socialism.org.il
CWI
איחוד כוחות יוצא־דופן בשמאל המרקסיסטי
התארגנות 'השמאל המהפכני' (IR) במדינת ספרד, בוונצואלה ובמקסיקו הצטרפה רשמית לשורות 'הוועד למען אינטרנציונל עובדים' (CWI) ■ בוועידה בינלאומית מיוחדת שנערכה בברצלונה בהשתתפות מאות פעילות ופעילים מרחבי העולם הוחלט פה־אחד על האיחוד ועל אימוץ גילוי־הדעת המשותף המובא כאן
CWI
10.09.2017 18:19

בתום סמינר בינלאומי מוצלח ביותר שהתקיים בברצלונה בהשתתפות כ־400 פעילים ופעילות סוציאליסטים מרחבי העולם, נערכה ב־22 ביולי ועידה בינלאומית מיוחדת לאיחוד רשמי בין התארגנות 'השמאל המהפכני' (Izquierda Revolucionaria) — שלה נוכחות במדינת ספרד, בוונצואלה ובמקסיקו — לבין 'הוועד למען אינטרנציונל עובדים' (CWI), הארגון הסוציאליסטי הבינלאומי בו שותפה גם תנועת מאבק סוציאליסטי ואשר פעיל כיום בעשרות ארצות, בכל היבשות. משלחת של תנועת מאבק סוציאליסטי לקחה חלק בסמינר ובוועידה.

ועידת האיחוד הייתה נקודת שיא בתהליך מעמיק של דיון ופעילות משותפים של שני הארגונים לאורך למעלה מעשרה חודשים. צירים וצירות שנבחרו בידי המוסדות הדמוקרטיים של החטיבות הארציות של ה־CWI וה־IR אישרו פה־אחד באופן רשמי את האיחוד ואת שילובם של חברים וחברות מובילים מה־IR בוועד הפועל הבינלאומי של ה־CWI.

מדובר באבן דרך חשובה בבנייתו של ה־CWI. הארגון הבינלאומי שלנו מהווה מפלגה עולמית למען מהפכה סוציאליסטית והוא פועל לקידום הקמתו של אינטרנציונל עובדים המוני, כלומר, להקמת מפלגה סוציאליסטית עולמית עם בסיס המוני בקרב מעמד העובדים והעובדות. אף שבאופן יחסי ה־CWI עדיין אינו גדול מבחינה מספרית, בשנים האחרונות הוא חווה גידול מתמשך ונוחל הצלחה שעה שהרעיונות והגישות שלנו עומדים למבחן בתקופה חדשה שמתאפיינת במגמות של מהפכה ומהפכת־נגד. איחוד הכוחות כעת יחזק באופן ניכר את יכולתנו לבנות על אותן ההצלחות ולמלא את המשימה ההיסטורית שלקחנו על עצמנו.

על הרקע ועל בסיס ההסכמה הפוליטי והתוכניתי העקרוני שאיפשר את מהלך האיחוד תוכלו לקרוא בגילוי־הדעת הבא. המסמך נידון לקראת הוועידה הבינלאומית גם בתנועת מאבק סוציאליסטי, כחלק מתהליך של דיון מקדים ב־CWI, והוועד הארצי של התנועה הצביע פה־אחד בעד הסכמה עקרונית עם טיוטת המסמך בישיבתו ב־7 ביולי. כשבועיים לאחר מכן אומץ המסמך פה־אחד בוועידה המיוחדת בברצלונה.


מסמך איחוד פוליטי

'השמאל המהפכני' (IR) ו'הוועד למען אינטרנציונל עובדים' (CWI)

מסמך זה מנסה לתאר בקווים כלליים את הבסיס הפוליטי לתהליך בעל חשיבות גדולה עבור שני הארגונים שלנו ועבור המאבק לקידום ולפיתוח הרעיונות של המרקסיזם ברחבי העולם: איחוד 'השמאל המהפכני' (IR) ו'הוועד למען אינטרנציונל עובדים' (CWI).

