די להסתה, לייבוש התקציבי ולהפרטה!
סולידריות עם העובדים והעניים משני צידי הגדר
תפריט אפשרויות פייסבוק العربية
הצטרפו למאבק. הצטרפו לתנועת מאבק סוציאליסטי. רק תשאירו טלפון ונחזור אליכם.
הצטרפו למאבק!
העבודה המאורגנת · כיבוש ושלום · המזה״ת · עולמי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · מאבק סוציאליסטי
X
צרפת בוערת
מחאת האפודים הצהובים דורשת שינוי
הנשיא מקרון התקפל והקפיא את העלאת המס על הסולר, אך ההפגנות קוראות לו להתפטר ■ הפגנות אפודים זוהרים התפשטו למדינות נוספות

הדפסה
שדרות שאנז אליזה, 25.11 (מקור: ויקימדיה)

אחרי שלושה שבועות של הפגנות המונים זועמות יותר ויותר, נשיא צרפת עמנואל מקרון הקפיא את המס על הסולר שעורר מחלוקת חריפה, בניסיון לנטרל את תנועת ההמונים הקוראת לו להתפטר.

ב־3 בדצמבר, כשראש ממשלת צרפת אדואר פיליפ נפגש עם מנהיגי מפלגות אופוזיציה, התנועה עדיין התרחבה לשכבות חדשות מהאוכלוסייה שנפגעו קשות ממדיניות "ממשלת העשירים". הכניסה לכמאה בתי־ספר נחסמה בידי תלמידים במחאה על "רפורמות" החינוך של מקרון. פרמדיקים חסמו את הכניסות לבניין 'האסיפה הלאומית' (הבית התחתון של הפרלמנט) במחאה על שינויים בתנאי עבודתם, בסיוע של לפחות מאה אמבולנסים. בפייסבוק הופצו תמונות של לוחמי־אש מפגינים מחוץ למטות מקומיים.

"מחאת האפודים הצהובים", לא רק שלא דעכה אחרי ההפגנות הדרמטיות בשבת, 1 בדצמבר, אלא התפשטה עם עוד הפגנות נגד הממשלה סביב חסימות כבישים, תחנות ומסופי דלק ובמוקדים נוספים ברחבי צרפת.

הנהגת פדרציית האיגודים העיקרית, ה־CGT, הכריזה על "יום פעולה" ארצי שייערך ביום שישי ה־14 בדצמבר. עדיף היה לכוון לפעולה מוקדמת יותר, כדי לבנות על המומנטום על התנועה ועל התקפלות הממשלה. אך בכל זאת עשויים להיות עובדים וצעירים שייענו לקריאה בהתלהבות, שעה שהם מלאי זעם על הממשלה ומעוניינים לדחוף את המאבק קדימה ולנצל את העובדה שהממשלה במגננה.

התפשטות המחאה

בשבת ה־1 בדצמבר, הפגנות "האפודים הצהובים" (Gilets Jaunes) נגד ממשל מקרון הסלימו בפריז וברחבי צרפת. הן התפשטו גם מעבר לגבול צפונה — לבלגיה ולהולנד. בבריסל, התארגנו חסימות כבישים עם צמיגים בוערים ועימותים ברחובות, ובהאג אלפים השתתפו בהפגנת זעם (בנוסף, הפגנות עם אפודים זוהרים נערכו גם בבולגריה, בקטלוניה שבספרד ובעיראק).

רבבות מפגינים בפריז נאלצו להתמודד עם תותחי מים, אלות משטרה וגז מדמיע. בריקדות הוקמו, לבנים מהמדרכות נזרקו לעבר משטרת המהומות, חנויות של עשירי־על הותקפו, והפגנות הגיעו גם למרגלות בורסת פריז.

התפרצות הזעם הזאת תוארה ב'סקיי ניוז' כמהומות הקשות ביותר בצרפת בחמשת העשורים האחרונים, וב־BBC ציינו שהנשיא מקרון כלל עוד לא נולד בפעם האחרונה שאירעו מהומות בהיקף כזה.

גל ההפגנות, שהתפרץ ב־17 בנובמבר נגד "המס הסביבתי" על הסולר, נהפך לכוח מסיבי נגד הממשלה. המס הזה היה הקש ששבר את גב הגמל. הוא הגיע לאחר מבול של קיצוצים בהוצאה על שירותים חברתיים, כולל בפנסיות, לצד גידול משמעותי באבטלה (עם 10 מיליון מובטלים ועובדים בתת־תעסוקה). באותו הזמן, המעבידים זכו לעוד פטורים נרחבים ממיסים.

