socialism.org.il
בחירות בהסתדרות
ניסנקורן, יחימוביץ' והשינוי הנחוץ
הקולות שקוראים להסתדרות דמוקרטית ולוחמת נשמעים היטב בשטח – החל מרשות השידור ונמלי הים ועד ללשכות הרווחה ■ מה מציעים המועמדים לציבור העובדים הנאבק בשחיקת שכר, הפרטה והעסקה קבלנית?
שי שאול
19.03.2017 12:00

ב־23 במאי, כחצי מיליון עובדות ועובדים, בעלי זכות הבחירה בהסתדרות, יתבקשו להכריע מי ינהיג את ארגון העובדים הגדול והחזק במשק: חברת הכנסת שלי יחימוביץ' ורשימת 'הבית החברתי' בראשה היא רצה, או היו״ר המכהן אבי ניסנקורן ורשימת 'עוגנים' הכוללת את כל שאר הסיעות בהסתדרות (מסיעתו של ניסנקורן, 'עוגן', דרך הליכוד וש״ס, ועד מרצ וחד״ש).

הקמפיינים הרשמיים עוד טרם החלו אך החרבות בהחלט נשלפו. בראיונות ובהודעות לתקשורת יחימוביץ' טוענת כי ניסנקורן הוא "פקיד ולא מנהיג", וכי ההסתדרות תחתיו אינה מובילה אלא נגררת. מנגד, ניסנקורן תוקף את יחימוביץ' כ"קיצונית" חסרת ניסיון ביצועי. המטה שלו מנצל את חשיפת הדיל בינה לבין ח״כ איתן כבל וטוען כי הם "לא מתעניינים בהסתדרות או בעובדים, והיא בשבילם סידור עבודה".

ניסנקורן מציג את עצמו כאיש של מעשים ולא של דיבורים, וזוקף לזכותו את המשך גל ההתאגדות במשק ואת ההסכמים שנחתמו לאורך כהונתו בעניין עובדי הקבלן, העלאת שכר המינימום, שילוב אנשים עם מוגבלויות במקומות עבודה וכו'.

אלא שההסכמים שניסנקורן הכתיר כ"היסטוריים" כללו בפועל הישגים דלים. "הסכמים נחתמים ברוח ההפרטה ופריקת כח העבודה המאורגנת. 'מלחמות עקרוניות' נגמרות בקול ענות חלושה ובסדרה של ספינים תקשורתיים", כפי שמסביר חנוך לבנה, יו״ר ועד עובדי הבנק הבינלאומי, המשמש גם כיו״ר ועדת הביקורת וחבר בית נבחרי ההסתדרות.

לבנה מדגים זאת דרך המאבק לקליטת עובדי הקבלן: "יוצאים 'כאילו' למלחמה ומגייסים את כל העבודה המאורגנת וכמו תמיד, רגע לפני השביתה, סוגרים עסקה על קליטת 10,000 עובדי קבלן (שרק מקצתם נקלטו בפועל). בעוד יושב ראש ההסתדרות יחד עם שר האוצר יוצאים בשיטת הסלמי להצטלם עם כל 100 או 150 עובדי קבלן שנקלטים להעסקה ישירה, בדלת האחורית מצטרפים עוד מאות להעסקה מבזה ומשפילה כזו".

בזמן כהונתו של ניסנקורן נרשמו גם הפסדים כואבים במאבק של עובדי רשות השידור, הדואר, כי״ל ונמלי הים. גם כשזה נוגע לוועדים הגדולים והחזקים, ניסנקורן סירב פעם אחר פעם לגייס למאבק את מלוא כוחה של ההסתדרות, בשביל לא לפגוע בברית של ראשי ההסתדרות עם ארגוני המעבידים והממשלה, שנמשכת מתקופת קודמו בתפקיד עופר עיני.

הודות לאותה ברית, ניסנקורן הוא ללא ספק המועמד המועדף בבחירות האלו על המעבידים הגדולים, על שר האוצר כחלון וממשלת ההון, ועל כל המפלגות הקפיטליסטיות.

