יום ההעברה הפרובוקטיבית של שגרירות ארה״ב לירושלים, שסימל את תמיכתו המופגנת של הממשל האמריקאי בכיבוש ובשלילת זכויות הפלסטינים, הסתכם במרחץ דמים, כשממשלת נתניהו שלחה צבא להטביע בדם מחאה אזרחית המונית צודקת. טראמפ עדיין מבטיח את "עסקת המאה" לפתרון הסכסוך. במציאות, הוא מביא לחיזוק התוקפנות של שלטון נתניהו נגד הפלסטינים ולהגבהת להבות הסכסוך הלאומי.

במקביל, לאחר חודשים של איומים, טראמפ ניפנף את עמדת הגנרלים האמריקאים והמעצמות האירופיות והגשים לנתניהו משאלה נוספת כשהכריז על פרישה מ"הסכם הגרעין" שנחתם בין איראן לשש המעצמות העולמיות ב־2015. ארה״ב תטיל סנקציות "בדרגה הגבוהה ביותר" בתחומי האנרגיה, המסחר והבנקאות על איראן, כולל באמצעות סנקציות נגד משקיעים.

לטענת טראמפ, בזכות המהלך, "דברים גדולים יכולים לקרות לטובת השלום והיציבות שכולנו רוצים". במציאות, הלחץ המוגבר על איראן דוחק את המשטר עם הגב לקיר, וצפוי להחריף את המתחים הלאומיים באזור. ההשלכות עלולות להיות הרסניות ביותר, כולל סכנה ממשית של מלחמה בעתיד.

להכרזה על פרישת ארה״ב נלוותה סדרה של הפצצות ישראליות בשטח סוריה, שהגיעו לשיא בתקיפה הישראלית הנרחבת ביותר בסוריה מאז 1974 וחסרת־תקדים בהיקפה נגד מטרות איראניות. גורמים בשלטון הימין הישראלי ובמקבילו האיראני השמיעו איומים להפצצת ערים מרכזיות, ומפלס הפחד ממלחמה בציבור הישראלי ובציבור האיראני עלה. קדמה לכך תקופה של הסלמה ממושכת בתקיפות הצבאיות שיזמה ממשלת נתניהו בשטח סוריה. הסבב האחרון הסתיים, אך סבבי העימות הבאים הם שאלה של זמן.

טראמפ חזר על המנטרה של נתניהו, שההסכם "מבוסס על שקר". נתניהו רתם מידע מודיעיני (תחילה בחשאי ואז במופע פומפוזי) שלא חידש מהותית דבר, ולא חשף הפרות כלשהן של ההסכם. הוא עשה זאת כדי להפעיל לחץ נגדי ללחץ שניסו להפעיל ראשי המעצמות האירופיות, שביקשו לשמר את ההסכם, מחשש להתערערות נוספת של היציבות באזור. להערכתן ולפי דוחות סבא״א, איראן לא הפרה את חלקה בהסכם. זו גם הייתה הערכת גורמים בממסד הביטחוני בישראל שחלקו על עמדת נתניהו, ובהם הרמטכ״ל אייזנקוט שטען באחרונה כי "ההסכם על מגרעותיו עובד".

ערעור היחסים הבינלאומיים

המשטר האיראני הסכים במסגרת ההסכם להגבלת יכולתו הפוטנציאלית לפתח נשק גרעיני, ומנגד, העיצומים הכלכליים הכבדים מ־2012 הוסרו חלקית. ההיגיון מאחורי ההסכם מצד המעצמות היה בין השאר שאיראן תהיה בעמדה משופרת למלא תפקיד משמעותי במלחמה בדאעש ובייצוב המשבר בסוריה. אלא שהמעורבות המוגברת של איראן באזור מעוררת התנגדות מצד יריבותיה באזור — ישראל והמשטרים הסוניים בהובלת סעודיה.

