socialism.org.il
המאבק להעלאת שכר המינימום
כן לשביתה כללית, מינימום 30 עכשיו
יו״ר ההסתדרות הכריז על סכסוך עבודה כללי במשק בדרישה להעלאה משמעותית של שכר המינימום באלף שקל לחודש ■ כל הישג של תוספת משמעותית בפועל יצריך מאבק רחב לכיפוף הממשלה והמעבידים
אור דר
19.11.2014 13:34

במסיבת עיתונאים אתמול (שלישי) הכריז יו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן על סכסוך עבודה כללי במשק בין היתר בדרישה להעלות את שכר המינימום לגובה של 5,300 שקל לחודש — כ־28.5 שקל לשעה. ארגון כוח לעובדים, שיזם בשנה החולפת את המאבק להעלאת שכר המינימום סביב הדרישה למינימום 30 שקל לשעה (5,580 לחודש), הצהיר אתמול כי יצטרף לשביתה. התאחדות הסטודנטים הכריזה על תמיכתה.

ההכרזה של ניסנקורן היא התפתחות חשובה שיוצרת הזדמנות אמיתית לשנות את המציאות של שכר העוני ולתת מכה לשלטון ההון.

לא לשכר העוני

לפי נתוני הביטוח הלאומי, בשנת 2012 חצי מהשכירים השתכרו 5,493 שקל בחודש או פחות. לפי הלמ״ס, כ־822 אלף איש דיווחו שוויתרו על אוכל בשנה האחרונה בשל קשיים כלכליים, 2.1 מיליון איש (41% מהאוכלוסייה) ויתרו על חימום או קירור מספיק של הבית ו־42% מהישראלים שנזקקו לטיפול שיניים ויתרו על הטיפול. גובה החובות של משקי הבית בישראל מגיע להיקף לא נתפס של 422 מיליארד שקל — ככה זה כשהמשכורת לבדה לא מאפשרת לסגור את החודש.

על הרקע הזה, אם תושג בעתיד הקרוב העלאה של שכר המינימום באלף שקל לחודש — כלומר תוספת של 23% — מדובר יהיה בצעד חשוב, שבלי ספק יוכל להקל על החיים של כמיליון עובדים שמשתכרים כיום שכר מינימום או מעט יותר. הישג כזה יוכל גם לסלול את הדרך להישגים נוספים במאבק נגד יוקר המחיה ושלטון ההון, בייחוד אם בתקופה הקרובה יושגו הישגים משמעותיים נגד ההעסקה הקבלנית במשק.

הישג משמעותי יצריך מאבק

מראש חשוב לקחת בחשבון שגם שכר חודשי של 5,300 שקל (28.5 לשעה) הוא שכר נמוך ברמת יוקר המחיה בישראל, ושהמעבידים הגדולים והממשלה יעשו לא מעט כדי לצמצם את גובה ההעלאה בפועל ולמסמס אותה באמצעות הסכם על פריסה לאורך שנים.

כל תוספת שכר באה על חשבון רווחים למעבידים, כך שלא לחינם בראיון לערוץ הכנסת במאי האחרון הסביר צביקה אורן, יו״ר נשיאות הארגונים העסקיים (ארגון־הגג של המעבידים), כי "אנחנו נתנגד בכל תוקף" להעלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה. ההאטה בצמיחה הכלכלית והירידה ביצוא מאז רק יגבירו את ההתנגדות שלהם.

ממשלת ההון תתייצב לצד המעבידים הגדולים, כפי שרומזת ההצעה הצינית של שר האוצר לפיד להעלאה של 200 שקל בחודש בשכר המינימום.

לכן כל תוספת משמעותית לשכר המינימום תצריך מאבק שיכפה על המעבידים והממשלה תוספת כזאת.

מינימום 30: הבדל סמנטי?

בחודשים האחרונים התנהל כאמור קמפיין להעלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה (5,580 שקל לחודש). הקמפיין הצליח לגייס תמיכה מצד עשרות חברי ועדים ואלפי חתימות בעצומות תמיכה. הוא היה גורם מרכזי שדחף את ראשי ההסתדרות לאמץ דרישה להעלאת שכר משמעותית, והוא מקדם את הדרישה גם במהלך של חקיקה בעזרת ח״כ דב חנין (חד״ש).

התגייסות ההסתדרות, כארגון העובדים הגדול בישראל, נותנת תנופה עוצמתית למאבק להעלאת שכר המינימום. אין ספק שלעובדים המאורגנים בהסתדרות יש את הכוח להוביל מאבק שיאלץ את המעבידים ואת הכנסת להסכים לשכר מינימום של 30 לשעה — דרישה עם פוטנציאל להשגת תמיכה רחבה בציבור ובשורות ההסתדרות, כפי שרמזה התמיכה מצד חברי ועדים בהסתדרות, כמו גם העובדה ששורה ארוכה של פוליטיקאים ממפלגות הממסד הקפיטליסטיות נדחפו להצהיר על תמיכה ראשונית בהצעת החוק.

