"הניצחון הגדול" של נתניהו מסתיים בהשפלה דרמטית
די לקטל בענף הבניין בשירות רווחי כרישי הנדל״ן
תפריט אפשרויות פייסבוק العربية
₪19,887
עוד ₪4,113
להשגת היעד
תרומת סולידריות לקופת המאבק 2019
מאבק סוציאליסטי לא מקבלת מימון מטייקונים, מהממשלה או מקרנות הון. תמכו בנו, שתפו והצטרפו אלינו לבניית אלטרנטיבה סוציאליסטית.
?>
העבודה המאורגנת · כיבוש ושלום · המזה״ת · עולמי · סטודנטים · נוער · נשים · להט״ב · בריאות · סביבה · היסטוריה ותיאוריה · מאבק סוציאליסטי
X
ועד עובדי לאומי קארד
מאות הצביעו למועמד סוציאליסט בבחירות לוועד העובדים
על רקע מכירת החברה ולאחר שביתה סוערת וחתימת הסכם קיבוצי שני, כ־850 מעובדי לאומי קארד לקחו חלק בבחירות לוועד העובדים ■ למעלה מ־50% נתנו את קולם למועמד סוציאליסט!

הדפסה
מתוך קמפיין הבחירות לוועד של נאור קפולניק, חבר מאבק סוציאליסטי

ב־23 בינואר התקיימו הבחירות לוועד עובדי לאומי קארד, כיום "מקס". נאור קפולניק, חבר הועד היוצא ופעיל מאבק סוציאליסטי, התמודד לבחירה מחדש לוועד העובדים, והצליח להגדיל משמעותית את שיעור התמיכה בו מ־34% בבחירות הקודמות, ללמעלה מ־50% הפעם. שוחחנו עם נאור כדי להבין יותר מה קרה בבחירות, ומה עומד כעת על הפרק מבחינת העובדים, לאחר השלמת העברת הבעלות בחברה לידי קרן "ורבורג פינקוס" האמריקאית.

דיווחנו כאן בעבר על הבחירות הקודמות לוועד ב־2015, שהיו סוערות ביותר, כיצד התנהלו הבחירות הפעם ומי היו המתמודדים?

מערכת הבחירות ב־2015 הייתה הרבה יותר מגוונת, עם דיון וויכוח פורה בין רעיונות שונים שהציגו שלוש רשימות שונות. היו אז 30 מועמדים לוועד. הפעם התמודדו רק 13 מועמדים על אותם 12 מקומות בוועד. 11 מהמועמדים היו חברי הוועד היוצא, שרצו ברשימה אחת שכינתה את עצמה "הנבחרת של רעות" (הכוונה ליו״ר הוועד — רעות פבלוביץ'). אני התמודדתי באופן עצמאי ועובד נוסף ממחלקת מערכות מידע, שלא היה חבר בוועד היוצא, התמודד גם הוא באופן עצמאי. בתחילת הקמפיין, רעות והרשימה שלה ניסו, למיטב ידיעתי, לשכנע את אבי מלכה להסיר את המועמדות שלו, כדי שהבחירות יתייתרו ויתבטלו לחלוטין. הם הפעילו לחצים דומים גם על מועמדים אחרים, שכן הסירו את מועמדותם. אבל אבי מלכה לא הסיר, ולכן התקיימו בחירות, אבל עם מעט מאוד מועמדים. אני דווקא הלכתי לשכנע את אבי מלכה לא להסיר מועמדות, למרות שזה היה מבטיח את המקום שלי בוועד, וזה בגלל שאם לעובדים אין אפשרות לבחור, אין להם אפשרות להשמיע את קולם, להגיד מה חשוב להם, לשאול שאלות את המועמדים השונים וכו', וזה המצב הגרוע ביותר. אגב, המועמדים של רעות ניסו לעשות דבר דומה בבחירות לתפקיד יו״ר הוועד.

למה הכוונה, מה ניסו לעשות בבחירות ליו"ר?