המשטר האיראני מילא תפקיד מרכזי בהצלת שותפיו במשטר אסד, בחסות האימפריאליזם הרוסי. ארה״ב, סעודיה וישראל הפסידו בסוריה. במלחמה בתימן, ידי בעלות בריתה של איראן על העליונה מול הקואליציה הסעודית בגיבוי ארה״ב. בלבנון, הבחירות האחרונות הסתכמו בניצחון לבעלות הברית של איראן, בהובלת חזבאללה, על פני בעלות בריתה של סעודיה, בהובלת ראש הממשלה חרירי. בבחירות בעיראק, האינטרסים של האייתוללות האיראניות ספגו מכה, אך גם אלה של ארה״ב, עם ההישג המשמעותי למנהיג השיעי האנטי־אמריקאי מוקדתא א־ס׳דר.

ברחבי המזרח התיכון ניכרת ירידה בכוחו של האימפריאליזם האמריקאי להכתיב את סדר היום. ממשל טראמפ אינו עקבי במדיניותו אך מבקש להדוף את המגמה, להגן על היוקרה האמריקאית ולהפגין יותר שליטה בהתפתחויות. כך גם באמצעות הקו הלוחמני כלפי איראן.

תחת טראמפ, בעצמו תוצר של חוסר יציבות במערכת האמריקאית והעולמית, הבית הלבן מוסיף ומתדלק עימותים בינלאומיים. פעולותיו הראוותניות בסוריה כבר הובילו לסף עימות צבאי ישיר בין ארה״ב ורוסיה, מעצמות הגרעין החזקות בעולם. הוא דוחף מלחמת סחר מול יריבותיה של ארה״ב, ומוכן, כמו במקרה של הסכם הגרעין, לשוב למדיניות של התנהלות חד־צדדית בזירה הבינלאומית, תוך התעלמות מופגנת מהאינטרסים של שאר המעצמות הקפיטליסטיות, כאילו ארה״ב היא עדיין מעצמת־על בלתי מעורערת, כאילו כוחה לא ירד בעקבות המלחמות באפגניסטן ובעיראק, והמשבר הכלכלי העולמי.

בחודש שעבר, הממשל רשם פנייה נוספת ימינה, עם מינוים של גורמים ניאו־שמרניים ניציים — יו״ר ה־CIA עד לאחרונה מייקל פומפאו, המזוהה עם תנועת 'מסיבת התה', לתפקיד מזכיר המדינה, וג׳ון בולטון, שהוגדר ב'הארץ' כמי ש"עוד לא פגש סכסוך בינלאומי שלא העדיף לפתור בכוח הזרוע", לתפקיד היועץ לביטחון לאומי.

שינוי משטר

בולטון כבר קרא לישראל בשנים האחרונות להפציץ באיראן, בגיבוי אמריקאי, כחלק מתוכנית לקידום החלפת משטר. כעת ממשל טראמפ מעוניין לקדם תרחיש של שינוי משטר בטהראן, באמצעות מלחמה כלכלית, וייתכן שבהמשך גם בליווי צעדים צבאיים. מיומו הראשון בבית הלבן, טראמפ קידם מדיניות של הסלמת מתחים מול טהראן — מה שכבר הספיק להוביל גם לתוצאות לא מתוכננות, למשל כשהניסיון לגבש חזית אנטי־איראנית בשנה שעברה לא נחל הצלחה ואף התגלגל למשבר במפרץ, עם החרם הסעודי על קטר.

טראמפ תיאר את איראן כמדינה המובילה בעולם במימון טרור. הוא הזכיר אפילו את אלקאעדה כדוגמה לכך. איראן ובעלות בריתה נלחמות באלקאעדה בשטח בסוריה, אך אותו ארגון זכה לאורך השנים לתמיכה דווקא מצד סעודיה — הדיקטטורה שבאמת אין שנייה לה במימון טרור סלפי־ג׳האדיסטי ברחבי המזרח התיכון. אלא שמדובר בבעלת ברית אסטרטגית של ארה״ב, שגם שלטון נתניהו רואה בה "מתונה" וחותר להדק את היחסים איתה.