הדיון סביב המסמך ואישורו במוסדות הדמוקרטיים של הארגונים שלנו ובוועידת האיחוד שלנו ב־22 ביולי הם צעד מכריע באיחוד בינינו. המהלך מביא כעת להשתלבות ארגוני ה־IR — הפועלים במדינת ספרד, במקסיקו ובוונצואלה — כחטיבות ארציות במסגרת ה־CWI ומוסדותיו, והוא יכלול גם מיזוג של ארגוני ה־IR וה־CWI הפועלים במדינת ספרד ובוונצואלה.

תקופה חדשה עבור המאבק המעמדי ברמה העולמית

לאיחוד הזה, בעל משמעות היסטורית, יש בסיס חומרי ברור בשינוי העמוק שהתחולל במאבק המעמדי ברמה הבינלאומית כתוצאה מהמשבר הקפיטליסטי העולמי שפרץ בשנת 2008. לא רק שהמשבר במערכת העולמית לא נפתר, הוא עדיין משתולל כיום, מעמיק ומחריף עם כל זעזוע ותפנית במצב העולמי. תקופות כאלו של שינוי חד וטלטלה משתקפות ללא הרף גם בהתפתחויות בתנועת העובדים והעובדות ובשמאל, כולל בשמאל המהפכני — ומובילות לפילוגים, להיערכויות מחדש ולמיזוגים, שעה שרעיונות, ארגונים וזרמים פוליטיים עומדים למבחן. אופן ההבנה והתגובה לתקופה החדשה, כמו גם ההסכמה סביב אופן ההתערבות בה והמשימות המרכזיות שהיא מציבה עבור מעמד העובדים והשמאל המרקסיסטי, הם שמהווים את הבסיס המשותף לאיחוד בינינו.

המשבר הפוקד את המערכת הקפיטליסטית העולמית עמוק וסבוך. שלל ניסיונותיהם של המעמדות השליטים ברחבי העולם להתמודד עם המשבר לא קירבו כל "פתרון" ולא הביאו לייצוב מחדש של שיווי המשקל שאבד למערכת. ולהפך, הם גרמו להיערמות הפוטנציאל למשברים חדשים ולעימותים חדשים. הדבר משתקף בפסימיות ובתחושות הקודרות שמבטאים האסטרטגים של המערכת העולמית. סוגיה שעולה בהתמדה בתקופה חדשה זו היא היעדר ה"לגיטימציה" של הקפיטליזם: במישור הכלכלי, באובדן הלגיטימציה של מוסדותיו, ביחסים העולמיים, בנושא הסביבה. מגמה זו משתקפת מבחינה חברתית ופוליטית בתודעתם של מיליוני בני־אדם. אך מעל לכול, בקרב המעמד השליט שורר פחד אמיתי — אף שבמידה רבה אינו מבוטא מפורשות — מכך שעקב הכשלים הניכרים של הקפיטליזם אנו חיים כיום "על סיפו של הר הגעש", על סף התפרצויות המוניות ואפילו שינוי מהפכני.

