בנאומו השבוע בוועידת הנגב בדימונה, נתניהו הציג את כניסת מבקשי מקלט מהגבול הדרומי כאיום קיומי — גרוע מטרור לדבריו! — ששלטונו הצליח למנוע. בכך ניסה נתניהו "לפצות" על אחריות ממשלתו לבעיות החברתיות והביטחוניות שגובות מחיר כבד ממרבית הציבור בדרום הארץ, בדומה למצב בדרום תל אביב. המלחמה של שלטון נתניהו במבקשי המקלט היא קמפיין פוליטי שמטרתו לחזק את שלטון הליכוד, בפרט על רקע חקירות השחיתות, באמצעות הסתה גזענית וחרחורי מלחמה בין עובדים לעובדים ועניים לעניים.

אך למרות הקמפיין הגזעני שמתנהל נגד מבקשי המקלט מזה שנים, 68% מתושבי גוש דן, ובאופן מרשים 71% מתושבי דרום ת״א, תומכים בבדיקת כל בקשות המקלט ובמתן אשרת מגורים ועבודה למי שיוכח כי הם פליטים — כך עולה מסקר חדש שערך מכון סמית עבור 'הטלוויזיה החברתית'. כשליש בלבד מהתושבים בגוש דן ובדרום תל אביב תומכים במדיניות הנוכחית של הממשלה: גירוש מבקשי מקלט ללא בדיקה אמיתית של בקשות המקלט. לפי הסקר, 54% מתושבי גוש דן מתנגדים לתוכנית הגירוש של הממשלה או מרגישים ממנה "אי־נחת", כשבנוסף לכך יש עוד 24% שתומכים בתוכנית אבל "לא ממש מרגישים נוח איתה".

אף ששני שלישים מהנשאלים בדרום תל אביב מקבלים במידה מסוימת את הטענה השקרית של הממשלה כי גירוש מבקשי המקלט יוביל לשיפור בתנאי חייהם של התושבים הוותיקים, כ־43% מהם אומרים שיש לאפשר למבקשי המקלט להישאר בשכונות הדרום — אחוז גבוה מבשאר גוש דן!

הסקר משקף את המאבק המתמשך על דעת הקהל בדרום תל אביב ובחברה הישראלית. המאבק הזה עדיין לא הוכרע: מצד אחד ישנן דעות קדומות רבות ביחס למבקשי המקלט, אך מצד שני, גם התנגדות לחלק מההיבטים של תוכנית הגירוש.

המסקנה המרכזית מהסקר היא שיש להמשיך לפתח הסברה סובלנית שפונה לתושבים מהשורה, ובמיוחד בשכונות בהן שוכנו מבקשי המקלט. צריך לחשוף באופן שיטתי את שקרי הממשלה ואת המניעים הפוליטיים שמאחורי תוכנית הגירוש, וכפי שתנועת 'מאבק סוציאליסטי' הסבירה מתחילת המאבק, חשוב גם להדגיש שלא חסרים משאבים ולדרוש השקעה משמעותית בשכונות ובשירותים החברתיים בדרום ת״א ובמוקדים נוספים לטובת כלל התושבים.

בג״ץ דן שוב ב"עסקה שלא קיימת"

כ־400 אזרחים אריתראים ו־50 אזרחים סודנים עזבו את ישראל במסגרת הסדר "עזיבה מרצון" מתחילת 2018, כ־100 מתוכם גורשו למדינה ממנה ברחו. כעת מתברר שגם מבקשי מקלט מבוגרים מעל גיל 67 מוזמנים לשימועים לפני גירוש או כליאה. החל מ־1 באפריל, הממשלה רוצה להעלות דרמטית את מספר המגורשים מדי חודש. כמה מבקשי מקלט מועמדים לגירוש? באיזה שלב עומד הליך הגירוש שלהם? לאן יגורשו ובאילו תנאים יקלטו, אם בכלל?

מתברר שעד היום המדינה לא נתנה תשובה ברורה לאף אחד מהשאלות האלו ורק עכשיו, כשבועיים לפני תחילת השלב ההמוני של הגירוש, היא התבקשה לעשות זאת בבג״ץ. חשוב להדגיש שבג״ץ כבר הכשיר משפטית את תוכנית הגירוש באוגוסט, אך כעת התוכנית עלתה לדיון מחודש בעקבות עתירה חדשה של פעילים במאבק נגד הגירוש.

באוגוסט 2017 בג״ץ היה צריך לעשות שמיניות באוויר כדי להוכיח שתוכנית הגירוש לא נוגדת את החוקים של מדינת ישראל ואת האמנות הבינלאומיות שעליהן היא חתומה. שופטי בג״ץ ביססו זאת על ההסכם החסוי בין ישראל לרואנדה — אותה "מדינה שלישית" שאמורה לכאורה לקלוט את המגורשים.

