socialism.org.il
מלמדים את בית הספר שיעור בשוויון
סוף לאפליה בקוד הלבוש בתיכון
מאות תלמידים ותלמידות חתמו על עצומה נגד קוד הלבוש המפלה בין בנים לבנות בתיכון "בגין" בראש העין ■ הנהלת בית הספר התחייבה לשים סוף לאפליה אך המאבק רחוק מסיום ■ ראיון עם סתיו פלג וים רוזנבאום, מיוזמי המחאה
נאור קפולניק
14.03.2015 12:40

בחודשים האחרונים יזמו פעילי ופעילות מאבק סוציאליסטי בתיכון בגין בראש העין, יחד עם תלמידי תיכון נוספים, מאבק נגד קוד הלבוש המפלה בין תלמידות לתלמידים. פעילי הארגון אירגנו את הפגישות הראשונות בנושא בהשתתפות עשרות תלמידות ותלמידים, ועזרו להחתים מאות תיכוניסטים על עצומה הקוראת להכרה ביוזמת התלמידים כגוף מייצג, לשוויון בקוד הלבוש בין בנים לבנות, לדיון משותף של מורים ותלמידים על קוד הלבוש ולקיום שיעורי חינוך מגדרי.

בעקבות המחאה ובעקבות מספר פגישות שהתקיימו בין התלמידים להנהלת בית הספר, בסוף חודש ינואר ההנהלה הודיעה לכל התלמידים והתלמידות ״כי מתאריך ה־15/02/15 יהיה שוויון בין בנים לבנות בנושא התלבושת האחידה בכל ובשיעורי חנ״ג בפרט". שאר הדרישות המופיעות בעצומה נידחו על ידי ההנהלה.

עצם המכתב הוא הודאה רישמית בעובדה כי עד עתה לא התקיים שוויון בקוד הלבוש. מדובר בהישג שמעיד על פוטנציאל להישגים נוספים בהמשך, אך המטרה של התלמידות והתלמידים זה שיהיה שוויון שלא יפגע בזכות שהייתה לתלמידים להגיע עם מכנסיים קצרים לבית הספר אלא שיאפשרו גם לתלמידים וגם לתלמידות ללבוש מכנסיים קצרים. שוחחנו עם סתיו פלג וים רוזנבאום, פעילי מאבק סוציאליסטי, על התפתחות המאבק בתיכון שלהם עד עכשיו והתוכניות להמשך.

כיצד האפליה בקוד בלבוש באה לידי ביטוי בבית הספר?

סתיו: "בנות לא יכולות להיכנס לבית הספר עם מכנס שהוא סנטימטר מעל קו הברך או להגיע עם ג׳ינס קרוע, או עם חצאית שהיא סנטימטר מעל קו הברך. ובמידה והגעת עם אחד מהם שולחים אותך הביתה. במידה ובן הגיע עם אחד מהם, אם טורחים בכלל להעיר לו, מכניסים אותו לבית הספר... לבנות אין מכנסיים עד הברך — לא מייצרים מכנסיים כאלה. אין שום התחשבות בצורה הריאלית של הדברים... אין הצדקה לזה. בית הספר מנסה להציג את עצמו כמוסד מכובד, אבל מייצר פחד בקרב התלמידות ומחנך להנחות סקסיטיות".

"בשער עומדים ובודקים אותנו. לפעמים זה השומרת, לפעמים השומרת ורכזת השיכבה. בזמן האחרון שמים גם את היועצות שם כדי להסתכל. יש משהו מאוד מלחיץ. יום אחד ביום של מבחן בגרות הגעתי עם ג׳ינס קרוע, עם קרע של שני סנטימטר מעל הברך שהיה בגודל של שני סנטימטר מרובע. שכחתי מזה, וכשאני בדרך נזכרתי שבאתי עם ג׳ינס קרוע וממש נלחצתי. פחדתי שלא יכניסו אותי לבגרות. הפחד הזה שנוצר אצל תלמידות מלהיכנס לבית הספר זה משהו מדהים. כשהיועצת נועצת בך עיניים בבוקר יחד עם השומרת את לא יודעת אם להיסתכל בחזרה או לא".