בשבת ה־1 בדצמבר לבדה דווח על הפגנות וחסימות מחאה בקרוב ל־600 מוקדים שונים ברחבי הארץ. חלקם כללו עימותים עם כוחות המדינה. מאז התפרצות גל המחאה נרשמו הפגנות ביותר מ־2,000 מוקדים שונים בצרפת.

שלושה אנשים מתו על רקע ההפגנות, מעל 130 נפצעו באורח משמעותי, מאות מפגינים עוכבו ונעצרו בידי המשטרה.

בתקשורת דובר על האפשרות שיוכרז "מצב חירום" בתגובה להסלמה ב"איומים הביטחוניים" לכאורה. אלא שממשל מקרון כבר העביר בשנה שעברה את "חוק המאבק בטרור", הכולל רבות מהוראות צו השעה של מצב החירום שהכריז ב־2015 ראש הממשלה דאז מנואל ואלס, ושנאכף עד לאישור החוק החדש. החוק כולל סמכויות לאסור על קיום הפגנות. למקרון לא נותר עוד הרבה מה לעשות כדי להגביר את כוחות השיטור; הצבא והמשטרה כבר מתוחים עד הקצה. במקום להרתיע את המפגינים, עצם ההכרזה על מצב חירום הייתה רק מדליקה את השטח עוד יותר.

אירועי 68' חדשים?

אנשים רבים, צעירים ומבוגרים, דיברו בשבועות האחרונים על "אירועי 68' חדשים" — חזרה על המאורעות המהפכניים שכמעט סילקו את הנשיא דאז, הגנרל דה־גול, והתקרבו משמעותית להפלת הקפיטליזם בצרפת ולסלילת הדרך לאפשרות ריאלית של מאבק מוצלח לסוציאליזם ברמה האירופית והעולמית. על גב אחד מהאפודים הזוהרים בהפגנות בפריז נכתב: "הייתי כאן ב־1968 ואני עדיין נלחם כאן!".

הזינוק במחיר הדלק שהצית את מחאת "האפודים הצהובים" לא היה הגורם השורשי להתפרצות. "הזעם עמוק יותר, תוצאה של נפילה כלכלית ותרבותית שהחלה בשנות ה־1980" ומשפיעה על אוכלוסיית ה"פריפריה" של צרפת.

מקורות המאבק שונים מאוד מאלה של מאי 1968. לא הסטודנטים ולא העובדים המאורגנים היו בתחילה בחזית גל ההפגנות הנוכחי. אבל זה התחיל להשתנות. הסופר והגיאוגרף הצרפתי כריסטוף גילי העיר שהזינוק במחיר הדלק שהצית את מחאת "האפודים הצהובים" לא היה הגורם השורשי להתפרצות. "הזעם עמוק יותר, תוצאה של נפילה כלכלית ותרבותית שהחלה בשנות ה־1980" ומשפיעה על אוכלוסיית ה"פריפריה" של צרפת.

מרבית האנשים בחסימות הכבישים הגיעו תחילה מחוץ לערים, מיישובים בהם קיימת תלות גבוהה ברכבים פרטיים ביומיום כדי להגיע לעבודה, לערוך קניות ולצאת לבלות. רבים מהם חיו חיים נוחים יחסית בעבר, אך כעת הם מספרים שתנאי המחיה שלהם דורדרו לרמות בלתי נסבלות.

בתיעוד וידיאו אומרת מפגינה באחת מחסימות המחאה כי "אבי נהג לומר לי שישנם עשירים, מעמד הביניים והעניים — עכשיו ישנם רק העשירים ומעמד העובדים". בן־זוגה הוא מנהל ובתה הולכת לאוניברסיטה אך כעת הם מתקשים לסגור את החודש. כשהיא חוברת למפגינים האחרים, "אנחנו לא שואלים אחד את השנייה לגבי הזיהוי הפוליטי שלנו ואיך הצבענו, אלא רק איך נוכל לנצח את הממשלה הזאת".

ממשלת פיליפ תחת נשיאותו של מקרון נחשבה כ"ממשלת עשירים" מתחילת דרכה. אולם התנועה הנוכחית, המבטאת זעם נצבר, מלכדת רבים שהצביעו באופן שונה למדי בבחירות בשנה שעברה — ימין, שמאל, מרכז או שלא הצביעו כלל.

