לפני למעלה מחודשיים פתח האסיר מוחמד עלאן בשביתת רעב לאות מחאה על כליאתו ללא משפט כעציר מינהלי. עד לשלב הזה לא הוצגו נגדו כל אישומים או ראיות!

עלאן הוא אחד מכ־400 עצירים מינהליים פלסטינים הכלואים בבתי הכלא הישראליים. עצירים מינהליים הם אסירים שנכלאים מבלי לדעת במה הם מואשמים, אינם זכאים לזכויות המשפטיות ששאר האסירים זוכים להן, מבלים את מעצרם בתנאים קשים והמדינה יכולה להאריך את זמן מעצרם ככל שתרצה.

לאחר הידרדרות במצבו הרפואי של עלאן, הוא הועבר באחרונה לאשפוז בבית־החולים סורוקה בבאר שבע, ומשם הועבר לבית־החולים ברזילי באשקלון, לאחר שהרופאים בסורוקה פעלו בהתאם להנחיות ההסתדרות הרפואית והבהירו שיסרבו עקרונית לשתף־פעולה עם חוק ההזנה בכפייה של שובתי רעב, שאושר באופן שערורייתי בכנסת ב־30 ביולי.

הזנה בכפייה נחשבת לעינוי. מדובר בפעולה אלימה שבה מכניסים צינור בכוח דרך הפה של האסיר. היא מנוגדת לערכי האתיקה הרפואית, ועלולה להשאיר נזק פיזי ומנטלי ואף להרוג. מדיניות של הזנה בכפייה יושמה כבר בישראל בעבר נגד שביתות רעב של אסירים פלסטינים והובילה למותם של חמישה אסירים (בשנים 1970–1992).

בניגוד לדמגוגיה של הפוליטיקאים מהממסד, חוק ההזנה בכפייה אינו מגיע מתוך "דאגה לבריאות האסיר" או כדי "למנוע התאבדויות". שביתת רעב אינה משאלת מוות אלא צורת מחאה, ובדרך־כלל מהווה את מפלטו האחרון של אסיר מיואש. המניעים מאחורי חוק ההזנה בכפייה הם פוליטיים בלבד.

אחרי ששורה של שביתות רעב בשנים האחרונות הובילו לשחרור של עצירים מינהליים, השלטון בישראל מנסה לחזור למדיניות ההזנה בכפייה כדי להרתיע אסירים פלסטינים מאפיק המחאה הזה. במעמד השליט בישראל קיים חשש מתרחיש של מוות של אסיר פלסטיני בכלא ישראלי, בנסיבות של שביתת רעב. תרחיש כזה עלול מבחינתם לתרום להגברת הבידוד היחסי של השלטון הישראלי ברמה הבינלאומית ולערעור היציבות הפוליטית, כשעל הפרק בין השאר אפשרות לפיגועי נקם ולירי רקטות מרצועת עזה — סוללות "כיפת ברזל" כבר נפרסו בדרום בתגובה לאיומי ארגון 'הג׳יהאד האסלאמי'. אבל בעוד שיש גורמים בממשלת נתניהו שבאופן כללי דווקא מעוניינים פוליטית בתרחיש כזה, החשש העיקרי בממסד הישראלי הוא מפני התעוררות של מחאה המונית בקרב פלסטינים נגד הכיבוש.

לאחר שעלאן איבד את הכרתו, התקיימה ביום ראשון, 16 באוגוסט, הפגנת מחאה מול בית החולים בדרישה לשחררו לאלתר. במחאה השתתפו כמה עשרות מפגינים פלסטינים אזרחי ישראל. המשטרה חסמה באופן פרובוקטיבי את האוטובוסים של המפגינים, אילצה את המפגינים לצעוד ברגל, תקפה את ההפגנה וניסתה למנוע את קיומה. לעומת זאת, היא היתה סובלנית למדי לכמה עשרות פעילי ימין קיצוני שתקפו את ההפגנה, בהובלת הארגון הכהניסטי להב״ה. אף שהמשטרה עצרה 13 מפגינים "משני הצדדים", מרבית העצורים הם פלסטינים, ולמעשה למשטרה ולימין הכהניסטי היתה במקרה הזה מטרה משותפת: לדכא את המחאה נגד כליאה ללא משפט.

עלאן המשיך לסרב, כל עת שהיה בהכרה, לקבל טיפול או מזון, והכריז כי ימשיך בשביתת הרעב כל עוד אינו משוחרר — לאחר שנכלא כאמור ללא כל הליך משפטי מינימלי. ברקע ריחף בימים האחרונים האיום להזין אותו בכפייה, אך בינתיים עתירה לבג״ץ בעניינו הובילה להשעיה זמנית של צו המעצר המינהלי נגדו. שופטי בג״ץ נאלצו להודות שהטענה כי עלאן מהווה סכנה לציבור היא אבסורדית במצבו. אלא שבאופן ציני לחלוטין הם התנו את ביטולו המלא של הצו בכך שיוכח שעלאן סובל מנזק מוחי בלתי הפיך, והוכיחו פעם נוספת שבשורה התחתונה בג״ץ משמש חותמת גומי של הכיבוש.

תנועת מאבק סוציאליסטי דורשת את ביטול המעצרים המינהליים, את שחרור האסירים הפוליטיים הפלסטינים, ואת סיום הכיבוש, המצור, האפליה והדיכוי הלאומי של הפלסטינים.

אנחנו אומרים:

• לא לעינוי שובתי־רעב — לא לחוק ההזנה בכפייה! מחאת ההסתדרות הרפואית בעניין צריכה לזכות לתמיכה וגיבוי משאר ארגוני העובדים.
• סוף למעצרים המינהליים! סוף למעצרים השרירותיים ולכליאה בלא משפט. להגן על זכותו של כל כלוא לדעת את האישומים נגדו, להיות מיוצג על־ידי עורך־דין ולעמוד למשפט הוגן.
• ביטול בתי המשפט הצבאיים בגדה המערבית (בהם נשפטים כיום תושבים פלסטינים בלבד, ולא מתנחלים). סוף לכיבוש השטחים הפלסטיניים ולמפעל ההתנחלויות.
• שחרור כל האסירים הפוליטיים הפלסטינים. הקמת בתי דין ציבוריים, תחת פיקוח ארגוני עובדים וארגוני זכויות אדם משני צדי הסכסוך, במטרה להביא למשפט הוגן ישראלים ופלסטינים כאחד הנחשדים באחריות לביצוע מעשי זוועה במסגרת הסכסוך.
• כן למדינה פלסטינית עצמאית, דמוקרטית וסוציאליסטית לצדה של ישראל דמוקרטית וסוציאליסטית כחלק מהמאבק למזרח תיכון סוציאליסטי ולשלום אזורי.