בתחילת פברואר, סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי ציינה במהלך ישיבה סגורה של סיעת הליכוד בכנסת שההסכם עם רואנדה, שמעולם לא נחשף בפני הציבור, לא עומד בדרישות בג״ץ. דבריה של חוטובלי נאמרו על רקע חשיפת עדויות של מבקשי מקלט שגורשו מישראל לרואנדה ומשם למסע פליטות חדש.

אלפי מבקשי מקלט שהפגינו, לצד תומכים ישראלים, מול שגרירות רואנדה בהרצליה דחקו בסגן שרת החוץ של רואנדה להתנער מההסכם ולהצהיר שהמפגינים מוחים נגד "עסקה שלא קיימת".

הפעילים נגד הגירוש השכילו להשתמש בהתנערות הרשמית הזאת כדי להגיש את העתירה החדשה. הטיעון המרכזי שלהם: כל עוד מדינת ישראל מסרבת לחשוף את ההסכם וכל עוד המשטר ברואנדה מכחיש שקיים הסכם, אי־אפשר לתלות באותו ההסכם את חוקיות הגירוש. בנוסף הם טוענים שההסכם שהוצג לבג״ץ באוגוסט שוּנה בינתיים. מה שמחזק את הטיעון הזה הן הידיעות שפורסמו בתקשורת אודות התשלום שהובטח לרואנדה עבור כל מגורש והפגישה שנערכה בין נתניהו לנשיא רואנדה בדאבוס.

להגביר את הלחץ על הממשלה

העתירה לבג״ץ, בשילוב עם המחאה ברחוב ועם השינוי בהלך הרוח הציבורי, הביאו להקפאה זמנית של תוכנית הגירוש. בינתיים, המדינה תמשיך לזמן מבקשי מקלט לשימוע לפני גירוש, ומי שכבר סירבו ל"גירוש מרצון" ונשלחו לכלא 'סהרונים' — לא ישוחררו. ביום שני הקרוב, 26 במרץ, המדינה אמורה להציג לבג״ץ פרטים שהסתירה על תוכנית הגירוש ועל ההסכמים החסויים.

צו ההקפאה של בג״ץ, שנכון לעכשיו אינו מוגבל בזמן, הוא הישג טקטי מול תוכנית הגירוש, שעשוי לעכב את תחילת הכליאה והגירוש ההמוני במספר שבועות ואף מעבר לכך. אך גם עו״ד איתי מק, מהעותרים, מזהיר שהמאבק לא ינצח רק בכלים משפטיים: "ההפגנות צריכות להמשיך. שאנשים לא ייכנסו לשאננות כי זה לא צו סופי אלא זמני, ואם המדינה תיתן תשובות מספקות לבית המשפט, השופטים יוכלו להחליט, כמו בקיץ האחרון, שהכול תקין". מק חוזר ומבהיר שהמאבק המרכזי הוא נגד הממשלה: "יש גבול ליכולת של בית המשפט לצאת נגד הממשלה. לכן הלחץ צריך להיות מופנה לשם".

ביחסי הכוחות הנוכחיים, הממשלה עדיין לא מתכוונת לסגת ויש אפשרות שהיא תצלח גם את המכשולים המשפטיים, אלא אם ההתנגדות לגירוש תמשיך להתעצם ולהתרחב.

ההפגנה הארצית שמתארגנת במוצ״ש בכיכר רבין תוכל לעזור להגביר את הלחץ נגד הגירוש. היא תוכל גם לעזור להגביר את הלחץ על הנהגות הסתדרות העובדים והתאחדות הסטודנטים שעדיין ממלאות פיהן מים ונמנעות מלהביע תמיכה כלשהי במאבק — האחריות שלהן היא לחשוף את השקרים וההסתה הצינית שמובילה הממשלה ולהבהיר שהאינטרס האמיתי של העובדים והסטודנטים הוא בהתנגדות ל"הפרד ומשול" ובעצירת הגירוש. בפרט, הכוח של ציבור העובדים המאורגן יכול למלא תפקיד מכריע במאבק הזה.

קיים קשר ישיר בין תוכנית הגירוש לשאר סדר היום הגזעני והאנטי־חברתי של ממשלת הימין הקפיטליסטית. המאבק נגד הגירוש הוא חלק מהמאבק נגד ממשלה מסוכנת, שמנהלת מערכה שלמה נגד ציבור העובדים והעניים, יהודים וערבים, בכל התחומים. והוא חלק מהמאבק נגד אי־שוויון, אפליה, עוני, מלחמות הרסניות ומשברים חברתיים. הצטרפו אלינו במאבק להצבת אלטרנטיבה אמיתית, הצטרפו למאבק לשינוי סוציאליסטי.