הבחירות אצלנו מחולקות לשניים: בחירה לוועד עצמו ובחירה ישירה ליו״ר. אני בחנתי אפשרות להתמודד לתפקיד יו״ר הוועד מול רעות — היו״ר המכהנת. כדי להתמודד צריך להגיש רשימה של 25 ממליצים מקרב העובדים. החתמתי 75 עובדים והגשתי לוועדת הבחירות. כעבור יומיים, ועדת הבחירות מודיעה לי, שהמועמדות שלי מבוטלת כי לכאורה אין לי מספיק ממליצים. מייד התחלתי לברר מה קרה וגיליתי שחברי הוועד — תומכיה של רעות — פנו ולחצו על עשרות עובדים שחתמו עבורי, כדי שיסירו את החתימה בתירוצים שונים. מדובר בהתנהלות מסוכנת ואנטי־דמוקרטית. הם ניסו לקחת מהעובדים את הזכות לבחור בין מועמדים שונים וגישות שונות, הם ניסו ליצור מצב שתהיה רק מועמדת אחת ובחירה אחת. מונופול מוחלט. אני הבאתי את הדברים בפני וועדת הבחירות. הוועדה קיבלה את הערעור שלי, והניסיון שלהם למנוע ממני את הזכות להתמודד ליו״ר נכשל.

בסופו של דבר, משיקולים שלי, החלטתי לוותר על ההתמודדות ליו״ר ולהתמקד בבחירות לוועד. מראש התכנון שלי היה לרוץ ליו״ר כחלק ממהלך יותר רחב לגיבוש רשימה שתתמודד סביב עקרונות משותפים. כמו שאמרתי, ניסיתי לשכנע עוד עובדים ועובדות להגיש מועמדות לוועד. אבל לצערי זה לא צלח, גם בגלל אותם לחצים לא ראויים של חברי הוועד על מועמדים אחרים להסיר מועמדות. בנסיבות האלה, היה כמעט בלתי אפשרי לארגן קמפיין ליו״ר, וגם אם הייתי נבחר, היה נוצר מצב בעייתי — יו״ר שלא מקובל על רוב הוועד. לכן, החלטתי להתמקד בבחירות לוועד עצמו, ורעות המשיכה לכהן אוטומטית כיו״ר.

אז איך התנהל הקמפיין ומה היו ההבדלים בין המסרים שלך לבין "הנבחרת של רעות"?

אני נכנסתי לוועד בספטמבר 2017, לאחר ששני חברי ועד פרשו באמצע הקדנציה, אבל רוב העובדים הכירו אותי רק בשביתה האחרונה דרך המעורבות שלי באספות עובדים, בהפגנה הגדולה ומהעדכונים ששלחתי לעובדים שהיו איתי בקשר. היה חשוב לי לבקש את הקול של העובדים, לא רק על בסיס היכרות קודמת, אלא לאחר שאעשה את המקסימום לדבר עם כל עובד ועובדת לספר להם מי אני ולהציג מצע כתוב שמפרט מה אני מתכוון לקדם בשנים הקרובות מהוועד.

הרשימה של רעות לא טרחה לפרסם מצע או כל התייחסות למה הם מתכוונים לקדם בעתיד. הפלייר היחיד של הרשימה של רעות היה רשימה של זכויות שהשיגו העובדים בשני ההסכמים האחרונים, תחת הכותרת "ממשיכים את הדרך". ההישגים הוצגו כאילו זה הישג אישי של רעות והרשימה שלה, ולא משהו שוהשג תודות למאמצים הקולקטיביים של כלל העובדים, שיצאו להפגין באומץ, והיו נכונים לשביתה ארוכה. בגדול, הם ניסו להשאיר את הדיון ברמת הכותרות, ולהרדים את הדיון בין העובדים על מה הצלחנו להשיג ומה לא, האם היינו יכולים להשיג יותר, מה האתגרים והסכנות להמשך ואיך הכי טוב להיערך אליהן.

