"ביירות כפי שאנחנו מכירים אותה נעלמה, אנשים לא יוכלו לבנות מחדש את חייהם", אמרה אתמול איימי, אחת מתושבות העיר לסוכנות הידיעות AP, בעודה עוזרת לפנות זגוגיות שבורות מהרחוב. מספר ההרוגים מהפיצוץ האדיר בנמל ביירות כבר חצה את ה־135 ובאופן מחריד הוא עוד צפוי לעלות, שכן ישנם עוד עשרות לכודים בין הריסות. מעל 5,000 תושבות ותושבים נפצעו בפיצוץ ובתיהם של כרבע מיליון תושבים נפגעו או נהרסו.

מושל ביירות, מרוואן עבוד, אמר בראיון לרשת "סקיי ניוז" בערבית כי האסון מזכיר את הירושימה וכי הוא בחיים לא ראה הרס כזה גדול ונרחב. לדבריו, חצי מהעיר ביירות נפגעה קשה מהפיצוץ. לפי ההערכות שונות, הפיצוץ בביירות היה בעוצמה אדירה של 0.8–1 קילוטון חומר נפץ. לשם השוואה, הפיצוץ הענקי בנמל טיינג׳ין בסין ב־2015 נאמד ב־0.02 קילוטון. הפיצוץ האטומי שהתרחש בהירושימה לפני 75 שנה נאמד אומנם בכ־15 קילוטון, אבל ההקבלה מובנת בהתחשב בהיקף החורבן.

עובדות ועובדים בכל העולם הזדעזעו ממראות ההרס וגם בישראל, אנשים מהשורה, יהודים וערבים, הפגינו סולידריות בינלאומית ברשתות החברתיות. בזמן שאיש הימין הקפיטליסטי המשיחי משה פייגלין שמח לאיד ורקד על דם הקורבנות בלבנון, ישראלים רבים שיתפו את התמונה של בניין העירייה בתל אביב שהואר בצבעי דגל לבנון. על רקע הקיטוב הפוליטי המתעצם בחברה הישראלית, הדגל הלבנוני הענק בלב תל אביב נהפך גם לסמל נוסף של מחאה נגד שלטון נתניהו.

במקביל, שורה של בתי חולים בישראל — שיבא בתל השומר, איכילוב, רמב״ם, בית החולים זיו בצפת ועוד — למרות מגפת הקורונה והמחסור הקשה בכוח אדם ובציוד כתוצאה מהמדיניות של שלטון נתניהו, הציעו לספק סיוע רפואי לתושבי לבנון שנפגעו בפיצוץ.

זעם בביירות

הפרטים טרם התבררו, אך ברשויות בלבנון מעריכים כי עוצמת הפיצוץ קשורה לכמות גבוהה של אמוניום חנקתי שאוחסנה בנמל ביירות עוד מ־2014 לאחר שהוחרמה מספינת משא. עוד מתברר כי גורמים רשמיים בלבנון ערכו רק לפני חצי שנה בדיקה של המקום בו אוחסנו החומרים והזהירו כי 2,750 טונות של אמוניום חנקתי שאותרו בו עלולים "לפוצץ את כל ביירות".

אין פלא שההלם והשכול בלבנון מתורגם עכשיו לזעם נגד ההפקרות ונגד האליטה הפוליטית האחראית למחדל. מפגינים יצאו למחות אתמול בדרום ביירות מול השיירה של ראש הממשלה לשעבר סעד אל־חרירי, שהתפטר בסוף אוקטובר 2019 בעקבות התקוממות המונית.

אותה תנועה המונית של צעירים וצעירות, עובדות ועובדים, יצאה נגד המערכת הפוליטית־כלכלית המושחתת במדינה, בין השאר על רקע הזנחה פושעת של תשתיות, של הסביבה ושל בריאות הציבור. אחסון חומרים מסוכנים במיוחד בלב עיר מאוכלסת תואם שורה של משברים חברתיים וסביבתיים קשים שפקדו את לבנון בשנים האחרונות, כגון תקופות ארוכות של אי־פינוי זבל בביירות, הפסקות מים, חשמל ועוד.

הצביעות של שלטון נתניהו

בשעות הראשונות לאחר הפיצוץ בנמל ביירות, ישראל הרשמית הייתה עסוקה בלהכחיש כל קשר לטרגדיה, דווקא מכיוון ששלטון נתניהו, המחזיק מיליוני פלסטינים תחת כיבוש ומצור, ממשיך לאיים בתקיפות צבאיות על לבנון. מטוסי חיל האוויר הישראלי טסים בשגרה בשמי לבנון, פעמים רבות בדרך לביצוע תקיפות אוויריות בסוריה. בשבועות האחרונים, גם העימות המתמשך בין ישראל לחזבאללה עלה מדרגה.

זה גם ההקשר להצעה מצד ממשלת נתניהו־גנץ למתן סיוע הומניטרי ללבנון. להבדיל מהצוותים הרפואיים בבתי החולים בישראל, המניע מאחורי הצעת נתניהו הוא יחסי ציבור. ההצעה מיועדת לצייר תדמית כוזבת של "הושטת יד לשלום" כדי לטשטש את הרקורד של תוקפנות צבאית ברוטלית מצד ממשלות בישראל נגד תושבי לבנון ונגד הפלסטינים. רק בשבועות האחרונים איימו נתניהו וגנץ לפגוע בתשתיות בלבנון כפעולת נקם אפשרית אם חזבאללה ינקום את ההתנקשות באחד ממפקדיו בסוריה בחודש שעבר.

