socialism.org.il
יום האישה הבינלאומי 2020
שביתת הנשים, מחאות בינלאומיות והמאבק לשוויון
ממשלת נתניהו טיפחה הדרה ואפליה ■ נתוני אי־השוויון במגמת החמרה
socialism.org.il
08.03.2020 18:59

תנועת מאבק סוציאליסטי קיימה בשישי האחרון (6.3) פעילות הסברה במרכז תל אביב לרגל יום האישה הבינלאומי, תחת הכותרת: "די לאפליה, לאלימות ולרצח נשים! כל המערכת אשמה!". באותו היום דווח כי גבר מהוד השרון תקף בדקירות סכין את אשתו ובנותיו — התינוקת נרצחה, והאם והבת השנייה מאושפזות במצב קשה. בטייבה נרצחה בתחילת החודש ביריות בידי מתנקש נסרין עבד אלחפיד ג׳בארה, בת 36, אם לחמישה. בעשור האחרון נרצחו 198 נשים על רקע מגדרי, בהן 13 בשנה שעברה ונתון שיא של 26 ב־2018.

למעלה משנה חלפה מאז מחאת 'שביתת הנשים' הגדולה של דצמבר 2018, שהייתה אירוע שיא במאבק נגד אלימות כלפי נשים, שחצה קהילות לאומיות והוציא רבבות להפגין. המחאה דרשה להעביר את התקציב שהובטח לתוכנית למאבק באלימות במשפחה, ובעקבות זאת נאלצה אומנם הממשלה להעביר כספים, אך עבור שנה אחת בלבד מתוך חמש! עד עכשיו אין הבטחה ברורה לתקצוב. המאבק בנושא יצטרך להימשך, ובפרט לחזור לנתיב של פעולות המוניות, כדי להשיג שינוי.

ממשלת נתניהו, עם סמוטריץ' ורפי פרץ והימין החרדי, קידמה הדרה והמשך תקצוב של גורמים המסיתים נגד נשים, וטיפחה, יחד עם בעלי ההון, מציאות של אי־שוויון. בכלל זה, הנצחת ההעסקה הקבלנית, הפוגעת במיוחד בנשים, וייבוש השירותים החברתיים — המאפשרים בין השאר יותר עצמאות וביטחון עבור נשים. בחודש שעבר, בעזרת עתירה לבג״ץ נאלצה המדינה, בניגוד לעמדת משרד הפנים, להעניק מעמד פליטות למשפחה מחוף השנהב בשל הסכנה שבנותיה יעברו "מילת נשים".

באחרונה דווח שפערי השכר בין גברים ונשים בישראל התרחבו בשנת 2018! נשים מהוות כ־48% מכוח העבודה בישראל, אך משתכרות בממוצע כמעט שליש פחות מגברים — 8,546 שקל לחודש לעומת 12,559 שקל לחודש בממוצע. האפליה קיימת גם במגזר הציבורי, במשכורות שמשלמת המדינה. בנוסף לכך, גם השכלה גבוהה לא משחררת מהאפליה בשכר — להפך, בקרב בעלי/ות השכלה גבוהה, הפער עומד על 39%.

לפי 'הפורום הכלכלי העולמי', השנה ירדה מדינת ישראל למקום ה־64 לעומת מקום 46 ב־2019 במדד הפערים המגדריים. על הנתון הזה לבדו ראוי היה שהנהגת ההסתדרות תנקוט יוזמה ותכריז על שורה של צעדים ארגוניים, עד כדי שביתת אזהרה במשק, בדרישות לשכר שווה, לחקיקה ולשחרור תקציבים.

התעוררות בינלאומית

גל של מאבקים ומחאות פמיניסטיות מציף את העולם בשנים האחרונות. בפברואר הורשע הארווי ויינסטין, מפיק הקולנוע שתלונותיהן של עשרות נשים נגדו הציתו את קמפיין MeToo#, שנתן רוח גבית לנשים לשבור את השתיקה ולצאת נגד אלימות מינית וסקסיזם.

