ברית המושחתים סביב נתניהו מתרחבת: המשטרה ממליצה להעמיד לדין את שר הפנים דרעי באשמת מרמה והפרת אמונים, את שר הרווחה חיים כץ ואת יו״ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן באשמת שוחד.

סגן שר הבריאות יעקב ליצמן נחקר בחשד להפרת אמונים ושיבוש הליכי משפט. אליהם אפשר לצרף את פרשיית העברת הכספים ונכסי דיור ציבורי לעמותות מתנחלים על ידי שר החקלאות אורי אריאל מהבית היהודי. בימים אלה נפתח משפטה באשמת שוחד של סגנית שר הפנים לשעבר מישראל ביתנו.

הפרשיות, החקירות וכתבי האישום חושפים את האופן המושחת בו מתנהלת המערכת — כיצד פועלים משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, כיצד נחתמות עסקאות בשווי מילארדים, כיצד מנוהל שוק הנדל״ן ואיך מורידים פקודות לתקשורת "החופשית", שלכאורה אמורה לחשוף לציבור את התמונה המלאה.

ראש הממשלה, המואשם בשלושה תיקי שוחד והפרת אמונים, הפך לסמל של השחיתות השלטונית. נתניהו מנהל אורח חיים קיסרי וראוותני יחד עם רעייתו, הנאשמת במרמה בפרשת המעונות בלבד, לאחר ששורה של תיקים בהם היא מעורבת נסגרו על ידי היועמ״ש ללא נימוק כלשהו.

מול חשיפת הפרשיות, נתניהו חייב להפוך את המציאות לשקר ואת השקר למציאות. מה הפלא שהוא ניסה להשתלט על מפת התקשורת הישראלית?

ידוע שנתניהו שותף באופן עמוק בקביעת התכנים של החינמון "ישראל היום". אך הספינולוג היה חייב להשיג שליטה על כלי תקשורת נוספים. בתיק 2000 נחשף כיצד המו״ל נוני מוזס הציע לו להשתלט על ידיעות אחרונות ו־YNET, בתמורה לצמצום התחרות עם ישראל היום, לפעול למען "הבטחת שלטון נתניהו לשנים רבות". לבסוף העסקה לא יצאה לפועל, אך על מערכת עיתון וואלה, שבשליטת קבוצת בזק, נתניהו בהחלט הצליח להשיג השפעה.

פרשת וואלה (תיק 4000) חושפת כיצד נתניהו העביר פקודות, דרך בעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ', אל המערכת של אתר החדשות. על פי החשד, אלוביץ זכה בתמורה להקלות רגולטוריות ממשרד התקשרות בשווי של קרוב למיליארד שקל.

בסביבתו של נתניהו טוענים כי "כולם נוהגים כך בפוליטיקה". ובאמת חשוב שייחשף מה נאמר בפגישות הסתרים בין יאיר לפיד, למשל, לבין נוני מוזס. חשוב גם לחשוף את קשרי מוזס לפוליטיקאים אחרים, לדוגמה איציק שמולי ממפלגת העבודה. חשוב שנדע על מה ולמה אבי גבאי קיבל משאול אלוביץ עשרות מליוני שקלים תמורת המעבר שעשה ממשרד האוצר לתפקיד מנכ״ל בזק. וחשוב גם לשאול מה עשו גנרלים כמו גנץ ואשכנזי בכורסאות המנהלים של חברות ענק.

כל מפלגות הממסד, על כל חילוקי הדעות ביניהן לגבי אופן ניהול המערכת, מזהות את עצמן עם המערכת הקפיטליסטית ומקדמות סדר יום שמחויב לשימור המערכת הזו. הן לעולם לא ייאבקו למען שקיפות מלאה — פרסום כלל הפרוטוקלים ויומני הפגישות של פוליטיקאים עם בעלי הון בזמן אמת, לא למען פיקוח עצמאי של נציגי עובדים וציבור על קבלת ההחלטות של הנהלות תאגידים, ובטח שלא יתמכו בביטול ההפרטות ועסקאות השקשוקה בהן נמכרים נכסים למקורבים.

נתניהו צריך ללכת. אבל רשימת כחול לבן, כמו שאר המפלגות הפרו־קפיטליסטיות הקוראות להחליף את שלטון נתניהו, מונהגות על ידי מיליונרים שעבדו יחד עם הטייקונים. התשובה לשחיתות היא להעיף את המושחתים שבשלטון הביתה — ולקדם אלטרנטיבה פוליטית סוציאליסטית שתיאבק למען החלפת המערכת הקפיטליסטית המושחתת עצמה.