מניסיוני בוועד, אני יכול לומר, שמדובר בהמשך ישיר למדיניות שללא לדבר עם עובדים על דרישות קונקרטיות שהוועד דורש מההנהלה בשם העובדים. הרעיון מאחורי המדיניות הזו — ורעות אמרה לי את זה בגלוי — היא כדי שהעובדים לא יפתחו ציפיות, ולמה? כי אם הם לא יפתחו ציפיות, אז הם גם לא יתאכזבו וככה אף פעם לא תתעורר ביקורת כנגד הוועד או ההסתדרות. זאת אומרת, הניסיון להרדים ולמנוע דיון אמיתי בין העובדים היא לא רק מהבחירות, אלא לאורך הדרך. כתוצאה, הם יכלו לדוגמה להתהדר באופן מטעה כאילו הוועד השיג ביטחון תעסוקתי בהסכם האחרון, בשעה שבהסכם דווקא ניתנה להנהלה יד חופשית לפטר עוד 130 עובדים, גם ללא הסכמת העובד, וזה לאחר שמספר דומה סיימו את עבודתם בחברה בשנה שעברה.

"ניסיון לעורר דיון" — המצע של קפולניק בבחירות לוועד

אני ניסיתי לעורר דיון וטענתי שעם התנהלות אחרת של הוועד, אפשר היה להשיג יותר לטובת העובדים. פרסמתי מאמר שמנתח את המאבק על ההסכם הקיבוצי האחרון, מה הושג ומה נקודות החולשה — דבר שרעות והרשימה שלה נמנעו מלעשות — ובמיוחד הסברתי איך היה ניתן להשיג יותר אם היו מתייעצים ומשתפים יותר את העובדים, ובוודאי את חברי הועד, בקבלת ההחלטות בצמתי ההכרעה המרכזיים של המאבק, כמו לפני הפסקת השביתה או החתימה על ההסכם הקיבוצי עצמו. בפועל, המשא ומתן נוהל על ידי רעות, שני סגניה והיועצים שלהם. בעוד ששאר חברי הוועד היו באפילה.

לא התייעצו עם חברי ועד לפני שנחתם ההסכם הקיבוצי?

זה אולי יפתיע, אבל לצערי התשובה היא לא. ההחלטה על חתימת ההסכם בוצעה ללא התייעצות מינימלית עם חברי הועד. עיקרי ההסכם הוקראו לנו על ידי צוות המשא ומתן רק 20 דקות לפני טקס החתימה ואז התבקשנו "להצביע" על אישור ההסכם. תבין, לא ראינו את ההסכם עצמו, לא קראנו את הניסוח של הסעיפים, וגם לא היה זמן לדיון אמיתי. רק 20 דקות הוקצבו כדי לעבור ולדון על הסכם לחמש שנים, שמכיל 42 עמודים ו־295 סעיפים. למעשה, נדרשנו להצביע באופן עיוור. אני היחיד שבחרתי להימנע באותה ״הצבעה״, בשעה שכל יתר חברי הועד הרימו יד בעד הסכם שהם לא הכירו את פרטיו.

אני חשפתי את זה בקמפיין, ועובדים ששמעו על זה הופתעו לשמוע שכך זה מתנהל. אם הייתה התייעצות קודמת, לפני שההסכם נחתם, היה ניתן להתגבר על כמה מהחולשות בהסכם, כמו למשל קטגוריות מקצועיות שלא קיבלו יחס בהסכם.

במהלך הקמפיין כתבתי, שאנחנו צריכים חברי ועד מעורבים, ששותפים לניסוח ההסכם, שיהיו מסוגלים לתת משוב לחברי צוות המשא ומתן, ושאנחנו — העובדים — לא רוצים שיהיה לנו ועד של עציצים. כמה חברי הוועד מהרשימה של רעות, יצאו מהכלים בגלל השימוש במילה עציצים, אבל התעלמו מהמהות של מה שאמרתי. אני חושב שזה נגע אצלם בנקודה רגישה.

מה היתה התגובה שלהם לביקורת הזו?