טראמפ התייחס לשלב הרגיעה הנוכחי בעימות בקוריאה ברמיזה שהגברת התוקפנות האימפריאליסטית כלפי איראן עשויה "לעבוד". אך הגישה היהירה, התוקפנית ונטולת העכבות של ממשלו דווקא הגבירה בשנה שעברה את הסכנה להתלקחות מלחמה בקוריאה, ואף לעימות גרעיני. הוא לא יזם את תהליך הרגיעה ובינתיים גם לא השיג שום ויתור מהותי משליט צפון קוריאה קים ג׳ונג און. ברקע מהדהדים סבבי משא־ומתן כושלים לאורך 25 שנה. הדיקטטורה המבודדת פנתה לפיתוח נשק גרעיני כאמצעי הרתעה מפני תקיפה וכמנוף להשגת הקלות במדיניות הסנקציות האימפריאליסטית המופנית נגדה. אילו ערובות יהיו לה אם תסכים להתפרק מנשקה? המשטר לא ימהר להסכים להכנסה נרחבת של פקחים בינלאומיים לגבולותיו, כפי שהעריך באחרונה גם בולטון, או לוותר באופן מלא על הנשק הגרעיני — הוא מודע לגורל המשטרים של ס׳דאם וקדאפי שוויתרו על תוכנית גרעין צבאית. הסכסוך בחצי־האי ימשיך לאיים להתלקח מחדש.

במקרה של איראן, ממשל טראמפ קרע הסכם דיפלומטי שכבר הושג ובחר לנפץ שלב של רגיעה. הוא טען שההסכם סלל את הדרך למרוץ חימוש גרעיני מואץ במזרח התיכון. אלא שאם ההסכם יקרוס לחלוטין, סביר יותר שהמשטר בטהראן יסיק שאין לו ברירה אלא לשוב ולהאיץ את תוכנית הגרעין הצבאית.

איום על עתיד האייתוללות?

טראמפ ונתניהו מביעים דאגה מזויפת למצוקות העם האיראני, שעה שהמלחמה הכלכלית נגד איראן פוגעת ממשית בתנאי המחיה של אזרחים איראנים מהשורה. למנהיגים האימפריאליסטים, שמעוניינים לראות בטהראן משטר שיהיה נוח לעסקים איתם, יש נוסטלגיה לימי הדיקטטורה של השאה, שהייתה בעלת ברית אסטרטגית של ארה״ב וישראל, אבל לא של העובדים והעניים באיראן. אלה יצטרכו עוד לשוב ולהתקומם כדי להשתחרר ממשטר דיכוי ולארגן מחדש את החברה האיראנית לא בשירות הקפיטליזם והאימפריאליזם אלא לטובתם, על בסיס דמוקרטי וסוציאליסטי.

שר החינוך בנט הטיף בצביעות שבאיראן צריכה לקום תנועת "'ארבע אמהות' שיגידו, די כבר אין לנו מה להתבסס בביצה הסורית. או דפני ליף". בנט, כמו נתניהו, עמד מהצד השני של המתרס מול תנועת 'ארבע אמהות' שנאבקה בהצלחה לסיום הכיבוש הישראלי בדרום לבנון, ומול תנועת המחאה החברתית של 2011. אולם גם מנקודת המבט של הנשיא השנוא בתולדות ארה״ב וחסידיו בשלטון בישראל, ההימור שיצליחו להוריד על הברכיים את המשטר בטהראן ואף להביא להחלפתו באמצעות חנק כלכלי צפוי להיכשל.

משטר הסנקציות סחט מטהראן מספר ויתורים בהסכם של 2015, אך ביטול ההתחייבויות האמריקאיות בהסכם לטובת הקשחה משמעותית של התנאים להסכם חלופי, ממזער את הסיכוי בעתיד הנראה לעין להסכם חדש על בסיס ויתורים איראניים מהותיים יותר.

אין זה מקרי שרוחאני פתח את נאום התגובה לטראמפ באזכור מעורבותה הישירה של ארה״ב בהפיכת 1953 שהפילה את הממשלה הנבחרת של מוס׳אדק באיראן, תמיכת ארה״ב בפלישת ס׳דאם לאיראן, והפלישות האמריקאיות לאפגניסטן ולעיראק. משטר האייתוללות, שהתמודד רק סביב תחילת 2018 עם תנועת מחאה משמעותית, מגייס תמיכה באופן מסורתי בעזרת מאמץ להצטייר כמגן ההמונים מפני תוקפנות אימפריאליסטית.