המשבר, על רעידות האדמה שחולל, הפר לחלוטין את שיווי המשקל הפנימי שאיפשר את היציבות היחסית הארעית במצב העולמי לאחר התמוטטות הסטליניזם. ממחישים זאת המשברים הפוליטיים שסוחפים את העולם, שמערערים מערכות דו־מפלגתיות שהתגבשו בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ב"דמוקרטיות" מערביות וממשלות מגוונים שונים בעולם הניאו־קולוניאלי. היבחרותו של דונלד טראמפ, נגד רצון רוב מעמד בעלי ההון, וקריאת התיגר שהציב ברני סנדרס על מינוי המפלגה הדמוקרטית במירוץ לנשיאות ארה״ב הן דוגמאות לאותו משבר פוליטי אורגני שמתרחש במעצמה האימפריאליסטית הגדולה בעולם. באירופה, התערערותן של מערכות דו־מפלגתיות משקפת קיטוב פוליטי וחברתי עצום. יש לכך ביטוי מימין עם מיני־טראמפים בדמות מארין לה־פן ודומיה. מנגד ישנו ביטוי משמאל, עם עליית מפלגות והתארגנויות השמאל החדשות כגון פודמוס, 'גוש השמאל' בפורטוגל, 'צרפת הבלתי־כנועה' (FI) וסיריזה. עם זאת, עלייתה המטאורית של סיריזה לשלטון ביוון הביאה אחריה התקפלות ובגידה של מנהיגיה בתנועה נגד הצנע, ולמעשה סיריזה נהפכה בעצמה למפלגה המיישמת גזירות צנע — תמרור אזהרה לגבי התוצאות אליהן מובילים מנהיגים המסרבים לקרוא תיגר על המערכת הקפיטליסטית ולסיים איתה. גם באמריקה הלטינית נפתח שלב חדש במאבק המעמדי על רקע התפתחות המשבר הכלכלי; כישלון הממשלות הרפורמיסטיות שהוקמו בעיצומן של תנועות המונים ושל המהפכה הבוליבריאנית; התקדמותה של מהפכת־הנגד בוונצואלה; ומנגד, התגובה החזקה של מעמד העובדים ושל הצעירים ליישום תוכניות הריאקציה שמובילים מאקרי בארגנטינה, טמר בברזיל ונייטו במקסיקו.

מבחינת היחסים הבינלאומיים, המשבר הקפיטליסטי שם קץ לעולם ה"חד־קוטבי" שנוצר לאחר הפשרת המלחמה הקרה והתמוטטות הסטליניזם. היווצרותו של עולם "רב־קוטבי", פחות יציב, שבו ארה״ב מאבדת אחיזה לטובת הכוח הכלכלי העולה של סין, ובמידה פחותה גם לטובת המיליטריזם הרוסי, מבהירה את מאזן הכוחות העולמי החדש. כלל הגושים והמערכים הבורגניים הבינלאומיים — ולא במידה פחותה גם האיחוד האירופי הקפיטליסטי — הועמדו במבחן והתערערו שעה שהקפיטליזם כשל בניסיון להשיב שיווי משקל יציב ביחסים הבינלאומיים, מאפיין שאבד עם פרוץ המיתון הגדול.

משבר עודף־הייצור במשק העולמי, המתאפיין במשבר השקעות ובמחסור כרוני בביקושים בשווקים, אינו קרוב יותר לפתרון מכפי שהיה עם התפרצותו. שלל ניסיונותיה של המערכת הקפיטליסטית הגלובלית לטפל בבעיות יסודיות אלו נחלו כישלון מהדהד. טריליוני הדולרים שהוזרקו למשק העולמי בדמות חבילות "הקלה כמותית" אפילו לא גירדו את התוצאות המיועדות של דרבון השקעות או ביקושים. פרשנים בורגנים רבים קיוו שהכלכלות ה"מתעוררות" כביכול, ובראשן סין, ישמשו מנוע צמיחה עולמי חדש, אך רחוק מכך, אותן כלכלות נשאבו לתוך מערבולת המשבר העולמי. שביתת השקעות ההון ברמה העולמית שבה ומדגישה כיצד הבעלות הפרטית על העושר ועל אמצעי הייצור, לצד מדינת הלאום, מציבות מכשול בפני התפתחות המשק העולמי.

הזדמנויות חדשות עבור המרקסיזם המהפכני

המשבר כבר הביא לשינויים עמוקים בהלכי הרוח ובתפיסות בקרב כלל המעמדות בחברה, ובאופן המשמעותי ביותר בקרב מעמד העובדים, בקרב צעירים ובקרב עמים מדוכאים ברחבי העולם. מרקסיסטים חזו עם פרוץ המשבר שהוא יוביל לתקופה של מהפכה ומהפכת־נגד, ומסלול האירועים מאז אכן אישש זאת. מההתפרצויות המהפכניות של "האביב הערבי" ב־2011 לתנועות המונים נגד הצנע וה"טרויקה" באירופה ולמרד החברתי בחודשים האחרונים נגד הטראמפיזם במרכזים העירוניים העיקריים בארה״ב ועוד — את התקופה החדשה סימנה כניסתם המוגברת של ההמונים לזירת ההתרחשויות הפוליטיות של ההיסטוריה.