בבתי ספר אחרים ברחבי הארץ ההנהלות הצדיקו את האפליה בקוד הלבוש בכך שאם בנות מגיעות עם מכנסיים קצרות זה "מפריע למורים או לתלמידים להתרכז". מה אתם חושבים על הטענה הזאת?

ים: "אי אפשר להגיד לתלמיד או תלמידה שאיך שהם מתלבשים זה מפריע למישהו אחר או שזה מסוכן להם כי זה מקרה קלאסי של האשמת הקורבן. זו התרבות שאנחנו חיים בה. בית ספר בתור מוסד מחנך אמור להעביר מסר אחר. גם אם המורים לא מסכימים, זה מה שהתלמידים חושבים ומגיע לנו להשמיע את הדיעה שלנו ולקחת צד בהחלטה הזו".

סתיו: "סקסיזם זה משהו שמשרישים בתלמידים עוד מהגן. בשבילי זה כבר עמוק בפנים. זה משהו שדחפו מגיל קטן ומועבר שנים במערכת החינוך וזה מה שמכניס אותנו למצב האיום הזה. עומדים בשער כדי להשגיח על תלמידות שלא חס וחלילה ילבשו מכנס קצר ו"יבזו את בית הספר". אני חושבת שיש פה פגיעה עצומה בחופש הביטוי. הגוף שלי הוא שלי ואני אלבש איזה מכנס שאני רוצה. אתה לא צריך לקבוע לי מה חשוף ומה לא חשוף, אני אקבע".

בשבועות האחרונים הצלחתם להחתים מאות תלמידים בבית הספר שלכם על עצומה הקוראת להכרה ביוזמת התלמידים כגוף מייצג, לשוויון בקוד הלבוש בין בנים לבנות, לדיון משותף של מורים ותלמידים על קוד הלבוש ולקיום שיעורי חינוך מגדרי. כיצד עשיתם זאת?

סתיו: "אני אספתי משהו כמו חמישים חתימות. כל חבר או חברה פעילים במאבק לקח כמה דפים והחתים את כל הסביבה שלו. אני למשל החתמתי את כל מגמת אומנות. הגענו למעל 400. זה בערך שליש מבית הספר, אפילו קצת יותר. שליש מבית הספר הסכים שיש משהו לא בסדר בקוד הלבוש הזה, שהוא מוכן למחות ולהכיר בנו כגוף תלמידים למען קידום המטרה הזו".

בעקבות העצומה נערכו מספר פגישות של התלמידות והתלמידים עם המנהלת והסגל הבכיר בבית הספר. מה הייתה התגובה של הנהלה לדרישותכם?

ים: "היו כמה מפגשים שהמנהלת נכחה בהם. הם ניסו להראות מדיניות של דלת פתוחה שבה אפשר לבוא ולדבר על הכל. אבל בפועל אנחנו יודעים שזה לא מה שקורה. כשבאנו עם רעיונות שקצת נוגדים את המסלול של בית הספר אז הבנו שאין עם מי לדבר. כל הזמן ניסו למשוך אותנו לעניינים הקטנים והפעוטים של קוד הלבוש, כל מה שאפשר לסובב בכיוון כזה או אחר — אבל זה לא הדברים שבשבילם התארגנו. התארגנו בשביל השוויון בקוד הלבוש ובשביל להתחיל להילחם בסקסיזם בבתי הספר. כשהעלנו את הרעיונות האלו מול ההנהלה אמרו לנו שזה לא מקומנו להגיד דברים כאלו. אז אמרנו שזה כן מקומנו בגלל שאנחנו לומדים בבית הספר וצריכים להישמע לקוד הלבוש, ובגלל שהחתמנו מאות תלמידים שחושבים כמונו. באיזה שהוא שלב מדיניות הדלת הפתוחה החלה להיסגר והפגישה התפוצצה".

