socialism.org.il
יוון
"היתה ברירה אחרת!"
מה שדרוש הוא מדיניות סוציאליסטית, ולא סגירת דילים עם הטרויקה ■ ראיון עם ניקוס קנליס, חבר מועצת העיר וולוס, מתנועת קסקינימה
סאשה סטניצ׳יץ׳
03.03.2015 11:34

ב־20 בפברואר נחתם הסכם בין ממשלת יוון החדשה בראשות מפלגת השמאל סיריזה, לבין האיחוד האירופי, שדוחה בארבעה חודשים את סיום "חבילת החילוץ" של יוון. "ניצחנו בקרב, אבל לא במלחמה", הכריז ראש הממשלה אלכסיס ציפראס, שהכתיר את ההסכם כ"צעד מכריע בדרך לסיום מדיניות הצנע ולשינוי כיוון בגוש היורו".

ניקוס קנליס, חבר מועצת העיר וולוס ופעיל תנועת קסקינימה ביוון, שהיא התנועה האחות של תנועת מאבק סוציאליסטי, מסביר מדוע ההסכם שהושג הוא לא סיבה לשמוח וכיצד נדרש השמאל ביוון להתארגן בתקופה הבאה.

את הראיון ערך סאשה סטניצ׳יץ׳ מתנועת "אלטרנטיבה סוציאליסטית" בגרמניה (SAV).


איך תנועת קסקינימה מתייחסת לעסקה בין האיחוד האירופי וממשלת סיריזה?

לדעתנו מדובר בצעד מובהק אחורנית בהשוואה למה שמפלגת סיריזה ומנהיג המפלגה אלכסיס ציפראס אמרו לפני הבחירות.

הסוגיה המהותית הראשונה היא החוב. לפי ההסכם עליו חתמה הממשלה, ממשלת יוון תצטרך לשלם — כלומר בפועל האנשים העובדים יצטרכו לשלם — את מלוא סכום החוב, המגיע לכ־320 מיליארד יורו (מעל 170% מהתמ״ג). לפני הבחירות סיריזה אמרה שחובה להפחית דרסטית את החוב במסגרת הסכם בינלאומי מיוחד, כמו הסכם הפחתת החוב החיצוני של גרמניה ב־1953.

הסוגיה המהותית השנייה היא שהממשלה החדשה הסכימה שכל צעדי המדיניות שתיישם במהלך ארבעת החודשים הבאים יהיו כפופים להסכמת ה"טרויקה" (הנציבות האירופית, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית), שמעתה לא תכונה יותר לכאורה "טרויקה" אלא "המוסדות". מעבר לכך, הממשלה מתחייבת בהסכם שלא לנקוט אף צעד לביטול חקיקה קודמת בעניין מדיניות הצנע ("הממורנדום"). משמעות הדבר היא שהממשלה תהיה נתונה לסחטנות קבועה מצד הטרויקה ושכעת מוטל בספק גם יישומה של "תוכנית סלוניקי" (צעדי החירום המיידיים להטבה עם השכבות העניות ביותר, עליהם הוסכם בכינוס של סיריזה בסלוניקי עוד לפני הבחירות, בספטמבר).

הנקודה החיובית היחידה בהסכם היא הקפאת צעדי הצנע עליהם הוסכם בין הממשלה הקודמת והטרויקה בסוף השנה שעברה.

האם היתה לראש הממשלה ציפראס ולשר האוצר וארופאקיס ברירה אחרת?

כן, היתה אפשרות חלופית, היתה ברירה אחרת! הרוב המכריע של הציבור היווני היה בעד נקיטת "קו נוקשה". לכן התארגנו לאחר הבחירות הפגנות המוניות ברחבי הארץ, אפילו באיים קטנים, לתמיכה בממשלה ונגד הסחטנות של הטרויקה, ובמיוחד של ממשלת גרמניה. בסקרים, סדר־גודל של 70%–80% מהיוונים תמכו בממשלת יוון ב"קרב" הזה.

תנועת קסקינימה, לצד כוחות אחרים, ובהם אפילו כמה חברי פרלמנט מסיריזה, הציעו שציפראס יפנה לציבור היווני ויקרא למשאל־עם בשאלה "האם להישאר עם מטבע היורו ועם צעדי הצנע, או לאמץ מדיניות נגד הצנע, שתטיב עם מעמד העובדים, ולחזור למטבע הדרכמה?".

