socialism.org.il
"נלחמים על הבית"
אלפים הפגינו נגד הריסות הבתים ביישובים הערביים
ההפגנה התקיימה במחאה על גל הריסות בתים שבוצעו בשבועות האחרונים ■ דרושה תוכנית להחרפה והרחבה של המאבק
אורי בר שלום אגמון
29.04.2015 14:40

כאלפיים מפגינות ומפגינים התכנסו לעצרת מחאה בכיכר רבין נגד האפליה הגזענית בדיור, והריסות הבתים המתגברות ביישובים הערבים־פלסטינים בארץ. מצוקת דיור הכללית שממנה סובלות שכבות רחבות בישראל ומוחמרת על ידי החיסול המתמשך של הדיור הציבורי, חריפה הרבה יותר בקרב הציבור הערבי־פלסטיני בארץ כתוצאה ממדיניות גזענית של אי־מתן היתרי בנייה והיעדר תוכניות מתאר עירוניות ביישובים הערביים. מדיניות זו חונקת את הישובים הערביים ולא מאפשרת להם להתרחב ולהתפתח.

המפגינים, אשר הגיעו באוטובוסים מרמלה־לוד, מהכפר הלא מוכר דהמש ליד רמלה, מיישובי הנגב, מיישובי המשולש והצפון, קראו "כן להכרה, לא לעקירה!", והניפו שלטים עם הכיתובים "לא להריסת בתים, כן לתכנון ולבניה", "לא נהפוך לפליטים במולדתנו" ו"נלחמים על הבית". בהפגנה השתתפו גם פעילים מהמפלגות המרכיבות את "הרשימה המשותפת", מאירגוני שמאל ומתנועת מאבק סוציאליסטי.

השביתה הכללית ביישובים הערביים שהתקיימה אתמול (27.4) ואורגנה על ידי ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל הסתיימה באופן חסר תקדים בהפגנה בלב תל אביב ולא במשולש או בנגב. המיקום נבחר בין השאר בשביל לפנות ישירות לציבור היהודי־ישראלי בקריאה להתנגד למדיניות הגזענית שרק מעמיקה את המצוקות החברתיות.

ההפגנה והשביתה התקיימו במחאה על גל הריסות בתים שבוצעו בשבועות האחרונים בישובים ערביים — 3 בתים של משפחת עסאף בכפר דהמש, הרס בית טארק ח׳טיב בכפר כנא, ההריסות החוזרות ונשנות בכפר אל־סייד בנגב, והרס 3 בתים בכפר סעווה בנגב. רוב ההריסות התרחשו בתחילת החודש וכבר גררו הפגנות ושביתות מקומיות בכפר כנא, במשולש, בלוד ובנגב. וועדת המעקב החליטה לרכז את הזעם להפגנה מרכזית גדולה ומאורגנת יותר.

ההפגנה התפזרה יחסית במהירות — לאחר כשעה וחצי — אך במהלכה, לאחר שהנאומים הסתיימו, התחילה קבוצה של נשים וגברים מהכפר הלא מוכר דהמש להוביל סיסמאות מיליטנטיות שדורשות מאבק בלתי מתפשר והכרה בכפר. הקריאות הצליחו למשוך אליהן קהל נוסף שהצטרף והקבוצה יצאה לסוג של צעדה פנימית בתוך הכיכר.

מפגינים רבים הביעו רצון לראות הפגנה או צעדה קולנית וגדולה יותר שתצליח להגיע לשכבות רחבות ברחוב. צעדים אלה אולי לא התאפשרו הפעם בגלל מגבלות המשטרה ו/או מגבלות ארגוניות, אך נחוצים במיוחד בשביל להחריף את המאבק.

לבנות תנועה המונית בשטח

משיחות עם מספר מפגינים היה נראה שלצד ייאוש מסוים קיימת גם התלהבות מקיום ההפגנה בלב תל־אביב, וקיים רצון לראות מאבק המוני בשטח. ברור לכולם שהפגנה אחת לא תבטל את התוכניות ההרסניות של ממשלת ההון הגזענית שמורכבת בימים אלה — דרוש הרבה יותר מזה.

כפי שתוכנית פראוור, שעברה בכנסת בשתי קריאות, נהדפה רק אחרי שורה של "ימי זעם" שכללו סדרה של שביתות עממיות והפגנות בכל רחב הארץ, וספציפית אחרי ההפגנה הלוחמנית בח׳ורה — כך גם כדי לעצור את הריסות הבתים ומדיניות הייהוד הגזענית נחוץ מאבק מאורגן ונחוש בשטח.

בכנסת, שבה המתנגדים למדיניות הגזענית הם מיעוט, או בפניות לנשיא המדינה וליועמ״ש אין הרבה תקווה — הם לא יעצרו מדיניות גזענית של עשורים רק כי ביקשנו מהם. ההפגנה בתל אביב הראתה כי בשטח, שבוער מזעם על האפליה, נישול, אלימות משטרתית והסתה גזענית, יש צמא לבניית תנועה שתהיה מסוגלת להביא להישגים משמעותיים.

ההפגנה והשביתה הכללית הייתה תגובה לגל ההריסות. אך אין צורך לחכות להתקפה הבאה כדי להתארגן לעוד צעדי מאבק. לכן ההפגנה היום הייתה יכולה וצריכה להסתיים בקריאה לצעדה נוספת, גדולה יותר, וכך להוות צעד ראשון בסדרה של הפגנות המוניות.

דרושה בנייה של תנועת מחאה בשטח שתיאבק למען עצירת ההריסות והפקעת האדמות, אישור תכניות מתאר והרחבת שטחי שיפוט של היישובים הערביים, הכרה בכל ה"כפרים הלא מוכרים" ועצירת מדיניות הנישול הגזענית.

תנועה כזאת תוכל להתייחס גם למצוקת הדיור הרחבה שיוצרת המדיניות הקפיטליסטית של הממשלה בקרב הציבור הישראלי־יהודי, וליצור חיבור עם עוד מאבקים חברתיים כמו המאבק של תושבי גבעת עמל ומפוני הדיור הציבורי. בנוסף היא תוכל לקרוא גם לארגוני העובדים לתמוך ולהצטרף למאבק. חיבורים מהסוג הזה יקשו על ממשלת נתניהו הרביעית לזרוע "הפרד ומשול" ולבודד את המאבק של הציבור הערבי־פלסטיני, ויעזרו לקדם מאבק משותף של יהודים וערבים למען הזכות לדיור לכולם ללא אפליה.