סתיו: ״בית הספר יכול היה להקשיב לנו אבל הם בחרו לא להכיר בנו כגוף פעיל בנושא הזה ולהפיל את האחריות על מועצת התלמידים".

במקביל פנו התלמידים גם למורות ולמורים. סתיו וים סיפרו שאולי לא כל המורים מסכימים עם המחאה אבל יש לא מעט שכן ראו את היוזמה באופן חיובי, כולל מורות שעזרו להעביר את דרישות התלמידים ליתר המורות. המורים, שהן בעיקר מורות, סובלות גם הן מיחס סקסיסטי כנשים בחברה וגם מיחס סקסיסטי למקצוע ההוראה שמצדיק באופן מעוות את השכר הנמוך. מסיבות אלו יש למורות ולמורים אינטרס משותף לתמוך ביוזמת המחאה של התלמידים.

יש דף פייסבוק פעיל ומעודכן של המאבק וההתארגנות אף הספיקה לקבל סיקור תקשורתי במספר כלי תקשורת. מה לדעתכם צריך להיות השלב הבא במאבק?

ים: "הרוחות בבית הספר לא לגמרי מנוגדות לנו. לדעתי הצוות הבכיר מתחיל להבין שהעניינים לא משחקים לטובתו".

סתיו: "יש צורך במחאה ממשית, למשל שכולנו נגיע עם מכנסיים קצרים, בנים ובנות, מעל לקו הברך, וזה לא פוגע באף אחד שאני לובשת אותם. עקב הלחץ שהמערכת של בית הספר הפעילה עלינו יש תלמידים שמפחדים לעשות את הצעד הזה... זה דבר שלילי, אני חושבת שזה אך ורק באשמת המערכת. כשתלמיד מפחד לקום ולפעול בשביל יוזמה חברתית — אין פשע גדול מזה".

סתיו וים רוצים ליזום בתקופה הקרובה מעגלי דיון בנושא מחוץ לשעות הלימודים או בהפסקות בשביל לשכנע עוד תלמידות ותלמידים לארגן הפגנה ואף שביתה בבית הספר בשביל "לגרום לבית הספר להתפשר ולהכניס את התלמידים במכנסיים קצרים". כפי שמסבירה סתיו: ״אי אפשר לשלוח 300 תלמידים ביחד הביתה".

התלמידות והתלמידים דורשים גם קיום של מערכי שיעור בנושא חינוך מיני ומגדרי ותקצוב הולם שלהם — דרישה שעומדת בסתירה גם לקיצוצים בתקציב החינוך שהגיעו בשנתיים האחרונות ל־2.4 מיליארד ש״ח.

מעבר לכך, אם בית הספר היה מנוהל באופן דמוקרטי על ידי התלמידים, המורים וההורים ניתן היה להימנע מהמצב בו התלמידים צריכים לארגן מחאה נגד הנהלה שלא מתחשבת בהם. המחאה בתיכון "בגין" בראש העין מוכיחה כי תלמידים ותלמידות יכולים וצריכים להיות מעורבים בכלל ההחלטות הנוגעות להם בבית הספר, ושאפשר לבנות מחאה אפקטיבית נגד תפיסות סקסיסטיות במערכת החינוך.

האם אתם מאמינים שהמחאה תוכל לשנות את עמדה ההנהלה?

ים: "אם יהיה לנו גב מספיק חזק, זה לא משנה מה ההנהלה תגיד או לא תגיד היא תצטרך להכיר בזה. אנחנו מנסים להפוך את זה לעובדה שבשטח, שהתלמידים לא מוכנים לאכול את מה שמאכילים אותם ושיש דברים שאנחנו מוכנים להיאבק עליהם".