יחימוביץ', שניצבת כמועמדת יחידה מול ניסנקורן והמנגנון, זוכה לתמיכה של מספר חברי ועדים וקבוצות עובדים שרוצים לראות שינוי בהסתדרות. היא מנסה להתכתב עם הדרישות להסתדרות דמוקרטית יותר ולוחמנית יותר שעולות מהשטח. בראיון ל־ynet היא הצהירה כי "לא יכול להיות שיעשו הסכמים מעל הראש של העובדים". כמו כן, היא תקפה את ניסנקורן על שלא התנגד להפרטת מכון התקנים והפקיר את עובדי רשות השידור.

תנועת עתידנו, הפועלת בשורות איגוד העובדים הסוציאליים, פירטה במכתב פומבי ליחימוביץ' ולניסנקורן את דרישותיה מהיו״ר הבא: "על ההסתדרות להיות שקופה ודמוקרטית. מתוך כך, על החלטות לגבי הסכמי שכר ומאבקי איגודים שונים [להתקבל] על־ידי העובדים באותו איגוד, באופן דמוקרטי". עוד דרשו במכתב: "לא להסתפק בעליות שכר בפעימות שמשאירות את המצב על כנו, כפי שציבור העובדות הסוציאליות חווה על בשרו". בתגובה שנמסרה מסיעתו של ניסנקורן נמנעו במופגן מלהתייחס לדרישות אלו והסתפקו בהצגתו של ניסנקורן כמי שפעל כביכול לטובת העובדות הסוציאליות ונושאים חברתיים. ואילו יחימוביץ' מסרה: "אני מזדהה עם 99% מתוכן המכתב ומרוחו, יכולתי לכתוב אותו בעצמי...".

אבל יחימוביץ' לא כתבה את המכתב הזה או מכתב דומה לו כשהעו״סיות, הפסיכולוגיות, הרנטגנאים ועובדי המעבדות מחו נגד הסכם השכר האחרון שחתם ניסנקורן, וגם לא כשהעובדות הסוציאליות מחו נגד הסכם שנכפה עליהן על־ידי עופר עיני ב־2011. אז טענה יחימוביץ' כי דרישותיהן של העו״סיות לצו הרחבה, לתקנים ולתוספת שכר הן לא ריאליות, וכי הביקורת שלהן כלפי יו״ר האיגוד דאז, איציק פרי, ועופר עיני, "הרסנית"!

האתר 'כלכליסט' ערך מעין עימות בכתב בין יחימוביץ' לניסנקורן והציג להם 12 שאלות זהות לגבי סוגיות ומאבקים מרכזיים על סדר יומה של ההסתדרות. רוב התשובות של שני המועמדים היו די דומות ולכן גם הכתבה זכתה לכותרת: "המאבק יצרי, העקרונות דומים".

אלא שחשוב מכך, במספר סוגיות העמדות שהציגה יחימוביץ׳ היו עוד יותר פשרניות מאלו של ניסנקורן. היו״ר המכהן בחר לנקוט רטוריקה לוחמנית יותר והתנגד להעלאת גיל הפרישה לנשים ו"להוצאת ייצור החשמל לחברות שבבעלות טייקונים ובעלי הון". הרקורד של ניסנקורן מדגיש כי מדובר בעיקר ברטוריקה. אלא שמנגד, יחימוביץ׳ הביעה הסכמה עקרונית להעלאת גיל הפרישה לנשים, ל"רפורמה", כלומר להפרטה, בחברת החשמל, ומתשובה שלה לאחת השאלות עולה גם כי היא השלימה עם תהליך ההפרטה בבורסה.

בראיון ל־ynet נשאלה יחימוביץ' האם, בהשוואה לעיני וניסנקורן שדוגלים בניהול "מאבק אחראי" לכאורה, תוך הימנעות מירבית משביתות, הכהונה שלה תתאפיין במהלכים "יותר אלימים" מול הממשלה במאבקים ציבוריים וחברתיים. יחימוביץ' השיבה כי "אני גם דוגלת במשא ומתן. למעשה כל אחד מההישגים החברתיים שלי, לא הייתי משיגה אותו אלמלא הייתי יושבת עם המעסיקים, עם הממשלה, עם המחוקק, ולכן אין לי איזה עניין לבוא ולהבעיר את המשק ואני לא מתכוונת להגיד כאן שום דבר כזה".