במקסיקו זעקו מפגינות במחאה בחודש שעבר, בעקבות רצח ברוטלי של צעירה בידי בן־זוגה: "הסקסיזם הורג!". ריקוד פלאש־מוב המוני נגד אלימות על רקע מגדרי התפשט בחודשים האחרונים מצ׳ילה וסחף מפגינות צעירות ומבוגרות ברחבי העולם עם שיר מחאה שתורגם לשפות שונות: "זו לא אשמתי, איפה שהייתי ומה שלבשתי!", "אלה השוטרים! אלה השופטים! זו המערכת!"

שנת 2019 הייתה שנה של תנועות המוניות ברחבי העולם כמו מחאת האקלים שבהנהגתה צעירות דוגמת גרטה טונברי. בהתקוממויות המהפכניות בשנה האחרונה מאלג׳יריה וסודאן ועד עיראק ולבנון, נשים לא רק בלטו בחזית המאבק אלא גם העלו על סדר היום בהפגנות סיסמאות ודרישות נגד אפליה על רקע מגדרי.

ביוני האחרון, המוני נשים בשווייץ יצאו לשביתת מחאה והפגינו למען שכר שווה ונגד אי־שוויון מגדרי, ובסוף 2018 התארגנו שביתות מחאה תקדימיות נגד הטרדות מיניות בגוגל ובמקדונלד׳ס, תאגידי ענק בינלאומיים.

בארגנטינה, מחאה נגד רצח נשים הובילה ב־2015 להקמת תנועת Ni Una Menos ("לא עוד אחת פחות"), הנאבקת ברחבי אמריקה הלטינית נגד אלימות על רקע מגדרי ולמען הזכות להפלה. התנועה הובילה הפגנות חסרות־תקדים של מיליונים ושביתות מחאה של נשים. בהודו, מחאה המונית שפרצה בשנת 2012 בעקבות פרשת אונס קבוצתי קטלני הצליחה לעורר מודעות וגם הביאה לשינויים מסוימים בחקיקה, כך שנקבעה ענישה של עד שנתיים מאסר לשוטרים המסרבים לקבל תלונות על אלימות מינית. ראוי לציין שנשים בהודו נמצאות גם בחזית המחאה הגדולה בזמן האחרון נגד חוק האזרחות המפלה של ראש הממשלה מודי.

תנועות מחאה בספרד ובפולין בלמו ניסיונות של ממשלות של הימין השמרני להחזיר איסורים דרקוניים על הפלות, ובאירלנד הושג ניצחון היסטורי עם ביטול האיסור על הפלות — במאבק הזה, שותפותינו ושותפינו מהמפלגה הסוציאליסטית באירלנד מילאו תפקיד משמעותי.

ביום האישה הבינלאומי ב־2018, מיליוני נשים בספרד שבתו למען שכר שווה. השנה יתקיימו סביב יום האישה שביתות מחאה בשורה של מדינות, כשהמסיביות שבהן צפויות להתארגן במדינת ספרד ובמקסיקו — שם 10 נשים נרצחות מדי יום.

הסולידריות הבינלאומית המאפיינת את המאבקים הפמיניסטיים בתקופה הזאת מתחזקת עם ההבנה שנשים מתמודדות ונאבקות נגד אלימות מינית בכל העולם. היא בלטה גם סביב פרשת האונס של הצעירה הבריטית בקפריסין, כשנשים וגברים מקפריסין, בריטניה וישראל השתתפו במחאה נגד האשמת והרשעת הקורבן.

המאבקים ברחבי העולם נגד אפליה ודיכוי נשים מתעוררים על רקע מציאות של אי־שוויון ומשברים חברתיים, שעה ששלטונות ימין במדינות שונות משתמשים בסקסיזם ופונים להתקפות על זכויות נשים. פוטין ברוסיה, ארדואן בטורקיה, בולסונרו בברזיל וטראמפ בארה״ב מקדמים חוקים המחזירים נשים דורות אחורה, מגבירים את תלותן בגברים ומאיימים על ביטחונן האישי.