מגמה זו לוותה בקיטוב בחברה עם תזוזה שמאלה בתודעה הפוליטית ובד־בבד גם, כתוצאה מפשיטת־הרגל של הרפורמיזם ושל המפלגות הבורגניות המסורתיות, עם גידול אלקטורלי של הימין הקיצוני. צמיחת מפלגות והתארגנויות שמאליות חדשות בשורה של ארצות, יחד עם התנועות השמאליות ההמוניות שהתפתחו סביב ברני סנדרס וג׳רמי קורבין, הן ביטויים עוצמתיים לכך, אם כי מורכבים ובלתי גמורים. סקרי דעת קהל ברחבי העולם חושפים התפכחות המונית מהקפיטליזם כשיטה וחיפוש גובר אחר אלטרנטיבה, עם עניין ותמיכה גוברים ברעיון של סוציאליזם, במיוחד בארה״ב בשלב הנוכחי.

התארגנויות ותנועות השמאל החדשות הן סתירתיות והפכפכות, משקפות את אופי התקופה שהביאה אותן לאוויר העולם. הן יחוו תמורות מהירות ויעברו דרך משברים, תסבוכות, תפניות ופילוגים. ניסיונות למתג מחדש את הרעיונות ה"סוציאל־דמוקרטיים" הרפורמיסטיים שעליהם הגנו מנהיגי התארגנויות רפורמיסטיות בעבר נידונו לכישלון בתקופה הזאת, שבה המרחב שמותיר הקפיטליזם ל"רפורמות" קטן לאין־שיעור בהשוואה לעשורים הקודמים. תפקיד השמאל המרקסיסטי הוא להתערב באנרגטיות בתהליכים הפוליטיים האלה, תוך הגנה תקיפה וגלויה על תוכנית סוציאליסטית המבוססת על המאבק המעמדי. שעה שאנו בונים את ארגון המאבק המהפכני שלנו, אנו פועלים גם לסייע להתפתחותן של אותן התארגנויות שמאליות לכדי מפלגות המונים חדשות של מעמד העובדים שיתחמשו רעיונית באלטרנטיבה מהפכנית לקפיטליזם.

לאחר תקופה היסטורית של נסיגה כוללת עבור הכוחות של תנועת העובדים ושל המרקסיזם המהפכני ברמה העולמית, התקופה החדשה מייצגת נקודת מפנה ברורה. נפתח עידן חדש של הזדמנויות לשינוי מהפכני. חטיבות ה־CWI בארה״ב ובאירלנד כבר מילאו תפקידים מובילים בתנועות המונים של מעמד העובדים שהשיגו ניצחונות חשובים (חיובי המים באירלנד וקמפיין "15 דולר עכשיו" להעלאת שכר המינימום בארה״ב), בעוד שהחברים והחברות מ'השמאל המהפכני' במדינת ספרד, בהנהגת 'איגוד התלמידים' (SE), ניהלו קרב מנצח נגד גזירת מבחני הסינון, ה־revalidás — מאבק שמיצב את איגוד התלמידים כנקודת התייחסות לוחמנית במאבק נגד הצנע.