מול ההתקפה המחודשת על איראן, מיליונים ייטו קודם כול להתלכד סביב המשטר, בדומה לאופן בו נתניהו מצליח לגייס תמיכה ציבורית משמעותית בעזרת דמגוגיה ביטחונית שמתארת את שלטונו באופן כוזב כגורם שמגן על שלום הציבור הישראלי. אם הבטחת רוחאני לציבור האיראני לחלץ את המדינה מבידוד וסנקציות תעלה חרס, יריבי רוחאני מהאגף השמרני הניצי עשויים להרוויח מניצול הזעם הציבורי.

סכנת מלחמה

בשנה שעברה הערכנו כי "ממשל טראמפ... מסלים מחדש מתיחות מול איראן, עם הטלת עיצומים חדשים ועם האיומים לפרישה מהסכם הגרעין. אלא שגם אם ארה״ב תפרוש מההסכם... לא סביר שהיא תצליח לרתום את שאר המעצמות העולמיות להסכמה על החזרת העיצומים" (פרספקטיבות פוליטיות 2017). המעצמות הנותרות בהסכם מעוניינות להימנע ככל האפשר מקריסתו ומתרחיש הסלמה, שיסכן את האינטרסים שלהן ברמה האזורית והעולמית.

על הרקע הזה, ירי הרקטות שלפי דיווחים ביצעו כוחות איראניים לעבר מטרות צבאיות ישראליות בגולן, בתגובה להפצצה לא ראשונה של הבסיס T4 בסוריה, גרר גינויים מהמעצמות האירופיות. בנוסף, התקיפה הישראלית הנרחבת שהוכנה מראש ובוצעה "בתגובה" תואמה בגלוי עם הקרמלין, שהזמין את נתניהו כאורח כבוד למוסקבה. טהראן מבודדת ונאלצת להבליג על התקיפות הישראליות, אך ללא ההסכם התמונה תשתנה.

העיצומים האמריקאיים, לכשייכנסו לתוקף, מאיימים לגרור עלייה במחירי הנפט והפסדים לתאגידים — שורה של תאגידים אירופיים גדולים כבר הודיעו שיפסיקו את עסקיהם באיראן. כך שהצלחת המאמצים לשימור ההסכם, כולל באמצעות מנגנוני פיצוי, עדיין מוטלת בספק. בהקשר הזה גוברת הסכנה להסלמה בעימות ישראל־איראן.

השלטון הישראלי, כמו מקביליו הסוניים, חותר להחליש את השפעתה האזורית של איראן ולסכל אפשרות שזו תפתח בעתיד נשק גרעיני, שיחזק דרמטית את כוחה האזורי — כיום ישראל היא מדינת הגרעין היחידה באזור.

נתניהו, יחד עם אהוד ברק כשר הביטחון, חתר ברצינות למלחמה עם איראן ב־2010–2012, ונבלם בגלל התנגדות בממשלה, בממסד הביטחוני ובממשל אובמה. כפי שהסברנו בזמנו, חתימת ההסכם, בהשתתפות ארה״ב, "דוחה את האפשרות של תקיפה ישראלית [באיראן] למועד מאוחר יותר" (24.08.2015). עם זאת, השלטון הישראלי פנה להסלמה בתקיפות נגד כוחות איראניים ופרו־איראניים בסוריה. בינתיים, החוק שמרכז רשמית את הסמכות להחליט על מלחמה בידי ראש הממשלה ושר הביטחון, שאושר סופית ב־30 באפריל, נראה כהסקת מסקנות מהמקרים בהם נבלם נתניהו בעבר.

בתקיפה הישראלית הגדולה והיהירה בסוריה, "מבצע בית הקלפים", שלטון נתניהו הימר על תגובות מוגבלות מצד איראן, שחוששת לעתיד ההסכם. אולם הוא מחכה להזדמנות הבאה לתקוף. מזכ״ל חזבאללה נסראללה כבר הזהיר מפני פעולות תגמול.

התקיפות הישראליות לא יעקרו את המוטיבציה למעורבות האיראנית בסוריה, שקשורה להגנת אינטרסים של המשטר מול שלל הכוחות המעורבים שם. הלחץ הכלכלי והצבאי על איראן עלול עוד לגרור תגובות נגדיות ושלב חדש של הסלמה חריפה יותר בעימות. הפרשן הצבאי אמיר אורן העריך כי "דו־השיח באש ובהודעות שמנהל צה״ל עם סולימאני [מפקד כוח קודס] ואנשיו בסוריה מכיל רמזים ברורים להגבלת החיכוך, אך לראש הממשלה אין די בכך, והאירועים עלולים להידרדר במהירות".