יחימוביץ׳ מתעלמת מהעובדה הפשוטה שלא ניתן להוביל שינוי אמיתי בלי לעשות שימוש בעוצמתה של העבודה המאורגנת, לרבות נשק השביתה. אחת הסיבות המרכזיות להידרדרות בתנאי המחיה של העובדים ולגדילת הפערים החברתיים היא השפל ההיסטורי בכמות השביתות תחת הנהגותיהם של עיני וניסנקורן.

אחת מטענותיה המרכזיות של יחימוביץ' היא כי ניסנקורן נשלט על־ידי משפחת עיני, שממשיכה להחזיק בצמתי הכוח והמשאבים בהסתדרות. אין ספק שיש אמת בדברים. אבל חשוב לזכור שיחימוביץ' עצמה תמכה בעופר עיני בבחירות הקודמות בהסתדרות מול שותפה הנוכחי איתן כבל. אז הגדירה את עיני כ"בעל ברית עוצמתי שלי" (ראו את מאמרו של שי ניב ב'גלובס', "מה שלי יחימוביץ' שכחה לספר: ההיסטוריה שלה עם עופר עיני"). יחימוביץ' אף המשיכה להביע תמיכה מפורשת בעיני גם לאחר שפרש.

ככל שיורדים לעומק הסוגיות, ההבדלים בין ניסנקורן ליחימוביץ׳ לא מתחדדים אלא דווקא מיטשטשים וזהו תמרור אזהרה חשוב בפני כל מי שמייחל לשינוי בהסתדרות ומקווה כי יחימוביץ׳ תוכל לקדם שינוי כזה.

הבחירות שכמעט בוטלו

איך הגענו למצב עגום בו האפשרויות הצטמצמו לבחירה בין שתי רשימות בלבד, כשבראשן שני מועמדים, שניהם חברי מפלגת העבודה, שניהם מתומכיו של יו״ר ההסתדרות הקודם עופר עיני, שניהם צנחו להסתדרות מבחוץ (ממשרד עורכי דין מצליח או מהמושב בכנסת), ושניהם מקדמים קו אידיאולוגי דומה?

זה לא סוד שבהשוואה לארגוני עובדים אחרים בעולם ההסתדרות מצטיינת במחסור אקוטי בדמוקרטיה (ראו כאן הסבר אודות "מבנה ארגוני חריג"). אולם בחודשים האחרונים חלה החמרה במצב: ניסנקורן, שקיבל את תפקידו בירושה מעיני ומעולם לא עמד לבחירות, החל לרקום מגה־דיל שנועד לבטל את הבחירות הקרובות.

ניסנקורן חתם על הסכמים קואליציוניים עם כל סיעות ההסתדרות, עד שלא נותרה ולו סיעה אחת באופוזיציה. כולן רופדו בתפקידים בשכר גבוה והטבות נוספות. במקביל כרת ניסנקורן ברית עם יו״ר מפלגת העבודה הרצוג לפיו יתמכו זה בזה ויידחו את מועד הבחירות לראשות מפלגת העבודה במטרה להצר את צעדיה של יחימוביץ'.

ההסכמים האחרונים נחתמו עם הסיעה הליכודניקית 'אופק', סיעת 'עוצמה' של עמיר פרץ ו'בית חברתי' של איתן כבל, שהתמודדו ב־2012 ברשימת גג משותפת ('הבית החברתי') נגד רשימת 'עוגנים' של עיני וניסנקורן. כך חוסלו גם שאריות האופוזיציה הפורמלית בבית נבחרי ההסתדרות (בינ״ה).

סיעות מרצ וחד״ש, שאף הן התמודדו במסגרת 'הבית החברתי' בבחירות 2012, חברו לקואליציה עוד קודם לכן: מרצ חברה לעיני מיד לאחר הבחירות, ולמרבה הצער גם סיעת חד״ש חברה לקואליציה של ניסנקורן באמצע 2015. כעת הן הולכות להתמודד במסגרת סיעת 'עוגנים'.

ההתמודדות הנוכחית של חד״ש ברשימה אחת עם כל מפלגות הממסד היא לא פחות מפשיטת־רגל אופורטוניסטית, שאף זוכה לביקורת מצד שניים מפעיליה הבולטים בהסתדרות בעבר, בנימין גונן ואפרים דוידי.