ניצחונות אלה מדגימים את יכולתנו להיכנס למעורבות עם ההמונים ובנסיבות מסוימות להיהפך לגורם ממשי במצב, עובדה שמייחדת בעת הזאת את הארגונים שלנו בהשוואה לארגונים מרקסיסטיים בינלאומיים אחרים. עם זאת, מדובר רק בהצצה למה שיתאפשר בעתיד אם נשמור על גישה, תוכנית ומתודה נכונות. בתקופה שבדרך, הנהגתן של תנועות המונים המחוברות למאבק לשינוי חברתי תהיה בטווח השגה עבור השמאל המרקסיסטי המהפכני. האיחוד בינינו מחזק את יכולתנו לעמוד במשימה ומשמש דוגמה לכוחות נוספים בשמאל המהפכני שאיתם נוכל לחבור יחד לטובת המשימה הזאת בתקופה הבאה.

האיחוד בין ה־CWI וה־IR מגיע לאחר תקופה בת רבע מאה של הפרדה בעקבות פילוג שהתרחש ב־CWI בשנת 1992. שורשי חלק ניכר מאותו הפילוג היו נעוצים בשינוי במצב העולמי שהתפתח אז ושנבע מהתמוטטות המשטרים הסטליניסטיים בבריה״מ ובמזרח אירופה. מנהיגי המיעוט דאז ב־CWI טענו תחילה שהרוב בהנהגה הבריטית ובמזכירות הבינלאומית היו "קליקה" המשתמשת ב"שיטות מינהליות", "ביורוקרטיות". האשמות אלו נדחו, לאחר תהליך מלא של התדיינות, על־ידי הרוב המכריע ב־CWI. במציאות, ההתקפות שלבשו אופי אישי (נגד ה"טאפ׳יזם", בהתייחס לפיטר טאף, כיום מזכ״ל המפלגה הסוציאליסטית באנגליה־וויילס) מצד הנהגת המיעוט דאז, ושדוקלמו כמנטרה, טמנו בחובן גישה ביורוקרטית וסטליניסטית. מאחוריהן שררו מחלוקות פוליטיות יסודיות: סביב אופי התקופה והפרספקטיבות לחזרה של הקפיטליזם בבריה״מ, במזרח אירופה ובסין; סביב הטקטיקות והגישה הפוליטית לסוציאל־דמוקרטיה ולבניית מפלגות מהפכניות; סביב הגישה לשאלה הלאומית; וסביב הבנייה של הנהגה קולקטיבית, המבוססת על שיטות דמוקרטיות, בניגוד לגישה המקדמת בניית הנהגה סביב אישים מסוימים ומתאפיינת באובססיה ליוקרה אישית.

המיעוט, שהמשיך להקמת ה־IMT (תחילה תחת השם CMI), לא היה מוכן להכיר או להתחיל להתמודד עם המצב העולמי שהשתנה. להתמוטטות המשטרים הסטליניסטיים היו השפעות עמוקות מבחינת האצת תהליך התברגנותן ותזוזתן ימינה של מפלגות המונים מסורתיות של מעמד העובדים, במיוחד התארגנויות סוציאל־דמוקרטיות אך גם התארגנויות עם שורשים סטליניסטיים. מפלגת הלייבור בבריטניה, המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, המפלגה הסוציאליסטית הספרדית (PSOE), המפלגה הדמוקרטית באיטליה (PD) ועוד היו בין המפלגות הרבות שהושפעו. זו הייתה תופעה כוללת, בתגובה לשינויים הגדולים במצב. הייתה לה גם השפעה על התודעה בקרב מעמד העובדים, עם מהלומה ברורה לרעיון של סוציאליזם כחלופה בת־קיימא לקפיטליזם — מה שפתח פתח לכל מיני סוגים של רעיונות ריאקציוניים ומבולבלים, רבים מהם בעלי אופי זעיר־בורגני.

אותה תקופה היסטורית הציבה משימות חדשות ואתגרים חדשים עבור מעמד העובדים ועבור השמאל המרקסיסטי, כולל ה־CWI. מנהיגי הפילוג מה־CWI ב־1992 כשלו בהתמודדות עם השינויים הדרמטיים במצב העולמי וסרבו פעם אחר פעם להכיר בשגיאותיהם. לא רק שכשלו בהבנת המתרחש בבריה״מ אלא אף סרבו עד 1997–1998 אפילו לקבל את העובדה שהקפיטליזם הוחזר שם על כנו. מעולם לא היה להם האומץ להכיר בשגיאות אלו, כחלק ממתודה מרקסיסטית, במטרה לחנך דור חדש של קאדרים.

