בתחילת יולי, הודיעה הנהלת מפעל אמיליה קוסמטיקס בירוחם על פיטוריהם של 30 עובדות ועובדים. בנוסף הכריזה ההנהלה על שורה של הרעות בתנאים — החל מהארכת יום העבודה ל־9 שעות, ביטול מעבר עובדים מדור ב' לדור א' (כלומר ביטול העלאות שכר ושיפור תנאים), צמצום מספר ימי המחלה וימי ההבראה הנהוגים בחברה ועוד.

רוב המפוטרות הן נשים העובדות במפעל שנים ארוכות. אחת מהן, עליזה סרוסי, עובדת ניקיון במפעל מזה 26 שנים במשכורת של 4,500 שקל בחודש הסבירה בראיון ל"דבר ראשון" כי: "הוא (המנהל) לא רוצה אותנו, העובדים עם הוותק ועם הסכם השכר. הוא רוצה עובדי קבלן, ככה שיעבדו 9 חודשים ויפטרו אותם. זה שקר שהבעלים מקצצים, רק לאחרונה הם קלטו 15 עובדים חדשים". נכון להיום רק 160 מתוך 250 העובדים במפעל נכללים בהסכם הקיבוצי.

עם פרסום רשימת המפוטרים, העובדים יצאו להפגין בשערי המפעל. הם חסמו את יציאת המנהלים והתבצרו במקום במשך הלילה. למחרת בבוקר הוכרזה שביתה וכבר באותו היום ההנהלה, שככל הנראה נלחצה מתגובת העובדים, צמצמה את רשימת המפוטרים מ־30 ל־21.

השביתה נמשכה ארבעה ימים, עד שההנהלה נאלצה להקפיא את הפיטורים למשך חודש. לאחר דיון בנושא שהתקיים בכנסת, הוחלט שבמקביל יתנהל משא ומתן בין ההנהלה לוועד העובדים וליו״ר ההסתדרות אבי ניסנקורן.

הנהלת המפעל מאיימת שכל עיכוב ביישום תוכנית הפיטורים והרעת התנאים "מקרב את סגירת המפעל" על אף שהוא מייצר סחורה מבוקשת עבור תאגידי קוסמטיקה שונים. המנכ״ל, שאול שלח, טוען כי מצבו של המפעל התדרדר בגלל הירידה בביקוש למוצרי החברה. העובדים מציינים כי הירידה ברווחי המפעל נובעת בין השאר מהחלטה ניהולית כושלת — מכירת מותג הדגל של החברה "קרליין" לתאגיד סנו. כך או כך, ההנהלה נחושה לגלגל את ההפסדים על העובדים!

בדיון בוועדה הציב ניסנקורן שלושה עקרונות לפתרון המשבר: "המפעל צריך לעמוד בפני עצמו ולעבור למצב של רווחיות. פיטורין הם צעד אחרון, בטח במקום כמו ירוחם, ולא צעד ראשון. ומדינת ישראל צריכה לעזור לפריפריה ולמקומות כמו ירוחם".

חשוב לציין כי אמיליה קוסמטיקס, בדומה לשאר המפעלים באזור הנגב, מקבל מהמדינה הטבות מס גדולות. אך ההטבות האלו לא מנעו ממנו להכריז על תוכנית פיטורים של עובדים מירוחם, ששיעור האבטלה בה גבוה פי שתיים מהממוצע הארצי ועומד על 13%.

בנוסף לכך עולה השאלה מה יקרה במצב בו המפעל לא מצליח לחזור לרווחיות? כלומר מצב בו הוא מפסיק לייצר רווחים גבוהים מספיק עבור בעלי ההון. האם זה מצדיק את הפגיעה בעובדים? המפעל מייצר מוצרים מבוקשים, ואין סיבה אמיתית לסגור אותו. במידת הצורך, ההסתדרות צריכה להיות מוכנה לדרוש את הלאמתו — העברת החברה לבעלות ציבורית תחת ניהול ופיקוח דמוקרטי של העובדות והעובדים.