"מהפכת אזרחים" וציבור העובדים

בבחירות לנשיאות בשנה שעברה, מנהיג מפלגת 'צרפת הבלתי־כנועה' (France Insoumise) ז׳אן־לוק מלנשון, כמעט עלה להתמודדות בסיבוב השני מול מקרון, כשהשיג למעלה מ־7 מיליון קולות בסיבוב הראשון. מלנשון דיבר על התנועה הנוכחית כחלק מהרעיון של "מהפכת אזרחים" שהוא מקדם וקרא לפיזור הפרלמנט ולבחירות חדשות. קריאה דומה נשמעה מצד מארין לה־פן ממפלגת הימין הקיצוני 'ההתלכדות הלאומית' (Rassemblement National, לשעבר 'החזית הלאומית'). לורן ווקייה, מנהיג מפלגת הימין הגוליסטית 'הרפובליקנים', המפלגה הראשית של הבורגנות הצרפתית, נדחף מצידו לקרוא למשאל־עם על "מס הפחמן" השנוי במחלוקת. הנחשול העצום שהתפרץ נגד הממשלה כבר מספק תוצאה ברורה לשאלה.

לראשונה מאז שהחלה התנועה, ובשלב מאוחר ביותר, הנהגת ה־CGT, פדרציית האיגודים העיקרית, קראה לעובדים להפגין נגד הצנע והאבטלה ב־1 בדצמבר, שבת השלישית של התגייסות "האפודים הצהובים". בערים רבות, דוגמת טולוז, רואן ומרסיי, יוזמות המחאה התאחדו. מנהיגי ה־CGT הסכימו לבסוף לשלב את ההפגנה הארצית שתיכננו לקיים בפריז באותו היום, נגד מדיניות הממשלה בתחומי מישרות ושירותים, יחד עם מחאת הדלק. מנהיגי CGT מקומיים חברו כעת להפגנות האפודים הזוהרים במוקדים רבים בצרפת.

אך האופי של התנועה בשטח מגוון מאוד. היא כוללת כמה "מנהיגים" שנכנסו כבר להידברות עם ראש הממשלה. הדרישות שהם מעלים מייצגות אלמנטים של תוכנית מינימום שמאלית, אבל הם "מתארגנים" רק דרך האינטרנט, ללא ארגון של ממש כדי להמשיך לבנות את המאבק עד להצלחתו. חלק מהתנועה באזורים מסוימים דוחה את הרעיון של "נציגים"; אחרים מארגנים בחירות של נציגים בחסימות הכבישים עצמן.

מפלגה של ציבור העובדים והעובדות הייתה מקדמת מאבק נגד שלטון ההון ולמען חברה סוציאליסטית, והייתה מסבירה ופועלת להקמה מיידית של אסיפה מכוננת מהפכנית על בסיס נציגים ונציגות שייבחרו דמוקרטית בכל הרמות. אסיפות במקומות העבודה ובשכונות חיוניות לבניית המאבק מלמטה.

מקרון, תתפטר!

לפי סקרים, שמונה מכול עשרה צרפתים תומכים במחאה, שבה הסיסמה "מקרון, תתפטר!" תופסת מקום מרכזי. בחודש האחרון, שיעור התמיכה בנשיא צנח בשלוש נקודות־אחוז לשפל של כל הזמנים, גרוע יותר מהנתון של קודמו, פרנסואה הולנד, בתקופה המקבילה בכהונתו. מקרון מנסה להרגיע את המצב באמירה שהוא "קשוב" לקולות המחאה. אבל גם הגנרל דה־גול אמר דברים דומים לפני שנמלט מהמדינה בסוף מאי 1968.

אחת ממפגינות האפודים הזוהרים, מורה בת 62, אמרה בראיון לשבועון 'האובזרוור' הבריטי, שהיא כועסת על העובדה שמאלצים אותה לשלם עכשיו עוד מיסים "במקום חברות התעופה, חברות הספנות והחברות שמזהמות יותר אבל לא משלמות מיסים!". לדבריה, "מקרון הוא לואי ה־16 שלנו ואנחנו יודעים מה קרה ללואי ה־16 — הוא סיים בגיליוטינה!".

אחת ממפגינות האפודים הזוהרים, מורה בת 62, אמרה שהיא כועסת על העובדה שמאלצים אותה לשלם עכשיו עוד מיסים "במקום חברות התעופה, חברות הספנות והחברות שמזהמות יותר אבל לא משלמות מיסים!". לדבריה, "מקרון הוא לואי ה־16 שלנו ואנחנו יודעים מה קרה ללואי ה־16 — הוא סיים בגיליוטינה!"