אותן השגיאות חזרו בתחומים רבים, ובכלל זה חזרה על נוסחאות ישנות לגבי טקטיקת "אנטריזם" בעת שלא התקיימו התנאים לעבודה בהתארגנויות הסוציאל־דמוקרטיות שהתברגנו, ובד־בבד החלו להיפתח הזדמנויות לפעילות עצמאית. כל המסמכים שהופקו במסגרת תהליך הדיון, הן של הרוב והן של המיעוט, זמינים באתר Marxist.net. אולם ראוי לציין שהמסמכים מעולם לא הובאו לעיון החברים והחברות מהשורה של מה שהייתה אז החטיבה הספרדית של ה־CWI (שהייתה אז תחת השפעת הנהגת המיעוט) — אינדיקציה לשיטות הביורוקרטיות שבשימוש הנהגת הפלג שנהפך לארגון ה־IMT.

בשנת 2009, חטיבת ספרד של ה־IMT, יחד עם הרוב בחטיבות ונצואלה ומקסיקו, התפלגו מה־IMT על בסיס פוליטי עקרוני. הסיבות לאותו פילוג היו דומות במהותן לאלו שעמדו מאחורי הפילוג ב־1992. לחברים ולחברות שהקימו את ה־IR היו מחלוקות יסודיות סביב אפיון העידן ההיסטורי שנפתח במיתון הגדול של 2008, וסביב הדרך להתערב בשלב חדש של מאבק מעמדי, לרבות מחלוקות יסודיות על היחס לשאלת הלאומיות כיום, על אפיון המהפכה הבוליבריאנית ועל הדרך לבניית כוחות המרקסיזם המהפכני בוונצואלה. כמו כן, עמדו על כף המאזניים מחלוקות עקרוניות לגבי הבנייה של מפלגה מהפכנית והטקטיקות הנחוצות לשמאל המרקסיסטי מבחינת גישה לתנועות ולמפלגות חדשות בשמאל. היבט מרכזי נוסף של אותו הפילוג היה ההגנה מצד חברים וחברות מספרד, ממקסיקו ומוונצואלה על דמוקרטיה פנימית ועל האופי הפרולטרי של הארגון, נגד משטר פנימי ביורוקרטי, שעה שהאובססיה ליוקרה ולפולחן אישיות של ראשי ה־IMT חנקה את המאמצים לבנייה רצינית בקרב תנועת העובדים ובקרב הצעירים.

על בסיס הניסיון הזה ערכו החטיבה הספרדית, והרוב בחטיבות ונצואלה ומקסיקו מאזן פוליטי ותיאורטי מעמיק. מסקנות התהליך, שאנחנו ב־IR הסקנו כארגון עצמאי, כמו גם ההתערבות המעשית שלנו בשטח והבנה נרחבת יותר באשר לאופן הכוונת הארגון כלפי התנועה הממשית של העובדים והצעירים, שימשו להנחת הבסיס לאיחוד בין ה־IR ל־CWI.

מדוע אנחנו מתאחדים ולמען מה?

האיחוד כעת נטוע בהסכמה רחבה סביב הפרספקטיבות למערכת הקפיטליסטית העולמית והמשימות שנגזרות מכך עבור השמאל המרקסיסטי. אך הרבה מעבר לכך, ניסיוננו ההדדי בדיון ובמאבק שכם אל שכם חושף הסכמה לא רק לגבי הרעיונות והפרספקטיבות אלא גם לגבי האסטרטגיה, הטקטיקות, התוכנית הפוליטית ומוכוונות הארגון. לנין הסביר כי ללא רעיונות מהפכניים אין תנועה מהפכנית. באותה המידה, רעיונות ותיאוריה ללא יישום מעשי נותרים עיוורים.