פלא שהצעת ה"סיוע" גררה תגובות ציניות ובוז ברשתות החברתיות מצד תושבים בלבנון, ובהם כפי הנראה פלסטינים במחנות הפליטים?

השר לשעבר בצלאל סמוטריץ' מ'ימינה' הטיב לתאר את ההיגיון של שלטון הימין בישראל בהצעת סיוע לתושבי לבנון, כשאמר כי "אם יש לנו תועלת מדינית מזה ואנחנו מקבלים נקודות בזירה הבינלאומית וממילא זה אינטרס שלנו — סבבה. אבל מוסרית אין לנו שום חובה או צורך להושיט עזרה למדינת אויב מובהקת".

עד היום, 20 שנה אחרי סיום הכיבוש הישראלי בדרום לבנון ו־14 שנה אחרי מלחמת לבנון השנייה, הממסד בישראל מצדיק את הפלישות, ההפצצות והתקיפות הצבאיות שהמיטו הרג המוני וחורבן. במלחמת לבנון הראשונה, שהציתה תנועת מחאה רחבה בישראל, הצבא הישראלי הגיע עד ביירות והחריב אותה. זוועות דוגמת הטבח במחנות הפליטים הפלסטיניים סברה ושתילה תחת הכיבוש הישראלי נחקקו היטב בזיכרון. במלחמת לבנון השנייה נהרגו כ־1,300 תושבים לבנונים ולפי הערכות יוניצף, 30% מהם היו מתחת לגיל 13. השימוש הנרחב בזרחן לבן ובפצצות מצרר גרם לכך שעשרות נהרגו ומאות נפצעו מנפלים שהמשיכו להתפוצץ בשטח לבנון בשנים שלאחר סיום המלחמה.

סמוטריץ' ויחד איתו גם איילת שקד, השר רפי פרץ, אבי דיכטר ועוד גורמים מהממשלה והאופוזיציה הקפיטליסטית כילו את זעמם בבניין העירייה המואר בתל אביב. בנו של ראש הממשלה יאיר נתניהו צייץ בתגובה כי "לבנון היא מדינת אויב באופן רשמי. על פי החוק, זאת עבירה פלילית להניף דגל אויב", וקרא לארגן מרד מיסים נגד ראש העיר חולדאי.

אומנם, ההחלטה הסמלית של תא״ל במיל' חולדאי להאיר את בניין העירייה בדגל לבנון אף היא כרוכה בסטנדרט כפול. חולדאי לא היה יוזם מחווה דומה בסולידריות עם תושבים בלבנון או בעזה כשהם מופצצים בידי ממשלות ימין בישראל. מעבר לכך, העירייה בראשותו רחוקה מלהימצא לצידם של אנשים עובדים מהשורה. היא מובילה תהליכי ג׳נטריפיקציה בשירות טייקוני נדל״ן על חשבון משפחות עובדות ותוך אפליה ודחיקת תושבים ערבים־פלסטינים ביפו, היעדר השקעה בתשתיות גם עבור מבקשי מקלט ועוד. אך אותם גורמי ימין פופוליסטיים, תוקפים את חולדאי כי הם מפחדים מעצם הלגיטימציה לסולידריות בינלאומית ומהסירוב של חלקים בחברה הישראלית לראות בתושבי לבנון "אויבים".

אלא שתחושת סולידריות בינלאומית בסיסית עם עובדות ועובדים ועניים שמתמודדים עכשיו עם אסון ומשבר קשה, חותרת תחת הדה־לגיטימציה וההסתה הלאומנית.

לפי "ידיעות אחרונות" משלחת של רופאים עשויה לטוס לקפריסין בימים הקרובים, בשביל לסייע בטיפול בפצועים בלבנון. הצוותים הרפואיים בישראל, יהודים וערבים, והארגונים המקצועיים וארגוני העובדים המייצגים אותם, ביקרו בשורה ארוכה של הזדמנויות את ההחלטות והמדיניות של שלטון נתניהו בכל הנוגע לניהול משבר הקורונה, ואף יצאו למחאות, שביתות ומאבקים בדרישה לתוספת כוח אדם, שכר וציוד. אותם ארגונים לא צריכים לחכות לשלטון נתניהו או לבקש אישורים ממשרד הביטחון כדי לתאם מאמצי סיוע ברמה הבינלאומית עם עמיתים למקצוע וארגוני עובדים מקפריסין וממדינות נוספות שנרתמות עכשיו לסייע למערכת הבריאות הלבנונית.

מאמצים מהסוג הזה יהיו לא רק בגדר צעד הומניטרי אלא אמירה חשובה של סולידריות אמיתית, מעמדית, אל מול הצביעות והציניות הלאומנית של שלטון נתניהו. מוטב שגם הפגנות המחאה החברתיות בישראל נגד המדיניות האסונית של שלטון נתניהו יאמצו עמדה עקרונית של סולידריות עם מאבקיהם של העובדים והעניים בלבנון, בשטחים הפלסטיניים ובשאר האזור, למען אלטרנטיבה של שינוי סוציאליסטי ושלום.