הדיל של כבל ויחימוביץ׳

כבל תמך במועמדותו של ניסנקורן עד לפני כחודשיים בלבד ואף אישר לחברי סיעתו להצטרף לקואליציה בראשותו. ניסנקורן טוען כי רק לאחר שסירב לספק ג׳וב לאחיו של כבל, כבל שינה את דעתו. אי־אפשר לשלול זאת. מאוחר יותר נחשף גם הדיל, כולל הסכם ההבנות הכתוב, בין כבל ליחימוביץ׳, שסלל את הדרך להתמודדות שלה על ראשות ההסתדרות באמצעות סיעתו של כבל.

במקביל נחשפה גם העובדה שכבל קידם את קמפיין 'הבית החברתי' והקים את סיעתו בהסתדרות ב־2012 — סיעת 'בית חברתי', כחלק מקואליציית הארגונים בקמפיין — אך ורק מתוך מטרות קרייריסטיות. הוא עצמו הוקלט כשאמר לראשי סיעתו: "לאורך כל הדרך אמרתי שהסיעה היא כלי כדי לקדם אותי... כל כולה, כל המהות שלה... היתה רק כלי לקדם אותי. לא הסתדרות — זה לא מעניין אותי הסתדרות"! הדברים לא יכולים להיות ברורים יותר.

בבחירות הקודמות לפני חמש שנים, מאבק סוציאליסטי גילתה אהדה והזדהות עם מי שרצו להצביע נגד עופר עיני, אך הזהירה בבירור מהליכת שבי אחר פוליטיקאים קפיטליסטים, שתופסים טרמפ על הבחירות בהסתדרות. וכך כתבנו ("הבחירות בהסתדרות: איך לנצח את השיטה?", 20 במאי 2012):

אפשר בהחלט להבין עובדות ועובדים שמתכוונים במצב שנוצר להצביע עבור הבית החברתי לאות מחאה על המדיניות הרקובה של עיני וכביטוי לשאיפה "לנצח את השיטה". מבלי שנתמוך ברשימה, אנו מברכים על הצבעת מחאה שכזו נגד עיני והביורוקרטיה. אך עם זאת, אפשר גם להבין עובדים ועובדות שחשים כי אין עבור מי להצביע. למרות אימוץ של מספר דרישות חיוביות, הבית החברתי אינה מציעה דרך ברורה למאבק בהתקפות על מעמד העובדים, ולמרבה הצער היא אינה התארגנות שמנסה לבסס עצמה על מאבקי העובדים בשטח. כבל עצמו, עד לאחרונה מזכ״ל מפלגת העבודה, שלא היה חבר כבר שנים בהסתדרות, לא התייצב באופן נחרץ לצד אף אחד ממאבקי העובדים הבולטים בשנים האחרונות. למעשה, כלל לא ברור האם הבית החברתי תהיה מוכנה לפעול כאופוזיציה חיה ובועטת מול עיני לאחר הבחירות במידה שאכן לא ינצחו בסיבוב הנוכחי.

אזהרות אלו, שהתממשו במלואן, רלוונטיות גם ביחס לקמפיין הנוכחי של יחימוביץ' וכבל. ההתלבטות הארוכה של יחימוביץ׳ סביב הגשת מועמדותה לא נסובה סביב השאלה האם יקום קול אותנטי לייצוג העובדים בהסתדרות. היא התלבטה לגבי מה יכול לקדם את הקריירה הפוליטית שלה: ריצה לראשות מפלגת העבודה או לראשות ההסתדרות.

זוהי גם הסיבה שיחימוביץ' לא ניסתה אפילו לבנות סיעה חדשה מראש אלא העדיפה לחפש קיצור דרך שפשוט יאפשר לה לרוץ בראש אחת מהסיעות הקיימות. היא בחנה שת״פ עם סיעתו של שר הרווחה מהליכוד חיים כץ, וכשהמהלך לא צלח, חברה לכבל. יחימוביץ' וכבל חילקו ביניהם את הכוח והמשאבים של הסיעה, כך שכבל יישמור 30%–40% מכל התקציבים והתפקידים שהסיעה תקבל.

גם לאחר חשיפת ההקלטה של כבל, בה הוא אומר כי ההסתדרות מעולם לא עניינה אותו, יחימוביץ' בחרה להדגיש שהיא אינה מתנערת ממנו!