בחינת הרעיונות ורקורד הפעילויות של שני הארגונים, כמו גם הניסיון העשיר, הקצר אומנם, של עבודתנו יחד, מאשרים את הבסיס לאיחוד בינינו, שאליו אנו ניגשים בהתלהבות ובנחישות.

משימת הארגון המאוחד שלנו היא לבנות גורם סובייקטיבי עוצמתי, כוח מרקסיסטי המוני והנהגה מהפכנית לקרבות המעמדיים ההמוניים שיבואו. המחסור בהנהגה הנחוצה איפשר את טרפודן של הזדמנויות מהפכניות כה רבות. מאה שנים מאז המהפכה הרוסית האלמותית, הדוגמה שהציבה המפלגה הבולשביקית — הפרספקטיבה התיאורטית מרחיקת־הראות שגיבשה, המאבק הרעיוני העיקש שניהלה למען בהירות, הגמישות בטקטיקות וההחלטיות בפעולותיה — עודנה רלוונטית ומתוות־דרך גם כיום.

לארגון הבינלאומי המהפכני שלנו, על חטיבותיו הארציות, מוכוונות ברורה להתערבות במאבקיו ההמוניים ובארגוניו האיגוד־מקצועיים והפוליטיים של מעמד העובדים. אנו שומרים גם על עיקרון העצמאות הפוליטית והארגונית של המפלגה המהפכנית, אל מול מגמות ולחצים למסמוס רעיוני (liquidationism) המבקשים למחוק את תפקיד המפלגה המהפכנית. הארגון המהפכני מייצג את הזיכרון של מעמד העובדים ואת המשכיות מאבקו המהפכני נגד הקפיטליזם. גמישות בטקטיקות, תוך עמידה נחרצת על התוכנית והעקרונות הפוליטיים, היא סימן היכר לשורשים ולמתודה הפוליטיים המשותפים לנו. בו־זמנית, אנו מגינים על קיומה של מפלגה מהפכנית נבדלת, כעמוד שדרה — חלק אינטגרלי וחיוני — בתנועת ההמונים של העובדים והצעירים.

אנו עומדים על המסד התוכניתי של הסוציאליזם המהפכני — של המסמכים העיקריים מארבע הוועידות הראשונות של האינטרנציונל ה־3, מסמכיה העיקריים של האופוזיציה השמאלית במאבקה נגד הסטליניזם, תוכנית המעבר וגישת המעבר, בד־בבד עם המתודה ורעיונות הסוציאליזם המדעי שקידמו מרקס, אנגלס, לנין וטרוצקי. הציר המרכזי של תוכנית פוליטית זו נותר סיום הקפיטליזם והמשטר הבורגני, וכינונה של ממשלת עובדים ועובדות המבוססת על בעלות ציבורית על אמצעי הייצור והמגזר הפיננסי, תחת שליטה דמוקרטית בידי מעמד העובדים. אנו דוגלים במשק מתוכנן ברמה הגלובלית ובתהליכי עומק דמוקרטיים לגיבוש תוכנית ייצור סוציאליסטית עולמית, כמפתח להתגברות על הבעיות הבוערות ביותר של האנושות: משבר, עוני, רעב, מלחמה וכל צורות הדיכוי.

