socialism.org.il
מחאת המתמחים
"חזרנו לעבוד בתנאי עבדות. השטח לא יכול לשאת את זה"
הרופאים המתמחים מסרבים לחזור למשמרות של 26 שעות ויוצאים להיאבק למען הבריאות של כולנו ■ ראיון עם ד״ר רועי דומב, רופא מתמחה, חבר בארגון מרשם
יואב שגיא
08.05.2020 22:00

מאבק הרופאים המתמחים לקיצור המשמרות עולה שלב. לאחר שורה של משמרות מחאה בבתי החולים ברחבי הארץ, המתמחים בהובלת 'מרשם' (ארגון המתמחים לרפואה בישראל), יוצאים להפגין מחר, מוצ״ש ה־10 במאי, בכיכר הבימה בתל אביב ובחיפה. לקראת ההפגנות, בהן תשתתף גם תנועת מאבק סוציאליסטי, ערכנו ראיון עם ד״ר רועי דומב, רופא מתמחה וחבר בארגון מרשם.

רועי, ספר על מה בעצם אתם נאבקים?

אנחנו נאבקים על קיצור תורנויות. הפסקת העוולה הזאת שנקראת תורנויות של 26 שעות, משמרות של יותר מיום שלם הן עוולה שקיימת שנים בארץ וקוצרה לפני 20 שנה מ 32 ל 26 שעות. אנחנו חותרים למה שנוהגים בכל העולם המערבי — תורנויות של עד 16 שעות.

למה המשמרות כל כך ארוכות?

המשמרות הארוכות הן בתקופת ההתמחות, בין 4–7 שנים שבהן רוכשים את כל המיומנויות עבור ההתמחות בה אנחנו עוסקים. בעבר היה נהוג שרופאים עובדים בתורנויות מאוד ארוכות ושהמתמחים שנמצאים בתחתית שרשרת המזון של הרופאים היו סוגרים את הפינה ועובדים גם בלילה. זאת אומרת שכשכל צוות הבכירים ושאר החברים למחלקה הולכים הביתה, הם נשארים עד למחרת במחלקה לבד או במיון לבד. כדי לא לפגוע בהכשרה, נוצר מצב שבו הם צריכים להיות בבית החולים גם בשעות הבוקר וגם בשעות הלילה. מתמחה ממוצע בישראל עובד 280 שעות בחודש. בכל העולם המערבי קיצרו את משך התורנויות ושיפרו את ההכשרה כדי שהמתמחים יוכלו לקיים אורח חיים בריא יותר ולטפל בחולים כשהם ערניים יותר, ואילו בישראל אנחנו עדיין צועדים לאחור.

מה צריך כדי לקצר אותן?

צריכים רצון — המערכת לא רצתה ב־2011, כשנחתם ההסכם הקיבוצי. נציגי ההסתדרות הרפואית ציינו שהמתמחים לא רוצים לקצר את התורנויות. וכעת, לאחר שטענה זו הופרכה מעל לכל ספק, אנחנו צריכים תוספות של 20–30 אחוז תקנים כדי למלא את החסר של מי שלא נמצא בבוקר.

התקינה בישראל לא השתנתה מאז שנות השבעים. אז היו בישראל 3 מיליון אזרחים, והיום אנחנו מתקרבים ל־9.

לגבי תקציב, אנחנו דורשים את התקציב הזה. ההסכם הקיבוצי משנת 2011 נסגר עם תוספת של אלף תקנים. אבל התקנים מעולם לא הגיעו! וגם אותם התקנים שהובטחו נוספו רק לאחר שההסכם הקיבוצי נפתח, לאחר מחאת המתמחים. המתמחים נושאים את הרפואה הציבורית על גבם. מ־16:00 יש בבתי החולים רק מתמחים. בשני־שלישים מהיממה יש בבית החולים (כמעט רק) מתמחים. כל דבר שקיבלו המתמחים ב־50 השנה האחרונות זה היה אך ורק בגלל מאבקים של מתמחים: תוספות שכר, הגבלת כמות תורניות, מענקים למתמחים בפריפריה, ולאחר סיום שלב א' ושלב ב', יום הסדר (מנוחה) אחרי תורנות...

למה הציבור צריך לתמוך במאבק שלכם?

אף מטופל או מטופלת שמגיעים למיון, או לקבל איזושהו טיפול בבית החולים, או לעבור איזשהו ניתוח, לא ישמחו שהרופא שמקבל אותו, פותח לו וריד, מנתח אותו, תופר אותו אחרי לידה, יהיה אחרי שהוא לא ישן 26 שעות.