אנחנו בהחלט מאמינים שאם שאלה זו היתה מובאת להכרעת הציבור, הרוב הגדול של העובדים והעניים ביוון היו בוחרים לשבור מהיורו. בד־בבד הסברנו כמובן שהחזרה לדרכמה לא תוכל, כשלעצמה, לספק פתרונות למשבר של הקפיטליזם היווני ושיידרש יישום מיידי של צעדי מדיניות סוציאליסטיים כדי להביא את המשק לנתיב צמיחה ובאופן שישרת את האנשים העובדים.

איך היחס בציבור להתפתחויות? התמיכה בממשלה זינקה לאחר הבחירות, אבל האם זה צפוי להשתנות עכשיו?

חלקים גדולים בציבור עדיין תומכים בממשלה מכיוון שהם משווים את המצב לתקופת הממשלה הקודמת, של קואליציית "הרפובליקה החדשה" ופאסוק, שהיתה אחת הממשלות השנואות והדכאניות ביותר מבחינת מעמד העובדים מבין הממשלות האחרונות. הוקל לאנשים במידה מסוימת שאין צעדי צנע חדשים על סדר היום!

עם זאת, בו־זמנית, ברור לאנשים — במיוחד לשכבות ששואפות כיום לשינוי הרדיקלי ביותר — שהממשלה הולכת ונסוגה באופן משמעותי תחת הלחץ של המעמדות השליטים של גרמניה, אירופה ויוון. נראה לאנשים שהממשלה לא תיישם את הצעדים המיידיים שהובטחו ערב הבחירות ושהיא מנסה כעת להגיע לפשרות (בעניין החוב והצנע) עם הגורמים שמהווים למעשה אויב מעמדי. כך שקיים בלבול בשלב הנוכחי, וחלקית גם אכזבה, מהקו שנוקטת הממשלה, וזה התבטא למשל בנסיגה בהשתתפות ההמונית בהפגנות האחרונות, שהתקיימו בשעה שכבר התבהר שסיריזה עומדת לחתום בבריסל על עסקה גרועה.

מה הייתם מציעים שהממשלה והשמאל היווני יעשו?

הממשלה צריכה לנקוט מיידית צעדים לפתרון "המשבר ההומניטרי", העוני הקשה והנרחב ממנו סובל כעת רוב הציבור. היא צריכה להוציא לפועל, כפי שהובטח, את ההחזרה של ההסכמים הקיבוציים, העלאת שכר המינימום החודשי ל־670 יורו נטו (751 יורו ברוטו) וביטול "מס הדיור" הכבד על משפחות מעמד עובדים שאינן מסוגלות לעמוד בו ושעלולות לאבד את בתיהן. צעדים כאלה, אף שהם בסיסיים, יזכו לתמיכה נלהבת בציבור היווני.

במקביל, ציפראס צריך להסביר מי הם האחראים האמיתיים לחוב — הבנקאים, בעלי ההון, המעמדות השליטים באירופה, בגרמניה וביוון — ולהפסיק מיידית לשלם אותו. תחת זאת, הם צריכים ליישם צעדי מדיניות סוציאליסטיים, ובהם הלאמה של הבנקים ומוקדי השליטה במשק והעברתם לפיקוח וניהול חברתיים של העובדים והציבור, השקעה ציבורית מסיבית וכו׳, תכנון המשק והבאתו לנתיב צמיחה. בנוסף יש "להגן" על הכלכלה מפני הפקעות מחירים ושיבושים מצד ההון היווני והאירופי, באמצעות הטלת מגבלות על תנועות הון ושליטה על סחר החוץ.

ברור שציפראס לא בוחר בדרך הזאת. לכן הלחץ מלמטה, ממעמד העובדים ומתנועות אחרות, הוא חיוני. לכוחות השמאל שמבינים את הפרספקטיבה הזאת, ושאינם מסכימים עם הגישה הכיתתית האולטרה־שמאלית של המפלגה הקומוניסטית היוונית (KKE) ושל מפלגת אנטארסייה ("השמאל הרדיקלי האנטי־קפיטליסטי"), יש משימות מכריעות והיסטוריות. נדרש מהם לפעול כדי לארגן את התנועה הרחבה בשטח במטרה להפעיל לחץ המוני על הממשלה. אך בנוסף, הם צריכים לשלב כוחות, לפתח דיון, לתאם פעולות ולהסביר בציבור הרחב את הצורך במדיניות סוציאליסטית, כדי להתחיל לבנות חלופה פוליטית סוציאליסטית־מהפכנית על בסיס המוני.

מאנגלית: שחר בן־חורין