בניית אופוזיציה עצמאית של העובדות והעובדים

לאורך השנה האחרונה הציעה מאבק סוציאליסטי לשלב כוחות בין קבוצות העובדים שמאסו במדיניות שמוביל ניסנקורן, ולהקים סיעה שתונהג בידי חברות וחברי ועדים. פנינו למספר קבוצות עובדים וחברי ועדים, שהביעו עניין ותמיכה ברעיון. גם פעילים בחד״ש, לרבות חברי הסיעה שלה בהסתדרות, היו מודעים ליוזמה. בדצמבר, במהלך כנס סוציאליזם 2016, קראנו מפורשות ליו״ר סיעת חד״ש דאז סוהיל דיאב לעזוב את הקואליציה ולסייע למאמצים אלה.

למרבה הצער, הדרישות הדרקוניות שמציבה הביורוקרטיה כתנאי להקמת סיעה חדשה בהסתדרות, כולל הדרישה להפקיד פיקדון של 100 אלף שקל רק לצורך רישום, היו גורם משמעותי שבלם את היוזמה. לא היתה זו גזירות גורל. אם חד״ש היתה בוחרת להירתם למהלך ולפתוח את שורות הסיעה שלה לנציגי עובדים במקום לסגור הסכם עם ניסנקורן, הבחירות להסתדרות היו יכולות להיראות לגמרי אחרת.

למרות כל זאת, עצם קיום הבחירות מחייב את המנגנון של ניסנקורן לקחת בחשבון דרישות של עובדים מהשורה ולפייס ביקורת וכיסי התנגדות פוטנציאליים.

כך לדוגמה הכריזה ההסתדרות באחרונה על סכסוך עבודה תקדימי בענף הבנייה וזאת לאחר משא ומתן שנגרר חודשים ארוכים, בזמן שעשרות עובדי בניין מצאו את מותם באתרי הבנייה.

צעדי מחאה של המנופאים אילצו את ההסתדרות לאפשר להם לצאת לשביתת אזהרה תקדימית של 24 שעות ואילו המרד בנמל אשדוד הוביל את ניסנקורן להתנער מהסכם הרפורמה בנמלים, אותו גיבש עם הממשלה לפני שנתיים, ולהצהיר כי כעת ייאבק למען הגנה על עובדי דור ב' מפני פיטורים עתידיים.

התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית, שהיתה בין המארגנות של המחאות נגד הסכם השכר במגזר הציבורי, דרשה והצליחה לחלץ מניסנקורן הבטחה להקמת חטיבה לייצוג הפסיכולוגים במסגרת הסתדרות המח״ר.

במקביל, כאלפיים עובדי חברת החשמל התארגנו בקבוצת "צדק עיוור". הם חתמו על עצומה והפגינו נגד ההסכם הקיבוצי שבמסגרתו הסכימה ההסתדרות להפחית את הטבות השכר לכלל העובדים כדי להסדיר חריגות שכר של קומץ בכירים. מובילי הקבוצה הודיעו על תמיכתם ביחימוביץ' לראשות ההסתדרות.

בשבוע שעבר, עובדי רשות השידור השתלטו על השידור למשך שתי דקות ודרשו פתרונות מכחלון. אחד מהם ציין כי "האשם המרכזי זה אבי ניסנקורן, שלא עשה את העבודה שלו וקנה פה שקט תעשייתי". באותו הערב הודיעה ההסתדרות כי עובדי המדינה יחלו בסבב עיצומי סולידריות בתמיכה בעובדי רשות השידור.

דוגמאות אלו ממחישות עד כמה חיוני להזריק דמוקרטיה לגופה מוכה הניוון הביורוקרטי של הסתדרות העובדים, כדי להעצים את מעורבותם, כוחם והשפעתם של חברי הוועדים והעובדים מהשורה.

הקמפיין של יחימוביץ' מצליח כאמור למשוך שכבה של חברי ועדים מחויבים, ועובדים ועובדות מהשורה, שרוצים לראות שינוי בהסתדרות. אלא שעצם החבירה שלהם לקמפיין אינה הופכת את סיעת 'בית חברתי' ממנגנון להשגת תקציבים וג׳ובים למקורבים לכלי אפקטיבי במאבק למען האינטרסים של העובדים.

