות ניסו להשתיק את ההפגנה. עשרות נשים וגברים, יהודים וערבים, קראנו סיסמאות וחילקנו חומרי הסברה בהם נכתב שהחטיפה היא אירוע בהחלט טרגי, אך ממשלת ההון של נתניהו עושה בה שימוש ציני להצדקת צעדי ענישה קולקטיבית ברוטלית על אוכלוסייה אזרחית שלמה — ענישה שכללה עד כה הרג של שישה תושבים פלסטינים, בהם ילדים. לפעולות אלו אין דבר וחצי דבר עם השבת הנערים הישראלים שנחטפו. הסברנו גם כי הנושאת הראשית באחריות לנסיבות החטיפה היא אותה ממשלה שממשיכה בכיבוש ובדיכוי של הפלסטינים, ובכלל זה בכליאה של מאות תושבים ללא משפט, ושלא באמת דואגת לשלום ולרווחת הציבור הישראלי.

התגובה לתקיפה

לאחר התקיפה, כמה אנשים התעניינו מה קרה. אחת הציעה לנו עזרה, שמתי לב שהיא על סף דמעות. היינו כבר כולנו על הרגליים. היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. מישהי אחרת יוצאת מהרכב עם בעלה וילדה קטנה, אומרת שמגיע לנו. בן הזוג שלה אומר שזו בושה שאנחנו מפגינים בזמן שהבן שלו שוכב במארב.

הסיטואציה לא איפשרה ממש לפתח דיון, אבל גם בשביל הבן שלו הפגנו, כדי שלא יהיה בשר התותחים של ממשלה שמסכנת את הביטחון של כולנו. כבר יותר מעשור שפעילי מאבק סוציאליסטי, כמו פעילים ופעילות רבים אחרים, מנהלים שיחות כאלה בתקופות בהן ממשלות ההון מצליחות להצית גל לאומני, שיכסה על כך שהן לא מספקות שלום וביטחון ולא פרנסה ורווחה.

עדיין נותרו מספר שוטרים בשטח בו התקיימה ההפגנה. אנחנו מדווחים להם על התקיפה. מישהי שואלת את אחד השוטרים אם "ההפגנה של השמאלנים שאין להם בושה הסתיימה כבר", השוטר מביט בי במבוכה ואומר לה שזה ממש לא הזמן או המקום ושתתפנה. "אין יותר סובלנות במדינה שלנו", ממלמל אלי השוטר.

נמצה את הדין עם התוקפים ועם הממשלה

כל שיחה שגרתית של אדם שנפצע באורח קל ומנסה לחזור הביתה נהפכת גם במידה מסוימת לשיחת הסברה. הרופא במוקד החירום מתלונן שהוא לא ידע על ההפגנה ומפנה לחדר המיון של איכילוב. גם במשמרת לילה יחסית רגועה התור ארוך ואין מספיק מיטות לכל הפונים. סטאז׳רית בודקת אותי בפינת ההמתנה. מטופל צעיר מספיק רגע לפני שהוא משתחרר לסנן לעברנו שכהנא צדק. אחד האחים מתעניין בפעילות של התנועה שלנו ורושם את כתובת אתר האינטרנט.

בהמתנה הארוכה בין בדיקה לבדיקה, מנצלים את הזמן כדי לעבור על הודעה לעיתונות ולהפצת תמונות. עוד סרטונים מההפגנה מגיעים אלינו, מזהים בוודאות את שני התוקפים מסתובבים בהפגנה, מצלמים ומסתודדים ביניהם — נראה שהם בוחרים מטרות.

תלונה הוגשה במשטרה ואנחנו נחושים למצות כל צעד אפשרי שיוביל לכליאתם של שני התוקפים שעדיין חופשיים ומהווים סכנה. התקיפה הזו לא כוונה רק נגד פעילי מאבק סוציאליסטי אלא נגד כל מי שמעז לבקר את מדיניות הממשלה. אלא שגם אם שני התוקפים ייתפסו, ההסתה וצעדי התבערה של הממשלה יימשכו. ציד המכשפות אחר ח״כ חנין זועבי נועד לשרת את אותה המטרה של מי שתקף אותנו. כשהראפר הלאומן "סאבלימינל" (קובי שמעוני) מאחל לה מוות בתאונת דרכים, הוא רוצה לדרוס את היכולת של כולנו לבקר את הממשלה.

האלימות, הלחץ, וההשתקה ההיסטרית הן עדות לכך שמדובר בממשלה שלא מסוגלת לשכנע לעומק את הציבור שהמדיניות שלה מובילה לפתרון הבעיות השורשיות. סתימת הפיות היא תוצאה של מצוקה, לא של עוצמה. ככל שיחלוף הזמן, יותר ויותר שאלות סביב המבצע יצטרפו לשאלות סביב המדיניות הכללית של הממשלה. אנחנו לא נסתום את הפה ונמשיך להתארגן ולחזק את המאבק נגד ההסלמה הצבאית, נגד המשך הכיבוש, נגד ממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו ולמען שלום אמיתי ושינוי סוציאליסטי של החברה.