אם שריפת דלקים מאובנים תימשך, "זה יהיה הסוף של רוב היצורים החיים בכדור הארץ", מזהיר מאייר הילמן, מומחה לתכנון ערים וסביבה, החוקר את שינויי האקלים מזה 25 שנה, ומי שאחראי למספר מחקרים פורצי דרך.

בראיון שנערך איתו באחרונה (ה'גרדיאן', 26.4), הילמן התעקש על הצורך בפעולה דחופה, גלובלית ורב־מערכתית להסרת האיום שמציב משבר האקלים על עצם הישרדות החיים על פני כדור הארץ. הילמן מדגיש בראיון כי "מה שחוסם פעולה כזאת הוא הקפיטליזם". האינטרסים של תאגידי האנרגיה והשיקולים הצרים של ממשלות קפיטליסטיות באים על חשבון הצעדים הדרושים לפתרון. "אנחנו מתנהגים כמעט כאילו אנחנו מנסים לקרוא תיגר במכוון על הטבע", הוא אומר, "אנחנו עושים ההפך ממה שהיינו אמורים לעשות".

לטענתו, אופי הבעיה וממדיה הופכים צעדים ברמה האישית, כגון אימוץ אורח חיים "ירוק", לחסרי תכלית, ומדגישים שגם צעדים של ממשלות ברמה הארצית לא יספיקו. במקום זאת, הוא מסביר, האנושות כולה חייבת להתקדם לעבר מצב של אפס פליטות גזי חממה בחקלאות, בתחבורה האווירית, בתחבורה הימית, בחימום הבתים וכו׳. חשוב להדגיש שהאמצעים הטכנולוגיים לכך כבר קיימים.

אומנם במקום לפעול בכיוון, הממשלות הקפיטליסטיות נוקטות ככלל מדיניות של כניעה בפני התאגידים המזהמים ושל השקעה זניחה במעבר לאנרגיות מתחדשות. בראשם טראמפ, ממכחישי ההתחממות הגלובלית, שדווקא מוביל מהלכי דה־רגולציה וקיצוץ במחקר. זה נעשה כדי להבטיח לקומץ תאגידי הנפט להמשיך במרדף עיוור אחר רווחים, גם על חשבון העתיד של החיים על פני כדור הארץ.

המאבק לעצירת שינויי האקלים והרס הסביבה חייב להתמקד בהחלפת המערכת הקפיטליסטית המיושנת, בהתאם לסיסמה הפופולרית במחאות בנושא ברחבי העולם: "כן לשינוי השיטה, לא לשינוי האקלים".

העברת משאבי הטבע ומשק האנרגיה לבעלות ציבורית תאפשר לנהל אותם בצורה דמוקרטית, למען החברה והסביבה ולא למטרות רווח. מעבר לתכנון סוציאליסטי של הכלכלה יאפשר להפנות משאבים משמעותיים למחקר ולהסבת תעשיות האנרגיה, החקלאות, התחבורה ושאר מגזרי הכלכלה, לסביבתיים ולבני־קיימא.