socialism.org.il
הרשעת אזריה
היוצא מן הכלל מעיד על הכלל
תיעוד הירי שביצע החייל חושף את מציאות הכיבוש, ואילו הכרעת בית הדין הצבאי מנסה לטשטש אותה ■ גם בממשלה וגם בצמרת צה״ל מתנערים מאחריות ■ תושבי חברון הפלסטינים דורשים חקירה עצמאית
יאשה מארמר
05.01.2017 23:45

אלאור אזריה הורשע אתמול (רביעי) בגין הריגה, אך הפושעים הגדולים מקרית הביטחון בתל אביב ומקרית הממשלה בירושלים — אלה שהכשירו את הירי, את מדיניות האצבע הקלה על ההדק ואת ההוצאות להורג ללא משפט של עשרות פלסטינים — מסתובבים חופשי.

הכרעת הדין של בית הדין הצבאי, המתפרסת על פני כמאה עמודים, מאשררת את מה שכבר נחשף לפני עשרה חודשים בתיעוד הוידיאו שצילם עימאד אבו־שמסייה, תושב חברון ומתנדב ארגון 'בצלם'. "לו רק הייתי שם ולא הייתי מצלם — לא היו מאמינים לי ולעדותי", ציין בצדק אבו־שמסייה, המתמודד עם איומים על חייו מצד המתנחלים הכהניסטים בחברון ובמקביל גם עם התנכלויות מצד המשטרה הישראלית.

הצילומים שהתפרסמו באמצעי התקשורת והועברו לפרקליטות הצבאית מתעדים את השתלשלות האירועים: החובש הצבאי אלאור אזריה הגיע לעמדת צה״ל בשכונת תל־רומדייה, בלב העיר הפלסטינית הכבושה חברון, כמה דקות לאחר ניסיון דקירה של חייל, בשביל להעניק לו טיפול רפואי. שני מבצעי הפעולה, רמזי עזיז א־קסראווי ועבד אל־פתאח א־שריף, נורו בידי החיילים. א־קסראווי נהרג במקום, א־שריף נפצע קשה. לאחר שהחובש אזריה העניק טיפול רפואי לחייל הפצוע קל, הוא צעד לעבר א־שריף, שהיה שרוי על הקרקע ולא היווה סכנה לאיש, וביצע בו וידוא הריגה. אזריה לא סיכל שום פיגוע ולא הגן על אף אדם אלא ביצע הוצאה להורג ללא משפט.

הטענה המרכזית של אזריה כי ירה בא־שריף בשל חשש ממטען חבלה או מסכין ולא מתוך נקמה סותרת את התנהלותו כפי שתועדה בצילומים מזירת האירוע. מחקירת האירוע בידי הצבא עולה כי לאחר שירה בראשו של א־שריף ממרחק קצר, הסביר אזריה לאחד מהחיילים בשטח כי: "מגיע לו למות, הוא דקר את החברים שלי". סרטונים נוספים שפורסמו באתר 'הארץ' מתעדים את אזריה המחויך לוחץ את ידו של ברוך מרזל, מראשי הכהניסטים בחברון, דקות ספורות לאחר הירי.

תומכיו של אזריה טוענים כי פעל לפי "נורמות הנהוגות בשטח". מבחינה עובדתית, מדיניות האצבע הקלה על ההדק והתרת הדם אכן מיושמת מזה עשורים בשטחים הכבושים וביתר שאת מאז התפרצות גל ההסלמה האחרון באוקטובר 2015.

"אף מחבל או מחבלת לא יוצאים חיים משום פיגוע", הכריז יו״ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן לפני שמונה לתפקיד שר הביטחון. מדיניות ההוצאות להורג ללא משפט קודמה, תוך ניגון ציני על הפחדים הביטחוניים בקרב הציבור היהודי, גם מצד מפלגות "אופוזיציה". מנהיג 'יש עתיד' יאיר לפיד קבע בנחרצות כי "מי שמוציא סכין או מברג או מה שלא יהיה, יש לירות בו כדי להרוג".

בשנה וחצי האחרונות אירעו עשרות מקרים שונים בהם פלסטינים ופלסטיניות, תושבי השטחים ואזרחי ישראל, וכן אזרח יהודי יליד דאגסטן, נורו למוות בידי חיילים ושוטרים לאחר שנחשדו — לעתים גם בטעות — בביצוע תקיפה כלשהי. איש לא נתן על כך את הדין.

ההתנהלות של הממשלה ושל צמרת הצבא בכל אותם המקרים היא שאיפשרה לתומכיו של אזריה להציג את החייל כשעיר־לעזאזל וכקורבן של המערכת. ואכן הרשעתו של אזריה בגין הריגה היא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל.