לא היו להם תשובות ענייניות, אז ניסו להטיח נגדי כל מיני הכפשות שקריות, ולקחת את הדיון למקום לא ענייני. הם עשו שימוש פסול במשאבי הוועד לצורכי תעמולה של רשימה אחת. לדוגמה, בעמוד הפייסבוק של הוועד הם פרסמו תעמולה של הרשימה של רעות בלבד. בשלב מסוים הם העמידו בכל החברה שלטים גדולים עם תצלומי המועמדים ברשימה של רעות תחת הלוגו הרשמי של הוועד שזו כמובן תעמולה מטעה. אני חשפתי את השימוש הפסול הזה בפני העובדים. היו גם עובדים שעשו לייק לפרסומים שלי בפייסבוק בעניין הבחירות וקיבלו פנייה אישית בעניין מחברי ועד. עד לשם הרחיקו לכת רק כדי למנוע ממני להיבחר. זו התנהלות שפוגעת באמון של העובדים בוועד.

שימוש פסול בלוגו הוועד לקידום רשימת מועמדים אחת

הכוח של הוועד צריך להיות מופנה כלפי ההנהלה, ולא כלפי העובדים שתומכים במועמד כזה או אחר או מגלים מעורבות ורוצים להתמודד. הוועד שייך לכל אחד ואחת מהעובדים, וככל שיש יותר עובדים שרוצים להיות מעורבים, מתמודדים, מתנדבים, מגיעים ומתעניינים ככה הוועד מתחזק. כשמגיעים רק 40 עובדים לאסיפה השנתית של הוועד, כפי שהיה בשנה שעברה, זה לא מסמן עוצמה, אלא חולשה. אבל אם עובדים מפחדים להעלות ביקורת כדי להימנע ממתקפת הכפשות מצד חברי ועד או מכך שחברי ועד ״יסגרו איתם חשבון״ בהמשך; הם יפתחו מיאוס וסלידה מהוועד, האמון שלהם בוועד ירד, והוועד ייחלש. בטווח הארוך זה פוגע בהתארגנות.

אז איך התפלגה ההצבעה ומה מלמדות התוצאות?

כאמור, זה היה קמפיין קשה מאוד כי נלחמתי לבד נגד המנגנון של רעות והוועד, שעשו הכל כדי למנוע ממני להיבחר מחדש. הם הנחו את התומכים שלהם להצביע רק עבור ה־11 שברשימה שלהם או עבור הרשימה שלהם בתוספת אבי מלכה. אבי, שהעלה דרישות דומות לשלי בעניין הגברת שיתוף העובדים והתנגדות לפיטורי צמצום, זכה לקולות גם מהצד של רעות וגם מהתומכים שלי, שרצו לראות דם חדש בוועד, והצליח להיכנס לוועד.

למרות הכל, קיבלתי 434 קולות — יותר ממחצית מהעובדים (50.7%) הצביעו עבורי. בבחירות הקודמות לדוגמה קיבלתי 34% מהקולות, וזה כשרצתי ברשימה של 12 מועמדים, כשכל אחד הביא את התומכים שלו. זה הישג גדול מאוד בנסיבות האלה, ואין לי ספק, שאם היו יותר מועמדים הפעם, ובפרט אם הייתה מתגבשת רשימה שהייתה מקדמת עקרונות דומים לאלה שאני הצגתי, היינו מצליחים להכניס כמה מועמדים לוועד. לרשימה כזו היה מנגנון יותר חזק מאשר לי כמועמד יחיד, נוכחות קבועה ביותר מחלקות, וגם הקולות היו מתחלקים בין יותר מועמדים וזה היה טורף את הקלפים.

ראינו גם הצבעת מחאה נגד הרשימה של רעות, מצד עובדים שסלדו מההתנהלות שלהם. במקום למלא 12 מועמדים, מילאו רק את השם שלי ושל אבי מלכה, או את שנינו בתוספת עוד שניים שלושה ספציפיים מהרשימה של רעות. להערכתי, מדובר במיעוט לא מבוטל של כ־150 עובדים שהצביעו באופן הזה. הצבעת המחאה הזו, בשילוב עם שיעור התמיכה הגבוה לו זכיתי, צריכים לשמש תמרור אזהרה לוועד, שלא להתעלם מהדרישות לשיתוף העובדים בקבלת החלטות, ולהתחיל להקשיב לעובדים עם דרגות השכר הנמוך ולהיאבק עבור הדרישות שלהם.

