המומנטום להפגנה הגדולה ביותר מאז תחילת משבר הקורונה נבנה תוך זמן קצר. רק כיממה לפני תחילת העצרת בכיכר רבין בתל אביב, התברר סופית כי היא אכן תתקיים. אך הזעם הציבורי על כישלון הממשלה בבלימת משבר הקורונה ועל היעדר רשת ביטחון כלכלית וחברתית הספיק כדי להביא רבבות מפגינות ומפגינים לכיכר.

לאחר סיום עצרת הנאומים, אלפים התחילו לצעוד באופן ספונטני על רחוב אבן גבירול ולחסום צירי תנועה מרכזיים בתל אביב תוך קריאות "הון־שלטון, עולם תחתון" ו"ביבי הביתה". ארבע שעות אחרי תחילת העצרת, עוד התקיימו חסימות כבישים באזור כיכר הבימה. 20 מפגינים נעצרו, רבים מהם באלימות, על ידי כוחות משטרה, מג״ב ויס״מ. אך האירועים אתמול ביטאו רק חלק מהזעם והתסיסה החברתית העמוקה שמבעבעת מתחת לפני השטח.

ההפגנה אורגנה על־ידי שורה של ארגוני מעבידים קטנים ובינוניים, בעיקר בתחומי המסעדנות, חיי הלילה והאירועים. התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית הצטרפה גם היא למארגני המחאה, אם כי ללא מאמץ אמיתי להביא סטודנטים לכיכר. הנאומים על הבמה הדגישו את הדרישה לפצות בעלי עסקים ועצמאים, וכמעט שלא דיברו על "מובטלי הקורונה" או עובדים בשכר נמוך.

אבל בכיכר היו גם אלפי עובדים ועובדות, צעירים וצעירות שאיבדו את מקום עבודתם או נזרקו לחל״ת, והגיעו להפגין נגד הממשלה הדו־ראשית שמפקירה אותם. רבים הגיעו למחות גם נגד השחיתות השלטונית, העלייה באלימות המשטרתית ונגד החוקים האנטי־דמוקרטיים של הממשלה.

ההפגנה נפתחה בדרישה שערורייתית של המארגנים לא לקרוא "קריאות 'מהפכה' או 'הביתה' כי זו הפגנה 'א־פוליטית'". אבל אלפי מפגינים צעקו במהלך העצרת "ביבי הביתה!". גם פעילות ופעילי תנועת מאבק סוציאליסטי הצטרפו לקריאות. הגענו לשטח עם השלטים "100% שכר — ושהטייקונים ישלמו" והפצנו סטיקרים עם המסר "חילוץ ל־99%, לא לטייקונים", ו"בריאות, פרנסה, רווחה — די לשלטון ההון".

אי־אמון בממשלה

העלייה המחודשת במספר הנדבקים והחולים המאומתים בקורונה והמגבלות החדשות שהוכרזו בתחילת השבוע היו עבור רבים הקש ששבר את גב הגמל. זה הבהיר ששלטון נתניהו נכשל בטיפול במשבר הבריאותי, שמעצים את המשבר הכלכלי, והדגיש שהמשבר צפוי להיות ממושך יותר ועמוק יותר ממה שהיה נדמה לרבים עד לפני מספר שבועות.

מאות אלפי עובדות ועובדים בחל״ת שכבר חודשים לא מקבלים שכר מלא מבינים עכשיו שחשבון הבנק ימשיך להתרוקן. בזמן שעשרות אלפי משפחות נדחקות בתקופה הזאת לעוני מחמיר, השר צחי הנגבי הכריז כי "השטויות האלה שאין לאנשים מה לאכול — זה חרטא", ועורר זעם ציבורי.

האמון בנתניהו צנח בסקרים והזעם גובר על שני האגפים בממשלת האחדות, שעסוקים בחלוקת ג׳ובים, במתן הטבות לטייקונים ובאיומי סיפוח משיחיים בזמן משבר כלכלי ובריאותי חסר תקדים. 59% מהנשאלים בסקר חדשות 12 אמרו שהם לא סומכים על הממשלה בניהול הגל השני של משבר התחלואה.

נתניהו וכ״ץ ניסו לאלתר תגובה שתרגיע את השטח והשיקו ביום חמישי (9.7) תוכנית כלכלית הכוללת הארכה של הזכאות לדמי אבטלה עד יוני 2021 ומענקים מוגבלים לעצמאים ועסקים שנפגעו קשה מהמשבר. אבל התוכנית הזאת לא באמת מספקת "רשת ביטחון" לרוב הציבור. דמי האבטלה נותרים כפי שהיו — קצבת עוני. תוכנית הסיוע החדשה לא כוללת פיצוי על אובדן שכר, דמי אבטלה לעצמאים, סיוע בתשלום שכר־דירה או העלאת קצבאות הזיקנה והנכות.