אף חייל ישראלי לא הורשע בגין הריגה בזמן פעילות מבצעית מאז 2004. וגם אז נראה כי ההרשעה היתה קשורה לזהותו של ההרוג — טום הורנדל, אזרח בריטי ולא פלסטיני תושב השטחים הכבושים; ולזהותו של הנאשם — חייל מגדוד הסיור הבדואי תייסיר אל־הייב.

כאמור, תיעוד הוידאו המלא והמפורט של האירוע הוא שאילץ את שופטי בית הדין הצבאי להרשיע באופן יוצא דופן את אזריה. הכרעת הדין שהציגה את החייל כתפוח רקוב ומקרה חריג נועדה בסופו של דבר בשביל לטשטש את אופיו האמיתי של משטר הכיבוש.

הכחשת הכיבוש

הקראת הדין נמשכה כשלוש שעות, אך השופטים "שכחו" לציין במהלכה כי ניסיון הדקירה של החייל והירי בפלסטיני הפצוע התרחשו שעות ספורות לפני שצעדת עדלאידע פורימית בהובלת גרעין המתנחלים הכהניסטי יצאה לדרך תחת אבטחה כבדה של צה״ל בלב העיר הפלסטינית הכבושה. אלפי התושבים הפלסטינים העניים שעוד נותרו בשטח H2, נמצאים תחת כיבוש צבאי ישיר, שנועד לאבטח קומץ זעיר של כמאה משפחות של מתנחלים פנאטים. זהו ההקשר, והוא נעדר לחלוטין מהכרעת הדין המפורטת של בית הדין הצבאי.

גם ראשי הצבא, שרי הממשלה וח״כים מהאופוזיציה — בין אם הם מתייצבים מאחורי התביעה הצבאית ובין אם הם מתייצבים מאחורי החייל — מנסים לנתק את מה שאירע בחברון בבוקר ה־24 במרץ מההקשר הרחב שלו: המציאות היומיומית של הכיבוש.

הוויכוח הקולני שהתפתח סביב משפטו של אזריה, בין גורמים מהממשלה לבין ראשי מערכת הביטחון, ושעמד כרקע להדחת שר הביטחון יעלון ולהתפטרותו מהממשלה, הוא לא על ערכים ומוסר אלא על סמכות — מי נותן את הטון לנעשה בצבא ומי קובע את הוראות הפתיחה באש? המפקדים בשטח והגנרלים או הפוליטיקאים וראשי המתנחלים? בנוסף לכך, חלקים בקצונה הבכירה, החוששים לתדמיתו של הצבא וליציבותו של משטר הכיבוש בשטחים, העדיפו להתנער ממעשיו של אזריה ולהציגו כ"חייל שסרח".

העובדה כי מפקדיו של אזריה, הנושאים באחריות למקרה, עד לרמת הרמטכ״ל, שר הביטחון וראש הממשלה, חמקו כרגיל מכל אשמה, אינה מצדיקה כל הקלה בעונשו. מתן חנינה לאזריה היא בבחינת התרת דמם של התושבים הפלסטינים.

הצטרפותה של ח״כ שלי יחימוביץ׳ לקריאותיהם של נתניהו, רגב, בנט ושקד להעניק חנינה לאזריה עוד לפני שהוחלט מה עונשו, מצביעה בפעם המי־יודע־כמה על המחסור באופוזיציה אמיתית ועל הצורך בבניית אלטרנטיבה פוליטית שמאלית למדיניות הממשלה.

עם פרסום הכרעת הדין אתמול, מאות תושבים פלסטינים יצאו להפגין בחברון. הם אינם סומכים, מן הסתם, על מערכת המשפט הצבאית בישראל וכפי שהסביר אחד המפגינים: "קוראים לפתוח בחקירה אמיתית ואובייקטיבית של כל הפשעים הישראליים ובעיקר של ההרג וההוצאות להורג של עשרות פלסטינים". זוהי קריאה שצריכה לזכות לתמיכה מלאה לצד הדרישה לטיפול בשורש הבעיה: המשך הכיבוש ומפעל ההתנחלויות.

אנחנו דורשים:
  • הקמת ועדת חקירה עצמאית, בהשתתפות נציגי התושבים הפלסטינים בחברון, ארגוני עובדים וארגוני זכויות אדם פלסטיניים, ישראליים ובינלאומיים, לבדיקת מקרי הרג חשודים ללא משפט.
  • סוף להרג השרירותי על־ידי כוחות צבא ומשטרה, למעצרים השרירותיים ולכליאה ללא משפט. סוף לענישה הקולקטיבית. לא להריסות בתים.
  • מאבק בממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו. סוף לדיקטטורה של הכיבוש וההתנחלויות בשטחים הפלסטיניים. סוף למצור על רצועת עזה.
  • הקמת מדינה פלסטינית עצמאית, שוות־זכויות, דמוקרטית וסוציאליסטית לצדה של ישראל דמוקרטית וסוציאליסטית, כחלק מהמאבק למזרח תיכון סוציאליסטי ולשלום אזורי.