האם העמדות הפוליטיות שלך עלו בקמפיין? האם ניסו לתקוף אותך על זה שאתה שמאלני? סוציאליסט?

אני כתבתי באופן גלוי מאוד בפלייר שלי, שמחוץ לשעות העבודה אני פעיל בתנועת מאבק סוציאליסטי. הסברתי שהניסיון הרב שצברתי כפעיל במאבקים חברתיים, במאבקי עובדים, במחאת יוקר המחייה ובמאבקים נגד גזענות וסקסיזם, לצד הגישה הסוציאליסטית שאני מגיע איתה, הם יתרון משמעותי למילוי התפקיד של חבר ועד. באופן לא ענייני, היו קולות שתקפו אותי על עמדותיי בנושא המדיני, אבל זה קרה גם בבחירות הקודמת לוועד ב־2015. דווקא, די הרבה עובדים, שמחזיקים בעמדות ימין, אמרו לי שלמרות שלא מסכימים איתי על העמדות שלי בנושא רצועת עזה למשל, הם מסכימים עם כל מה שכתבתי בפלייר, ומתכוונים להצביע לי. היו אחרים שההסתה הזו פעלה עליהם, ולא הצביעו לי. זו זכותם. אני לא מסתיר את מי שאני ואת תפיסת העולם שלי.

מה על הפרק עכשיו, לאחר העברת הבעלות לקרן ורבורג פינקוס, מבחינת העובדים? ומה ומבחינת המעורבות שלך?

כרגע יש הרבה שינויים בעקבות שינוי הבעלים והשינוי הכללי בענף. אנחנו צריכים להיות דרוכים ולזכור את האזהרה שפורסמה בגלובס עוד ביולי 2018 — קרן ורבורג פינקוס ״היא קרן שהמטרה שלה היא אחת ויחידה: לעשות סיבוב כמה שיותר מהיר וכמה שיותר רווחי״. כבר במאבק האחרון על ההסכם הקיבוצי היה ברור שהיינו צריכים להאבק קשה יותר ובאופן יותר עוצמתי מאשר בעבר כדי להמשיך במסלול לשיפור תנאי ההעסקה. לדעתי זה בהחלט סימן לבאות. יש חשש שההנהלה תנסה לעשות סיבוב על חשבוננו העובדים, לדוגמה באמצעות צמצום תקנים וקיצוצים. מול תסריט כזה העובדים והועד צריכים להיות מוכנים למאבק, כולל תוך הכרזה על סכסוך עבודה ושביתה אם נצטרך.

הסברתי בקמפיין, שהדרך לבנות מאבק כמה שיותר עוצמתי היא באמצעות ארגון של אסיפות עובדים, התייעצות ושיתוף כלל העובדים בניסוח דרישות, תכנון מהלכי מחאה וגם בהחלטה על חתימת הסכם קיבוצי. ככה ניתן להבטיח מקסימום השתתפות במאבק של כל כוח העבודה. אופן פעולה כזה עשוי להפוך לעוד יותר הכרחי בשנים הקרובות, ועובדים מהשורה בהחלט יכולים לדרוש מהוועד יותר שיתוף במידע ובקבלת ההחלטות. אמנם אני מחוץ לוועד, אבל אני בהחלט מתכוון לעזור ככל שאני יכול כדי לקדם את האינטרסים של העובדים ולחזק את ההתארגנות שלנו. ושוב אני מדגיש, מעורבות של עובדות ועובדים מהשורה זה המפתח להתארגנות עובדים חזקה שיכולה להגן עלינו ולקדם את זכויותינו.




תנועת מאבק סוציאליסטי
ת.ד. 59187, תל אביב–יפו 6159101
[email protected]
054.818.44.61 | 054.818.44.62
מאבק סוציאליסטי היא תנועה סוציאליסטית הנאבקת למען חברה סוציאליסטית ודמוקרטית, המושתתת על צדק חברתי, שלום ושוויון. התנועה שותפה ב־CWI, התאחדות בינלאומית המאגדת תנועות ומפלגות סוציאליסטיות בעשרות ארצות ברחבי העולם.