היום (חמישי), מעל ארבעה מיליון אזרחים סקוטים צפויים להצביע במשאל־עם על התנתקות מהממלכה המאוחדת והקמת מדינה עצמאית. הסקרים של הרגע האחרון צמודים מדי בשביל לחזות את התוצאה, אך עצם האפשרות שההיפרדות תזכה ברוב כבר גרמה לטלטלה אדירה בבריטניה.

כל מפלגות הממסד בבריטניה פתחו בקמפיין הפחדה נגד עצמאות סקוטלנד וקראו להצביע "לא" במשאל. אך סיפורי אימים על בידוד בינלאומי, על משיכת השקעות של תאגידים בריטיים, איסור על המשך שימוש בפאונד הבריטי ואף סגירת הגבול והגבלות על הגירה לא הצליחו לעצור את המגמה המתמשכת של התחזקות התמיכה בעצמאות.

לפני שבועיים פירסם האתר YouGov סקר לפיו התמיכה בעצמאות הגיעה ל־51%, לראשונה מתחילת הקמפיין. העלייה הגדולה ביותר בתמיכה בעצמאות נרשמה בארבעת השבועות האחרונים בקרב מצביעי מפלגת הלייבור (מ־18% ל־35%), בקרב מצביעים מתחת לגיל 40 (מ־39% ל־60%) ובקרב אנשים ממעמד העובדים (מ־41% ל־56%).

כ־97% מבעלי זכות ההצבעה נרשמו כדי להצביע, ושיעור ההצבעה עשוי אף להתקרב ל־90%. רבים מבין תומכי הצבעת ה"כן" רואים בכך הזדמנות להצבעת אי־אמון בממשלת הצנע והקיצוצים של קמרון והמפלגה השמרנית. המורשת שהותירה אחריה תאצ׳ר, עם הפרטה מסיבית, הרס השירותים הציבוריים, שבירת שביתת הכורים וסגירת המכרות, והפגיעה בקהילות העובדים תחת ממשלות השמרנים לדורותיהן עדיין טרייה בזיכרונם של עובדים רבים בסקוטלנד. אולם הגורם המשמעותי ביותר שמניע את קמפיין ה"כן" הוא תוכניות הצנע והקיצוצים הנוכחיות שמעבירה הממשלה בווסטמינסטר בלונדון בניסיון כושל להתמודד עם המשבר הכלכלי.

מבין 650 המושבים בפרלמנט הבריטי, רק 59 מייצגים את בעלי זכות הבחירה בסקוטלנד, שגודלה כעשירית מגודלה של אנגליה. בבחירות הכלליות האחרונות, מפלגת הלייבור שנמצאת באופוזיציה זכתה בכ־40 מתוכם, ואילו המפלגה השמרנית שנמצאת בשלטון זכתה רק במושב אחד! על הרקע הזה קל לראות מדוע סקוטים רבים מגדירים את הממשלה בלונדון כזרה ואת תוכניות הצנע כתכתיבים מונחתים ובלתי־דמוקרטיים.

הצבעת מחאה נגד הממסד

אף שמפלגת הלייבור נמצאת באופוזיציה, היא יישרה קו עם הממשלה והצטרפה לקמפיין ההפחדה נגד העצמאות. זה נעשה לא רק מתוך חישוב אופורטוניסטי קר של אובדן פוטנציאלי של מושבים בפרלמנט אלא מתוך יישור קו היסטורי עם האליטה הקפיטליסטית בבריטניה והאינטרסים של האימפריאליזם הבריטי. מפלגת הלייבור הפכה כבר מזמן למפלגה קפיטליסטית, ניאו־ליברלית, שאינה מציעה לציבור העובדים — בסקוטלנד או בבריטניה — שום חלופה למדיניות הצנע או מוצא מהמשבר הכלכלי.

אחוזי התמיכה בפוליטיקאים מהלייבור ברחבי סקוטלנד נמצאים בשפל חסר תקדים: 67% אומרים שהם לא סומכים על מנהיג הלייבור אד מיליבנד. במקביל, 71% אומרים כי הם לא סומכים על ראש הממשלה, ממפלגת השמרנים, דיוויד קמרון.

אבל גם המפלגה הלאומית הסקוטית, SNP, שמובילה את הקמפיין לעצמאות לא זוכה לתמיכה רחבה. כ־58% אומרים שהם לא סומכים על אלכס סלמונד, מנהיג ה־SNP. סלמונד ו־SNP כבר הבהירו כי הם מתכננים להמשיך במדיניות הצנע, ללא קשר לתוצאות ההצבעה. זה מבהיר את הפוטנציאל ואת הצורך בבניית חלופה סוציאליסטית ל־SNP שתוכל להציע דרך קדימה עבור העובדים הסקוטים, ושתציב בקדמת הבמה את ההתנגדות לקיצוצים ולהפרטה, ואת המאבק למען העלאת שכר המינימום והגנה על השירותים הציבוריים.

אין פתרון במסגרת קפיטליסטית

המפלגה הסוציאליסטית בסקוטלנד (SPS), המפלגה האחות של תנועת מאבק סוציאליסטי, תומכת בהצבעת "כן" במשאל־העם ומובילה קמפיין עצמאי תחת הכותרת "כן לסקוטלנד עצמאית וסוציאליסטית". הקמפיין מושך אליו אלפי אנשים שמעוניינים לתרגם את המרד נגד הממסד הקפיטליסטי הבריטי להישגים ממשיים עבור העובדים בסקוטלנד.

