למעלה מ־5,000 צעדו בתל־אביב ביום שישי (29.3) בדרישה לפעולה אפקטיבית מול משבר האקלים. הרוב המכריע היו בני ובנות נוער, יהודים וערבים, שהגיעו באופן מאורגן מבתי ספר ומתנועות נוער מרחבי הארץ. עבור רבים מהם הייתה זו ההפגנה הראשונה בחיים.

ניכר שהתיכוניסטים, וכן המורות והמורים שאירגנו בתי ספר להגיע למצעד שאבו השראה ממחאת התלמידים הבינלאומית. ביום הפעולה העולמי של ה־15 במרץ התארגנו שביתות תלמידים והפגנות ברחבי העולם, שהגיעו לכדי רבבות בחלק מהמדינות.

שתיים ממארגנות השביתה בישראל, ענבל ווסלי מתל אביב, ולמא גנאיים מסכנין, נאמו על ההתעוררות למאבק. ווסלי תיארה איך "1.6 מיליון בני נוער השתתפו בשביתה [של התלמידים] ביותר ממחצית המדינות בעולם... לא נפסיק לדרוש את העתיד שלנו. ב־24.5 מתוכננת שביתת תלמידים נוספת ואני מזמינה את כולם לקחת חלק במאבק. סיימנו לחכות!".

הדחיפות לצאת למאבק ניכרה בסיסמה הרשמית של האירוע "זה בוער עכשיו", אבל יותר מכך גם בשלטים ובבאנרים המאולתרים שהכינו צעירות וצעירים: "אם לא אנחנו אז אף אחד", "הדור הראשון להבין, הדור האחרון שעדיין יכול לשנות", "זה עכשיו או לעולם לא", "זה משוגע לחשוב שעסקים כרגיל זו אופציה".

חברות וחברי מאבק סוציאליסטי השתתפו במצעד תחת הכותרת "סביבה לפני רווחים — שינוי סוציאליסטי, לא שינוי אקלים". בין הסיסמאות שקראנו עם אחרים שהצטרפו אלינו: "לא ניתן לטייקונים לזהם", "לא זיהום, לא מלחמות, תושבות רוצות לחיות", "דורשות אנרגיה ירוקה, לא זיהום והפרטה", "להחליף את השיטה שהורסת את הסביבה". עשרות השאירו פרטים והביעו עניין להגיע לדיון פתוח על מחאת הנוער הבינלאומית נגד משבר האקלים ועל אלטרנטיבה סוציאליסטית.

לקראת "שביתת האקלים" הבאה

הנאדי איבריס, פעילה חברתית מהכפר עילבון, הדגישה בעצרת הסיום שהאירוע מבטא גם התנגדות לסכסכנות הלאומנית־גזענית שמוביל שלטון נתניהו: "אני רוצה להגיד משהו אחד לביבי: תסתכל — ערבים ויהודים נוהרים למצעד האקלים — ולא מפחדים"!

תום פרמוביץ, ראש ענף תחבורה ציבורית בארגון כוח לעובדים ביקר את ה"הפרד ומשול" הקפיטליסטי: "הקפיטליזם משסה בין קבוצות שונות בחברה שלא ישימו לב שהן בסירה אחת ששטה לעבר אסון. ללא מאבק מעמדי [של העובדים], אין כוח להתנגד לתאגידים ולממשלות מושחתות. כשעומדים יחד כתף אל כתף ומאיימים להם על הכסף אפשר גם לנצח".

ההתגייסות הסמלית של ארגון כוח לעובדים למצעד האקלים הציבה דוגמה עקרונית, וצריכה לעזור להפעיל לחץ גם על ראשי ההסתדרות, ארגון העובדים הגדול בישראל, כדי שיובילו מאבק מאורגן. הדוגמאות החיוביות של "שביתת הלהט״ב" ו"שביתת הנשים" בשנה שעברה סימנו כיוון, אך גם הדגישו למעשה שכדי לבנות מאבק חזק יותר וכדי להשבית בצורה אפקטיבית את המשק, נדרשת התגייסות מלאה של ארגוני העובדים.