המאבק כאן נמשך, נדרשת גם אלטרנטיבה פוליטית

בשנים האחרונות ראינו בישראל מחאות לוחמניות נגד אלימות על רקע מגדרי ורצח נשים — יהודיות, ערביות ומבקשות מקלט. מלבד מחאת 'שביתת הנשים' הגדולה, התארגנו יוזמות מחאה רבות ושורה של הפגנות לוחמניות. תלמידות ותלמידי תיכון בישראל יזמו מחאות נגד קוד לבוש מפלה ואלפי צעירות וצעירים לוקחים חלק ב"צעדות השרמוטות" נגד תופעת האשמת הקורבן. בספטמבר 2019 נשים פלסטיניות הפגינו משני צידי הקו הירוק נגד רצח נשים.

קמפיין שיזמה לרגל הבחירות נעמ״ת, ארגון הנשים של ההסתדרות, קרא לכל ראשי המפלגות "להתחבר לצד הנשי שלהם" בשל המחסור בייצוג נשי בכנסת הקרובה. כדאי להזכיר שגם מי שכיהנו כשרות בממשלה, כמו איילת שקד או מירי רגב, מקדמות מדיניות הדורסת נשים עובדות ועניות בחברה. שקד אפילו תומכת בהפרדה מגדרית באקדמיה! השאלה של ייצוג נשי חשובה, אך כשממשלות קפיטליסטיות ותאגידים תוקפים זכויות ותנאי חיים של נשים ומשפחותיהן, הגברת ייצוג נשי בצמרת המערכת היא לא פתרון אמיתי.

מול ממשלות ימין האחראיות להדרה ולאפליה נחוץ עבורנו לקדם מאבק שיחשוף אותן ושיאלץ אותן גם לעשות ויתורים מול דרישות לשינויי חקיקה ולשיפור ממשי בתנאי החיים כמו העלאת שכר המינימום, השקעה במערכות החינוך והבריאות, הרחבה דרסטית של הדיור ציבורי ותקציבים למעונות לנשים מוכות ולטיפול בנפגעות.

המאבק יהיה חזק יותר ככל שהוא יצליח לרתום באופן נרחב יותר השתתפות, במיוחד מצד נשים עובדות, נערות וסטודנטיות, וככל שיצליח להפעיל לחץ על ארגוני העובדים/ות והסטודנטים/ות להציב דרישות לשוויון מגדרי על סדר היום ולתת גיבוי, ליזום ולהוביל הפגנות, אסיפות וצעדי שביתה.

מאבק למען מדיניות חלופית למדיניות ממשלות הימין, דורש גם מאבק להצבת אלטרנטיבה פוליטית לממשלות אלו. בבחירות האחרונות רוב הצביע שוב נגד המשך שלטון נתניהו. זה כשלעצמו עדיין לא מסיר לחלוטין את האיום של הקמת ממשלה נוספת של נתניהו והגורמים הפנאטיים ושונאי הנשים מהציונות הדתית והימין החרדי. אולם גם ממשלת "מרכז־ימין" ניאו־ליברלית תקדם קיצוצים בתקציבים חברתיים, העסקה קבלנית, העמקה של הכיבוש והחרפת הסכסוך הלאומי.

המאבק הפמיניסטי כחלק מהמאבק הרחב לשינוי החברה

המאבק לשוויון נשים הוא ביסודו חלק ממאבק רחב יותר לשינוי פני החברה — אין זה מקרי שבארה״ב, ספציפית הקמפיין של ברני סנדרס, מתמודד לנשיאות המגדיר עצמו סוציאליסט דמוקרטי וקורא לבניית תנועה רחבה בשטח למאבק נגד הטייקונים, מקבל תמיכה גבוהה מצעירות, נשים עובדות ומהגרות.

המערכת הקפיטליסטית מטפחת סקסיזם. היא מושתתת על אי־שוויון, חוסמת פיתוח חיוני של שירותים חברתיים, מנצלת דעות קדומות להעמקת ניצול, דוחקת המוני נשים למצוקה ועוני ואף לניצול קיצוני בתעשיית המין, ויוצרת תנאי משבר המנוצלים בידי גורמי ריאקציה להתקפה על זכויות נשים, להט״ב ומיעוטים.