מאבק לאלטרנטיבה

ליבוי העימות מול איראן משרת גם מדיניות פנים. הוא מסייע לנתניהו ושותפיו להסחת תשומת הלב הציבורית מפרשיות השחיתות ומהמדיניות ההרסנית של ממשלת הימין הקפיטליסטית בכל התחומים. כך, בעזרת ניצול ציני של החששות הביטחוניים בציבור הישראלי וטיפוח של היסטריה ביטחונית — בשיתוף פעולה מלא מצד ראשי ה"אופוזיציה" הקפיטליסטית, גבאי ולפיד — ראש הממשלה הצליח לשקם זמנית את התמיכה המעורערת בו ובמפלגתו.

בהיעדר ביקורת מינימלית ותוכניות אלטרנטיביות גם מצד ה"אופוזיציה" המרכזית, ובהתחשב בחולשת השמאל, קל יותר לשלטון הימין למכור לציבור את השקר שהמהלך של טראמפ "טוב" — 62% בציבור הישראלי חושבים כך לפי סקר 'החדשות'. אך שיעור זהה מודה שהוא חושש כעת ממלחמה!

חרחורי המלחמה שמוביל שלטון נתניהו מייצגים סכנה אמיתית לשלום האזור, ולשלום הציבור הישראלי בפרט. בניית מאבק נגד סכנת המלחמה כרוכה גם בהצבת חלופה למדיניות הממשלה. קיומן של מפלגות "אופוזיציה" שמודות כי בשאלות כאלו הן לא אופוזיציה מדגיש את החשיבות שבבניית המאבק נגד הפּירומנים בשלטון ולמען אלטרנטיבה אמיתית משמאל.

בעוד שהמדיניות של נתניהו מסוכנת, גם "הסכם הגרעין" אינו מציע בשורה התחתונה אופק של התקדמות מעשית לעבר פתרונות יסודיים שיאפשרו השגת מציאות של שלום אזורי, שבלעדיה לא ניתן לדבר ברצינות על פתרון לחששות הביטחוניים של ההמונים בישראל, באיראן או בכל אומה אחרת. ההסכם אינו מבוסס על חתירה לפירוק נשק להשמדה המונית ולהבטחת רווחת כלל תושבי האזור. הוא מבוסס על האינטרסים של המעצמות הקפיטליסטיות העולמיות, שממשיכות להתעמת ביניהן ולהתערב באופן הרסני במזרח התיכון, ושמבקשות לשמור על זכות־יתר להחזיק בנשק להשמדה המונית.

בניגוד לפניות הציניות מממשלת נתניהו ומהבית הלבן לעם האיראני, קולות של התנגדות בציבור הישראלי לחרחורי המלחמה ולחנק הכלכלי של העובדים והצעירים האיראנים, ותמיכה בשלום וברווחה לכל העמים, כולל לפלסטינים, הם שיוכלו לסייע לבנות גשרים אמיתיים לטובת מאבק לשינוי פני האזור.

המשך ההתחמשות הבלתי פוסקת של מדינת ישראל, כולל החזקת נשק להשמדה המונית, לא מסוגל למנוע מציאות של מלחמות ומתיחות ביטחונית מתמדת עבור הציבור הישראלי. פתרונות ממשיים ובני־קיימא למען עתיד של שלום וביטחון אמיתיים עבור העובדים והצעירים במזרח התיכון לא יצמחו מהסדרים בין ממשלות קפיטליסטיות מושחתות ברמה העולמית או האזורית. הם דורשים ממשלות שמאל ומאבק לסדר יום חדש של שינוי סוציאליסטי — הם לא יצמחו בהיעדר דמוקרטיה, על בסיס מערכת קפיטליסטית שמנציחה אי־שוויון קיצוני ושסעים ברמה האזורית והעולמית, ועל בסיס סחיטה ותוקפנות אימפריאליסטיות של מדינות.