עובדים וחברי ועדים שמעורבים או תומכים בקמפיין של יחימוביץ' ומעוניינים לקדם שינוי אמיתי בהסתדרות צריכים לסמוך רק על עצמם. לכל הפחות כדאי שיידרשו לקבל לידיהם את מושכות הקמפיין, כולל ניסוח המצע וקביעת רשימת המועמדים. עוד קודם, הם יכולים ליזום כנס פתוח אליו יוזמנו חברי ועדים ועובדים מהשורה שרוצים לראות הסתדרות לוחמת ודמוקרטית, כולל מי שלא השתכנעו לתמוך ביחימוביץ', דוגמת תנועת עתידנו או התנועה לפסיכולוגיה ציבורית. בכנס כזה אפשר יהיה לדון בתוכנית הנחוצה לשינוי ההסתדרות ובדרכים הטובות ביותר לקדם אותה בזמן הבחירות וביום שאחרי.

מאבק סוציאליסטי מציעה לקדם את הדרישות הבאות:

למען הסתדרות נאבקת ודמוקרטית

  • הבאת כל הסכם קיבוצי, טרם החתימה, לדיון ולהצבעה דמוקרטית של העובדים והעובדות שלגביהם חל ההסכם. הפסקת שביתה רק בהסכמה דמוקרטית של השובתים והשובתות.
  • הסמכת הוועדים והאיגודים להכריז על סכסוכי עבודה וצעדים ארגוניים ולחתום על הסכמים. כינוס אסיפות עובדים לדיון והכרעה לגבי דרישות וצעדים במהלך כל מאבק ולאורך כל מו״מ.
  • בחירות דמוקרטיות לוועדים בכל מקום עבודה אחת לשנה. לאפשר לעובדים ארעיים ולעובדי קבלן לבחור ולהיבחר. כל נציג ונציגה נבחרים יהיו ניתנים להחלפה בכל עת בהליך דמוקרטי.
  • הגבלת שכר נציגי ונציגות עובדים, הממלאים את תפקידם בשכר, לשכר הממוצע של ציבור העובדים והעובדות שהם מייצגים.
  • ועידת ההסתדרות תתכנס אחת לשנה, על בסיס ייצוג ישיר לוועדים, לאיגודים ולמרחבים, כדי להתוות את האסטרטגיה של ההסתדרות ולבחור את מוסדותיה.

להטיל את כוחה של ההסתדרות לטובת

  • המשך תנופת ההתאגדות במקומות העבודה. סוף להעסקה הקבלנית במשק. מאבק לתוספות שכר מהותיות, לחיסול משכורות העוני ולהבטחת פנסיה ראויה לכל.
  • העברת נטל המס מציבור העובדים לבעלי ההון. ביטול הטבות המס לתאגידים הגדולים, ביטול ההפחתות במס החברות.
  • תקצוב הולם של כל השירותים הציבוריים בהתאם לצורך בתקנים ובפיתוח תשתיות וטכנולוגיה. השקעה נרחבת בבנייה ציבורית ירוקה של דירות ציבוריות זולות.
  • השקעה ממשלתית ביצירת מישרות מועילות מבחינה חברתית, בשכר ובתנאים טובים. קיצור שבוע העבודה ל־35 שעות ללא פגיעה בשכר.
  • ביטול כלל תוכניות ההפרטה. החזרת הנכסים והשירותים המופרטים לבעלות ציבורית, תחת ניהול ופיקוח דמוקרטיים של ציבור העובדים. כן להלאמת מאגרי הגז הטבעי.
  • הובלת קמפיין הסברה במקומות העבודה נגד גזענות, סקסיזם ולהט״בופוביה. סוף לאפליות בשוק העבודה ובחברה בכלל. סוף להתקפות על חירויות דמוקרטיות.
  • קידום שת״פ בין ארגוני העובדים הישראליים והפלסטיניים נגד ניצול, אפליה, פגיעה באזרחים וכיבוש, ולמען צדק חברתי, שוויון ושלום.
  • קידום הקמת מפלגה עצמאית רחבה של ציבור העובדים בישראל, שתיאבק על מדיניות סוציאליסטית כחלופה לגזירות, למשברים ולאסונות שמביאה המדיניות הקפיטליסטית הלאומנית של הימין.