בעידן שבו המערכת הקפיטליסטית מדרדרת את העולם לפי תהום, דרושה למאבק הפמיניסטי אסטרטגיה אפקטיבית שתקרא תיגר על שורש האפליה והאלימות כלפי נשים בחברה כיום: אסטרטגיה פמיניסטית סוציאליסטית לשינוי החברה.

כדי להשיג שוויון, נדרש מאבק לשינוי השיטה. למאבק ולהתארגנות של נשים וגברים מציבור העובדים והעובדות יש פוטנציאלית את הכוח המכריע שנחוץ כדי להוביל שינוי של החברה מהיסוד: מאבק לשליטה דמוקרטית על העושר והמשאבים בחברה. מאבק לכלכלה שלא תתנהל באופן עיוור לטובת רווחי התאגידים אלא באופן מתוכנן ודמוקרטי לרווחת הכלל. מאבק לדמוקרטיה אמיתית, סוציאליסטית, כדי להבטיח שוויון אמיתי.

תנועת מאבק סוציאליסטי משתתפת בקמפיין "רוזה" הבינלאומי לקידום סדר יום של פמיניזם סוציאליסטי. הצטרפו אלינו!

תנועת מאבק סוציאליסטי דורשת
  • העברת התקציב לתוכנית למאבק באלימות במשפחה. הרחבת קווי סיוע, אמצעי אבטחה ומקלטים לנשים נפגעות אלימות ומרכזי טיפול לגברים אלימים. תקצוב ממשלתי מלא למרכזי הסיוע לנפגעי/ות תקיפה מינית.
  • סוף לקיצוצים, להפרטה ולייבוש שירותי הרווחה, הבריאות והחינוך. הקצאה מיידית של התקנים הדרושים והבטחת נגישות מלאה ללא תשלום וללא אפליה. כן לתחבורה ציבורית יעילה וירוקה בחינם.
  • שכר שווה והולם על עבודה שווה! למען הזכות לביטחון תעסוקתי. שכר מינימום של 40 שקל לשעה (7,300 שקל לחודש). הבטחת הכנסה מינימלית לגמלאות/ים בגובה שכר המינימום.
  • להפריד דת ומדינה. לא להדרה ולהפרדה מגדרית במרחב הציבורי. הכרה בזכות לנישואים וגירושים אזרחיים, כולל לזוגות מאותו המין. ביטול ועדות ההפלה — זכותה של אישה להחליט האם ומתי להביא ילדים.
  • די להחפצת נשים בתעשיית הפרסום ובכלל. קידום הסברה וחינוך למען שוויון מגדרי ולמניעת פגיעות מיניות. תוכניות לימודים מתקדמות לחינוך מיני בכל בתי הספר. די לסחר בנשים ולניצול מיני על כל צורותיו.
  • להטיל פיקוח על מחירי השכירות בשוק הדיור. השקעה בדיור ציבורי לנשים שורדות אלימות, כחלק מתוכנית השקעה נרחבת בבנייה ירוקה של דיור בבעלות ציבורית, שיספק פתרונות של דיור איכותי בר־השגה.
  • פיקוח דמוקרטי של ארגוני נשים עובדות וארגוני העובדים על טיפול המשטרה ומערכת המשפט באלימות כלפי נשים, על מתן רישיונות לנשק ועל ההכשרה המקצועית הרלוונטית לטיפול במקרי אלימות.
  • העלאת המיסוי על בעלי ההון לטובת תקצוב הפיתוח הדרוש לשירותי הרווחה. העברה לבעלות ציבורית של הבנקים והתאגידים הגדולים, תחת פיקוח וניהול דמוקרטיים בידי ציבור העובדות והעובדים.
  • שלום ישראלי־פלסטיני, על בסיס שוויון וצדק חברתי. די לכיבוש ולמצור ולרמיסת מיליוני נשים וגברים פלסטינים — כן לזכות שווה לקיום ולהגדרה עצמית לשני העמים.
  • לשנות את השיטה. מאבק במערכת הקפיטליסטית, המושתתת על ניצול ואי־שוויון, ומנציחה דיכוי נשים ואלימות מינית. להיאבק למען אלטרנטיבה סוציאליסטית.