מרקסיסטים ומרקסיסטיות חותרים להתייצב בשורה הראשונה של המאבק נגד כל צורות הדיכוי בחברה, בשאיפה ללכד את מעמד העובדים ואת כלל המדוכאים סביב פרספקטיבה של שינוי סוציאליסטי. אנו מתנגדים לדיכוי לאומי בכל צורותיו ומגינים בתוקף על הזכות להגדרה עצמית, לרבות הזכות לעצמאות, של לאומים מדוכאים. בו־זמנית, אנו מגינים על אחדות מירבית של מעמד העובדים במסגרת מאבק פוליטי חוצה גבולות לאומיים. רק מעמד העובדים והקבוצות המדוכאות — חמושים רעיונית בתוכנית ובפרספקטיבה סוציאליסטיות ואינטרנציונליסטיות — מסוגלים להוביל מאבק עקבי לשחרור לאומי, וכך בנוגע לכל שאר צורות הדיכוי. אל מול רטוריקה של "אחדות לאומית" שמקדם המעמד הקפיטליסטי, אנו מקדמים אחדות אינטרנציונליסטית של מעמד העובדים נגד בעלי ההון מכל הלאומים במאבק לזכויות לאומיות ודמוקרטיות כחלק מהמאבק לסוציאליזם. אנו דוחים גישה סכמתית חד־צדדית ביחס לסוגיה היסודית הזאת עבור השמאל המרקסיסטי, ומבינים כי מאפייניהן המרובים של השאלה הלאומית והתודעה הלאומית דורשים גישה גמישה ולמידה קפדנית של כל מקרה ושל הנסיבות בכל שלב.

המאבק לשחרור נשים, ונגד התקפות על הישגים שהשיגו נשים ממעמד העובדים במאבקים לא פשוטים לאורך העשורים הקודמים, היה אחד הביטויים העוצמתיים ביותר של המאבק המעמדי בתקופה האחרונה. אנו מגינים על פמיניזם סוציאליסטי, של מעמד העובדים והעובדות, אשר רותם למאבק את כוחה של תנועת העובדים, הכוח היחידי שמסוגל להילחם במערכת הזאת שסקסיזם ומיזוגניה מוטמעים בה באופן כה עמוק. פעילותנו בקרב תנועת הנשים ההמונית מפותחת תוך מאבק רעיוני בפמיניזם הבלתי־אפקטיבי והעקר הבורגני והזעיר־בורגני. השמאל המרקסיסטי חותר להנהגת התנועה נגד דיכוי נשים, גזענות ולהגנה על זכויות להטב״ק.

עבור כל ארגון מרקסיסטי חי המעורב בקרב מעמד העובדים והצעירים, לא רק דיונים אלא גם ויכוחים ומחלוקות חבריות, ואפילו פילוגים במידת הצורך, הם בלתי נמנעים. תקופה סוערת מביאה בהכרח לחצים מכל מיני סוגים — בכיוונים אופורטוניסטיים, אולטרה־שמאליים או אחרים — המופעלים על מהפכנים, שמהם אף מפלגה או הנהגה אינן חסינות. ניהול סבלני, פתוח ודמוקרטי של ויכוחים ומחלוקות בעלי אופי פוליטי ניצב בבסיס המתודות המשותפות לנו. תקופות כמו זו הנוכחית אינן מתאפיינות רק במיזוגים ובאחדות אלא גם בוויכוח, ברוח חברית וידידותית, שממנו מהפכנים ומהפכניות אינם מתחמקים או מסתתרים.

הוועד למען אינטרנציונל עובדים (CWI), יחד עם חברינו וחברותינו החדשים ב־IR, הוא כוח מרקסיסטי בינלאומי, עם בסיס אמיתי בקרב עובדים וצעירים במספר ארצות מפתח. אולם אין לנו כל יומרה להכריז על עצמנו בתור "ה־אינטרנציונל" המהפכני ההמוני של מעמד העובדים והעובדות. אנו שואפים למלא תפקיד מוביל ככוח מרכזי בבנייתו של אינטרנציונל כזה, לצד רבים אחרים שכיום אינם נמנים עם שורותינו. אנו קוראים לכל המהפכנים והמהפכניות הרציניים ביחס לצורך באחדות עקרונית על בסיס הרעיונות של המרקסיזם, להיכנס לדיון ולוויכוח באשר לדרך הטובה ביותר לבניית אינטרנציונל שיוכל להוביל את המהפכה העולמית שבדרך.

אושר פה־אחד בוועידת האיחוד של ה־CWI וה־IR,
ברצלונה, 22 ביולי 2017

מאנגלית: שחר בן־חורין