ה־SPS תומכת בעצמאות בשביל לקדם רפורמות כמו עצירת כל הקיצוצים, הלאמת מצבורי הנפט ומשק האנרגיה, חיסול חוזי העסקה דרקונים שמתחייבים ל"אפס שעות" והנהגת שכר מינימום שמאפשר מחייה בכבוד. אך במקביל ה־SPS מסבירים באופן ברור כי את הדרישות הצודקות הללו לא ניתן יהיה להשיג במסגרת של סקוטלנד עצמאית וקפיטליסטית.

חלקים מהשמאל בברטניה, מפזרים אשליות כי סקוטלנד עצמאית תוכל לבצע מעבר הדרגתי לקפיטליזם צודק יותר ברוח ה"מודל הסקנדינבי". חשוב להבהיר כי בעוד עצמאות פותחת פתח להישגים מסויימים עבור העובדים בסקוטלנד אפילו תחת הקפיטליזם, הרי שההשלכות של המשבר הכלכלי המתמשך ועוצמתו לא מאפשרים לכונן מדינה רווחה לפי "המודל הסקנדינבי" לאורך זמן ובאופן בר קיימא.

אותו "מודל" התאפשר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה בזכות מאבקים המוניים במדינות סקנדינביה, ועל בסיס צמיחה כלכלית חסרת תקדים בהיסטוריה של הקפיטליזם. היום המגמה בעולם היא הפוכה — המשבר הכלכלי הממושך מביא לשחיקה וביטול של השיפור שהושג ברמת החיים, כולל בסקנדינביה עצמה. בסופו של דבר תחת הקפיטליזם כל הישג לעובדים יהיה מוגבל וזמני, וזה מחדד את הצורך בבנייה של כוח מאוחד ומאורגן של מעמד העובדים, במקומות העבודה וברמה הפוליטית, שיוכל להילחם במדיניות הצנע והקיצוצים, לא רק בסקוטלנד אלא גם באנגליה, ויילס וצפון אירלנד. פעולה מאוחדת של מעמד העובדים ברחבי בריטניה, כולל תיאום שביתות והפגנות יכול להיות הגורם המכריע במאבק נגד הקיצוצים וההפרטות.

מה הלאה?

עוד לפני שנספרו כל הקולות, ברור כי עצם קיום המשאל והסיכוי הממשי שההיפרדות תזכה ברוב, היא מבוכה קשה למעמד השליט בברטניה. התרפקות נוסטלגית של הקפיטליסטים על ימי האימפריה ששלטה ברבע עולם רק תדגיש את המכה שבפירוק איחוד מדיני בן יותר מ־300 שנה. אם הצבעת ה"כן" תזכה ברוב קולות היא תכניס את המערכת הפוליטית בברטניה כולה לסחרור רציני — יתכן וראש שהממשלה קמרון יאולץ להתפטר, והלייבור שכבר בנו על ניצחון בבחירות הכלליות ב־2016 ייאלצו כנראה "לחשב מסלול מחדש".

בסקוטלנד ה־SNP כבר מנסה לגבש את "נבחרת סקוטלנד" — אוסף של פוליטיקאים מאוסים מהמפלגה השמרנית, מהלייבור ומהמפלגה הליבראל־דמוקרטית שתפקידו יהיה "לנצח על המעבר לעצמאות". בפועל מדובר בניסיון למחטף שאמור לאפשר ל־SNP ולמעמד השליט הבריטי לטאטא הצידה את הנושאים המרכזיים שבשמם הסקוטים הולכים להצביע, לרבות גורל הכלכלה הסקוטית ויחסיה עם הקפיטליזם הבריטי.

ארגוני העובדים ומפלגות השמאל בסקוטלנד חייבים להתנגד לצעד כזה ולדרוש ועדה שקופה שתיבחר באופן דמוקרטי ושתוכל להכריע בשאלות הרות גורל כמו עתיד המטבע, החברות בגופים בינלאומיים והסיום של מדיניות הצנע.

על אף שברור כי ה־SNP מתכוונת להמשיך עם מידניות הצנע גם אם סקוטלנד תהפוך לעצמאית, הצבעה המונית בעד עצמאות פותחת הזדמנויות חדשות עבור המאבק המעמדי בסקוטלנד ובבריטניה בכלל. גם אם הצבעת ה"לא" תזכה ברוב קולות, ההתנגדות בסקוטלנד לדרישות הממשלה בלונדון לקיצוצים נוספים בתקציב צפויה להתחזק.

הטלטלה הפוליטית בברטניה, והמומנטום שנוצר סביב הדרישות לעצירת מדיניות הצנע עוזר לקדם את הרעיון של הקמת מפלגה חדשה של מעמד העובדים — הן בסקוטלנד כחלופה ל־SNP, והן בבריטניה כחלופה ללייבור. מפלגה כזאת תוכל להוביל התנגדות רחבה למדיניות הניאו־ליברלית של מפלגות הממסד ולקדם מאבק עבור דרישות סוציאליסטיות בסקוטלנד ובבריטניה כולה.