עכשיו צריך לנצל את האנרגיות והמומנטום, ולהתארגן ל"שביתת האקלים" הבאה, שמתוכננת למאי. בכל בית ספר אפשר עכשיו להקים צוותי פעולה שיארגנו הסברה לקראת שביתות תלמידים והפגנות. כפי שקבוצות מבתי ספר התארגנו והגיעו יחד למצעד, נחוצה התגייסות חזקה כדי לארגן השבתות לימודים והפגנות, תוך קריאה לגיבוי ממועצת התלמידים הארצית. מורות ומורים, אך גם תלמידים, מסוגלים להפעיל לחץ על ארגוני המורים להתערב ולהתגייס בצורה רצינית לטובת המאבק. במקביל, נחוצות יוזמות לקידום פעולות הסברה ומחאה גם בקמפוסים, ולקרוא להתגייסות של ארגוני העובדים.

"רווחים לא עושים על בריאות הילדים"

לפי גוף המעקב של האו״ם למשבר האקלים, IPCC, יש לנו 11 שנה כדי למנוע קטסטרופה עולמית כתוצאה מהתחממות גלובלית. מיעוט זעום של בעלי הון נושא באחריות המכרעת להרס הסביבה: מאה תאגידים לבדם אחראים לכ־70% מההתחממות הגלובלית!

תלמידות ותלמידי תיכון באו עם שלטים עליהם נכתב "רווחים לא עושים על בריאות הילדים" ו"כסף הוא רק נייר, הסביבה היא החיים". פעילי המאבק להרחקת אסדת הגז מהחוף הדפיסו שלטים עליהם נכתב "אסדות הגז — כסף לטייקונים — זיהום לאזרחים".

בסיום הצעדה עלו לבמה דוברות ממאבקים סביבתיים שהגיעו לכדי התנגשות עם בעלי הון כדוגמת תשובה (אסדת הגז), קובי מימון (התחנה המרכזית) והאחים עופר (בתי הזיקוק, כימיקלים לישראל). ברוב הנאומים חזרה המסקנה שמדובר במאבק על החיים ונגד רווחי בעלי ההון.

סיון כהן־אביטן, תושבת ערד ופעילה במאבק נגד כריית הפוספטים, שאביה וחמה נפטרו בשל עבודתם במפעלים המזהמים של האחים עופר, תקפה את הטייקון עידן עופר על כך שהוא אחראי לשורה של אסונות אקולוגיים ו"שוכח לספר על העובדים שבמשך עשרות שנים נותנים את החיים שלהם ומתים ממחלות קשות בטרם עת". היא הוסיפה ש"בשל החזירות הקפיטליסטית בארץ ובעולם — הקו המנחה הוא הרווחים, תוך התעלמות מוחלטת מההיבטים הבריאותיים, הסביבתיים והחברתיים".

חלק ממאבק לשינוי סוציאליסטי

המארגנים מארגון 'מגמה ירוקה' הדפיסו שלטים עליהם נכתבו דרישות משמעותיות והכרחיות כמו "100% אוויר נקי", ו"100% אנרגיות מתחדשות". אלא שמימושן מתנגש עם עצם ההיגיון של השיטה הקפיטליסטית. ההבנה שקיימת בעיה כללית במערכת כיום בלטה במחאה. במקביל לדגש שמקדמים ליברלים כבר 30 שנה על שינוי אישי בהרגלי צריכה, הולכת ומתחזקת מגמה המוצאת נתיב אפקטיבי יותר במאבק נגד התאגידים הגדולים, הפוליטיקאים המשרתים אותם, ואף השיטה הקפיטליסטית עצמה.

לפי ה־IPCC, נחוצה השקעה של 900 מיליארד דולר בשנה כדי למנוע את הקטסטרופה האקלימית. במיוחד בעידן של משבר במשק הקפיטליסטי ברמה העולמית, ממשלות קפיטליסטיות ימשיכו לטעון ש"אין כסף" ובעלי ההון ימשיכו להתנגד להשקעה שתבוא באופן משמעותי על חשבון רווחיהם.

כדי להציל את הסביבה צריך להיפטר מההיגיון המעוות של שיטה עיוורת, כאוטית, המבוססת על רווח פרטי. ענקיות האנרגיה, משאבי הטבע, הבנקים ותאגידי הענק צריכים לעבור לבעלות ציבורית, כחלק ממעבר לשיטה סוציאליסטית, המבוססת על תכנון כלכלי דמוקרטי, רציונלי, לרווחת הכלל. שינוי כזה נחוץ כדי לבצע את המהלכים הדרסטיים הנדרשים ברמה העולמית לעצירת ההידרדרות.