כמו שאחת העובדות שהפגינה אתמול בכיכר אמרה לעיתון 'הארץ': "יצאתי לחל״ת... קיבלתי שני שליש מהשכר שלי, מה אפשר לעשות עם זה? שכירות ולחם, בקושי. מצחיק הפתרונות שהם מציעים. מצחיק ועצוב."

ביום שישי נתניהו אף נפגש עם חלק ממארגני ההפגנה, נציגי בעלי עסקים, במטרה למנוע את המחאה, אך נכשל.

ההפגנה צריכה להיות נקודת מפנה

זו צריכה להיות רק ההתחלה. הפוטנציאל למחאה חברתית שתאחד את המאבקים השונים לתנועה כללית של ה־99% בחברה נגד הממשלה ושלטון ההון בהחלט קיים. עצרת גדולה נוספת צריכה להתארגן עוד השבוע כדי להגדיל את המחאה ולהביא אליה שכבות נוספות שנשארו בבית הפעם ותמכו מרחוק. אבל השאלה אילו כוחות חברתיים יובילו את המחאה הזאת וסביב אילו דרישות היא מכרעת. האם העובדות והעובדים, המובטלים והשכירים שבחל״ת יהיו בחזית התנועה והאם דרישותיהם יהיו במרכז סדר היום שלה?

איילת שקד מהמפלגה הגזענית והאולטרה־קפיטליסטית 'ימינה' כתבה בתגובה להפגנה: "המחאה הזו היא המחאה של הסאונדמן, של המוסכניק, של המסעדן, של בעל אולם האירועים ושל סוכנת הנסיעות... המגזר הציבורי צריך לקחת חלק בנטל המשבר, הממשלה חייבת לבצע קיצוץ במגזר הציבורי השמן ולעזור למגזר הפרטי הרעב".

שקד מנסה, באופן שקוף, לזרוע פירוד בין עובדי מגזר ציבורי לעובדי המגזר הפרטי ולהסית מובטלים נגד עובדים ועניים נגד עניים. גם בממשלת ההון ובאוצר רוצים להשתמש בדרישות של בעלי עסקים קטנים, עצמאים ושכירים במגזר הפרטי כדי לסתום את הפה לדרישות המוצדקות של העובדות הסוציאליות ששובתות עכשיו. הם רוצים למכור לנו את השקר שהסיבה שהמוסכניק והסאונדמן לא מחזיקים את הראש מעל המים זה כי העובדות הסוציאליות, המורות, האחיות, הרופאים המתמחים ועובדים נוספים במגזר הציבורי רוצים להתפרנס בכבוד. אסור לנו לקנות את השקר הזה ואסור שמסרים מהסוג הזה יזכו להד מהבמה.

ארגוני העובדים, ובראש ובראשונה ההסתדרות כארגון העובדים הגדול במשק, יכולים לסכל את ה"הפרד ומשול" שגורמים קפיטליסטיים מקדמים, אם יטילו את משקלם לטובת המאבק ויבהירו שהם נלחמים עבור הזכויות והפרנסה של כלל העובדות העובדים, במגזר הפרטי והציבורי כאחד ולמען מובטלים ועניים, עצמאים ובעלי עסקים קטנים שנפגעו מהמשבר, יהודים וערבים. אם הממשלה טוענת ש"אין כסף", שיבטלו את הזרמת 15 המיליארדים לחברות הנדל״ן והתאגידים ושיטילו מס חירום מיידי על בעלי ההון והתאגידים הגדולים.

להסלים את המאבק, לפגוע ברווחים של בעלי ההון

הממשלה הקפיטליסטית של נתניהו וגנץ לא תספק רשת כלכלית־חברתית אמיתית לאנשים עובדים, לעניים ולשכבות הביניים ללא מאבק רציני. על הרקע הזה, יש פעילות ופעילים שקוראים להפסיק עם "ההפגנות המנומסות" ולחתור ליותר עימותים עם המשטרה, מהומות ופעולות שיגרמו לממשלה "להתעורר". אך בפועל, ניפוץ חלונות ראווה ו'מהומות', גם אם נובעות מזעם מוצדק לחלוטין, עלולות דווקא לעזור לממשלה לבודד את המחאה ולטרפד אותה. בנוסף לכך, הבעיה היא לא רק הממשלה אלא גם שלטון ההון והמערכת הקפיטליסטית המושתתת על ניצול ואי־שוויון עמוק.

האיום המשמעותי ביותר עבור הממשלה ועבור המערכת הקפיטליסטית אותה היא משרתת הוא שימוש בכוח המאורגן של עובדות ועובדים להשבתה של מכונת הרווחים — הבורסה, הבנקים, נמלי הים, אתרי הבניה, המפעלים והתאגידים הגדולים. לצד הגברת הלחץ באמצעות הרחבה של הפגנות הרחוב, ההסתדרות ויתר ארגוני העובדים צריכים להכריז על סכסוך עבודה כללי במשק, כצעד לקראת שביתה כללית, עם הפגנות ענק וחסימות כבישים.