על הרקע הזה, החלטת ראשי ההסתדרות לצמצם מראש את הדרישה מול המעבידים והממשלה היא לא סמנטית. בחודשים האחרונים, לפי דיווחים בתקשורת, שלא הוכחשו, ניסנקורן ניהל משא ומתן עם ארגוני המעבידים ונתקל בסירוב בתגובה לדרישה להעלאה מינורית של שכר המינימום ל־4,750 שקל לחודש. בעקבות זאת, ואחרי התחמקויות, ראשי ההסתדרות נדחפו להציב לראשונה דרישה פומבית מפורשת, שבמכוון נעצרת מעט מתחת לדרישה להעלאה ב־30% (מינימום 30 לשעה).

ההתנהלות הזאת מעלה את החשש שההכרזה על סכסוך עבודה מהווה מבחינת ראשי ההסתדרות מנוף לחץ לא כדי לתמוך ולחזק מהלך חקיקה פופולרי בנושא בעזרת הכוח של העבודה המאורגנת אלא דווקא כדי לערער במודע על המהלך בניסיון לאותת למעבידים שעדיף להם לסגור הסכם פשרה מול נציגי ההסתדרות, שבהחלט עלול לכלול הסכמה על תוספת נמוכה משמעותית מאלף שקל לשכר המינימום החודשי. גם במאבק הדואר האחרון, הנהגת ההסתדרות הפעילה "כלים כבדים" אבל הסכימה בסופו של דבר לפיטורים מסיביים ולהפרטה.

הניסיון הקודם להעלות את שכר המינימום בחקיקה ב־2010, בשיעור של 20%, נחסם באמצעות מסע לחצים של הממשלה שהביא גם ח״כים ושרים שהצהירו על תמיכה בהצעה להתנגד (ביניהם בוז׳י הרצוג), וכתוצאה מהעובדה שעופר עיני, אז יו״ר ההסתדרות, לא תמך ביוזמה אלא העדיף באופן שערורייתי לקדם תוספת נמוכה יותר במו״מ מול המעבידים — תוספת שאיבדה במהירות כל ערך.

שביתה כללית

בפברואר 2012 הנהגת ההסתדרות דאז בראשות עיני הובילה השבתה חלקית של המשק למשך 5 ימים במטרה לצמצם את היקף ההעסקה הקבלנית. העובדה שהשביתה לא לוותה בגיוס של עובדים לצעדי הסברה ומחאה, ושעוצמת השביתה לא החריפה אלא דווקא פחתה מיומה הראשון ועד לחתימה על הסכם שהביא לשינויים קוסמטיים בלבד, העידו שהשביתה נועדה בעיקר "לשחרר קיטור". השביתה הזאת היתה בסופו של דבר מסך עשן לחתימה על הסכם שנקבע מול הממשלה בחדרי חדרים, ולא ניסיון אמיתי לכופף את הממשלה.

כדי להימנע מחזרה על התסריט של 2012 וכדי למנוע אפשרות לפשרות גרועות מעל לראשי העובדים, נחוצה הירתמות של ועדים ושל עובדים מהשורה לקידום המאבק בשטח, כולל באמצעות קיום אסיפות עובדים לדיון והחלטה על צעדי מאבק מקומיים כדי לעזור לחזק את המאבק ברמה הארצית. יש לדרוש מהנהגת ההסתדרות לא רק להוביל מאבק נחוש להעלאת שכר המינימום ולחיסול ההעסקה הקבלנית אלא גם לא להתפשר על פחות מהעלאה של 30%, לתמוך במהלך החקיקה בנושא, ולהוביל הקמה של מטה מאבק דמוקרטי שיורכב משורה ארוכה של נציגי ועדים וארגונים נוספים שתומכים במאבק. אם יתקיים משא ומתן בין ניסנקורן למעבידים, יש לדרוש שהוא יהיה שקוף וגלוי, וכפוף להכרעה דמוקרטית.

אמנם 68 ח״כים הצהירו על תמיכה בהצעת החוק של ח״כ דב חנין מחד״ש להעלאת שכר המינימום ל־30 שקל לשעה. אבל העובדה ש־62 ח״כים תמכו לכאורה ביוזמה להעסקה ישירה של עובדים במגזר הציבורי לא מנעה מוועדת השרים לחקיקה לדחות ביוני האחרון את החוק. במקרה הצורך, לממשלה יש גם יכולת לכפות משמעת קואליציונית, והיא יכולה להשתמש בחוק ההסדרים.

בשביל להשיג העלאה משמעותית בשכר המינימום, יהיה נחוץ הפעם להשתמש בכל העוצמה של ההסתדרות לצד שאר הארגונים התומכים, כולל במקרה הצורך שביתה כללית לוחמנית שמלווה באסיפות הסברה, גיוס של עובדים ושל הציבור הרחב להפגנות המוניות ופעילות אקטיבית לתמיכה בהתאגדות של עובדי קבלן ועובדי שכר מינימום, עד להתקפלות של המעבידים והממשלה.