התאחדות הסטודנטים עורכת בשנים האחרונות סקר מקיף לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית. בסקר האחרון, שפורסם ב־26.10, נמצא — באופן לא מפתיע — כי רוב מוצק מקרב הסטודנטים מתקשה מאוד לממן את הלימודים ואת המחיה בתקופת הלימוד. ע״פ הסקר, ההכנסה החודשית הממוצעת של סטודנטים היא 3,849 ₪ — פחות משכר המינימום — בעוד ההוצאה הממוצעת היא 5,120 ₪. המשמעות היא שרבים מהסטודנטים נאלצים להיכנס לחובות כדי להצליח לעבור את תקופת הלימודים. הממוצע עצמו מטעה, ואצל רוב הסטודנטים התמונה גרועה יותר־68% מהסטודנטים משתכרים פחות מ־4,000 ₪ בחודש.

ההוצאה הגבוהה ביותר עבור סטודנטים היא ההוצאה על דיור. בממוצע מדובר ב־1,279 ₪ בחודש, כשליש מההכנסה. זאת תוצאה ישירה של חוסר השקעה במעונות סטודנטים חדשים, כך שכיום רק 7% מהסטודנטים גרים במעונות. המשמעות היא שמשבר מחירי הדיור פוגע גם בסטודנטים, שכן מעל חצי מהסטודנטים שוכרים דירה ונאלצים לגור בסמוך לקמפוס, במקומות שבהם בדרך־כלל שכר הדירה גבוה. הקושי לממן דירה מביא לכך שכ־40% מהסטודנטים דיווחו שהם גרים אצל ההורים או עם בני משפחה.

נחוץ מאבק בממשלה

"במקום שכמדינה נדאג שלבאים בשערי ההשכלה הגבוהה יהיה מספיק זמן להעמיק ולחשוב, יש חוסר התקדמות משווע בנושא", אומר גלעד ארדיטי, יו״ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות. "דוגמה משמעותית לכך היא אי־יצירת תכנית לאומית להקמת עוד 20 אלף מיטות במעונות שיוזילו בצורה ניכרת את יוקר המחייה".

ארדיטי צודק כאשר הוא מצביע על הממשלה בתור הכתובת האחראית למצבם העגום של הסטודנטים. יוקר המחיה והשכר הנמוך במשק אינם מדלגים על הסטודנטים והסטודנטיות. זו אותה ממשלה שמחלקת הטבות מס לתאגידים, מוסרת משאבי טבע כמו הגז לטייקונים, ומצד שני הורסת את הדיור הציבורי, מעסיקה מאות אלפי עובדי קבלן ואחראית ליצירה של עוני מחפיר.

הדרישה של ארדיטי להוספת 20,000 מיטות למעונות היא התחלה טובה, וצריכה להיות רק צעד ראשון בדרך לבנייה מסיבית של מעונות נוספים. אבל כבר ב־2011 ועדת טרכטנברג הצביעה על הצורך בבניית 10,000 מיטות חדשות במעונות הסטודנטים, בעקבות הלחץ שהפעילה המחאה החברתית. מאז נוספו רק 800 מיטות, בין השאר בגלל תקצוב נמוך מצד הממשלה ובנייה דרך קבלנים פרטיים. אחרי 5 שנים בלי התקדמות משמעותית, ברור שאי אפשר יהיה לקדם בנייה משמעותית בלי מאבק בממשלה.

אבל בכל מקרה, לא צריך להספק בדרישה הזאת. בנוסף, סטודנטים צריכים לדרוש גם בנייה מסיבית של דיור ציבורי ופיקוח על מחירי שכירות כדי לפתור את משבר הדיור שפוגע בסטודנטים גם אחרי שהם מסיימים ללמוד, עלייה משמעותית בשכר המינימום וחיסול העסקה הקבלנית (שתי תופעות שפוגעות גם בסטודנטים עובדים), מלגות מחייה לסטודנטים וביטול שכר הלימוד, ומימון הדרישות הללו ע״י מיסוי מוגבר על בעלי ההון והעברת משאבי הטבע לבעלות ציבורית.

כדי להשיג את הדרישות נחוצה התגייסות של התאחדות ואגודות הסטודנטים, לצד ארגוני העובדים, להוביל מאבק רחב בממשלה, שיקשר בין הקשיים הייחודיים של הסטודנטים לבין אלו של שאר ציבור העובדים, נגד המדיניות הניאו־ליברלית של הממשלה ובעד סדר יום סוציאליסטי.