רזאן א־נג׳אר, בת 21, מתנדבת בצוות רפואי בעזה, נורתה למוות בזמן הפגנה — במסגרת תנועת המחאה המתמשכת ברצועת עזה — ליד ח׳אן יונס ביום שישי, 1 ביוני. הצלף מהצד הישראלי של הגדר ירה בה שעה שהגישה עזרה ראשונה למפגינים פצועים.
ההרג המזעזע מעלה את מניין החללים הפלסטינים מאז שהחלו הפגנות המחאה ב־30 במרץ ליותר מ־120. מספר הפצועים נאמד ביותר מ־10,000, רובם מאש חיה ורבים מהם נותרו קטועי גפיים ועם פגיעות לכל החיים. נדגיש כי ירי צלפים לעבר מפגינים, עיתונאים וצוותים רפואיים לא נועד להגן על שלום הציבור הישראלי אלא על מדיניות המצור התוקפנית של ממשלה קפיטליסטית גזענית, שמנהלת מלחמה נגד שני מיליון עניי הרצועה. מאבק לשלום מחייב מאבק נגד המצור ונגד ממשלת נתניהו.
"רזאן נהרגה מול העיניים שלי", מספר למחרת התקרית בשיחה איתנו מ', צלם עיתונות מהרצועה שהכיר את רזאן. מ׳ נולד וגדל ברצועה. "אני אחד הפליטים, שחי באחד ממחנות הפליטים. אני סובל מפליטות מאז שנולדתי. עבדתי בעיתונות כשבע שנים, אבל עכשיו אני מתמקד בעשייה תיעודית. כבר כמה זמן שאני ועמיתיי מתעדים את אירוע 'צעדת השיבה הגדולה' בעזה".
"פגשתי את רזאן במאהל המחאה בח׳אן יונס. היא הייתה אחת מהמתנדבות הראשונות שהגישו עזרה ראשונה לפצועים. כשאנחנו מדברים על התנדבות כאן בעזה, זה אומר לעבוד מבלי לקבל כסף. היא נתנה את חייה כדי לעזור לפצועים שנפגעו במחאה האזרחית. היא הייתה בשטח מדי יום, משעות הבוקר המוקדמות ועד סוף העימותים בערב. היא הקריבה את חייה כדי ללמד את העולם שיש אנשים שנלחמים למען מטרה צודקת ולא אלימה.
"אתמול, אני ועמיתיי היינו במאהל צעדת השיבה בח׳אן יונס על הגבול. עשינו את עבודתנו כרגיל. החיילים ניסו לפגוע בכולם, אם זה באמצעות גז מדמיע ו'גז עצבים' (במקרה הזה מדובר בסוג של גז מדמיע רעיל, שתועד בהפגנות, שגורם לתסמינים חריפים שנמשכים שבועות), או קליעים מתפוצצים שאסורים לשימוש לפי החוק הבינלאומי.
"אחד הבחורים הצעירים נפצע והפרמדיקים הלכו לעזור לו. רזאן הגיבורה הייתה חלק מהצוות. לאחר מכן, החיילים ירו במכוון אף שידעו שהיא לובשת מדים לבנים של אחות רפואית. היא חטפה צליפה בחזה. הקליע קרע את החזה שלה וגרם לפצע גדול. נכנסתי להלם ולא יכולתי להמשיך לצלם".
"רזאן לא נשאה נשק או שום דבר אחר שיכול היה לשמש תירוץ לפגוע בה ולהרוג אותה. היא התמקדה כולה במאמצים להעניק עזרה לפצועים. צריך להבהיר, הצלפים הישראלים יכולים לראות טוב מאוד במי הם יורים עם אמצעי הראייה שמאפשרים להם לראות את כל מה שמתרחש מולם. הם הורגים במכוון מפגינים לא חמושים, ילדים, עיתונאים ופרמדיקים.
"רזאן, הנערה היפה, הלכה לעולמה מבלי שאפשר להשיבה. המוות שלה לא יניא את עמנו מלהמשיך במחאה האזרחית של 'צעדת השיבה'. הם מאמינים שהרג אנשים ירתיע אחרים מלהמשיך במחאה — הם טועים. הרג החפים מפשע רק מעצים את רצון העם שלנו לדרוש את זכויותיו, הזכויות הבסיסיות ביותר שמבטיחות המוסכמות הבינלאומיות. אנחנו רוצים לחיות בחופשיות: חופש התנועה, החופש לצאת מהרצועה, החופש לדוג... ולהסיר את המצור הבלתי צודק מעל העם המדוכא שלנו".
- סוף לירי על מפגינים! די למדיניות היד הקלה על ההדק! די להסתה, מחאה היא לא טרור!
- הקמת ועדת חקירה עצמאית — שתכלול נציגים ישראלים, פלסטינים ובינלאומיים מארגוני עובדים, קהילה וזכויות אדם עצמאיים — לבדיקת הרג המפגינים. העמדה לדין של שרשרת האחראים, כולל מהדרג המדיני.
- הצטרפות ארגוני העובדים בישראל לארגוני עובדים בעולם בגינוי הרג המפגינים והמשך המצור והכיבוש, ובתמיכה במאבק לשלום.
- סולידריות עם מחאת התושבים. כן להפגנות משותפות של יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, נגד המצור, הכיבוש, העוני, אי־השוויון וממשלת ההון וההתנחלויות של נתניהו. כן למאבק לשלום ולצדק חברתי!
- כן להרחבת המחאה העממית, כן למאבק המוני של הפלסטינים לשחרור לאומי וחברתי. הקמת ועדי פעולה דמוקרטיים כדי לסייע בארגון המחאה ובהגנה על ההפגנות.
- די למדיניות "ניהול הסכסוך". די למצור על תושבי רצועת עזה, די לכיבוש. די לכפיית עוני ומצוקה, די לנישול, סוף לדיכוי הלאומי של העם הפלסטיני.
- סוף לשלילת הזכות להגדרה עצמית — כן למדינה פלסטינית עצמאית, דמוקרטית, סוציאליסטית ושוות זכויות, שבירתה במזרח ירושלים, לצד ישראל דמוקרטית וסוציאליסטית, שתבטיח שוויון זכויות אמיתי לכול.
- פתרון צודק לפליטים הפלסטינים. הכרה בעוול ההיסטורי של הנכבה — חורבן מאות יישובים ועקירת מאות אלפי תושבים — ובזכות הפליטים המעוניינים בכך לשוב, תוך הבטחת חיי רווחה ושוויון לכלל התושבים.
- מאבק לשלום אזורי. סולידריות עם המאבקים במזרח התיכון ובשאר העולם נגד אליטות מושחתות, דיכוי ועוני. כן לשוויון לכל הלאומים, לדמוקרטיה ולשינוי סוציאליסטי.