לאחר שבוע שבו אירעו 5 מקרי אלימות כלפי עובדות סוציאליות, איגוד העובדים הסוציאליים הכריז על שביתת מחאה בשירות הציבורי החל מאתמול (ראשון). במסגרת השביתה מושבתות כל מחלקות הרווחה ברשויות המקומיות, ושובתות בסולידריות גם העובדות הסוציאליות בשירותי הבריאות ובביטוח הלאומי.
לפי נתוני משרד הרווחה, מתחילת 2018 נרשמו 159 מקרי אלימות כלפי עובדים ועובדות סוציאליים, כשב־12 מהמקרים עובדים נפגעו פיזית.
היום הפגינו לפחות אלף עובדות סוציאליות, סטודנטים לעבודה סוציאלית ותומכים מול קריית הממשלה בתל אביב, והפגנה נוספת נערכה גם בכניסה לירושלים.
המפגינות בתל אביב חסמו את צומת עזריאלי למשך כ־40 דקות, וזאת אף שהמשטרה עיכבה לזמן קצר את יו״רית האיגוד ענבל חרמוני, בניסיון להרתיע את המפגינות מלרדת לכביש. בירושלים נחסמה לזמן קצר הכניסה לעיר.
במהלך ההפגנה נקראו סיסמאות מחאה, למשל: "עם אלימות, אין שירות", "עובדות ביחד, בלי ניצול ופחד", "חיים כץ תתעורר, דמנו לא הפקר", "המדינה מזניחה, אלימות היא מצמיחה".
ביום חמישי האחרון (8.11) אירע אירוע אלימות חמור במיוחד, בו מטופלת (הסובלת מהפרעת אישיות, שבתה נלקחה ממנה), תקפה עובדת בפטיש מחוץ למחלקת הרווחה במועצה המקומית בית דגן. עמיתותיה לעבודה הן שנחלצו לעזרתה.
לפי איגוד העו״ס, התקציבים המיועדים לאבטחת העובדות והעובדים אינם מכסים אפילו את כל השעות הדרושות! זאת מבלי להזכיר הכשרה ייעודית שדרושה למאבטחים במקומות רגישים דוגמת לשכות רווחה ומרכזי טיפול.
ביטחון העובדות היה הטריגר לשביתה, אך הוא אינו מנותק ממדיניות הייבוש התקציבי, השכר הנמוך, המחסור בעובדים וגם המחסור בתקנים במערכת הרווחה. כפי שהסבירה יו״רית האיגוד חרמוני בשיחה במהלך ההפגנה: "מדינת ישראל הפכה את המקומות האלה [לשכות הרווחה] לנפיצים. זה כמו לשים אנשים בסיר לחץ. אנשים עם בעיות, עם קשיים, נכנסים למערכת הרווחה. העובדים עושים את העבודה הכי מקצועית שהם יכולים — אבל בתנאים בלתי אפשריים. הדברים האלה הם קרקע פורייה לאלימות".
אתמול אמרה חרמוני כי האיגוד דורש "שיהיה מימון של המדינה לכל מחלקות הרווחה בכל הרשויות המקומיות, לא רק לחלשות ביותר, של שמירה ושהיא תהיה אפקטיבית ומרתיעה" ('מעריב השבוע'). אך רק אבטחה לא תפתור את עיקר הבעיה. לדבריה, "מחלקות הרווחה סובלות זה שנים ממחסור בכוח אדם אבל גם את התקנים הקיימים מתקשים ברשויות המקומיות ובשאר המסגרות לאייש בשל השכר הנמוך בתחום ותנאי העבודה הקשים שמצריכים כל עובדת סוציאלית לטפל במאות תיקים במקביל, בעיקר דווקא ברשויות המקומיות החלשות יותר — מציאות שהופכת את מחלקות הרווחה לחבית נפץ חברתית ולסביבת עבודה מסוכנת ממש".
אכן, האלימות המופנית כלפי עובדות סוציאליות מצד מטופלים במערכת הרווחה לא צומחת בוואקום. כפי שמדגישה חרמוני, "כשמנהלי מחלקות רווחה לא מצליחים לאייש את התקנים במחלקות העומס רק גדל עוד יותר. זה מייצר שחיקה גדולה ולא נותן לעובדים אפשרות לתת את השירות. זה לא מצדיק אלימות, אבל ידוע שגם בחדרי המיון האלימות גואה ככל שהצוותים פחות פנויים".
האלימות מצד המטופלים היא בשורה התחתונה תגובה — הרסנית, נואשת וכמובן לא לגיטימית — אבל בכל זאת תגובה, לאלימות היומיומית של הממשלה והמדינה כלפי האוכלוסיות העניות והמודרות ביותר בחברה. חוסר יכולת להשׂתכר, להתקיים בכבוד ואפילו לקבל טיפול ועזרה הולמים במקרה הצורך הם אלימות לכל דבר ועניין, האלימות של הג׳ונגל הקפיטליסטי בו אנו חיים.
תנועת מאבק סוציאליסטי תומכת ומחזקת את העובדות הסוציאליות במאבקן הצודק. פתרון ממשי לבעיית האלימות כלפי העובדות הסוציאליות דורש תוספות שכר משמעותיות, תוספות תקנים, השקעה בתשתיות ראויות ובהכשרה מקצועית מתאימה, בשיתוף עם ציבור מקבלי שירותי הרווחה.
פתרון עומק דורש גם מאבק במדיניות האלימה של ההפרטה והייבוש התקציבי שמובילה ממשלת נתניהו, ובמערכת הקפיטליסטית עצמה, המטפחת עוני ומצוקה. הצלחת שביתת החירום כעת תוכל לעזור לקדם גם את המאבק הרחב יותר הנדרש לטיפול בבעיה מהשורש.