אם המתמחים יהיו ערניים ומרוכזים יותר, הציבור יקבל רפואה טובה יותר. בכל המחקרים שנערכו על בריאותם של המתמחים הוכח שישנה פגיעה משמעותית. ניתן לומר שמתמחים הם אוכלוסייה בסיכון. במחקר שנעשה עם 'אור ירוק' ב־2016 הוכח שהמתמחים עושים פי 24 יותר תאונות דרכים משאר הציבור! הם סובלים מהשמנה, סיכון למחלות לב, דיכאונות, שיעור הפלות מוגבר וכל זאת מכיוון שבתקופה ארוכה של בין 4–7 שנים הם עובדים בממוצע 280 שעות בחודש.

האם קיבלתם תגובות למאבק מעוד סקטורים ברפואה הציבורית — רופאות ורופאים, אחיות, עובדי מנהל ומשק, רנטגנאים?

מערכת הבריאות בישראל כולה נאבקה על מנת לשפר את תנאיה. כשהתחלנו את הקמפיין לקיצור תורנויות חתמו מעל 500 רופאים מהבכירים בישראל על עצומה בה הם תומכים בקיצור תורנויות. ניכר שיש שינוי תפיסתי עמוק בקרב הבכירים. חשוב להבין שחלקם הגדול, אם לא כולם, עבדו בתנאים אפילו קשים יותר. זה לא הופך את זה לנכון ולגיטימי. יש חלק לא קטן מהם שמבין את זה ותומך במאבק.

גם האחיות תומכות מאוד במאבק שלנו. בתקופה האחרונה נוצר מצב שבו אחיות ורופאים עובדים בצורה סימולטנית ביחד באותן המשמרות בצוותים אורגניים, ולראשונה רופאים יוכלו להשתלב במערך ההסעות של האחיות...

מה אתה מצפה מההסתדרות הרפואית, הסתדרות האחיות ואיגודים אחרים?

מההסתדרות הרפואית אני מצפה שלראשונה תעשה משהו אמיתי לטובת קיצור התורנויות. לצערי, הם אמרו שיעשו כך בשנת 2011, ולא כך היו הדברים. במסגרת ההסכם הקיבוצי שנחתם אז היה סעיף על תחילתו של פיילוט לקיצור תורנויות בין משרד הבריאות לנציגי ההסתדרות הרפואית. היו אמורים לבחון כיצד זה משפיע על התנהלות המחלקות. פיילוט כזה מעולם לא נוסה.

האם לאחר שמשבר הקורונה חשף את הבעיות החמורות שבייבוש מערכת הבריאות, אתם חושבים שיש מקום לשילוב כוחות במאבק למען הרפואה הציבורית?

משבר הקורונה היה מראה מול הפנים שהראתה לנו את חוסרי המערכת. כל מה שאנחנו מתלוננים עליו נחשף בגדול: חוסר במיטות, חוסר בתקינה, חוסר בציוד רפואי, ובעיקר עייפות של המערכת. לדעתי, לאחר היציאה מהמשבר יצטרכו לעשות בדק בית במשרד הבריאות כדי שנגיע מוכנים לקראת המגפה הבאה. יש להוסיף מיטות אשפוז, יש להוסיף תקני רופאים ואחיות.

האבסורד הוא שבזמן המשבר עבדנו משמרות של 12 שעות! דווקא כשיצאנו ממצב חירום, חזרנו לעבודה בתנאי עבדות. השטח לא יכול היה לשאת את זה. המחאה הזאת הגיעה מהשטח.

המאבק שאנחנו יצאנו לקראתו כרגע הוא מאבק למען מטרה ספציפית, שהייתה לפני הקורונה. אחרי המגפה, המתמחים הבינו את גמישות המערכת ואת יכולת המערכת לעשות שינויים.

מה אתם מתכננים הלאה?

ביום שבת (10 במאי) אנחנו מתכננים להגיע לכיכר הבימה בתל אביב ולכיכר בת גלים בחיפה בשעה 20:15 ולהפגין. לאחר מכן אנחנו נדרוש שלקראת ההסכם הקיבוצי הקרוב קיצור תורנויות יהיה קו אדום עבור חתימה על ההסכם. במידה ודרישותינו לא תיעננה, נפעל במסגרת היכולות החוקיות שלנו למען קיצור התורנויות תוך כדי הוספת תקנים ושמירה על ההכשרה של הרופאים בישראל.

אנחנו מקווים שממשלת ישראל, משרד הבריאות, משרד העבודה והרווחה וההסתדרות הרפואית יידעו לעשות את השינויים הנדרשים על מנת לשמור על בריאות המתמחים וכך לשמור על חוסנה של מערכת הבריאות.