למקרון יצא כבר לתאר את עצמו כ"נפוליאון". האם הוא עשוי להתמודד כעת עם קרב וָטרלו משלו (הקרב המכריע בו הובס נפוליאון)? הוא כבר "איבד" שבעה שרים מאז שעלה לשלטון בשנה שעברה, על רקע פרשות שחיתות, אלימות, או כדי להתנער מכישלון. לפחות מחצית מחברי מפלגתו, 'הרפובליקה צועדת' (LREM), חדלו מלהגיע למפגשים מפלגתיים ולפי דיווחים המפלגה נמצאת במגמת פילוג. משבר מתפתח בצמרת החברה הצרפתית.

הממשלה הכריזה על השעיית ההעלאה במס הסולר, שתוכננה לחודש הבא — צעד שנועד לסכל המשך התפתחות של התקוממות המונית. אך לא נראה שההכרזה הרגיעה את השטח. האפודים הזוהרים כבר עברו הלאה מהדרישה הנקודתית הזאת. המיאוס של שכבות רחבות בציבור התפרץ אל פני השטח ועשוי עוד להתבטא בשורה של שביתות והפגנות המונים, עד כדי חזרה למהלכים של שביתה כללית, בהמשך לגל השביתות שהתארגן נגד השינויים בחוקי העבודה תחת פרנסואה הולנד ותחת מקרון.

חברי תנועת 'השמאל המהפכני' (CWI בצרפת) מדווחים ששביתות ממשיכות לפרוץ במגזרים שונים וברמה המקומית. מחיר הדלק הושפע באחרונה לא רק מ"מס הפחמן" אלא גם משביתה בשבעה מתוך שמונה בתי הזיקוק הענקיים במדינה.

אופי התנועה

הרעיון של חסימות כבישים כצורת מחאה כמובן לא חדש. אך בתחילת ההפגנות, רבים בשמאל העדיפו שלא לתמוך בתנועת המחאה הספציפית הזאת שכללה מאפיינים של "פּוּזָ'דיזם" (על שם תנועת ימין פופוליסטית בשנות ה־1950, שהתבססה על בעלי עסקים קטנים), ושלא זוהתה עם מעמד העובדים בחברה. נכון שהימין הקיצוני הפופוליסטי בהובלת לה־פן — שמפלגתה עקפה את זו של מקרון בסקרים שלקראת הבחירות הקרבות לפרלמנט האירופי — הביע תמיכה במחאה (ובהפגנות הראשונות נשמעו סיסמאות גזעניות נגד מהגרים). אך יותר ויותר אנשים שהצביעו עבור מלנשון ומפלגתו, וגורמי שמאל נוספים, יצאו לרחובות, לצד מאוכזבי מקרון, כמו גם עובדים וצעירים שלא הצביעו כלל בבחירות האחרונות.

על רקע המחסור במאבקים בהובלת האיגודים, תנועת 'האפודים הצהובים' ביטאה את התסכולים האצורים של כלל שכבות החברה. עשויה עוד להתפתח הסלמה במאבק לעבר תנועה כוללת להפלת הממשלה. ישנה אכזבה רווחת ממה שנתפס בשנה שעברה ככוח פוליטי "חדש" סביב מקרון — לא שהיו סביבו תקוות עצומות סביבו מלכתחילה! הוא זכה בקולותיהם של 43% מבעלי זכות הבחירה, אך רק 16% הצביעו עבורו מתוך תמיכה במצע שקידם ולא בעיקר במטרה להביס את לה־פן.

המצב שנפתח מדגיש את הצורך הדחוף במפלגת שמאל שתאמץ תוכנית המתעלת את המיאוס בקרב השכבות הרחבות בציבור למאבק סביב דרישות סוציאליסטיות — מעמד הביניים המרושש, העובדים שמישרותיהם ומשכורותיהם תחת איום, והצעירים שמסיימים תיכון ללא כל הבטחה להשכלה גבוהה או מישרות. כמחצית ממשתתפי ההפגנות הן נשים.

תנועת 'השמאל המהפכני' מתערבת בהפגנות, קוראת לארגן יום פעולה ארצי שיכלול שיתוק של המשק בעזרת שביתות וחסימות מחאה, ומסבירה את הצורך בבניית אלטרנטיבה פוליטית לוחמנית בשמאל ובמאבק לחברה סוציאליסטית.

*   מאנגלית: שחר בן־חורין



תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־CWI, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.